הנה, סיימתי והבאתי את כל הסיפור..
לא קראתם את החלק הראשון? הנה הוא..
בפעם הבאה שהגעתי לשם המצב היה שונה. אומנם לא הגענו עדיין לבית מושלם אבל שיפור - חל בבירור. וזה היה הזמן לשלב השני..
השלב הראשון כולל בעיקרו שינוי מידי, שישפר את המצב מרגע לרגע. זה - נעשה עד עכשיו..
בשונה מהשלב הראשון, השלב השני כולל שינוי תפיסה ומיועד לזמן ארוך. לניהול כללי תקין - וניהול עצמאי! גם כשאף אחד לא יעמוד לצידם הם ינהלו בית למופת..
קודם כל דיברתי עם האימא והסברתי לה מה עכשיו עושים.. היא אמרה לי "בהצלחה" והסתפקה בזה..
לשלב הזה לקחתי את הגדולים. 14, 17, 19. שני בנים ובת..
ישבנו והסברתי להם מה השלב הזה דורש מהם. ונדרש מהם המון! ממש המון..
וכשראיתי את הרצון העצום שלהם ואת המוכנות שלהם להשקיע את הנשמה בשביל הנושא - התעודדתי ממש!
מה שנסגר היה שהם לוקחים על עצמם את הניהול התקין של הבית - בדגש על הגדולה שיודעת לעשות את זה, ובעזרת הבנים שיש להם זמן (ברמה מסוימת כמובן..)לעשות את הפעולות.. 2 דברים קריטיים, ידע וזמן.
התמקדנו בדברים שמשמעותיים לזמן הארוך. החלטנו שאסור שהלימוד של אף אחד יפגע, ובטח לא של אחיהם הקטנים. (אל תשכחו שהחבר'ה האחרים עבדו איתם על עוד נושאים. הלימודים לדוג' - היה ממש מדהים לראות אותם מתחילים להצליח. כשנותנים לילד יכולת להצליח - הוא יצליח!!)
עוד דברים:
- הרגלת הקטנים לסדר קבוע - ולא סידור בלגן כמו שהיה בשלב הראשון..
- הכנו דף לשיפורים. כל אחד כתב מה לדעתו צריך להוסיף\להוריד בבית ובמקביל הסתכל אם הוא יכול לפתור בעיה שאח אחר כתב..
- עבודת צוות. חשוב מאוד! ביקשתי מהם שישבו פעם בשבועיים בקביעות ויחשבו מה צריך עוד לשפר. החשיבות היא שהם מתחילים לחשוב מעצמם ולא מחכים להנחיות של האחר. זה גם קריטי לבית שהם יבנו לעצמם בעז"ה
- הקניות היו עוד בעיה בבית הזה כי ההתנהלות הכלכלית שלהם היתה לא משהו בכלל. רק אמרתי להם שאם יש משהו שמישהו חושב שהוא נצרך - שיחשבו על זה שלושתם ביחד ואם כן, אני ישתדל לדאוג להם..
זוכרים את המקום שרציתי שיסדרו לבד? לא הכי הלך לי. הוא סודר, אבל הבת הגדולה עשתה את זה ולא כולם יחד..
בסוף הוספתי את הקטנים לשיחה (הם הרגישו מקופחים שהם לא בשיחה מלכתחילה. זו אחת מהטעויות שלי.. ושלא תחשבו - היו הרבה כאלו.. ) ואמרתי (שימו לב! להם אמרתי ולא הסברתי, כי אם הייתי מפרט ומסביר כמו לגדולים, בשעת אמת הם היו מסבירים למה מה שהסברתי לא תקף אליהם!) להם שמעכשיו הם יֶעזרו באחיהם הגדולים. הדגשתי שהם לא שולטים עליהם אלא מטרתם לעזור להם..
חשוב לי להדגיש שבלעדי שלושת הגדולים - לא היה מצליח כלום.. הם ניהלו בצורה מעולה את ההתנהלות של הבית. בת השירות - למרות שלא היתה הרבה בכלל בבית - הצליחה, בתבונה עצומה להסביר ולעודד את האחרים בכל..
זוכרים את הילדה עם השירים מהפעם הקודמת? אז היא אמרה לי שהיא רוצה לשאול אותי אם השירים לא מפריעים לי. את האחים שלה היא כבר שאלה..
זה גם הראה לי שמשהו השתנה שם..אמרתי לה לשאול את האחים שלה, והיא הבינה לבד שהיא צריכה לשאול את כל מי שזה מפריע לו.. יופי של תובנה לילדה בגיל הזה..
זהו. סיימנו את השלב השני. לידיעתכם, קיצרתי בכתיבה את הכול ל2 פגישות, אבל בפועל מדובר בהרבה יותר מזה..
זמן ארוך אח"כ, כשהם עבדו כבר כמעט לבד הגעתי שוב לביקור. הפעם הם הזמינו אותי בשביל להודות. היה ערב שמח כ"כ וממש מספק..
התלבטתי איזה מתנה לקנות להם, ונזכרתי שהמחשב שלהם הושלך לפח באחד ממבצעי הניקיון, לאחר שלא עבד מספר שנים..
השגתי ת'מימון והגעתי אליהם עם מחשב נייד חדש. אמרתי להם שאני סומך עליהם לחלוטין שהם ידעו להתחלק איתו בצורה מתאימה ולפי הצורך של כל אחד.. חוץ מזה הבאתי לכל אחד מתנה אישית ששמתי לב שחסר לו..
וזהו. הסתיים סיפור של קרוב לשנה. סיפור שהיו בו רגעים של שמחה ענקית מחד ומאידך רגעים של כמעט יאוש. על זה צריך להודות לריבונו של עולם על החסדים שעשה ועושה עימנו בכל יום..
רק שלא תבינו לא נכון-המטרה היא שיקחו מסרים מהסיפור הזה. אני התייעצתי עם אנשים שממש מומחים לנושאים האלו, אז חשבתי שאולי גם אתם תוכלו להנות מזה.. בשמחה!
תגובות-בשמחה, אבל אני לא מבטיח להגיב..
