בס"ד

כן אני דיי סגור

1)לא בשיכרות לפעמים היו דברים שרציתי לומר ולא העזתי לקח לי זמן ולפעמים פשוט שיניתי ולאאמרתי שזה אני אלא כיאלו על מישהו אחר למישהו שאני יודע שאני יכול לסמוך עליו ואפילו אולי לא מכיר אותי{כמו לרב זיילברשטיין כשרק התחלתי ללכת לשיעורים שלו..

ולפעמים אני נפתח כי פשוט מישהו אחר אומר את המילה הראשונה "מה שלומך?"וזה פשוט מקל על הדיבור

אז הנה התחלתי ואת מוזמנת להגיד מה שלומך? בתקווה שאני יכול לעזור

2)כן ועשיתי משהו דומה

3)כן גם עשיתי פעם משהו כזה

בנוגע ל3 ו2 לוקח זמן להבין איך ולמצוא כח פשוט לצעוק ו משהו אבל בסוף אפשר...

כשדברתי על שיכרות לא התכוונתי באמת להיות שיכור אלא  בקטע של להוריד את המחסומים...

כאילו בקטע של להיות עצמך, בלי מחסומים, בלי לפחד מה יחשיבו עליך או מה יגידו, ובלי לנסות להסתיר אלא פשוט להיות אתה... וזה לא אחד הדברים שאני לפחות עושה בזמנים רגילים.....

אחרי שכבר כמה פעמיים הייתי עייפה \ לא מרגישה טוב והתחלתי כבר באמת לדבר, אז כבר לא היתה לי כ"כ בעיה לעשות את זה גם סתם ככה.....

אבל לפני זה אני פשוט לא מצליחה לפתוח את הפה....

כולנו רוצים לפעמים להיות יכולים להסיר מעלינו את כל המחבסומים המעצבנים שלא תמיד ברור לנו למה הם בכלל קיימים.

גם מחסומים מהסביבה ("לא מקובל.." "חסר טאקט" וכו'..) וגם מחסומים שאנחנו שמים לעצמינו.

שכרות זה לא דבר נעים. אני מבטיחה לך.

אבל פתיחות, הסרת מחסומים, ואמת ישרה וכנה- זה נהדר! אולי יש דרכים נוספות להגיע לזה...|תוהה בקול|

2) אוהו! יש מישהו בגיל ההתבגרות שלא רוצה את זה לפעמים? לצאת למרחב הגדול ולצעוק ולצעוק עד שהריאות מתרוקנות..!!! לצרוח מלוא הגרון אל השמיים העצומים ולהוציא החוצה את כל הפיכסה המצטברת..

 3) גם כן. וגם מנסיון.

זה באמת אפשרי.. תנסי. לא נורא לבכות. והטבע משחרר כל כך, עוזר להתחבר פנימה..

אז אני צועק לי. שר לי שיר ככה ברחוב.

אלכוהול זה עוזר, אבל רק אם אתה שותה במסגרת ראויה, נניח בפורים בישיבה, או בהתועדות . 

1 ממש לא קורץ לי. איכ.

חוצמיזה שאני יודעת שאני יזיק בזה. מאוד. לעצמי ולאחרים. אז חבל.

אם יש דברים שאני לא אומרת כנראה שהפעלתי שיקול דעת. ושיקול דעת זה דבר נצרך. לא סתם יש אותו..

לא תמיד לא אומרים רק בגלל שיקול דעת...

אני נגיד לא אומרת רק כי אני מתפדחת לומר.

כשאני עייפה - ואז אני יחסית נפתחת אני כן אגיד את זה ואח"כ אני ממש אשמח.

אני לא אומרת דברים בעיקר בגלל ש - לא יודעת, משהו לא נותן לי לדבר על עצמי עם אנשים.

אני פשוט לא מסוגלת.

זה לא קשור לשיקול דעתי - אם הייתי יכולה הייתי אומרת.

יש גם דברים שאני לא אומרת משיקול דעתי, אבל אותם אני די בטוחה שאני לא אומרת גם כשאני עייפה...

והכוונה בשיכרות זה לא שיכור אמיתי אלא פתוח - לדבר בלי מחסומים.

פשוט ניסיתי למצוא משהו שיתפוס את צומת הלב שלכם, וזה התקשר לי לפורים...

רבי נחמן אומר שזו מעלה גדולה

ולדעתי הקטנה יש מצבים שאתה מעוצבן ורוצה ויש מצבים שאתה דווקה רוצה כן להיות ביחד ולא לבד עם ה'

אין  לי יער ושדה קרוב לבית [מו כולנו]

אז אני מתפללת ובוכה בבית

ובן] אבל זה ממש משחרר ומי שרוצה פטנט להיות שמח שיבוא אלי זאת אומרת שאולי הפטנט יצחיק אותכם אבל כך הפסיכולוגים אומרים שדובקים אם אגרופים על החלק שממש מתחת לגרון ואז זה מעלה דופק ו.. שמחים!![בעזרת הקבה]

בס"ד

שלום,

אני לא עונה לפי הסדר, אלא לפי מה שיוצא מהבטן, בנוסף ניסיתי לכתוב תגובה כבר פעם אחת, אז אולי ההודעה הזאת תופיע פעמיפ בשינוי נוסח...

בטח שבא. לפעמים זה בדיוק מה שצריך לעשות- ללכת למקום שעושה לך טוב ולשקוע בתוך המחשבות. רק הם, רק אתה.

לבכות, לשמוח, לחלום. לייצר חלומות חדשים, לחדש ישנים, למחוק כמה שהם פסה, לשנות סדר עדיפויות.

ואם קשה לך לדבר, זה בד"כ מתקשר לשלוש דברים שמאפיינים את הקשר בין העולם הפנימי שלך, לחיים בחוץ כמו אצל כולנו. לפעמים הבעיה נמצאת בשותף לשיחה, לפעמים הנתון שדורש שיפור הוא אצלך. אז או שבאמת האדם שמולך לא באמת יקשיב,לא באמת יקבל, לא באמת יבין מה אתה רוצה, ואתה יודע את זה, אז אתה מעדיף לא להתחיל לשתף, ביודעך שהוא גם ככה יבין אולי חצי, מה שאומר שהוא לא יבין את מה שאתה רוצה להגיד, אז אתה בוחר בשתיקה. לפעמים אתה צריך להסתכל פנימה, אולי תגלה שאתה לא באמת נותן לגיטימציה מלאה לעולם המחשבה שלך, להרגשות, להבנות, לרצונות שלך, למי שאתה. וכשאני חושב ככה על עצמי, אני באמת מתייחס ככה לעולמי הפנימי, אני מוותר מהר על להסביר מה התכוונתי, אני מוותר על הדקדוק למצוא את המילים הנכונות כדי להביא את מה שאני רוצה להגיד, לי בתוכי זה מאוד ברור, אבל עכשיו להעביר אותו את התהליך שיבין מה שאני מרגיש,חושב, לא תמיד מאמין בעולמי מספיק בשביל שאשקיע כ"כ כשאני מגיש אותו לאחרים.,

והשלישי- לפעמים פשוט צריך להשלים עם זה, שעולמך הפנימי, לעד ישאר באמת- רק שלך, לא תוכל ליצוק את כולו למילים ומשפטים, זה הרבה יותר גדול, ואתה לפעמים נמנע מלהוציא אותו החוצה, כי מה שיוצא כ"כ שונה מאיך שזה מופיע במחשבה, בפנים זה הרבה יותר.. מדוייק, רחב, מנומק, אמיתי. אבל צריך לדעת, שצריך לדבר מה שאפשר, ובעז"ה כל פעם להוסיף, שיבינו כמה שיבינו. זה אתה, וגם חתיכות ממך זה מלא.

לענ"ד הרבה הרבה פעמים זו דווקא הנקודה השניה. לפעמים גם לא

בהצלחה לנו.

הכי כיף מוסיקה עליזה בקול וריקוד סוער. וגם זעקה לאבא

3 התשובות לא נראות לי נכונות:

השותף שלי לשיחה - גם כשאני עם אנשים ש 100% מקשיבים לי, אני פשוט לא מצליחה לדבר. גם אם אני יודעת שהם באמת מקשיבים לי...

למחשבות שלי יש לדעתי יותר מידי לגיטימציה...

ונכון שאני שהעולם הפנימי הוא הרבה יותר מידי גדול, אבל דווקא אני מסוג בני האדם שיודעים לבטא את מה שהם רוצים לומר היטיב. אם אני לא מצליחה להסביר משהו, זה כי אני לא רוצה לחשוף דברים שקשורים אליו. אבל אני יודעת היטיב איך לומר אותו ולהסביר... אני מסוג האנשים שיודעים להסביר ושיבינו אותם גם אם הם לא יודעים...

זה פשוט שיש לי מין מחסום כזה שעוצר אותי מלומר דברים.

משהו שפשוט לא נותן לי לדבר...

יש לי אפילו תאוריה.

אולי זה בגלל שפשוט אין לי אמון באנשים?

אני לא מאמינה שהם ישמרו על הסודות שלי..

זה לא בדיוק מסביר למה כשאני עייפה אני כן מדברת, אני עדיין חושבת איך לפתור את זה....

פה נגיד אין לי כ"כ בעיה לדבר דרך הכינויים שאנשים לא מכירים....

בס"ד

שלום,

(הבנתי מה קרה עם ההודעות, את הראשונה שלחתי במסרישי והשניה שלחתי כאן, אענה על הכל)

- בטח שאפשר לדבר ולהסביר גם כשמבינים שאי אפשר להעביר את הכל, פשוט דיברתי על מצב שהאדם מבין שהוא לא יעביר את הכל, ובגלל זה הוא נמנע מלשתף, כי זה לא יצא שלם כמו שהוא מכיר את זה.

- לגבי מה שנאמר כאן, אני חושב שמה שאמרת כן מתחבר ללגיטמציה שהתכוונתי אליה. לא התכוונתי לגיטימציה בעניין זה שהמחשבות מדברות בתוכך, שיש רצונות שאיפות ומחשבות שצפות בתוך האדם. לגיטימציה זה אומר להאמין בהם, להאמין שכך צריך לחשוב, להאמין שזה מה שצריך להגיד, שזה מה שצריך לעשות. וזה בא לידי ביטוי גם שמה שאת אמרת כי למה כ"כ קריטי שיגלו? כלומר- ברור שאני לא אשתף את כולם בעולמי הפנימי, אבל אם אני מאוד עסוק באמון במי שאני משתף אותו, אם אני מאוד חושש שזה יצא, אולי אני לא מספיק מאמין במחשבותיי, ברגשותיי, כדי שאוכל לעמוד מאחוריהם מול אנשים שפחות מקבלים אותי כמו שאני, שפחות מקשיבים, שיגידו שזה לא נכון, לא שייך וכו'. להילחם בשביל זה, שיהיה לי את היכולת להגיד- אז מה אם הם לא מבינים, זו האמת... גם אם הם לא משתכנעים.

לגבי 2 הנקודות שהעלת- אולי כך

בעייפות- לעיתים יותר משתפים כי אתה עייף מכדי לעשות את החישובים הרחוקים... מה יקרה אם.. ואולי הוא יחשוב ש. אתה פחות חושש וממילא גם פחות טורח להסביר כל פסיק, אתה פשוט משתף. (עייפות זה גם בד"כ בלילה, ובזמנים של עייפות ולילה זה זמנים של יותר הקשבה בד"כ).

כאן יותר קל לדבר כי לא באמת יכולים לבקר אותך ביקורת שתרגיש שיקרה משהו אם לא תתגונן. אתה לא מישהו כאן כמו במציאות, אתה שם. משתמש. מישהו בפורום. לא יודעים עליך מספיק כדי שיוכלו להגיד לך- הי, לא מתאים לך להגיד את זה, ראוי לך לחשוב כך וכו'.

שלום.

1 . אני מתה להשתכר , אבל אני בחיים לא יעשה את זה ..

    זה לא מתאים ... :S

לבכות ולצעוק אז כן..

וואי!כן!!

אבל לא להשתכר במובן של הקאות וכו' אלא להפתח יותר.

חיבוק ונשיקה!!

1. להשתכר בחיים לא... כי לפי דעתי זה לא ראוי לבנות ישראל הצנועות והחסודות להשתכר...

2. ממש באלי...!!!! אבל ממש!!!

3. הכי באלי...  לבד לבד... לפרוק  ה כ ל! |חולם|

תם ואז ההורים שלי דואגים לי..

אבל לא נורא,קצת לדאוג אהה??!!!!

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות