אפילו מי שאין לו מה לכתוב, ורק יוכל להבטיח לה, מנסיונו\מנסיונה, שאין שום אמת בשקרים שהוא סיפר לה על חיי הנישואין ועל הימים האלה בפרט - יעזור. 

אני לא נשוי, אז היא לא תמיד מאמינה שאני מדבר מידיעה. 

זה לא נכון השטויות האלו.

ימי הנידה נועדו לקרב ולחבב את בני הזוג זה על זה.

ואם יש מקרים של התעללות חלילה זה לא קשור לימי נידה אלא להפרעה נפשית של הבעל. וכדי לטפל בזה כמה שיותר מהר [משטרה??]

מי המציא לה את הזבל הזה??? [סליחה על הבוטות.. אבל זה מה שזה]

הבל-הבלים.

אדם מצוי, שמכבד את אשתו - מכבדה בכל זמן [ומי ש"מכבד" בגלל זמנים מיוחדים - אינו מכבד אלא סתם אגואיסט, ואז זה ניכר בכל זמן ולא קשור דווקא לימים האלו.. צריך להתחתן עם לא-אגואיסט...]

וכמובן שאם מתחתנים עם אדם מתאים - שני הצדדים שמחים.. וכשיש קשיים - צריך לעבוד עליהם ביחד, כמו כל פרוייקט משותף..

[ואדם נורמלי - לא מרביץ לאף בן אדם... קל וחומר לא לאשתו. ואם הוא לא-נורמלי בנושא מסוים, צריך טיפול.  לכתחילה, פשוט להתחתן עם מישהו שהוא איש טוב.. לא הייתי כמובן כותב בכלל דברים פשוטים כאלה פה. אבל בגלל בקשת ה"מתווך" היקר.. לפעמים - מישהו שהכניסו לו "ג'וק" בראש - צריך לשמוע גם דברים פשוטים]

נקוה שהדברים יעזרו לבחורה. אם, חלילה, לא - אז אולי כדאי עזרה של מישהו שמתמחה בלעזור לאנשים להוציא "דמיונות" כוזבים שנ"נתקעו" להם לצערם. 

הצלחה ושמחה.

נ.ב. סתם הודעה כזאת - עלולה  להיראות כ"טרול" מצוי. על כן, אני רואה עצמי מחוייב להגיד שאני יודע מי הכותב, בחור טוב עם כוונה טובה וטהורה. ה' ישלם שכרו.

נראה לי יעיל יותר להפנות אותה למישהו מבוגר נורמלי שהיא סומכת עליו, כי זה נראה מטורלל לגמרי.

בעל שמרביץ הוא חולה נפש או פושע שצריך ללכת לבית סוהר, ואני לא מאמינה שיש אחד מהבעלים המכים בעולם שבודק לפני שהוא מרביץ באיזה מצב האישה שלו נמצאת, כי להרביץ זה אומר שהוא בקריזה או שיכור, ושהוא מראש לא נורמלי, וזה מה שנקרא משפחה הרוסה.

מי שגדל במשפחה הרוסה או מכיר יותר מדי מקרוב אנשים הרסנים, צריך לחיות כמה זמן במשפחה נורמלית ולראות בני זוג אוהבים ונורמלים ואז לא יהיו לו כבר שאלות מוזרות.

הפתרון שנראה לי הכי יעיל זה להכיר מקרוב זוג צעיר נורמלי או משפחה סטנדרטית, ולחיות איתם קצת כדי לנשום אווירה נורמלית ולראות בעצמה שהאדם שאמר לה את זה דיבר שטויות כי הוא לא נורמלי, ושאנשים אחרים הם כן נורמלים.

עצה שלי - נראה לי שהכי יעיל שהיא תשב לדבר על זה עם זוג נשוי נורמלי, שיישבו איתה ביחד והיא תוכל להתרשם בעצמה כמה שהם חושבים שזה מטורלל, ולהתרשם אישית כמה שזה לא מתלבש עליהם ועל היחס שלהם אחד לשני משום כיוון.

זוג נורמלי אוהבים אחד את השני ורוצים לשמח ולדאוג זה לזה ולעשות רק טוב. את יכולה להגיד לה שבעז"ה הבעל שלה כל פעם שהיא תהיה עצובה הוא יהיה עצוב מזה הרבה יותר ממנה, ואם מישהו יעשה לה רע הוא יהפוך את העולם כדי להגן עליה,  ולעולם הוא לא יעשה בכוונה דבר כדי לגרום לה צער.

אז להרביץ?!

אלו לא רק שקרים, אלא אכזריות לשמהּ.

מאיפה הוא המציא את השטויות הללו? כל עניין הנדה נועד כדי "לחבב אשה על בעלה"

וודאי לא לבזותה ולהשפילה, קל וחומר להכותה ח"ו!

אני מציע להפנות אותה בזריזות לאשה חכמה, כזאת שזוגות עוברים דרכה, או מדריכת כלות וכד'

זו קשר מיוחד בין איש לאשה שמצבים ה"קשים" שלו זה בד"כ ויכוחים או "ברוגז"

אבל בוודאי לא הכאה או התעללות, ובמצבים הרגילים שלו זה אהבה נעימה,

וגם יש הרבה מצבים של אהבה מיוחדת ועמוקה,

ה' יתברך משרה את שכינתו על קשר כזה (הרב ארוש אומר שבמקום ללכת לכותל אפשר

ללכת להתפלל בבית שיש בו שלום בית, שהרי גם בו יש השראת שכינה...)

לכן מי שזוכה להקים בית זוכה בע"ה לחיות חיים מתוקים ונפלאים.

כמו שאמרתי, לפעמיים יש קשיים, אבל זה לא מתקרב בכלל למכות וכדו'

וכמובן שהעניין של ה"נידה" זה מצווה קדושה מהתורה שמרבה את הטהרה והשלום והאהבה בבית

ומי שמזלזל או מכה את אשתו בזמן הזה או בכל זמן אחר הוא לא נורמלי.

בהצלחה לבחורה היקרה ששמעה וראתה תמונה מעוותת כל כך, יהי רצון שתזכי להקים בית מלא במתיקות ושמחה

עם איש שיאהב אותך כגופו ויכבד אותך יותר מגופו, כפי שציוו חכמים!

אומרים שהדתיים שומרי התורה והמסורת והחרדים עושים שטיפת מוח.

אם הסיפור שאתה מספר הוא לא שטיפת מוח אז מה זה כן?

בעקרון הפיתרון הוא אדם פיקח שינחית אותה אל תוך האמת.

אבל אני יוסיף משהו

לא ארד לפרטים אבל אכזריות בחיי זוגיות לא נימצא אצל שומרי הנידה 

אצלנו מי שאכזרי יש לו שם של משוגע וחסר דעת.

מי שהכניס לה את זה אני משער שרצה להשניא לה את שומרי הגחלת היהודים הנאמנים לדתם.

אצלנו כתוב על כבוד האשה. זה ציווי אלוהים בדיוק כמו לשמור שבת ויו"ט.

דורשי רשומות אמרו:

כשאשתך אינה נידה תן לה רגש פיזי חיבוק נשיקה וכל הנלווה.....

כשאישתך נידה תן לה רגש מהלב תדבר איתה על הרגש תדבר איתה על אהבתך איליה תן לה שתרגיש שהיא ואין בילתה אצלך.......

ו"נקודה למחשבה" - היא הבונוס...

אולי כדי לנצל אותה או להשיג ממנה משהו.

נקווה שהיא תצא מזה ותיוכח שאהבה בבית היהודי היא יסוד היסודות בכל מצב.

ימי הריחוק מטרתם רק לקרב. וכל מי שנשוי יודע איך ימי ההרחקה בתקופת הנידה רק מחדשים את הקשר בצורה מדהימה.

אין שום סבלנות כלפי מי שמתנהג כך. אפילו לא לשניה.

להפך, היהדות הביאה לעולם את הכבוד העצום לאישה.

שטר הכתובה מחייב את הבעל גם בכבוד האישה ("ואוקיר")

מזעזע איך אנשים מרשים לעצמם להמציא המצאות על גבי מושגים חשובים ונעלים כמו משפחה ודיני טהרה

בעצם באים להגן על האשה. לא בריא לשמש בימים אלו ומחקרים מגלים שאחד מהגורמים לסרטן צוואר הרחם זה כאשר לא שומרים את ההרחקה בימי הנידה. 

בנוסף, גם המצב הנפשי -רגשי של האישה בימים אלו לא מתאים לקשר גופני עם הבעל. מבחינה הורמונלית אלו ימים של התכנסות .

