א ראוי לגיל הזה,אולי לך כן..,תלוי בך!]

סתם לידע כללי....

אין דבר כתאים!! תציאו את זה מהראש!! בגיל הזה זה לא מתאים לאף אחד! בדיעבד יש כאלה שיש להם חבר/ה והם יצאו אח"כ בסדר וזה ממש עזר להם. אבל בתכל'ס בגיל הזה זה עוזר אבל מפריע המוון!!!

מה אני יגיד?

זה כייף שיש לך מישו לשתף אותו מישו לצחוק איתו מישו שבמרכאות הוא רק איתך.. אבל בתכלס זה תלות שהיא לא תמיד משתלמת.. ברוב החברויות בגיל צעיר בסוף נפרדים (ונכון שיש ת'אלה שהתחתנו. על כל אחד כזה יש 5 שנפרדו..והשאירו בעצמם צלקות גדולות מאוד בנפש!).אז למה לא לשמור את השיחות הכ"כ כפיות האלה לעוד כמה שנים? לבעלך.. קשה? גם להיות דתייה זה קשה. לא כיי? יש עוד הרבה דברים כאלו.. צריך להתגבר...

ולזאת שאמרה שדוס לא יהיה חבר  שלה ,זה ממש לא נכון. להפך! בד"כ דוס סגור על עצמו מוקדם ואז הוא מרשה לעצמו לעזור לעוד איזה בת ולשתף אותה בדוסיות שלו..

ולמגניבוש בסופו של דבר מצטערים על זה ואז מתחרטים על הכל

לקיים מצוות ולא לעבור עליהם.

ואין מה לעשות ענבל..אנחנו חיים עם סטיגמות. למרות שזה לא ממש סטיגמה,זה פשוט הפך להיות תיאור מצב.

יש דוסים עם חברות, הם פשוט מסתירים את זה.

אבל בכללי אתה באמת צודק.

בסוף סתם מתבאסים מזה...

וגם זה אסור.

שו"ת על הנושא:

http://www.kipa.co.il/ask/show/244772

האידיאל הוא הקמת בית וחתונה,לזה צריכים לשאוף,ולמעשה חברות שאינה למטרות נישואין עובדת בכיון ההפוך.

(בגיל מתאים המטרה שלפגישות למטרות היכרות של נישואין הוא הנישואין עצמם,והנישואין עצמם זו הברית הגדולה ביותר של החברות(והרבה הרבה יותר מזה,אחדות) וכמובן שעוד דברים רבים.)

ככה היום מתארים מישהו שהוא מקפיד על קלה כבחמורה!

אין מה לעשות!

בס"ד

רוצים להכיר לי את האדם המושלם שעליו מדובר?

תפסיקו כבר.

אין כזה דבר דוס.

מה שאתם מגדירים דוס זה לא מה שחברות שלי יגדירו דוס..

אצל חברות שלי אני נחשבת דוסית ואצלכם אני אחשב כמעט חילוניהב אז תעשו לי טובה תפסיקו עם זה למה זה מרגיז.

תודה מראש .

רוצה מישהו דוס וצנוע.

אבל ע"פ ההלכה חבר..לשם חבר...זה לא צנוע.

בעז"ה כשתתחתני יהיה לך,בעל שהוא יהיה חבר דוס צנוע וחמוד אוהב באמת.בעז"ה..!

ודע שאין לי כוח לחכות

שהרי כל העניין הזה הוא פגימה במה שאת כן מצפה לו,זה לא קידום של הדברים אלא הליכה אחורה בצורה של פגימה

עייני בחברים מקשיבים הם מן הסתם יכולים לעזור..

אבל בד"כ לבנים אין כוח לבת שכל הזמן תבכה להם..ותספר להם על הצרות שלה..הם רוצים מעבר..ואז זה כבר הרבה יותר מידיד שאת בוכה לו..זה נהיה קשר יותר רציני.. ככה לפחות נראלי..

גם אצלי זה ככה, יש לי מישהו שממש מוצא חן

בעיני בשבט וחשבתי שזה הדדי כי הוא הציע שניפגש

ונתכנן יחד את פעילות ל"זזים למען הקהילה".

בסוף הבנתי שהוא מעריך אותי כי יש לי רעיונות טובים

אבל שאין סיכוי שבאמת נהייה קרובים יותר.

הזמן כנראה עושה את שלו ועוד מעט גם לנו זה יקרה.

אין כזה דבר שזה לא טוב בכלל.. או טוב לכולם

ברוור שאת רוצה חבר... אבל תחשבי רגע, בסדר יש לי חבר לשם חבר.

מה עכשיו? תסתמסו כל היום? תדברו כל היום?

הדרך שבה את רוצה את זה לא הכי טובה, לפי דעתי

וואי,נכנסתי לפורום הזה במקרה ואני חייבת להגיב!!!!!!!
חבל עליך,פשוט ככה!!!!!!!!
למה את צריכה חבר?כדי שמישו יקשיב לך?יתן צומי?בשביל זה יש חברות ומדריכות!!!!!!!
קשר בגיל הזה לא טוב לשניכם!!!!
והרבה יותר קל לא להיכנס לזה מלכתחילה מאשר לצאת מזה...
וכן,אני מדברת מניסיון אישי...יש לי חבר דוס,צנוע ומתוק....
(זה השלב שאת אמורה להתעצבן שאני מגיבה בכלל...)
וחבל לי שאנחנו חברים!!!!!!למרות שהוא מתוק ומקסם!!!!!!!פשוט כי זה עכשיו שנינו מבינים שזה לא טוב וקשה עכשיו לנתק ת'קשר..ואם את שואלת,אז הכרנו במסגרת התנדבותית נפרדת והוא היה ראש בנים ואני ראש בנות וזה פשוט התגלגל...

אז באמת בשבילך!!!!!!!!!תשני ת'שאיפות שלך...כי חבל על שניכם...תתפללי לה' שיתן לך חברה טובה באמת שתהווה תחליף!!!!!!!!
 

וסתם נקודה למחשבה-
עזבי אתי מהלכה ורבנים..היית מסכימה לצאת בגיל 19 עם מישו שכל שנותיו בישיבה עברו עליו עם חברה?!?!?!

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות