מי ששותה מסיר מעליו את העכבות. זה חושף את הפנימיות.

יש הבדל בין להתבסם ולהשתכר. שיכור הוא חסר כל אחריות,

מבוסם מרגיש יותר חופשי ופחות כבד ראש. זה הבדל דק, אבל

משמעותי. גם לשתייה יש גבול.

אני לא שותה, כי אני פשוט לא יכול.

אחרי כוס ראשונה-שנייה בליל הסדר אני קורא את ההגדה כשהראש

על השולחן. בכל מקרה, אני מעדיף שלא. אבל מבחינתי, מי שכן שותה

לא עושה משהו רע.

בס"ד

"היתר" בשביל להתפרק. היתר מיותר.

אלכוהול זה מה שגורם לכם לשמוח?! אז המצב שלכם מאוד בעייתי.

אני לא חושבת שאני צריכה להסביר לכם למה גורם האלכוהול.

ואל תגידו לי "זה פעם אחת בשנה, לא יקרה כלום...."- אז זהו, שקורה.

לא היה פורים אחד שלא שמעתי על נער שמת מעודף אלכוהול, או מהרעלת אלכוהול.

זה מגעיל, ובדרך כלל- אנשים מתחרטים על מה שהם עשו שהם היו שיכורים- גם אם הם לא עשו משהו רע.

אני מכירה מישהו, סיים צבא, בחור רציני, דוס, באמת חמד של בחור- פורים, מצוות היום, השתכר, כמובן, אל תשאלו למה אבל הוא החליט שהוא יכול לקפוץ מהחומה. איזה צחוקים- שבר רגל.

שלושה חודשים בגבס- ואחר כך שיקום ממושך.

מדריך שהשתכר בא למסיבת פורים של הסניף- שוב, דוס, שוב- הוא לא עשה כלום חוץ מלדבר דברי תורה, ושר שירי נשמה- שנתיים אחרי לחניכות ולחניכים יש טראומה ממנו. לא ממולץ.

אלכוהול מוביל לאלימות.

תפתחו עיתון, או שלא- אבל לא מספיק לכם כל המקרים של רצח בעבקות השתכרות?!

הפכו את פורים לחג של הוללות- כן, בכוונה אני משתמשת במילה קיצונית.

מזעזע אותי לראות ילדים, ממש ילדים- שיכורים כלוט, מדברים שטויות, בוכים לאמא שלהם, מקיאים בכל מקום, הולכים לבת שהם חולמים עלייה מאז גיל 6- ואומרים לה את השד יודע מה...

למה?!

למה ילדים, או נוער, או גם מבוגרים?!

זה חינוך גרוע לילדים שלך- אם אתה ההורה.

אם אתה נער- אתה דופק לעצמך את החיים.

ואם אתה ילד- בשביל מה אתה צריך את זה בכלל?! כדי להרגיש גבר?!

ואתם יודעים מה, אפילו הגברים האלה שמחבקים את כולם ואומרים "אחי אני אוהב אותך!"  או צורחים "הקב"ה אנחנו אוהבים אותך!!!"- אפילו זה מגעיל אותי.

מרגיש לי כל כך צבוע. אתם לא מסוגלים להיות כנים עם הסביבה שלכם?! להודות באהבה שלכם כלפי הקב"ה?! אתם צריכים אלכוהול בשביל זה?! אז תסלחו לי אבל אתם צבועים ושקרנים! אתם משקרים אך ורק לעצמכם!

ואני חושבת, שכל הבנות שעומדות מהצד השני של המחיצה ואומרת "יאו! כמה שהוא חומד! שמעת מה הוא אמר לאבא שלו עכשיו?! יאו! איך שהוא מדבר יפה!!!!" - שגם אני הייתי שם לפני כך וכך שנים- לא היו רוצות בעל צבוע, שלא יודע להכיר באמת שלו, שהוא מחביא אותה מאחורי מסכות, ובשביל להתיר את המסכות והמחסומים הוא צריך אכוהול.

אני יודעת ל-מה מוביל האלכוהול- ואני יודעת שחצי מכם בכלל לא תקראו את זה, ואלה שכן, לא ישימו על זה- אבל רק כמה נקודות למחשבה- לאלה שכן יתייחסו- זה יהיה שווה את זה.

א.אם יש עניין כזה,אז יש מאחוריו עומק רציני שצריך להחשף אליו.אבל אולי לא כולם יודעים את הגבולות הנכונים:

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/216986

ב.יש לעשות זאת על פי ההלכה.

אמרתי שיש גבול לשתייה.

מי שמגזים ולא באמת מתכוון בשביל החג, יש לו בעיה.

וזו כבר סוגיה של אחריות וחינוך. הדבר לכשעצמו בסדר.

זה לא קשור לצביעות וללהחביא  את האמת שלו. אנשים

מעדיפים להיות מאופקים. אני, למשל, לא אצעק ל-ה' שאני

אוהב אותו ולא אחבק חבר בגילוי אהבה ישיר. למה? ככה,

לא אוהב את להחצין דברים פנימיים. מסרב להכיר בתואר

"שקרן וצבוע".

אני חושבת שזה מקסים.

יום אחד בשנה האדם מגיע לפני הקב"ה בפשטות. עם הנשמה הטהורה שלו בלבד. שוכח את הכבוד שלו, את האיפוק האינסופי הזה ופשוט נותן לאור ה' לזרוח עליו. 

אדם שנחשב צדיק -שמשתכר ואז אומר או עושה דברים רעים--זה הצביעות. מה שהוא כל השנה. כי האמיתיות היא מה שיוצא כשהאדם מבוסם. ואם מה שיוצא הוא לא טוב- האדם צריך לבדוק את עצמו.

לא צריך להיתפס לשוליים,  האידיאל הוא להתבסם. כן. זאת מצוווה.

אם הדברים לא כ"כ ברורים אפשר להתייחס לזה בפשטות כמו בפעולה בסניף.

מכירה את הקטע הזה על פורים שסוף סוף האנשים מתחפשים ואפשר לדעת מה הם?

אנו נותנים מקום, מפנים את האגו והכבוד. שנזכה לבניין בית המקדש

איך אתם אומרים שאת צביעות?! זה הבן אדם האמיתי. רק כל השנה קשה לו להגיד את האמת אבל בבפנוכו זה מה שהוא באמת מרגיש. וכל האוירה של פוריםם יש מין קדושה כזאת באויר! קשה להסביר את זה אבל כשכולם מסטולים בטעם הטוב. וכל אחד אומר את האמת רוקד באמת כי בא לו לרקוד ולשמוח! זה פשוט כייף ושמח!!

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות