שמחה עצומה, שמחה מלאה ואין סופית אמורה להיות כל השנה!!

מה זה פורים?

להוריד את המסוכת! להתחבר עם כולם!

כזה דבר צריך להיות כל השנה...

אבל אדם לא יכול להיות כל הזמן פתוח לגמרי,

אז צמצמו את זה לחודש אחד, או יום אחד...

תבחרי אצבע..

באיזה מהישיבות והאולפנות מה שזוכרים מהחודש הזה זה- "להוריד ת'מסכות ולהתחבר לכולם.."

פשוט נהינים מהשטויות בלי לחשוב יותר מידי..

דבר שני-  אם יש דבר שמאמינים בו- הוא צריך להיות כל השנה. לא רק "סמילות"..

לומבינה..

רק בקטע של הסימליות, זה כמו חודש אלול.. שדוגרי ברור שצריך כל השנה להיות ככה וזה הכי טוב, אבל אין מצב להיות ככה, אז אנחנו פשוט לוקחים חודש אחד שבו אנחנו מנסים להיות הכי שמחים שאנחנו יכולים..

הבנת אותי בערך?

שנגיד בחנוכה- כולם שמחים ממילא, כי היה נס גלוי וענק!! גם בפסח, יציאת מצרים זה דבר עצום וכולם שמחים ומבינים את גודל הנס וככה גם בשבועות וכוו'..

אבל בפורים- רוב סיפור המגילה הוא לא ככ שמח, אפילו עצוב לפעמים.. ורק בסוף רואים שהכל היה לטובה.

אז צריך לשמוח גם כשהכל נראה רע, כי בסוף הכל הכל יהיה לטובה!!!! היבנת?

וגם בסוכות לא היה נס גלוי ולכן אומרים "ושמחת בחגך.." (עלזה חשבתי לבד)

התורה מצווה לזכור את מה שעשה לנו עמלק, וחכמים שיערו (מלשון שיעור, לא מלשון השערה) שזכירה זה פעם ב-12 חודש.

עמלק הוא שורש הכפירה, הרוע והטומאה בעולם. ישראל הוא שורש האמונה הטוב והקדושה בעולם.

בין הקדוש לטמא, יש גם חולין טהורים. בד"כ אנחנו לא שמים את הגדר בין הטהור לטמא אלא איפושהו קרוב אל הקודש כדי שלא נגיע בטעות אל הטמא. אבל כשמוחים את עמלק ומוקיעים את הטומאה, אז יש מקום  להתיר את כל מה שטהור, מכיון ששמנו גבול ברור וזועק בין הטהור לטמא. אמנם נכון שא"א להחזיק בצורה כזאת כל השנה, כי אנחנו לא מספיק חזקים בשביל לשמור את עצמנו סמוך לגבול עם הטומאה בלי לגלוש החוצה. אבל פעם בשנה-מותר וצריך, כדי לומר לנו שכל מה שהוא טהור- הוא מותר ודווקא בזה שאתה מתיר את כל מה שטהור-אתה מדגיש את ההבדל בין הטהור לטמא.

אדם צריך לשים סייג-גדר  כדי לא להתקרב אל הטומאה, חלק מהגדרות הנחוצים זה הרגשות השליליים של האדם שגורמים לו בע"כ לשמור מרחק מדברים מסוימים. בפורים שבו אנחנו רוצים להדגיש את ההבדל בין הטמא לטהור, ולא רק לשמור על הקודש, שותים לשכרה עד פריצת הגדרות ושחרור של השמחה הפנימית הטהורה, וסומכים על קדושתו של היום ועל תקנת חכמים שתשמור אותנו מלחטוא.

תודה רבה לכל העונים!! אשמח לעוד תשובות..

שאלונת..|נקצי|

התחפושות, השתיה, האיפור, ההרקדות, ומאפייני החודש למינהם באמת עושים לכם שמייח?

כילו, לדעתי בנאדם מרגיש יותר שמחה אחרי שעבר יום כיפור טוב, מאשר אם היה לו איזה יום שהוא השתכר והתחפש, שמחה לגמרי חיצונית, לא?

הורדה מהמטען לש הלב....

גם לכם יש את זה??

 (דרך אגב, כיפורים- יש הרבה שאומרים שהמשמעות שלו הוא כ-פורים. רק כמעט פורים. יש לזה כל מיני הסברים)

יום כיפור יוצר הרגשה של  התרוממות, אולי סיפוק גבוה, אבל אני לא יודעת אם זה ממש שמחה. ביום כיפור אחרי הכל יש איזו הרגשה של (קצת)עול, או סוג של כבדות.

פורים לעומת זאת זה פשוט שמחה. גם פה יש מצוות- מתנות לאביונים (אם אנחנו שמחים צריכים לדאוג שכל יהיו שמחים וכד'), משלוח מנות- גם העניין הזה של השמחה, אבל בביחד, שמחה של כולם. פורים זה חג שמלמד אותנו איך לשמוח. (עוד הפעם, פורים הוא חג של כולם- וזה מתבטא במצוות שלו- משתה- עושים חגיגה, מאחרי הכל אנחנו בני אדם, ואנחנו שמחים מאוכל. פורים זה (מבחינתי) חג של החומר, שמשפיע על הנפש. מתנות לאביונים-כתבתי למעלה, וכן משלוח מנות. מקרא מגילה הוא גם סוג של ביחד- כולם מתאספים ומקריאים לכולם את הסיפור של עמנו. מקרא מגילה מבטא גם את (לפי דעתי) את המצווה שהיחידה בערך שהיא בינינו לה' למרות שגם זה לא בטוח. אולי זה בא ללמד אותנו שגם בשמחה צריך לזכור שיש מישהו שזה בזכותו, גם אם זה לא כתוב במפורש)

הרב אליעזר מלמד שליט"א כותב שתמיד צריך לשמוח על הדברים הטובים, אבל גם אז השמחה חסרה, מפני שעדיין יש דברים רעים. 

בנס פורים, הנס היה שהכל נהפך לטובה, ובכך באותו עניין היה רק טוב. לכן השמחה כ"כ גדולה ולכן עורכים יותר הרקדות ושטויות (שמי שמבין את העומק שלהן מבין שהן בכלל לא שטויות) מהרגיל.

בס''ד

הוא נותן איזה רגש אותכונה לא יודעת איך לקרוא לזה, ולחודש אדר מיוחסת השמחה

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות