קרה שהתחלתי בשפת המקור ונאלצתי להפסיק באמצע ואח"כ מצאתי רק תרגום.

המקור היה יותר טוב

כמו בספרים של ד"ר סוס...צריך להיות מאוד מוכשרים כדי להצליח להעביר את הסגנון שלו באופן מוצלח..

לכל סופר יש את השפה שלו והסגנון שלו...צריך לשמור על זה גם בתרגום.

בינתיים לא קרה לי שלגמרי לא אהבתי תרגום כלשהו...

שאני פשוט בטוח שהספר המקורי היה יפיפה - והתרגום הפך אותו לרדוד, אידיוטי. משעמעם, ועמוס באופן מעיק.

אבל התרגומים של רובין הוב נהדרים

למשל לספרים של אניד בלייטון- החמישיה  והשביעיה הסודית וזה כל כך הורס. 

התרגום הישן של אבנר כרמלי היה בעברית עשירה וכל כך שווה והתרגום החדש הוא בשפה עכשוית  רדודה.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

ובמיוחד אני מצר על ספרי אריך קסטנר,

בתרגומו הנוקדני והמדויק עד כדי בחילה של מיכאל דק.

קראתי גם את 'האסופית' ו'אן מאבונלי' בתרגומם הישן והטוב.

ואין שום מקום להשוואה.

לדעתי תרגום טוב הוא תרגום שאינו נאמן למקור!

מתרגם טוב הוא מתרגם שמשנה את המקור לטובת

שפת התרגום, גווניה, ביטוייה וגם המקום בו היא מתרחשת.

כמו שכתבה ירושלמית על 'שלושה בסירה אחת'.

(היש מה שישווה ל'ניחוח דק מן הדק של אבטיחים צהובים'?)

תרגום שאני מאוד אוהב למשל, הוא 'הקפות ביער',

שם היטיב המתרגם לשמור על שפה יפה ועשירה.

היטיב לבטא את השקפתי זו אוריאל אופק

בהקדמתו ל'הקלברי פין', וכבר ציטטתי אותה כאן

לפחות פעם אחת:

"מרק טווין כתב את 'עלילות הקלברי פין' בסגנון הדיבור ה'משובש' והחינני של גיבורו היחפן,

ובשורה של ניבים והיגויים דרומיים וכושיים, שהיו קיימים בזמנו.

בעת התרגום ראיתי מול עיני הקלברי פין עברי, ואמרתי לעצמי:

אולי כך היה כותב נער יחפן זה את ספרו, אילו שפת אמו היתה עברית."

ובכן, בדרך כלל אני מסכימה עם הטענות שנאמרו כאן. חבל שלא שומרים אמונים לתרגום הישן והטוב.

ובכל זאת, לגבי שניים מהספרים, שר הטבעות והאסופית:

טוב, אני מודה, את שר הטבעות קראתי רק בתרגומו החדש. אך כשראיתי איזכורים לתרגום הישן ולמושגים כפי שתורגמו שם, הבנתי שהתרגום החדש יותר טוב, ויותר "מקורי" (מוזמנים להתווכח איתי על טענה זו). וקראתי את הספרים גם בשפת המקור (שפת המקור היחידה שאני יודעת... הייתי רוצה לקרוא גם את "הסיפור שאינו נגמר", למשל, או את "לב של דיו" בשפת המקור שלהם). תרגום השירים שעשה אוריאל אופק מדהים בדיוקו!

ולגבי אן שרלי, שכונתה בתרגום העברי הישן "האסופית" (במקור שם הספר ANNE OF GREEN GABLES): קראתי גם פעם, כמוצצאת שלל רב, את התרגום הישן, אך זה היה לאחר שקראתי את החדש. מכיוון שאת החדש אני אוהבת מאוד (בעיקר בגלל הציורים המקסימים של כריסטינה קדמון), קשה לי להשוות את האיכות. אני זוכרת שהיה לי מוזר לקרוא את "מרת רייצ'ל לינד" כ"רחל לינד". בכל אופן, גם את הסדרה הזו יש לי באנגלית, ואני זוכרת אותה כבר לפי המושגים באנגלית (אגב, כל ספריה של ל"מ מונטגומרי נמצאים, ובחינם, באתר GUTENBERG PROJECT. למי שלא מתקשה עם אנגלית - מומלץ!)

אז אולי מכך אציג גישה שונה: תרגומים חדשים, מלבד תפקידם לחדש את הספרים על המדף, יכולים גם להביא איכות אחרת, ודיוק בתרגום שאולי לא היה בתרגום הישן. מאחר שניסיתי בעצמי לתרגם סיפורים שונים מאנגלית (ע"ע פרויקט גוטנברג), אני יודעת כמה קשה מלאכת הדיוק למקור בתרגום, מצד אחד, ומצד שני להפוך את הסיפור לחי ותואם לשפה העברית שלנו.

בהצלחה לכולנו במציאת הספרים אהובי נפשנו!

בס"ד

א. מה עשיתי?

ב. יש ספרים שאני לא סובלת את התרגום, שהם ממש בעע...

במיוחד אם קיצרו אותם לספר קצר לילדים..

אבל יש ספרים שהתרגום מעולה!!

יש תרגום של גאווה ודעה קדומה שהוא באמת טוב..

(חוץ מזה שלספר עצמו קוראים גאווה ומשפט קדום )

דווקא עסק התרגום נורא מסקרן אותי..

אם הייתי יכולה הייתי מנסה בעצמי

ואני לא מחפשת את כל הספרים בשפת המקור אבל יש כאלה שאני חייבת..

(אני לא מבית של דוברים אבל אני קוראת אנגלית...)

נגיד עכשיו קניתי חמישה ספרים באנגלית (ב100 ש"ח! לא יכולתי להפסיד ) 

שרלוק הולמס, גאווה ודעה קדומה, אמה, תבונה ורגישות והאסופית+אן מאבונלי באותו ספר..

אלו ספרים שמסקרן אותי לקרוא אותם בשפת המקור, אבל לא כל ספר אני ארוץ לקנות באנגלית..

(תכל'ס גם אבא ארך רגליים מעניין אותי בשפת המקור רק שאין לי מושג מהי וגם נשים קטנות וג'יין אייר...)

ששפת המקור של שלושת הספרים שהזכרת בסוגריים היא אנגלית.

זאת אומרת - שני הספרים האחרונים אני בטוחה, וגם אבא ארך רגליים כעט במאה אחוז.

(את הספרים בסדרה של נשים קטנות ישם בפרויקט גוטנברג באינטרנט)

בס"ד

רק בקשר לאבא ארך רגליים התלבטתי.

הסופרת היא אמריקאית

 וגם הספר הזה נמצא בפרויקט גוטנברג:

ולשנות גופן.

וחוץ מזה, יש גרסה להורדה לפלאפון - נוחה למדי. קראתי ככה ספרים שלמים. נחמד שיש לך ספריה שלמה בכיס...

(נכדה של המתרגמת [ומתורגמנית] מספר 1 בארץ עד לפני שלושה חודשים [ז"ל])

וזה עסק מרתק עד מאוד!

* אני לא מאמינה שספר מתורגם יתעלה מעל המקור, משום הסיבה הפשוטה, שתמיד צריך להשוותו למקור, ולהצמד אליו עד מאוד. אז... האם יתכן שנתעלה מעל המקור? שאלה פילוסופית מעניינת בפני עצמה.

* אני לא מרבה לקרוא באנגלית ולכן לא יוצא לי להשוותמקורות לתרגומיהם, מלבד תחביבי הפעוט- סדרת הארי פוטר, אז אני פותחת את הספר העברי ואת המקור האנגלי ומסתכלת כיצד פעלה גילי בר הילל. נחמד מאוד.

* אם גדלתי על תרגום מסוים, יקשה עלי לתת צ'אנס לתרגום חדש. במיוחד אם מדובר בספר שקראתי בו הלוך וקרוא ויתכן שתרגום חדש ישנה ולו במעט את הטעם הזכור לי.

= = =

ואם יש משהו שעולה לי בבריאות, אלו תרגומים שלא עברו הגהה מדודקת מספיק.

וכבר נתקלתי בספר שמכריכה לכריכה היה תרגום מילולי נפשע,

או בספרים שפה ושם נפלה בהם טעות. קורה, אבל הוא גורם לי לסלוד מהספר ולהוריד את ערכו עשרות מונים בעיני.

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,

אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם

כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.

נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.

ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.

כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.

הראשונה - היא כן מכוערת בעיני. גרונית כזו, לא נעימה.....

חושבת שיש שפות שגם בלי להבין אותן, הצליל שלהן נעים לאוזן -

הן רכות כאלה, זורמות....

הספרדית הדרום אמריקאית, גם הפרסית, נראה לי...

לא נעימות לאוזני השפות הגרוניות, או הקצרות-קטועות (סינית למשל)

מדברת על הצליל, לא על העושר הלשוני וכו'.

גם השפות הסקנדינביות, למרות שדומות לגרמנית (חוץ מהפינית) -

רכות ונעימות יותר מגרמנית. בעיני, כלומר, באוזני, לפחות.

לא יודעת איך אנחנו נשמעים, גם לא הכי רכים נראה לי....

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

אם אתה מחפש לתרגל דיבור בערבית, בדיוק בשביל זה פיתחתי בוט AI שמאפשר לנהל שיחות בערבית מדוברת (פלסטינית־עירונית).

אפשר לדבר עם דמויות שונות בסיטואציות מהחיים, כמו קניות בשוק או שיחה עם חבר, והבוט גם יודע לתקן טעויות ולעזור להשתפר.

היתרון הוא שאפשר לתרגל מתי שרוצים, בלי להיות תלויים בפרטנר לשיחה.

אם מעניין אותך, אשמח לשלוח לך קישור להתנסות 🙂

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!