לכל אלו שהתחילו ללמוד תאוריה ו/או סיימו, לא התכוונתי בהקשר התעבורתי.
לאחרונה, אפשר לומר בשנה האחרונה, מלווה אותי תחושה שהקשרים שלי עם אנשים חד צדדיים. מכיווני כמובן.
זו תחושה ממש לא נעימה, אני לא צריכה לספר לאף אחד. זה נותן תחושה קצת נחותה, אם יורשה לי לומר...
וזהו, שאני לא אדם תלותי או לא מודע ברוך השם. ועדיין יש יותר ממני בקשרים עם חברות. אחת מהחברות היותר טובות שלי היא מן אדם כזה שמדלג. נותן לך תשומת לב, כיפי וכו', אבל באיזשהו מקום נוטש אותך לפעמים, לא מראה שגם לו זה חשוב.
חברה נוספת היא מן בנאדם כזה שהאנשים מגיעים אליו. אצלה אפילו בדברים הקטנים אני היוזמת. ככה היא, זה לא שהיא לא חברה שלי או משהו, ובכל אופן- לי ממש קשה עם זה. לא כיף לי.
בת דודה שלי היא מישהי שהיתה יציבה- שהרגשתי שוואלה, היא תהיה שם. זה דו צדדי. היה לנו קשר טוב.
היום הייתי ממש צריכה אותה, והיא פשוט די התעלמה. יצא שנתקעתי בירושלים- הייתי צריכה כמה שקלים כדי שיספיק לי הכסף לחזור הביתה, היינו אמורות להפגש איפשהו ואז תכננו שהיא גם תביא לי. בסוף היא אמרה לי שהיא נוסעת עם אמא שלה, והיא לא עזרה לי בכלל עם השקלים הטיפשיים האלה. בסוף ב"ה הסתדרתי, אבל כל כך התאכזבתי ממנה.
אחר כך, בדרך לטרמפיאדה, הרגשתי 2 דברים: א) שלצערי משום מה כל הקשרים שלי חד צדדיים. ב) שלא משתלם לסמוך על אנשים, שלא צריך לצפות מאנשים.
איזה מחשבות מבעסות! ואני לא רוצה להאמין שזה נכון...