האיסור להיות עם הבעל פיזית בימים אלו מאפשר לבעל ולאישה לפתח ביניהם את הקשר הרגשי והרוחני- הרבה שיחות נפש.בימים אלו הם כמו אחים אחד של השני- לא נוגעים, רק מדברים ומתקשרים רוחנית .

ההרחקות גם עוזרות לכל שהבעל לא יתרגל מדיי לאשתו באופן שהיא מובנת מאליו ,אלא גורמות לו להעריך אותה ולהעריך את הקרבה אליה בימים שהם מותרים. היא אהובה עליו כמו כלה שנכנסת לחופה.

מכים את נשותיהם בימי הנידה??? מה זה השטויות האלו. אולי זה ככה אצל הערבים. מה הקשר אלינו?

אני מקווה שמבינים למה הכוונה. מי שקרא עד הסוף.

הלכות נידה הן מצווה דתית. מכאן חשיבותן וקדושתן, לא מכך שהן מפחיתות את הסיכון לחלות בסרטן.

לעיתים קשה מאוד לשמרן. לי קשה שאמות בלי לדעת טעמו של שרימפס. קשה כזה זה טוב, והפוטנציאל להתקרבות רוחנית בגלל שאנו שומרי אמוני ישראל -- עוד יותר טוב.

תמיד תמיד בקשר נכון הבעל צריך להיות רגיש לאשתו במיוחד בתקופה זו.

ואת יודעת מה, הדסדס? אפילו אצל יהודים!

וכולם הודו ואמרו,

שאע"פ שהם מביאים טעמים, בוודאי אי אפשר לדעת עד הסוף את עומק כוונתו של הבורא.

היא לא התכוונה שהיא יודעת מה טעמו של הבורא אלא רק רצתה להביא יתרונות טובים למצווה הזאת.

היא יודעת שלפעמים זה מאוד קשה, ולא תמיד מובן, אבל רק רצתה להראות גם בהגיון אנושי

מה שאנחנו כן יודעים.

אגב, האם שמת לב שענית לה בצורה מזלזלת?

יהודיות לא חלו בסרטן הרחם. משערים שזה בגלל שעד אז רובן המוחלט של בנות ישראל שמרו על טהרת המ

שפחה

הגמרא שואלת ועונה למה התורה ציוותה שיהיה הרחקות מעבר לימי המחזור למה צריך להקשות?

ועונה כדי שתהיה חביבה עליו כיום כניסתה לחופה...

יש פה השקפה של התורה השקפה מאוד ברורה וחד משמעית, אנחנו נעשה הכל על מנת שהאשה תתחבב על בעלה וכן להפך שיהיה געגוע רצון להתאחדות מחדש,

אז ח"ו לא יעלה על הדעת שזמן זה ינוצל למכות או ריבים ההפך הוא הנכון זמן זה אמור להיות זמן איכות בו הזוג משפר את הזוגיות הנפשית שלהם על ידי שיחות מתנות להראות את הגעגוע והרצון להיות ייחד (כמובן בצניעות הנדרשת שלא להכשל...)

יש בעלים מכים ויש נשים מוכות יש בעלים מוכים ויש נשים מכות אין חלק אין משהו מוגדר אבל רובא דרובא של האנשים הם נורמלים וגם אם מתפתח וויכוח רציני זה לא מגיע למכות ולא משנה כמה רציני הוא יהיה...

מעבר לזה לגבר שלא יודע מה זה לדמם כל חודש ארבעה ימים פחות או יותר יהיה לו מאוד קשה לא לרחם על האשה שעוברת את זה כל חודש...

והעיקר והעיקר לא לפחד כלל...

כי הכל מאיתו יתברך

אף אחד לא באמת רוצה להרע לנו הכל בגלל עוונותינו והאנשים הם רק שליחים...

אני לא יודע מה היא עברה אבל נשמע לי שהיא צריכה לעבוד על הנקודה של להבין שה' הוא זה שמנהיג את העולם בחסד עצום בכל רגע ובלי פשרות...

בשורות טובות

ראיתי נראה לי פה איפשהו שקוראים לזה מחזור כי השם פרה משוגעת היה תפוס כבר למחלה אחרת...

תנו חיוך החיים יפים...

אין לי מה לומר יותר ממה שכבר נאמר...

מצער לשמוע שכך אנשים חושבים על המצווה המופלאה הזאת...אני בטוחה שזה מחוסר הבנה או ראיית מודל מוטעה...

יש אנשים שהם אלימים אבל זה הפך התורה והפך רצון ה'! מי  ששומר/ ת על מצוות האלה זה בא מתוך רצון לקיים את רצון ה' וזה מעצים את הקשר, ומישהו כזה (כמובן אם הוא נורמאלי..) לא יגע באישתו לרעה, הפוך המצווה הזאת היא מכבדת את האישה יותר מכל דבר אחר..

בעזהי"ת.

[אני כותבת לאותה בחורה]

תחשבי שכל יום היית אוכלת גלידה. כל יום כל יום. ביאזשהו שלב זה כבר נמאס!!

בשנת שירות הראשונה שלי זה קרה- כל יום הייתי יוצאת לפיצה, בסוף השנה כבר לא יכולתי לראות את זה יותר!!! ואני מכורה בערך

קיצור, אז ככה זה אותו דבר גם בזוגיות. הכי כיף להיות ביחד, קרוב. לתת חיבוק מחזק, או אפילו סתם ברמה הפרקטית- לא צריך לשים לב ולשמור את כל ההרחקות.

ועדיין, אם כל הזמן נהיה מותרים- זה כבר יהיה בנאלי ורגיל בשבילנו... ככה זה יוצר ריגוש וחידוש בזוגיות. שווה לשמור על הימים האסורים, רק בשביל ההרגשה העילאית שבימים המותרים!!

בקשר לאלימות- זה נראלי מאוד הזוי! שום גבר נורמלי (בעולם, לא משנה גוי\יהודי\דתי\חילוני) לא ירים יד על אשתו\בת זוגתו. זה לא דרך תקשורת נורמלית!!! אם מישהו מכה את אשתו- שיילך לטיפול ומהר. זה לא קשור בכלל לימים האסורים...

אם יש שאלות וכו'- אפשר באישי

זה משהו שגדלים איתו עם השנים, בעיקר מה שרואים אצל אבא ואמא.

היא צריכה להכיר כמה זוגות נורמלים מקרוב.

אם היה לקרוא רומנים דתיים/חרדיים גם היה טוב.. לפעמים מרוב צניעות לא יודעים איך באמת נראים חיי נישואין יהודיים.

רעים. מכים. אני משערת שהבחורה המדוברת מכירה אנשים כאלו מקרוב.

אבל יש גם אנשים טובים. יותר נכון- הרוב המוחלט של הבעלים הם אחרים.

לכן באמת חשוב מאוד לדעת עם מי הולכים לעמוד מתחת לחופה. ואם היא תעשה את הבחירה הנכונה- חיי הנישואים יוכלו להיות לה אושר גדול.

(ובאמת לא הבנתי מה הקשר לנידה?)

השרשור הזה עזר ויעזור. 

תודה.

אני שמחה בשמחתך,

אבל נשמע שהבחורה מאותתת לך חשש נפש עמוק.

אני הייתי מבררת בעדינות האם סבלה מאלימות או הטרדה כלשהי,

לא ברור לי איך מישהי במצב שהיא ממש לא רגועה ולא מאמינה שהיא לא תעמוד במצב של קורבן לאלימות

ה"אמונה" של בכך שגברים נוהגים להכות לא יכולה להתבטל על ידי עצות מפורום.

לעניות דעתי מדובר ב:

1. חשש שיתכן ומבוסס על נסיון חיים לא פשוט אפילו חד פעמי

2. אי אמון בך כבן זוג

ברוך השם שזה עולה כעת וניתן לעבוד על הדברים לפני החתונה

מזל טוב!

בגדול - להתעניין בשלומה, אבל להתעניין באמת, לא כמו שאנשים שואלים מה שלומך ובכלל לא מקשיבים לתשובה. להתעניין מה יעשה לה טוב, להתעניין (שוב, באמת) איך עבר עליה היום וכד'.

אבל ספציפית  - לא פירטת מה זה 'לא הרגישה טוב'.

אם היא קדחה מחום או הקיאה שוב ושוב - מובן לבד שצריך לבטל.

בגדול, תתפוס אותה לשיחה בזמן רגוע ותסביר לה שמה לעשות, אתה לא בוחן כליות ולב ולא קורא מחשבות. אם היא רוצה לשנות משהו שכבר סוכם - שתגיד בפירוש.

בהצלחה 

היא לא מעיזה להגיד את זה. וכידוע, כל מה שלא אומרים מתנהגים. כלומר תנסה לחשוב מה הסיכוי שהיא פשוט נהיית חולה (באמת, אני לא טוען שהיא משקרת!!!) כדי שאתה תעשה מה שהיא מבקשת. כמו שאמרת - היא לא  רוצה לצאת האדם הרע.

האם היא רצתה / הסכימה מראש שהחבר אמור להגיע? כלומר, זה היה על דעתה?

מרגיש לי שהיא מצד אחד אומללה ומצד שני משחקת פאסיב אגרסיב. כלומר לא משנה מה שתעשה היא תהדוף את זה ותרגיש שאתה "לא עושה מספיק". ומהצד שלך אתה פשוט רוצה שזה יקרה (שהיא תרגיש מרוצה) אבל בדרך לשם יש משהו שאתה  מפחד ממנו בצדק או שלא בצדק.

גם זה שהיא "חולה ומתפקדת כרגיל" זה נורה אדומה בעיניי. כלומר, משהו קורה שם ואם היא הייתה כותבת פה הייתי מבקש ממנה להתבונן.

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

קוראת ולוקחת לתשומת ליבי...

בסוף הוא באמת התקשר לער"ן, גם אם זה לא ממש תאם סיטואציה זאת הייתה התחלה טובה ב"ה שעודדה אותו מאוד. לכל השואלים בנושא זאת כמובן הייתה סיטואציה שלא קרתה בעבר, אין סימנים או דגלים אדומים בענייני אלימות ומעולם לא חשנו מאיימים בבית. פשוט אדם מוצף וחם מזג שלא הצליח לשלוט בעצמו (כמובן מבלי להוריד בחומרת העניין והצורך בטיפול) ובטח שלא התכוון לפגיעה פיזית בשום שלב.

דיברנו אחרי זה עם הילד לשמוע מה הוא חווה ולהסביר את הסיטואציה מהצד שלנו, וכמובן התנצלות

.. בתקווה לצמוח למקומות טובים יותר!

שוב מודה לכולם על התגובות... 

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

היא מרגישה רגש, שגם אם הוא נובע מפרשנות לא נכונה של הסביבה - הוא עדיין רגש קיים שמקשה עליה כרגע.

אז לפני שאתה מנסה לעזור לה, למצוא לה פתרונות, וכו' - קודם כל היא רוצה שתבין אותה איפה שהיא נמצאת, שתחבק את המקום שבו היא מרגישה בודדה ולא מוערכת.

הרבה פעמים רגשות כאלו באמת מושפעים מהאופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות סביבנו. וזה לרוב מושפע מחוויות ילדות ודברים אחרים שהשאירו בנו רושם. ולכן שני אנשים שונים יפרשו באופן שונה את אותה סיטואציה, וירגישו אחרת בהתאם.

אז יש סיכוי שהפרשנות שלה שגויה, וההסתכלות שלך נכונה יותר. אבל כנראה שהחוויה של בדידות וחוסר הערכה של הסביבה טבועה בה בגלל חוויות קודמות בחיים, וזה מה שמשפיע גם פה (זה ניחוש שלי, אולי יש דברים אחרים שמשפיעים על הפרשנות והחוויה שלה).

בשלב ראשון פשוט תנסה לקבל את החוויה שלה כמו שהיא. לדבר איתה על הרגשות שלה, על כמה זה באמת לא נעים להרגיש ככה.

אחר כך אפשר גם לשאול אותה אם היא רוצה לשמוע איך אתה רואה את הדברים, או אם היא רוצה לחשוב על פתרונות, וכו'. אבל זה לא יכול לקרות לפני שנותנים מקום לרגש שכרגע היא מרגישה.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

זכית בבן זוג נדיר

לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...

שבת שלום

את צריכה להדפיס את זה

ולתלות בשער בת רבים

איזה בעל מיוחד היה לך

באיזו זוגיות מופלאה זכיתם.

איזו זכות ללמוד מכם ולגדול

תודה על מה שכתבת

תודה שזיכית אותי להכיר טיפה מן הים

שהקב"ה יתן לך המון כח ושיהיה לך רק טוב.

בבקשה תכתבי את זה גם בפורום שלנו (הו"ל)

כל כך הרבה זוגות ירוויחו מזה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

ויש בזה מחלוקת ראשונים (רמב"ם וראב"ד) למה עשו את זה

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני