מהסכום הנכנס צריך לעשר.

אגב אני מוריד את הנסיעות מהמשכורת

נסיעות =טיסות ?

מעשר צריך להפריש מכל ההכנסות באותו חודש.

כלומר אם מצאת 20 שקל ברחוב- מעשר. אם סבתא פינקה ב200 זוזים- מעשר, וכן הלאה.

בלתי אפשרי לחשבן את זה.. לדעתי.

מקור יש? שכוייח.

אין חיוב לא מהתורה ולא מדרבנן

"עשר בשביל שתתעשר"

כהדרכת חז"ל

ו... כשמדובר על דקדוקים בכל מיני הכנסות קטנות ולא קבועות - היחס יכול להיות אחר לגמרי.

ו... התורה הכניסה עניין רווחים. תלונות להר סיני..

והתורה אומרת לדאוג לזולת.

רווחים תעשה בנכסים ובעבודה שלך. לא בענייני צדקה, שעניינה לעזור לאדם לרחם ולעזור לזולת.

לתרום, אז הוא השתמש בנשק האחרון כדי לשכנע אותי לקיים את המצווה.

זה נראה לך לא לעניין, אבל כיוון שהוא הגיע למסקנא שרק זה יגרום לי לתרום - מה רע?

ו... אלעד לא המציא את ה"עשר כדי שתתעשר" חז"ל אמרו את זה.

אז כנראה שיש לזה מקום.

ברור שזה לא אידיאלי. וכנראה אם אתרום מעשר כספים לא אעשה את זה בגלל העושר הצפוי לי בתמורה, אלא בגלל המצווה ואין ספק שארגיש טוב ונחמד עם זה שאני תורם לעניים. אבל אלעד לא המציא את זה. חז"ל אמרו את זה.

זה עדין צורם לי. ולא נראה לי אידיאלי.

אני תוהה מדוע הם אמרו זאת. לשכנע אנשים לתרום? אם כן-  תמוהה מאוד בעיני. להטיח עושר לאדם התורם מוציא את ה"לשמה", את הערך המוסרי של ענין הצדקה.

וזה רע, לשאלתך.

רק אמרתי שאל לך להלין על אלעד. תלונות להר סיני, או לחז"ל במקרה הזה. (אני מניח שאחרי הכל את מקבלת את סמכותם)

אמרתי בעצמי שזה לא אידיאלי. אבל בטח גם אדם שתורם מחמת שיקולים שכאלה, ירויח מזה מזה שבתכל'ס הוא תורם לעניים. זה ישפיע עליו, כי המציאות תהיה מוסרית גם אם היא לא ממניעים אידיאליים.

מה דעתך?

 אפשר לרדת ממנו.

אבל מה מעניינת אותך דעתי אם אתה אומר עליה "שיצרום עד מחר"? בדיון לא מנפנפים את דעת האחר ב"קפוץ לי" או "תגיד עד מחר ש..."

האמת שצרם לי איך שאת מדברת על חז"ל, ולכן כתבתי כך. מתנצל.

[מוטי, שלוש הודעות מעלה ^]

לא פלא...\

ימצחיקולה;)

כמו לאכול מצה בפסח או לקדש בשבת, 

זה יותר ברמה של מנהג שמאוד מאוד רצוי לקיים

עכשיו ראיתי שאדם ישר הרחיב בדברים 

ידוע לי על ענין המעשר, ידוע לי שזה חובה.

ולא טרחתי לחקור את הענין.

איפה כאן הגיחוך?

אז הצחיק אותה שאת טוענת בויכוח שכן, זו חובה, אבל מצהירה על כך שאין לך מושג אמיתי.

כי ברגע שמועלים צדדים לכאן ולכאן אין טעם בעוד מאן דאמר, צריכים מקור או ידיעה ברורה.

(פייגליניזית היא בחורה עליזה. לשבח)

|מה זה פה? משחק ילדים?|

מה שניסיתי להגיד- זה שאם היית מבררת היית מגיעה למסקנה מ-*ע*צמך, שזו לא חובה. זהו...

אלא על זה שהופכים דברים שאינם חובה לחובה.

"נחלקו הפוסקים בשאלה מהו מקור המצווה לתת מעשר כספים. לדעת מיעוט הפוסקים החיוב מן התורה (כן משמע מתוספות תענית ט, א). ויש סוברים שהחיוב מדברי חכמים (ט"ז יו"ד שלא, לב). ויש סוברים שהחיוב מחמת מנהג (ב"ח שם).
אלא שצריך להדגיש, שלמרות שיש אומרים כי המקור למעשר כספים הוא במנהג, אין זה אומר שהנותן מעשר מקיים מצווה קלה שיסודה במנהג. שהרי ברור כי עצם מצוות הצדקה היא מן התורה, שנאמר (דברים טו, ז-ח): "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ... דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ". כלומר, כאשר אפשר יש לספק את צרכיו של כל עני ועני, "דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ". אלא שבדרך כלל צורכי העניים מרובים, ואין אפשרות לספק את צורכי כולם, ועל כן קבעה ההלכה, שמידה בינונית לתת מעשר. נמצא אם כן שהמצווה לתת מעשר כספים היא ההגדרה כיצד לקיים את מצוות התורה כפי המידה הבינונית. 
כלומר אף שיש אומרים שהמקור לנתינת מעשר הוא ממנהג, המנהג בא לפרש את מצוות התורה, והנותן פחות ממעשר אינו מקיים את מצוות התורה אפילו כמידה בינונית אלא כמידת בעל עין רעה."

נראה לי די ברור מדבריו שזה לפחות בגדר מנהג חשוב שאין להקל בו ואולי גם חובה ממש.

כלומר לא נעזר בצורה משמעותית בהורים וכדו'- זה חובה. כך שמעתי מאיזה רב, לא זוכר איזה.

יש לי שיטה איך לחשבן את זה. כל הכנסה שקיבלתי- אני מיד רושם בפלאפון במקום מיוחד לזה.

פעם בכמה זמן אני פורע את החוב.

אלה:
האם מעשר כספים זה מצווה או שזה חובה?

תשובה:
הציץ אליעזר חלק ה' כותב שזה אפילו לא חיוב מדרבנן , מקור המנהג בא מקהילות במערב ארופה שהם נהגו להפריש מעשר מהכנסותיהם.

אלה:
אני סטודנטית באוניברסיטה והורי משלמים את רוב הוצאותי (לימודים, מעונות, נסיעות). במהלך החופש עבדתי באופן אינטנסיבי וחסכתי סכום כסף שאמור לשמש אותי במהלך השנה הבאה (בגדים, רופא שיניים, לימוד במדרשה, קנית ספרי תורה ועוד). האם חייב לתת מעשר כספים?ראיתי שהרב רשם שזה מנהג אך בכל התשובות ישנה נימה מחייבת... האם מעשר כוונתו כפשוטו עשירית מהסכום? ראיתי את הגדרת עני (פחות משכר מינימום) ואני בתוכה. האם העובדה שהורי ממנים אותי משנה את הסטטוס שלי, שהרי לא חסר לי כלום בזכותם? (אני חייבת לציין שהורי, שאינם מקפידים על מעשר כספים, ממורמרים מההחלטה שלי לתת, כי לטענתם אני נותנת על חשבונם...). במידה ויתברר שאני מחוייבת במתן מעשר, האם מלכתחילה אני יכולה להתנדב במקום לתת כסף?

תשובה:
מנהג ישראל דין הוא. מעשר כספים הוא אמנם מנהג אך מנהג שהפך להלכה. כל מי שיש שלו הכנסה חייב בצדקה. גם עני חייב לפי יכולתו. מכיון שהורייך מקפידים על כך ונותנים לך כסף על מנת שלא תתני לאחרים את מנועה כרגע מלתת מעשר. אך בכל זאת תני משהו. לכשיהיו לך הכנסות משלך תתני מעשר כספים מכספך.

שאלה:
אני יודעת שצריך לתת מעשר מהמשכורת. שאלתי היא איך עושים את החישוב של כמה צריך לתת ומה עושה אדם שהינו בעל חובות וקשיים כלכליים ואיך הוא צריך לתת את המעשר?

למי יש לתת את כספי המעשר?

תשובה:
מן הראוי לתת מהכסף שאת מקבלת ביד (כלומר מהנטו) עשירית. טוב לתת צדקה, גם למי שאין לו הרבה, כי זה מביא ברכה. מכל מקום מי שהוא בעל חובות גדולים יתן פחות ממעשר ויחזיר קודם את חובותיו.
את כסף המעשר יש לתת לקופת צדקה, לעניים או למוסדות תורה.

א.       אין שיעור קצוב מן התורה לחיוב נתינת צדקה. אך תיקנו חז"ל שלא ימנע אדם מליתן פחות משלישית השקל בשנה (שהם 256 פרוטות ופרוטה היא אחד מארבעים של "גרם" כסף צרוף ונמצא שהוא יותר מ- 6 גרם). ומדה בינונית לתת אחד מעשרה מנכסיו, וזהו הנקרא "מעשר כספים". ונתינת פחות ממעשר, נקראת "עין רעה". ומצוה מן המובחר שיתן עד חומש מנכסיו אבל יותר מחומש לא יבזבז, כתקנת אושא, שלא יצטרך לבסוף הוא עצמו לבריות אלא כגון במקום שיש פיקוח נפש. אך לא יבזבז את כל נכסיו ויעני, שאין זה חסידות אלא שטות [אומנם בשעת מיתה יכול לבזבז עד שליש ויש אומרים עד מחצה (הגהת הרמ"א ו"אהבת חסד" לח"ח)].

ב.       "מעשר כספים" זה אינו חובה מן התורה ואף לא מדרבנן (כן הסכימו הרבה אחרונים וזוהי ג"כ דעת רבינו הרמב"ם ומרן השו"ע). אבל היא הנהגה טובה. [אכן בקהילותינו לא היה מנהג זה כידוע לפי רוב הדוחק וגודל העניות של רוב הציבור ורק אצל חלק מקהילות האשכנזים ובפרט בארץ אשכנז היא גרמניא (ובנו של השל"ה בספרו "ווי העמודים" כתב: "משבח אני את האשכנזים המעשרים מעותיהם ונזהרים במצוה זו במאוד מאוד, והיא שעמדה להם שיורשים ומורישים נכסיהם לדור ודור"). אמנם בזמנינו נתפשטה הנהגה חשובה זו להפריש מעשר כספים (ויש חומש) אצל רבים מן החרדים לדבר ה' וגם מבני קהילותינו] ולא עוד אלא שמובטח לו שיזכה על-ידה למעלת העושר [ובשם הגר"א אמרו שהשומר מעשר מובטח מן ההיזק והשומר חומש מובטח לשכר]. (והגר"י רצאבי שליט"א מציין בהערה: "ושמעתי כי הרי"מ ז"ל, שהיה בתימן סוחר עשיר ובעלותו לארץ ישראל ירד מנכסיו, לא חזר לעשרותו אלא לאחר שקיבל על עצמו הנהגה זו. ולא עוד אלא שהיה מפריש חומש מנכסיו"). ויש למעשר אסמכתאות ורמזים מן התורה. ויש למעשר סוד ויסוד ולכן יזהר שלא להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו בשעת נתינה ואם נותן יותר יכוין שהוא צדקה בעלמא ולא בתורת מעשר או חומש.

ישנו איסור להימנע מנתינת צדקה מסיבות לא צודקות (קמצנות וכו'....;)

סתם, קחו בחשבון.

אני אישית- נותנת בהוראת קבע לכמה אירגונים, בתור צדקה, ולא בתור מעשרות, יש מצב שזה יוצא פחות, ויש מצב שיותר...

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".

אני חושבת שהקשיים הפכו אותי לאישה טובה יותר, עם יותר איכפתיות ותשומת לב לאחרים ולקשיים שלהם.

אבל, אני חייבת לציין שהקשיים שלי לא היו קשים כמו שהיו יכולים להיות בנסיבות אחרות, והייתי עם הרבה תמיכה מסביב.

גם בעבר,ברור

גם הנוכחיים.