בס"ד
שלום,
אני לא עונה לפי הסדר, אלא לפי מה שיוצא מהבטן, בנוסף ניסיתי לכתוב תגובה כבר פעם אחת, אז אולי ההודעה הזאת תופיע פעמיפ בשינוי נוסח...
בטח שבא. לפעמים זה בדיוק מה שצריך לעשות- ללכת למקום שעושה לך טוב ולשקוע בתוך המחשבות. רק הם, רק אתה.
לבכות, לשמוח, לחלום. לייצר חלומות חדשים, לחדש ישנים, למחוק כמה שהם פסה, לשנות סדר עדיפויות.
ואם קשה לך לדבר, זה בד"כ מתקשר לשלוש דברים שמאפיינים את הקשר בין העולם הפנימי שלך, לחיים בחוץ כמו אצל כולנו. לפעמים הבעיה נמצאת בשותף לשיחה, לפעמים הנתון שדורש שיפור הוא אצלך. אז או שבאמת האדם שמולך לא באמת יקשיב,לא באמת יקבל, לא באמת יבין מה אתה רוצה, ואתה יודע את זה, אז אתה מעדיף לא להתחיל לשתף, ביודעך שהוא גם ככה יבין אולי חצי, מה שאומר שהוא לא יבין את מה שאתה רוצה להגיד, אז אתה בוחר בשתיקה. לפעמים אתה צריך להסתכל פנימה, אולי תגלה שאתה לא באמת נותן לגיטימציה מלאה לעולם המחשבה שלך, להרגשות, להבנות, לרצונות שלך, למי שאתה. וכשאני חושב ככה על עצמי, אני באמת מתייחס ככה לעולמי הפנימי, אני מוותר מהר על להסביר מה התכוונתי, אני מוותר על הדקדוק למצוא את המילים הנכונות כדי להביא את מה שאני רוצה להגיד, לי בתוכי זה מאוד ברור, אבל עכשיו להעביר אותו את התהליך שיבין מה שאני מרגיש,חושב, לא תמיד מאמין בעולמי מספיק בשביל שאשקיע כ"כ כשאני מגיש אותו לאחרים.,
והשלישי- לפעמים פשוט צריך להשלים עם זה, שעולמך הפנימי, לעד ישאר באמת- רק שלך, לא תוכל ליצוק את כולו למילים ומשפטים, זה הרבה יותר גדול, ואתה לפעמים נמנע מלהוציא אותו החוצה, כי מה שיוצא כ"כ שונה מאיך שזה מופיע במחשבה, בפנים זה הרבה יותר.. מדוייק, רחב, מנומק, אמיתי. אבל צריך לדעת, שצריך לדבר מה שאפשר, ובעז"ה כל פעם להוסיף, שיבינו כמה שיבינו. זה אתה, וגם חתיכות ממך זה מלא.
לענ"ד הרבה הרבה פעמים זו דווקא הנקודה השניה. לפעמים גם לא 
בהצלחה לנו.
לבד לבד... לפרוק ה כ ל! |חולם|