ב"ה

נגיד שמי שהוא רוצה לקנות דירה, אז הוא בונה תכנית כגון:

יש לי סכום התחלתי של 150000 ש"ח הדירה שווה 350000 חסר לי 200000.

אני יכול לקבל משכנתא של 180000 בהחזרים של 1800 ש"ח בחודש אז חסר לי עוד 20000 ש"ח להגיע למטרה.

אבל אם אין לא את הסכום התחלתי של 150000 חסר לו 170000.

אבל בשתי המקרים אם כל ההכנסות שלו הוא מבזבז על ממתקים ושתיה חריפה לעולם הוא לא יגיע למטרה וגם לשכור דירה הוא לא יצליח.

המטרה להגיע לדרגת בנוני היא לא קלה כלל, אבל אפשרית, "איני מבקש לפי כוחי וכו'", האמצעים לכך הוא לקיים מה שכתוב בספר התניא.

".... וגם לא בא לנו על זה, אנחנו בני אדם ואוהבים את ההנאות שלנו ..."

הבנוני מקדש את עצמו במחשבה, דיבור ומעשה. וזה מהכבד אל הקל.

במעשה כל אחד מסוגל להתנער ממעשים לא טובים, יש לפעמים נפילות, אבל בגדול גם אם מי שהוא חושב לרצוח ומדבר על כך שהוא רוצה להתנקם בפלוני עד מעשה הרצח יש דרך ארוכה, וכל מי ששכל בקודקודו לא יגיע לכך, גם אם הוא כועס מאוד.

לקחתי בכוונה דוגמה מרחיקת לכת, אבל בעצם בכל מעשה שהוא נגד רצון ה', יש את הכוחות להתגבר ולא להגיע למעשה. ואם אדם יודע שלעולם לא יגיע למעשה שפל, אז בכלל למה לדבר עליו ולמה לחשוב עליו.

הכל מתחיל מהמחשה שאולי מעשי זה אינו כ"כ נורא, ואז הלב חומד (מחשבה) שגורמת את הדיבור ובעקבותיו המעשה.

להתחיל מנקודה מפסידנית ".... וגם לא בא לנו על זה, אנחנו בני אדם ואוהבים את ההנאות שלנו ...", לא תביא לשום מקום.

לעומת זאת מחשבה טובה, גם אם היא לכאורה אשליה, הקב"ה מצרפה למעשה.

וזה בכל תחום בחיים, אם קיבלתי מתכון ממאכל האהוב עלי ואני לא יוצא לקניות של המוצרים לעולם לא הצליח לבשל ולהכין את אותו מאכל. כל דבר גדול בחיים מורכב מפריטים קטנים, הון בנוי מאוסף של אגורות, משכורת חודשית בנויה מימי עבודה, הם בנויים משעות עבודה, שעות עבודה בנויים מדקות עבודה, מי שנרתע מדקות עבודה לא יגיע לימי עבודה ולא יגיע למשכורת חודשית !!!

להגיע לדרגת בנוני, זה בודאי לא קל אבל אם מתיאשים מההתחלה, הכן אין לזה סיכוי.

איש אחד הגיע לרבי מלא הסתייגויות ואמר לרבי שהוא יודע שהוא ידרוש ממנו ללמוד תורה 24 שעות והוא אינו מעונין בכך.

הרבי אמר לו לא, אני מבקש ממך ללמוד תורה אך ורק 5 דקות על השעון ביום, ועל תמעיט והעיקר על תוסיף.

הנ"ל אמר לעצמו, יצאתי בזול. לאחר כחודש הנ"ל כתב לרבי שהוא לא יכול לעמוד בתנאי, עד שהוא מצליח לטעום מהטעם הטוב של הלימוד הוא חייב להפסיק בגלל התנאי שקבע הרבי. הרבי כתב לו בחזרה שזה בדיוק למה הוא התכוון והוא מעתה יכול ללמוד ללא הגבלה. כשהנ"ל נכנס ליחידות לימוד אין סופי היה נראה לא מיותר ובלתי אפשרי, לאחר שטעם וראה כי טוב ה' היה מעיק לו הגבול.

כמו כן היצה"ר אינו בא ליהודי ואומר לו לך עבוד עבדה זרה, אלה בא אליו היום תעשה כך, דבר פעוט למחרת עוד דבר פעוט עד שח"ו סוחב אותו לעבוד עבודה זרה. היהודי הוא יותר פיקח מהמלך זקן וכסיל, וצריך לקבוע לעצמו מטרה קלה, מצוה אחת למחרת עוד מצוה וכו', זה הדרך להגיע לדרגת בנוני. רק לפני כמה ימים קראנו " ... ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו וכו'" בביאת גואל צדק במב"א.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

התשובה שאני שמעתי על כך פעם, בערך ובקיצור:
המעמד של "בינוני" לא בהכרח מתייחס לאדם שבאמת לא חטא מעולם ולא יחטא לעולם. כולם (כמעט) חטאו פעם, ואת העתיד מי יודע...

בכל רגע נתון, בכל פעם שאני נופל לדילמה האם להתגבר על היצר או להיכנע לו, ואני מתגבר וכופה את היצר הרע ומביא עצמי למצב שבאותו רגע מופרך אצלי לחטוא, זהו מעמד של "בינוני" לאותו רגע. זוהי התנועה של האדם באותו זמן, שאינו רוצה לחטוא.
וכפי שאמר חיים, פרוטה לפרוטה מצטרפת בסוף לחשבון גדול....

השאיפה שלנו, האנשים הקטנים, זה ההתגברויות הקטנות

וזה נחשב כאילו... אבל תכל'ס לדרגת בינוני תמידי

לא נגיע,

אלא מה, צריך לשים ת'שכל בצד, לשחק אותה לא מודעים לגבול היכולת שלנו

כי רק כך נוכל להתקדם במשהו....

ב"ה

כנראה יש לך המון חמץ מתחת למקש ה"רווח" !!!!

בלי לעשות יותר מידי חשבונות.

וכשנמצאים בתנועה של לעלות ללא מדידה והגבלה אז מלמעלה מקבלים כוחות מדרגה שהיא למעלה ממדידה והגבלה ואיתה אפר להגיע כמה שיותר למעלה

ב"ה

... שהרבי הריי"צ נ"ע אמר עליו שבשעת נעילה של יום כיפור הוא מגיע לדרגה של בינוני של התניא.

אני יכול להגיד לכם, שזה לא בא ממתנה מן השמים, האיש עבד על זה ועבד כל חייב, יום יום, רגע רגע.

כשכוחו היה במותנו, הוא היה קם כל יום ב-5:00 לפנות בוקר, הולך למקווה, קורא את כל התהילים (ביום חול רגיל), בשעה 7:00 הוא היה משגיח בסדר חסידות, מתחיל להתפלל אם המנין ומסיים את שחרית בסביבות 15:15, מתפלל מנחה אם הציבור והולך לביתו ללמוד נגלה עד מעריב, זה מה שראינו.

בשבת בכלל תפילתו נמשכה עד מנחה קרוב לשקיעה.

ברב ההתועדויות הוא היה מדבר כנגד ה"גלידה" ובאחד החתונות לקינוח הגישו גלידה והאנשים שראו אותו אוכל שאלו בתמיה: "ר' ניסן אתה אוכל גלידה?" והוא ענה בפשטות "מה? זה גלידה?".

ואני אז שאלתי את עצמי איך אפשר להתפלל כ"כ הרבה? שעות על גבי שעות? פניו היו אדומות ממאמץ, ותירצתי לעצמי שכדי להתפלל 10 שעות ברציפות, צריך להתחיל להתפלל באמת דקה אחת בשלושת הראשונות, אח"כ שתי דקות, אח"כ שלושה וכו', אין קיצורי דרך. נדמה לי שאיפה שהוא ברשת או ב-WLCC היום JEM יש הקלטה של תפילתו של ר' ניסן, תפילה שהייתה כולה ניגון אחד גדול.

הבנינים הכי גדולים וגבוהים בנויים כולם מאבנים קטנות !!!

אבל שאלה,

איך אפשר לדבר נגד גלידה כשלא יודעים כלל מה זה? עובדה שכאשר ראה את זה , נראה טעים ויפה לעין הוא לא נמנע מלאכול, כלומר הוא לא באמת ראה בגלידה אמתית שום בעיה... אז מה העניין?

אולי פשוט הוא השתמש בזה כסמל לכל תאוות העוה"ז ולאתכפיא שצריך לעשות... כנראה ידע שזה דבר לא מצוי (בזמנו) שכולם משתוקקים אליו ולכן לקח את זה כמשל.

ב"ה

בעוד 50 שנה אם העולם לא ישתנה לטובה.

כשמי שהוא יכתוב בפורום שצדיק פלוני, התנזר מכניסה לאתרים לא רצויים.

יבוא חוכמולוג אחד שיכנה את עצמו הצדיק ויכתוב "מה הבעיה?".

באמת שאין שום בעיה בלאכול גלידה, ולהבין את ירידת הדורות נביא את דברי ר' מענדל: בדורות הקודמים מי שרצה לעשות התכפיה והיה לפניו תפוז ותפוח והוא אוהב יותר את התפוח היה אוכל את התפוז ולא נוגע בתפוח וכיום ה"צדיק" אוכל קודם את התפוז ואח"כ את התפוח.

עזר למישהו? האיש השתנה?
 

היום רואים שבקרב השמאל מתחיל קמפיין שנאה נגד שומרי מצוות בדגש על תנועת חב"ד. קרי, אנחנו רחוקים מחזיון השלום עלי אדמות. 

נעזוב רגע את כל הפולמוס - הפרובוקטיבי והאקטיבי - שהביא את החסידות, בהתבססותה מחדש באמריקה, להגדיר עצמה בהכרזה שואפת מדון כ"chabad liubavitch", כאילו שהיה זה הכרח שכל באי עולם יתוודעו לניצחון הפאתטי וחסר החשיבות של ליובאוויטש על שאר שלושת הפרשנויות, ליאוזנא והאחרות. שכל שלט חב"די אמריקאי מכריח עצמו לצעוק את העניין בקול תרועה, ולנסות לייצר חשיבות תודעתית לסיפור הקטן והזנוח והמשמים עד צער הזה, כאילו מה שחשוב ביקום זה איזה ניצחון אידיאולוגי של משפחת רבנים קטנה על כמה חצרות מדולדלות של רחוקי משפחה מהעבר.

אבל בחייך: ניגון הדידן נצח, שהוא בפנתיאון ולא יזוח משם, אינו בנוגע לניצחון על רוסיה עם הספרייה, או על ברית המועצות עם הגליות השליחים לרפובליקות מרכז אסיה הנידחות (כמו בשיר מ"אוצרות יהודיים" על התמים יעקב בטג'יקיסטן). לא ולא; זה הניצחון המשפטי הערכאתי של החצר השניאורסאהנית על פלג גור אריה. תעשה טובה, שחב"ד תירגע ותשאל את עצמה, במלאת יותר ממאה ועשרים ל"מוישה רביינו", לאן מועדות הפנים ואיפה העתיד נמצא, לפני שידברו על אחדות ומאחד.

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה