מעטים הם המקרים בהם אני מוצא עצמי מזדהה כל כך עם דברים שכותב צבי בראל מ'העיתון לאנשים חושבים'.
שלשום זה קרה ולא אוכל להתאפק מלצטט שורות אחדות מטורו.
אחרי שהוא קובע, בצדק רב, כי החיבור בין בנט ללפיד כמוהו כחיבור בין סושי לקניידלאך,
כותב בראל כי "בוחרי בנט צריכים עכשיו לשאול את עצמם האם הם הסכימו לכך שכל אותם עקרונות נשגבים שבעבורם בחרו בו יירדו לטמיון - בתמורה לשוויון בנטל 
? ? ? ??? ? ? ?
האם הם בכלל מרוצים מ'השותף האידיאולוגי' שנספח אליהם, ומאיים עליהם במו"מ עם הפלסטינים ? ? ?
לא רק הם צריכים לחוש נבגדים מן הברית המוזרה בין הימין החדש למרכז הנבוב.
כי מה הזמינו לעצמם בוחרי לפיד כששילשלו את הפתק בקלפי? הרי להם הציע נבחרם תזה כלכלית, מדינית וחברתית חדשה,
במרחק שווה בין השמאל לימין.
- והנה, קשה למצוא בשממה הרעיונית שהוא מציע עמדה נחרצת חוץ מאשר ה'שוויון בנטל'".
"מותר", כותב בראל, "לנאמני לפיד, כמו לאלה של בנט, לתמוה ואף לרתוח: - אם אין שום משמעות לעמדות אידיאולוגיות ורק התאווה הכמעט פטישיסטית לראות חרדים מדלגים על גבעות בצעקות 'שמע ישראל – פזצט"א' מאחדת את עם ישראל, מדוע לא התאחדו 'הבית היהודי' ו'יש עתיד' לתנועה אחת?
מדוע הסכימו להונאה הזאת, שבה הניח לפיד לבוחריו להאמין שהם באמת 'מרכז' ובנט שיכנע את נאמניו שהם 'ימין', בשעה שהם בסך הכל דגלנים של סיסמה אחת ?????????????".
את מאמרו מסיים בראל בקביעה הבלתי נמנעת:
"'השוויון בנטל' הפך ל"סם מרדים". - כל פערי העמדות, קביעת תקציב, האיום האיראני, ביקור אובאמה, וכמובן הקמת ממשלה שתוכל אולי לנהל את המדינה, כורעים ברך לפני ה'נטל' הזה"'.
שיחה נאה !...
.
