קרה שהתחלתי בשפת המקור ונאלצתי להפסיק באמצע ואח"כ מצאתי רק תרגום.

המקור היה יותר טוב

כמו בספרים של ד"ר סוס...צריך להיות מאוד מוכשרים כדי להצליח להעביר את הסגנון שלו באופן מוצלח..

לכל סופר יש את השפה שלו והסגנון שלו...צריך לשמור על זה גם בתרגום.

בינתיים לא קרה לי שלגמרי לא אהבתי תרגום כלשהו...

שאני פשוט בטוח שהספר המקורי היה יפיפה - והתרגום הפך אותו לרדוד, אידיוטי. משעמעם, ועמוס באופן מעיק.

אבל התרגומים של רובין הוב נהדרים

למשל לספרים של אניד בלייטון- החמישיה  והשביעיה הסודית וזה כל כך הורס. 

התרגום הישן של אבנר כרמלי היה בעברית עשירה וכל כך שווה והתרגום החדש הוא בשפה עכשוית  רדודה.

ונמנעת לקרוא אותם. רק אם ממש אין ברירהIבצורת כרונית בספריםI אני אתפתה לקרוא תרגום חדש.

עדיין לא יצא לי לגלות שהוא טוב יותר מהקודם...

אם כך, נשאלת השאלה? למה המול"ים  חושבים כי הציבור זקוק לתרגום חדש????

כנרהא זה גם מהלך שיווקי וגם בכל זאת סוחף פנימה לקראית הקלאסיקות הגדולות של כל הזמנים, את  אלה שהספרים הישנים והמצהיבים גורמים להם לפיק ברכיים... אז אולי בכ"ז זה משתלם.

אבל אם בא לכם להנות? לכו רק על התרגומים הישנים!

מישהו קרא את האסופית בתרגום הישן שלה? (הספר שיש בו איורים מחרידים, וכריכה ירוה כחולה ובה נראית כרכה שחורה ואימתנית המובילה יצור כחוש ומכוער..?) אחחח... נופת צופים!

שלושה בסירה אחת של יאיר בורלא? נראה לי יותר טוב מהמקור!

נשים קטנות,  הישן והטוב עם האיורים המעלפים?

ואם כבר מזכירים את המקור, אכן קשה להתרשם מתרגום ביחס לספר המקורי. לדו'ג קחו את שלושה בסירה אחת. לא לחינם אמרתי שהוא טוב יותר מהמקור. בתרגומים אחרים הספר אינו מצליח לשטח אותך על הריצפה משתנק מצחוק... מקסימום לשנות את זוויות שפתיך למשך מס' שניות... גם שאר ספריו של ג'רום אינם מצליחים ליצור את אותו האפקט, וגם הם כמובן לא תורגמו ע"י בורלא המיתולגי.

אני לא מריגשה בנוח עם השפה האנגלית כך שארהיב עוז ואומר שעדיף לקרוא את המקור. זאת אומרת אני מן הסתם אבין את העלילה אבל לא ת משחקי המילים וכד'. והרי זה גדולת המקור, ואם הוא מצליח אף התרגום.

אך ככל שאני קוראת יותר, כך מסקנתי היא שהמתרגם  אינו דמות אפורה המוזכרת בשורה קטנה בראשית הספר, כי אם יוצר אמיתי  העומד בפני עצמו, ולדעתי יש לתת לו את הכבוד המגיע לו.

ובמיוחד אני מצר על ספרי אריך קסטנר,

בתרגומו הנוקדני והמדויק עד כדי בחילה של מיכאל דק.

קראתי גם את 'האסופית' ו'אן מאבונלי' בתרגומם הישן והטוב.

ואין שום מקום להשוואה.

לדעתי תרגום טוב הוא תרגום שאינו נאמן למקור!

מתרגם טוב הוא מתרגם שמשנה את המקור לטובת

שפת התרגום, גווניה, ביטוייה וגם המקום בו היא מתרחשת.

כמו שכתבה ירושלמית על 'שלושה בסירה אחת'.

(היש מה שישווה ל'ניחוח דק מן הדק של אבטיחים צהובים'?)

תרגום שאני מאוד אוהב למשל, הוא 'הקפות ביער',

שם היטיב המתרגם לשמור על שפה יפה ועשירה.

היטיב לבטא את השקפתי זו אוריאל אופק

בהקדמתו ל'הקלברי פין', וכבר ציטטתי אותה כאן

לפחות פעם אחת:

"מרק טווין כתב את 'עלילות הקלברי פין' בסגנון הדיבור ה'משובש' והחינני של גיבורו היחפן,

ובשורה של ניבים והיגויים דרומיים וכושיים, שהיו קיימים בזמנו.

בעת התרגום ראיתי מול עיני הקלברי פין עברי, ואמרתי לעצמי:

אולי כך היה כותב נער יחפן זה את ספרו, אילו שפת אמו היתה עברית."

ובכן, בדרך כלל אני מסכימה עם הטענות שנאמרו כאן. חבל שלא שומרים אמונים לתרגום הישן והטוב.

ובכל זאת, לגבי שניים מהספרים, שר הטבעות והאסופית:

טוב, אני מודה, את שר הטבעות קראתי רק בתרגומו החדש. אך כשראיתי איזכורים לתרגום הישן ולמושגים כפי שתורגמו שם, הבנתי שהתרגום החדש יותר טוב, ויותר "מקורי" (מוזמנים להתווכח איתי על טענה זו). וקראתי את הספרים גם בשפת המקור (שפת המקור היחידה שאני יודעת... הייתי רוצה לקרוא גם את "הסיפור שאינו נגמר", למשל, או את "לב של דיו" בשפת המקור שלהם). תרגום השירים שעשה אוריאל אופק מדהים בדיוקו!

ולגבי אן שרלי, שכונתה בתרגום העברי הישן "האסופית" (במקור שם הספר ANNE OF GREEN GABLES): קראתי גם פעם, כמוצצאת שלל רב, את התרגום הישן, אך זה היה לאחר שקראתי את החדש. מכיוון שאת החדש אני אוהבת מאוד (בעיקר בגלל הציורים המקסימים של כריסטינה קדמון), קשה לי להשוות את האיכות. אני זוכרת שהיה לי מוזר לקרוא את "מרת רייצ'ל לינד" כ"רחל לינד". בכל אופן, גם את הסדרה הזו יש לי באנגלית, ואני זוכרת אותה כבר לפי המושגים באנגלית (אגב, כל ספריה של ל"מ מונטגומרי נמצאים, ובחינם, באתר GUTENBERG PROJECT. למי שלא מתקשה עם אנגלית - מומלץ!)

אז אולי מכך אציג גישה שונה: תרגומים חדשים, מלבד תפקידם לחדש את הספרים על המדף, יכולים גם להביא איכות אחרת, ודיוק בתרגום שאולי לא היה בתרגום הישן. מאחר שניסיתי בעצמי לתרגם סיפורים שונים מאנגלית (ע"ע פרויקט גוטנברג), אני יודעת כמה קשה מלאכת הדיוק למקור בתרגום, מצד אחד, ומצד שני להפוך את הסיפור לחי ותואם לשפה העברית שלנו.

בהצלחה לכולנו במציאת הספרים אהובי נפשנו!

בס"ד

א. מה עשיתי?

ב. יש ספרים שאני לא סובלת את התרגום, שהם ממש בעע...

במיוחד אם קיצרו אותם לספר קצר לילדים..

אבל יש ספרים שהתרגום מעולה!!

יש תרגום של גאווה ודעה קדומה שהוא באמת טוב..

(חוץ מזה שלספר עצמו קוראים גאווה ומשפט קדום )

דווקא עסק התרגום נורא מסקרן אותי..

אם הייתי יכולה הייתי מנסה בעצמי

ואני לא מחפשת את כל הספרים בשפת המקור אבל יש כאלה שאני חייבת..

(אני לא מבית של דוברים אבל אני קוראת אנגלית...)

נגיד עכשיו קניתי חמישה ספרים באנגלית (ב100 ש"ח! לא יכולתי להפסיד ) 

שרלוק הולמס, גאווה ודעה קדומה, אמה, תבונה ורגישות והאסופית+אן מאבונלי באותו ספר..

אלו ספרים שמסקרן אותי לקרוא אותם בשפת המקור, אבל לא כל ספר אני ארוץ לקנות באנגלית..

(תכל'ס גם אבא ארך רגליים מעניין אותי בשפת המקור רק שאין לי מושג מהי וגם נשים קטנות וג'יין אייר...)

ששפת המקור של שלושת הספרים שהזכרת בסוגריים היא אנגלית.

זאת אומרת - שני הספרים האחרונים אני בטוחה, וגם אבא ארך רגליים כעט במאה אחוז.

(את הספרים בסדרה של נשים קטנות ישם בפרויקט גוטנברג באינטרנט)

בס"ד

רק בקשר לאבא ארך רגליים התלבטתי.

הסופרת היא אמריקאית

 וגם הספר הזה נמצא בפרויקט גוטנברג:

ולשנות גופן.

וחוץ מזה, יש גרסה להורדה לפלאפון - נוחה למדי. קראתי ככה ספרים שלמים. נחמד שיש לך ספריה שלמה בכיס...

(נכדה של המתרגמת [ומתורגמנית] מספר 1 בארץ עד לפני שלושה חודשים [ז"ל])

וזה עסק מרתק עד מאוד!

* אני לא מאמינה שספר מתורגם יתעלה מעל המקור, משום הסיבה הפשוטה, שתמיד צריך להשוותו למקור, ולהצמד אליו עד מאוד. אז... האם יתכן שנתעלה מעל המקור? שאלה פילוסופית מעניינת בפני עצמה.

* אני לא מרבה לקרוא באנגלית ולכן לא יוצא לי להשוותמקורות לתרגומיהם, מלבד תחביבי הפעוט- סדרת הארי פוטר, אז אני פותחת את הספר העברי ואת המקור האנגלי ומסתכלת כיצד פעלה גילי בר הילל. נחמד מאוד.

* אם גדלתי על תרגום מסוים, יקשה עלי לתת צ'אנס לתרגום חדש. במיוחד אם מדובר בספר שקראתי בו הלוך וקרוא ויתכן שתרגום חדש ישנה ולו במעט את הטעם הזכור לי.

= = =

ואם יש משהו שעולה לי בבריאות, אלו תרגומים שלא עברו הגהה מדודקת מספיק.

וכבר נתקלתי בספר שמכריכה לכריכה היה תרגום מילולי נפשע,

או בספרים שפה ושם נפלה בהם טעות. קורה, אבל הוא גורם לי לסלוד מהספר ולהוריד את ערכו עשרות מונים בעיני.

והירוק כבר לא ירוק

ומה שאמרנו אמש

רחוק, הו כמה רחוק.

אבל אצלנו הן מזמרות דווקא....

הדרורים פחות - העורבים, המיינות משתלטים על אמצעי המחיה שלהן.

מאוד מצער.

כדאי לזרוק פירורים מדי פעם לבקש מהשם שהם יגיעו אליהם ולא אל הבריונים שלעיל.

אולי תכתבו (אם אתם קוראים וזה לא ביטול תורה) על ספרים אהובים/מעניינים?

גם הבנות!

וזוג יונים השתלט עליו

הספרים של רונית לוינשטיין מלץ נהדרים

אני מבטיחה שאני לא זקנה, אבל דבורה עומר - וואו.

אוּרי גם ספר מהמם. לא זוכרת במדויק את התוכן, אבל קראתי אותו בגיל מאוד צעיר (בהמלצת אמא), אז מניחה שסבבה.

הספר "אניגמה" זכור לי כמעניין ממש.

אם הנוער מעוניין בספרי פנטזיה, יש סדרה חדשה יחסית ונהדרת- שומרת הערים האבודות

הספר "פלא" (על ילד עם תסמונת כמו של מלאכי, או בסגנון)

ג' ד סלינג'ר אם רוצים משהו עם קצת פילוסופיה

גם הרוקי מרוקמי (לא מת עליו אבל שיהיה)

פול אוסטר חלק - מר ורטיגו, מוסיקת המקרה, טרילוגיה ניו יורקית

מילן קונדרה (הקלות הבלתי נסבלת של הקיום)

צרויה שלו אולי "כאב"

רוברט היינליין גר בארץ נכריה

צלה של הרוח קרלוס רואיס סאפון

ההסטוריה הסודית דונה טארט

חיפשה לנוער ויחסית נקי

לא חושבת שעונה על ההגדרה

אני לא יודע מה כללי המילון כאן ומה ההבדל בין נקי, ללא חשש של כלום, סטרילי וסבבה יחסית.

לדעתי הם מוגדרים בכל מקום כספרי נוער איכותיים. זה שיש שם קטע אחד שהוא אגב לב לבו של הסיפור ואי אפשר בלעדיו בשביל להבין את גודל העוצמה שם זה בדיוק העניין.

לגבי הרוקי לא בטוח שאני יודע למה הכוונה

איזה סגנון?

אל תיגע בזמיר, הרפר לי

לבדו ימות אדם, דויד....

אם את אוהבת בעלי חיים:

ג'יימס הריוט - כל ספריו

ג'ראלד דארל - היער השיכור

חברברי הסוואנה.  עוד ספר על איסוף באוסטרליה וזהו!

מסע קונטיקי, תור היידרגל

אינדיורנס

על איזה גיל מדובר בעצם? יהיה יותר קל לדייק.

ומה את אוהבת לקרוא. 

קוראים את הספר עם מילון ארמי-עברי ומילון למושגים במשנה וכד' (אם יש..)

ספר מקסים לנוער וגם למבוגרים. מאוד אהבתי.

ליאור אנגלמן(לא מפסיקים אהבה באמצע, קשורה בנפשו, סולם גנבים-אחד הספרים הכי טובים שקיימים בעולם הזה!!)

אורנה בורדמן (מלכה בעל כורחה, בודדה במערכה וכו') מספרים על תקופות היסטוריות יהודיות כמו מגילת אסתר בתקופת המכבים מנקודת מבט של אישה שהייתה שם, לדעתי מהמםםם

שלם יותר מלב שבור של אבי רק והודיה בונו, מאוד אהבתי...

חיים אקשטיין (סודות בין הסמטאות וכו') לדעתי יותר ילדותי מהשאר אבל אנלא יודעת לאיזה גילאים אז....

לאידעת למה את נגד ספרים חרדים אבל המסע אל קצה הארץ של דבורי רנד היה אחד הספרים הכי יפים ומרגשים שקראתי בחיים, קצת הסטוריה אבל הסיפור מהמםם ושווה את זה...

אני מדייקת יותר(: לגיל 17, אוהבת רומנים היסטוריים פרוזה והכלל פשוט שיהיה כיף לקרוא אותו שיהיה מעניין ומרגש ובשפה פשוטה.. ושיהיה יחסית נקי 

אם יש לכם עוד המלצות אני ממש ישמח(:

אבל כבר קראתי את כולם🤭וגם קראתי את כל אורנה בודרמן

פשוט ניסיתי המון ספרים חרדים ופחות אהבתי את הסגנון

יאו אבל נשמע ספר יפה מה שהמלצת אולי אני ינסה

ואם את פתוחה לזה-תנסי גם ספרים של רותי קפלר, אני קראתי את "אנוכי מבקש" ואהבתי מאוד...

יש גם שני ספרים מדהימים של אבישג צרחי, עד אחרי הנצח ומכאן ועד הנצח, עד אחרי הנצח קצת פחות נקי אבל מהמם ומכאן ומכאן ועד הנצח זה כאילו ספר המשך שלו, את תביני גם בלי לקרוא את הראשון אבל לדעתי כדאי לך לנסות גם את הראשון כי ככה יותר תביני וגם הוא יפיפה... אני קראתי קודם את הראשון והאמת שהוא גרם לי כאילו גם יותר להנות מהשני, לאידעת איך להסביר אבל מציעה לך לנסות, מקסימום-תדלגי על חלקים או משו.....

וואו, למה? זה אחד הספרים הכי הכי הכי טובים שקראתי!!!

למה לא אהבת?

בדיבורים וכו', לא הרגשתי עומק בספר; הפסקתי די מהתחלה.

אותו ספר,  אפשר לכתוב אחרת. 

עומק😅

לדעתי זה אחד הספרים הכי יפים, מרגשים ומלמדים שיש, בלי קשר לצורת הכתיבה המיוחדת...

ממליצה גם לך לנסות שוב לקרוא אותו אבל כמובן שזו בחירה שלך ואם לא מתאים לך-ברור שלא אכריח🤷😅

– "לב של דיו"

לנוער יותר צעיר לדעתי? אבל לא יודע, קראתי את הספר בערך 10 פעמים לפחות נראה לי אני יכול לדקלם בעל־פה. מאוד חמוד.

– "והיום איננו כלה" קריאה חובה

– טרילוגיית ארתור של קווין קרוסלי הולנד

(למען האמת קראתי רק את 2 הספרים הראשונים כי לא הצלחתי להשיג את השלישי אבל ממש מגניב) נראה שהספיקו לתרגם את הספר הראשון לעברית

– יומנו של חתול נודד (בדיעבד קצת קיטש אבל נהניתי מאוד בפעמיים הראשונות שקראתי)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

עכשיו את אקונין. רק בהתחלה.  הומור. ציני.  נראה לי שונה מספרי מתח אחרים.

לא כל כך נקי.

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

א. אף אחד לא ענה על השאלה אם מתאים לכם ספרים מהספריה הציבורית הרגילה. 

ב. מכיוון שאני רואה שיש כאן מגיבים ממש צעירים; אמנם הספרים בדרך כלל די

    די  נקיים, אבל לא בטוח שמתאימים לגילאים צעירים (16.....) ואני לא רוצה

    להיות המקלקלת..... יש מספיק על מה לעשות תשובה.

מחולקת לפי קטיגוריות. אבל.....היא נעלמה! לא יודעת לאן...!

כלומר, אולי, לא יודע אם אוהב.