קלאסיקות כדוגמאת אן שרלי, בית קטן בערבה או נשים קטנות אמורות להיות נעימות לקריאה למדי.. 

יש ספרים שממש בגדר השעשוע, אלבי סיפורי אבירים או מדריך הטרמפיסט לגלקסיה. 

אה. פו הדוב. פו הדוב זה גאוני, ולא מדכא.

(נו! בטוח יש עוד כמה ספרים לא מדכאים שקראתי.. איאי, אנסה להזכר)

אז ככה:

כל ספריה של ג'יין אוסטין:

גאוה ודעה קדומה, בינה ורחשי לב (או תבונה ורגישות, בתרגום החדש), הטית לב-( או שם אחר בתרגום חדש, לא זוכרת איזה, תשאלי את הספרנית), פארק מניפלד, אמה, כולם משובבי נפש ומקסימים.

יש ספר מקסים של ג'ורג'  אליוט (שם בדוי לסופרת ) מידלמארץ'.

יש כמה ספרים נחמדים של קוני ויליס קצת מד"ב אבל לא קלאסי במובן שזה סיפורים מובנים שמתחוללים במציאות הרגילה:

המשכוכית ,מלבד הכלב

כמו שכתבו לך ב'נשואות' כל ספריו של טרי פארצ'ט ממש מצחיקים!

ספריו של ג'ראלד דארל, מצחיקים עד דמעות.

ספריו של ג'פ' וודהאוס-  עונת הזיווגים, ועוד כמה שלא זוכרת את שמם.

שני ספרים במד"ב של הסופר ג'אספר פורד-  פרשת ג'יין אייר, ובאר העלילות האבודות, מצחיק ומשעשע!

כל ספריו של ג'ייימס הריוט, מקסימים! סיפוריו של וטרינר כפרי.

המתיקות בתחתית הפאי, קצת מתח, אבל לא מדכא. עלילות בלשית צעירה, אבל כתוב למבוגרים.

ספריו של הנרי ג'יימס הם לא מדכאים בד"כ, קצת יותר כבדים כן.

ספריו של הפסיכיאטר והפסיכולוג ארווין ואלום, כשניטשה בכה, אמא ומשמעות החיים, הם רומנים פסיכולוגיים, וכוללים גם מורכבויות, אבל לא מדכאים.

אם אני אזכר בעוד אני אכתוב. בהצלחה!

הספרים של ג'יימס הריוט לא מדכאים. הכי שמחים שיש!

תודה רבה לכם על ההצעות!

כיף להזכר בספרים טובים

ועל הדרך, זכיתי בכמה המלצות. מקווה שאמצא בספריה.

(והזכרת לי שקיים פורום נשואות שנשמע שיותר מדי דברים מעניינים נכתבים בו...)

אחד מאלף של מירה קדר

נקי

סוף אופטימי

נוגע בנושא לימוד גמרא לבנות

לא יכלתי לעזוב אותו

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.