אבל זו בדיוק התלבטותי בנוגע לגמילה ממוצץ..

אולי לאיים שיהיו לה שיניים עקומות......

בטוח יותר ממה שאתם חושבים.

כדאי להרגיל אותה לא למצוץ אצבע כבר מעכשיו, לא לחכות עם זה.

אבל להבין אותה. לא 'להכריח', אחרת יש 'דווקא'.

לא לאיים בשיניים עקומות! כ"כ לא חכם.

כמו שדן אמר - לחבק.

כשכעסו עליי שמצצתי אצבע, כשאמרו שזה לא מתאים לגיל הזה (והבנתי שזה לא מתאים, זה לא היה העניין!)

זה רק גרם לי יותר להמשיך למצוץ אצבע - כי זה הדבר שהכי הרגיע אותי!

ובלי לחץ!

כשלילד יש רצון להפסיק - אפשר לעזור לו עם גורמים חיצוניים, כגון פלסטר על האצבע.

אבל לא בכוח. ממש לא. זה משיג בדיוק את הדבר ההפוך.

ייתכן וכדאי לחזור למוצץ - אם יש לה את הצורך הזה זה עדיף.

זה פחות מזיק לשיניים ויותר קל להיגמל מזה - פחות זמין ובגיל מסוים זה יבייש את הילד, אז הוא ירצה להפסיק.

והעיקר - באהבה. בהרבה אהבה.

בהצלחה

לשקול להחזיר מוצץ.

אפשרות נוספת,  בו זמנית, טיפול יעיל ברפואה המשלימה, כגון טיפול בשיטת אייפק, או כל טיפול אחר המטפל בצד הרגשי של האדם, למצוא את שורש הצורך של הילדה החמודה, ולטפל בבעיה מהשורש.

היא יודעת מה מקובל.

היא יודעת מה ילדים אחרים בני גילה עושים ולא עושים.

איומים לא יגברו על צורך קיומי שהיא חשה היום.

חיבוקים ואהבה ימלאו את הצורך שלה אבל יתכן שזה לא יספיק.  למה?  ככה.  אי אפשר לדעת.

היופי שבטיפולים המשלימים הריגשיים, שלא חייבים לדעת את הסיבה כדי לטפל בבעיה בהצלחה.

אם תרצי הצעות או המשך מידע, אשמח באישי.

יש ילדים שנגמלים "טרם עת"  ולא משנה אם מדובר בגמילה מהנקה או מהבקבוק או מהמוצץ.

יש לי מכרה שהיא כבר סבתא, וכל הזמן יש לה משהו בפה - גרעינים, חוט, מסטיק, וכו.  נכון, כבר אין לה אצבע או מוצץ, יש לה משהו ש"מתאים לגילה", אך המסקנה היא - היא נגמלה בטרם עת, ובעשרות השנים שעברו מאז, לא השלימה את החסר.

עדיף למלא את החסר בילדות.

בהצלחה!  ותתעלמי מכל הדודות השכנות והסבתות שרומזות לך שאת אמא לא כל כך מוצלחת אם כך הילדה מתנהגת....

אני מנסה להסביר לה שלא כדאי לה, ושהיא גדולה, ושזה יזיק לה,-ב"ה אני חושבת שאני מצליחה בלי כעס-

אבל כמובן שזה לא עוזר...

אני מנסה לחשוב על רעיון שאני אלמד אותה דרך אחרת להרגע, ואין לי מושג...

יש למישהי רעיון? אשמח לשמוע!

ושוב תודה על השיתוף.

בנות בדרך כלל אוהבות להתקשט ולהרגיש כמו גדולות,

הבת שלי בת 4 ונגמלה מכסיסת ציפורניים אחרי שהתחלנו למרוח לק עדין ולא צעקני

(עם שקוף זה לא עבד).

אפשר לומר לה שהיא כבר גדולה וילדות גדולות יכולות למרוח לק,

אבל שהלק עלול להתקלף אם היא תכניס אצבעות לפה ולכן כדאי שהיא תשמור עליו.

הבת שלי בת שנה וחצי ומגיל 4 חודשים מוצצת אצבע ולא הייתי רוצה שתגיע עם זה לבגרות (כמו הרבה סיפורים ששמעתי)

מתי כדאי להתחיל לנסות לגמול אותה מזה?

ממוצץ גמלתי את הגדולים בערך בגיל הזה.

מוצצת אצבע.

חשבתי שכשהיא תראה את התינוק עם מוצץ היא תרצה מוצץ במקום אצבע אבל זה רק מגניב אותה יוצר לתת לו את המוצץ...

הציעו לי למרוח לה מרה על האצבע, לא ניסיתי... בינתיים זה נראה לי אכזרי מדי.

אולי עוד אשנה את דעתי.

הבת שלי בת ארבעה חודשים ולוקחת מוצץ.

לאחרונה היא התחילה להכניס ידיים לתוך הפה, ולאט לאט אנו שמים לב שהיא מגלה את האצבע.

בעיקרון לדעתי השיטה היא פשוט כל פעם שהיא מוצצת אצבע, להוציא לה את האצבע ולשים לה מוצץ במקומה...

ככה אמא שלי הייתה עושה עם כל הילדים ואצל אף-אחד האצבע לא נתפסה. וזאת לדעתי עצה טובה לכל השואלות...

ההתלבטות שלי היא, שאני יודעת שזה שלב בהתפתחות להכניס ידיים לפה, אז אם כל פעם שהיא מכניסה, אני אוציא לה, אולי היא כבר לא תכניס?

ואני יודעת שזה חשוב (יש לה קצת איחור התפתחותי והיינו אצל מישהי מומחית להתפתחות, שהיא אמרה להכניס לה את הידיים לתוך הפה, אבל זה היה עוד לפני שהיא התחילה למצוץ אצבע...), אז עכשיו אני מתלבטת...

אין שום דרך לעזור לה.

האצבע זמינה והיא תכניס אותה כי זה ליד ומפתה.

לפני גיל 5 בטח אין לך מה לעשות.

וברוב המקרים גיל הגמילה הוא כשהילד מספיק גדול כדי להצליח להתאפק ברמה גבוהה. ומספיק גדול כדי לרצות את זה מספיק חזק. וכן- זה גיל גדול יחסית 10 ומעלה--

וגמילה מאצבע לא יכולה לבוא ממך. היא חייבת לבוא מהילדה בעצמה.

לא להתייחס בשום צורה למציצת אצבע.

וזה פשוט עובר לבד..

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....