לא סובל את זה. אני רוצה להיות טוב, אני רוצה להצליח. אבל קשה לי ברמוות.
אני רוצה להיות חכם, שמוציא 100 בכל המבחנים. אני רוצה להיות אחד שההורים שלו מרוצים ממנו.
ומה אני מקבל?
המורה שלי לא סובל אותי, הוא חושב שאני סתם זורק, שלא באמת אכפת לי מהלימודים. הוא חושב שכל מה שמעניין אותי זה מוזיקה ומוזיקה.
אבל הוא לא ניסה לדבר איתי, לתמוך בי. לעזור לי לצאת מהבור הזה. לתת לי עצות איך להצליח.
ההורים שלי, גם באים אלי בטענות. שאני עושה להם צרות. שכל האחיות והאחים חכמים יותר. וטובים יותר. ואני סתם ילד רע.
וזה ממש לא מדרבן אותי. למה אתם לא רוצים לשמוע כמה זה קשה?
אני יושב וחורש למבחן בהיסטוריה על 150 עמודים... ישבתי שבוע, על המבחן הזה השקעתי מעל 20 שעות. ומה יצא לי בסוף 57...
ומה התגובות, המורה "חסר פוטנציאל" כך הוא כתב לי למעלה. ההורים, לא יודעים מה לעשות איתי.
וגם חלק מהחברים, החליטו לתייג אותי כמו הדפוק של הכיתה!!!
מה אני אמור לעשות, חרשתי למבחן בהיסטוריה, עידוד לא קיבלתי.
איך אני אמור לצאת מזה???
איך אני אמור להצליח???
כולם התייאשו ממני???
עוד רגע אני גם הולך להתייאש!!!
עזרו לי!!!!!!!!!!!!!!!









