בגובה שלך,טיפה'לה מעל..

בלונדיני, עיניים בצבע תכלת עדין..

חיוך שובה לבבות,

גבות-לא מחוברות.

מתלבש בצורה שאת פשוט מסתכלת ואומרת,וואו!

ואחרי החתונה פתאום התחילו לו חצ'קונים/קרה איזה משהו לא בשליטתו, ששינה אצלו את המראה..

אז זהו,כבר לא תאהבי אותו?..

אגב,גם הבנים ה-כי יפים, וגם הבנות ה-כי יפות- עם הזמן מחליפים חזות,

ובגיל 30 לא נראים כמו בחתונה,

וק"ו בגיל 45,ו50,ובע"ה גם 70-100..

 הפנים מתקמטות,הגוף משתנה וכו'

יופי זה דבר משתנה- תרתי משמע,

גם משתנה מנקודת המבט של האדם, ככה שיכול להיות אותו אדם ש2 אנשים שונים יתנו על יופיו חוות דעת שונה,

וכן יכול להיות אדם שבהתחלה אדם יחשוב שהוא לא הכי יפה בעיניו, אך לאחר היכרות עם אישיותו,מידותיו,ונשמתו, היופי הפנימי,והחן יציפו את חיצוניותו, והאדם הזה יהיה יפה בעיני המביט,המתבונן.

וכן היופי גם משתנה עם הזמן..

צריך שבן הזוג יימצא חן בעינינו, אך צריך לדעת את הפורפורציות, ולהבין שהדבר העיקרי והחשוב בבן הזוג הוא המידות,האופי,השאיפות,הרצונות,וההתנהגות..

יכולה להיות מלכת יופי בחיצוניות, אך מכשפה,רשעה,מגעילה ודוחה בפנימיות אישיותה!

ויכול להיות אדם שבואי נגיד..לא הכי חתיך בעולם,גם לא מכוער..אבל כל כולו חסד,כולו תורה,כולו נתינה ואכפתיות!

"יופי הוא כל דבר שמסתכלים עליו באהבה" (שלט על אחד הקירות בבית לווינשטיין)
מנהל הפורום משפחות החולים

המשיכה החיצונית היא מתנה שה' נתן לנו כדי לחזק את האהבה.

צריך רק לשים לב שהיא מחזקת משהו פנימי ולא מחליפה אותו.

נכון שעם השנים המראה החיצוני משתנה, אבל גם הקשר והביחד שונים.

אולי לא צריך לפסול על מראה מיד, אבל לדעתי, בחור שמשהו חיצוני בו גורם לך רתיעה אחרי פגישה שניה או שלישית, זה בהחלט סיבה טובה להפסיק את הקשר.

ד"א זה ממש לא משנה לדעתי שאת נחשבת ליפה, גם בחור מכוער צריך להיות יפה בעיני אישתו, והיא צריכה להיות יפה בעיניו, ולהפך.

אם אני לא טועה חז"ל ביקרו (מלשון ביקורת) את אליעזר עבד אברהם שביקש רק סימן של מידות טובות באישה שייבחר ליצחק, כי אם היתה מגיעה אישה עם פגם גופני היא לא היתה ראויה לו.

זכרי, שהיופי הוא קישוט חשוב לאישיות, ולא חו"ח להפך.

ובע"ה תזכי בקרוב להכיר את המושלם לך.

אלא למה כ"כ תופס אצלך המראה החיצוני? שידוע וברור, שזה הדבר השולי אצל הבנאדם שעומד מולך.

איך את היית מרגישה אם היו פוסלים אותך רק בגלל מראה חיצוני למרות שאת בחורה לתפארת מדינת ישראל? אני בטוחה שזה היה פוגע בך. כמובן שהוא צריך להיות נאה בעניין - נאה זה לא דוגמן צמרת...

אני חושבת שנכון שתעשי עבודה עם עצמך. ודעי לך, שכל הדייטים והיציאות - נועדו כדי לעבוד על עצמנו. ובעקבות העבודה והחיבור לעצמנו - נמצא ונחבר לחצי השני.

הרבה הצלחה,

מכל הלב.

האמת היא שאף פעם לא הגדרתי לעצמי מה החשיבות של מראה חיצוני בעיניי. אבל הייתה לי תמונה בראש (אולי כמו לכולן...) של איך אמור להיראות החתן שלי. בעלי ממש, אבל ממש, לא נראה ככה (וגם לא מבחינת רוב תכונות האופי שחשבתי...) מה שחשוב לי לומר הוא שחשוב להיות פתוח. אני לא מתייחסת לעצם הרצון לבחור שנראה טוב, אלא מעבר לכך - לעבודה שצריך לעשות עם עצמנו במהלך ההיכרות והחיים, להיות פתוחים להכיר אדם שהוא לא כמו שחשבנו. לנסות לתת צ'אנס, ואולי אחרי היכרות ראשונית תחושת הדחייה תיעלם. במיוחד אם מדובר בבחורים שאובייקטיבית "נראים טוב" כמו שכתבת, חבל שתפספסי בגלל זה.

בעלי ממש לא "חתיך" מהסוג שדמיינתי, אבל עם ההיכרות והאהבה שלי אליו אני רואה אותו כיפה גם מבחינה חיצונית. דווקא חשבתי על זה לא מזמן, שזה קצת מפריע לי כי גם היום, כשאני רואה בחורים יפים בסגנון שדמיינתי, אני כן שמה לב לעניין... ומצד שני, הייתה לא מזמן סיטואציה של ריקודים, בהיתי ברוקדים בחוסר ריכוז ואז אמרתי לעצמי - איזה בחור חמוד (כן גם נשואות חושבות ככה, זה טבעי!) - פתאום קלטתי שזה בעלי... מה זה שמחתי!!! 

מקווה שתרמתי קצת

אם את נמשכת או לא נמשכת לבחור ספציפי, אין שום סיבה להתחשב במה שהאחרים אומרים. משיכה הדדית היא תנאי הכרחי כשמדובר בבניית מערכת זוגית.

לא לבא באמירה כזאת שאני באה לפגישה כדי לבדוק אם מוצא חן בעיני. שזאת לא תהיה מטרה בפני עצמה.

תבואי למפגש. לפגוש אדם, להכירו.

אם זה יחסום אותך בכל זאת ותרגישי דחיה- אין מה לעשות...

אם זה לא יפריע ותראי שעם כל פגישה זה הולך ומתמעט- תתני סיכוי.

ותשאלי אותך בינך לבין עצמך מדוע את רוצה אדם יפה? מה זה יתן לך? מה תקבלי מכך?

תשתדלי לענות לעצמך בכנות. וממה שתעני לעצמך תראי איך את עובדת הלאה...

לא סתם אנו רוצים משהו מסויים.

ושוב, אני דוקא סוברת שמשיכה זה חשוב ממש וכלל לא שולי.

וזה גם מאוד אישי וסובייקטיבי.

אבל אני לא חושבת שיופי זה אחד הקריטריונים לחיפוש. בטח לא לפני שמכירים.

ויופי זה לא כמו משיכה.

משיכה זה חובה.

יופי- זה כלל לא חשוב. העיקר שיש ביניכם משיכה ורצון וחיבור .

לא מוצא חן בעיני חיצונית,שלא מספיק יפה בעיני,ורף היופי אצלי גבוה מאד...ולא רק שאני לא מצליחה לחוש משיכה לבחור שאינו מספיק יפה,בעיני-הרבה פעמים אני מרגישה דחייה...

כך שלפני שראית אותו כבר תיצרי איזשהו רצון להיכרות מעמיקה יותר וכך תוכלי להיקשר אליו בפגישה ללא תלות במראה החיצוני.

בעצם אני אתאפק. מסכן בעלך.

את חייבת לקחת מישהו שאת תהני להסתובב איתו ולא תתביישי בו, נכון שיש כאלו שבטוחים שבמה שהוא אינטלגנט וחכם ונחמד זה מספיק אבל ממש לא חיייבים לקחת מישהו שאת אוהבת איך הוא נראית, לא צריך שהוא יהי' היפיוף של העולם אבל משהו שאת אוהבת

תהנה להסתובב ולא תתבייש????

היא מדברת על בחורים שנראים מאה אחוז בסדר.

אבל, היא לא מבינה כלום ביחסי אנוש.  ומרגישה את עצמה כי היא חושבת שהיא יפיפיה ואם מישהו לא יפה כמו הוד מעלתה אז הוא דוחה.

ברור שהמראה החיצוני חשוב...

אבל אני בתור גבר אומר לך

גם גבר יפה וגם מושלם שיתיחס אלייך כ-מלכה זה דיי אגדה!

תה שחשוב באמת זה איך החיים שלכם יראו אחרי החתונה..

לא יתן לך כלום לגור עם גבר יפה ושלא תסכימו על כלום

מאשר שתתפשרי על גבר "יפה" ותחיו באושר מהאגדות

לא קראתי את כל התגובות שלפני אז אני מקווה שאני לא חוזרת...

בגדול אני חושבת שמראה חיצוני חשוב, אבל לא הכי חשוב. מה זה אומר?

אני חושבת שאף אחת לא יכולה להתחתן עם בחור שהיא לא אוהבת את המראה שלו. זה יפריע לה והיא פשוט לא תצליח להתחתן, אבל - יכולה להיות אופציה שאת נפגשת עם בחור, וכן, בהתחלה הוא נראה לך לא יפה אבל את נפגשת איתו וטוב לך ואת נהנית עד שאת כבר לא שמה לב למראה החיצוני שלו, וזה כבר לא מפריע לך.

מכירה מישהי באופן אישי, שנשואה כבר 20 שנה פלוס, שלא אהבה בכלל את המראה של בעלה (לפני שהם התחתנו כמובן), הוא ממש ממש הפריע לה, היא לא יכלה לסבול את זה. אבל הם היו חברים והמשיכו להיפגש, והיא כ"כ אהבה את האופי שלו שכשהם התחתנו זה פשוט לא הפריע לה המראה שלו. פעם היא סיפרה לי שיש לה חברה שפשוט סלדה ממנו בגלל המראה שלו, והחברה הזאת רווקה עד היום (בת 40 פלוס), לא מזמן היא באה לבקר אותם והיא שלחה לה אח"כ הודעה: עשית את עיסקת חייך!! נכון, הוא לא נראה כ"כ יפה, אבל הוא אדם מדהים, רגיש ואכפתי. לאישה הזאת הוא הבעל הכי טוב. וגם החברה שראתה איך הם ביחד, הבינה שהיא עשתה את עסקת חייה... ובטח את שואלת את עצמך אם היחס למראה נעלם וזהו? אז - זה לא מדוייק, נכון, הרבה פעמים גם אחרי החתונה פתאום היא חשבה על זה, ואולי זה קצת הפריע לה... אבל בגלל שהיה לה טוב איתו, והיא אהבה אותו, היא הצליחה לעבור הלאה, והיום ב"ה היא מאושרת (וזה לא רק בשנה האחרונה, היה לה טוב מאז שהתחתנו, רק שבשנה-שנתיים הראשונות לפעמים פתאום היה לה טיפה קשה...)

אז מה אני רוצה להגיד?

את לא יכולה להתחתן עם מישהו שנראה לך מכוער, שלא נעים לך לשבת לידו, וכד'

אבל, את צריכה לבחון האם את מצליחה להתגבר על התחושה הזאת.

מניסיון, כשאוהבים, יש דברים שלא שמים לב אליהם, ושלא תביני לא נכון , זה לא שאת מתפשרת!!! אלא זה פשוט לא מפריע לך. את פשוט רואה דברים אחרים.

שמעתי פעם שיחה עם אישה (בריאה) שהתחתנה עם בחור נכה. ושאלו אותה איך היא יכלה להתחתן איתו? אז היא אמרה - בפגישה הראשונה ראיתי כיסא גלגלים, בפגישה השניה ראיתי כיסא גלגלים, בפגישה השלישית ראיתי בן אדם... כלומר, זה לא שהיא התפשרה, אלא שהיא פשוט שמה לב לדברים אחרים. וכנראה שהאדם הזה היה כ"כ יקר לה שפשוט לא היה אכפת לה שהוא על כיסא גלגלים...

עכשיו, בטח את שואלת את עצמך, אז מה אני יעשה? אני יחכה עד שאולי אני יאהב אותו? שאלה טובה... אין לי תשובה מדוייקת בשבילך...

אם יש בחור שבפגישה הראשונה הולך לך יחסית טוב איתו, ונחמד לך, ואת חושבת שאם הוא היה נראה אחרת יש סיכוי שהייתם מתחתנים... אז תמשיכי, ותיראי אם מצליחה להתגבר על זה, או שמפגישה לפגישה זה יותר מפריע לך...וככה תחליטי מה את עושה...

האמת, אני חושבת שאם הייתי רואה את בעלי בתמונה לפני שנפגשנו, ייתכן ולא הייתי נפגשת איתו, כן, לא דמיינתי שבעלי יראה בצורה כזאת (הוא ממש לא מכוער, פשוט יש כמה דברים שאני אוהבת אחרת...) אבל זה באמת באמת כ"כ לא מזיז לי היום...

בהצלחה!! ובחירות טובות

ניסחת מעולה את מה שניסיתי להגיד ולא ידעתי איך. תודה!

בת כמה את?

לי או לנשואה שמעליי?

(או לפותחת השרשור? זה מבלבל....)

סיפור קטן:

יום אחד הגיעה לאולפנה שלנו ילדה חדשה. יפייפיה! כזאת שפשוט לא יכולתי להוריד ממנה את העיניים. היא הייתה יפה יותר מכל אחת שראיתי עד אז. ואז - היא התחילה לדבר, ועד היום אני חושבת שהיא פשוט מכוערת.

יופי הוא באמת דבר שקשור לאישיות. הוא יכול להיות בחור מושלם מבחינה חיצונית אבל בפנים - רקוב. חסר אופי, מידות לא טובות וכו'. ואז מה? בכל זאת תמשיכי לצאת איתו כי הוא פשוט יפה ומושך אותך, גם אם מבפנים הוא חלול? זה כמו לצאת עם ברבי. יפה, אבל הכל פלסטיק.

לצערי אני קצת מסכימה עם aima. בעל הוא לא אקססוריז שאת יוצאת איתו לרחוב ומחכה למחמאות. עצוב לי על הבעל שלך, שידע שבחרת אותו לא בגלל האישיות אלא בגלל היופי שלו. איזו מן אהבה זאת?! אני הייתי נעלבת, פגועה ומרגישה מושפלת אם בעלי היה בוחר אותי בגלל איך שאני נראית.

בין העבודות לפסח, התיישבתי לי קצת לנוח, ומגיבה לך...

אני הייתי כמוך בדיוק, ועד היום אני ככה. בחוג שלנו מפגישים אותך דרך שדכנית, ולא...... (הכוונה שנפגשים עם הבחור רק

אחרי שההורים נפגשים ומדברים ביניהם, ורק אז מפגישים אותך עם הבחור,)

אצלי היה שאני ביקשתי לראות תמונה של הבחור לפני שנחליט להיפגש, כי מאד מאד מאד הפריע לי המראה החיצוני.

ובאמת אני פסלתי לפי תמונה מישהו שהציעו לי אותו.... - והוא היה בחור מאד טוב, רק בגלל המראה לא רציתי אותו.

הבחור השני שהציעו לי אותו, כמובן כבר הביאו לפני זה תמונה להראות לי, וגם הוא לא מצא חן בעיני, אמרתי מיד להורים שלי

שאין על מה לדבר, ואני לא רוצה להיפגש איתו, ההורים שלי הציעו לי קודם תפגשי ותדברי איתו ואז אחרי זה תחליטי. כן או לא.

טוב בסוף הסכמתי ונפגשתי איתו, ואז המראה שלו היה הרבה יותר יפה מהתמונה. (חתיך).

אבל מה אגיד לך, היום המראה שלו (אחרי 10 שנות נישואין) לא הכי יפה בעיניי... הוא לא מושך..... לצערי....

ולא נעים לי להגיד לו...

כמעט כל הגברים שלא ישקיעו בכך יגדלו עם השנים כרס,וזה ממש לא דבר קטן ופרפקציוניסטי...

חוץ מזה שאולי בעלך שופע שיער אך יש כאלה שמקריחים,ויש נשים שזה מפריע להן.

בגדול אני מסכימה איתה שהאהבה גדלה ו"על כל פשעים תכסה אהבה" אבל יש גם עניין של שימור והזנחה

והמראה החיצוני הוא מרכיב חשוב בזה.

באופן טבעי "מצא מין את מינו" - יש התאמה גם במראה החיצוני, כמו במנת המשכל ושאר התחומים. את יפה מהממוצע - מן הסתם תימשכי לבחורים שהם יפים מהממוצע.

בניגוד לפרמטרים אחרים (אינטיליגנציה, תחביבים) - מהמראה החיצוני ניתן להתרשם בקלות, וללא שיחה מעמיקה, וללא פגישה שניה ושלישית. זו לא סיבה להתייחס לפרמטר הזה בזלזול...

(ממני, שיפה פחות מהממוצע )

מאחלת שתמצאי את הבחור הכי מתאים לך - ובקרוב!

יש בדיחה ממורמרת ידועה ש'כל היפות מתחתנות עם מכוערים'...

רצוני לומר- יש המון נשים יפהפיות שהיו מוכנות להתפשר, למה? מה גורם להן להתחתן עם אנשים מכוערים?

הסוד הוא שהן באמת ובתמים לא מתחתנות עם מכוערים, הן מביטות בחתן שלהן ומאושרות שהתחתנו עם האדם היפה ביותר בעולם.

יופי הוא דבר מאוד חמקמק ומיוחד יותר ממש שחושבים, לדוגמא: את אולי תופסת את עצמך כיפה אך בהחלט יכול להיות שמישהו יסתכל עליך ויגיד "היא נראית קרירה כזאת" ויעדיף מישהי פחות יפה אך מלאת חיים וחן.

איני אומרת עליך ספציפית, אבל הנקודה היא שיופי מקושר לא פעם למה שמאחוריו ולמה שהוא משדר.

הראיה לכך היא שלא אהבת בחורים שנחשבים ליפים.

אני הייתי חושבת איזה אדם בחייך הערכת וראית בו אדם יפה, ומה הוא שידר לך שמשך אותך.

זה יכול להיות אדם שהשקיע בבגדיו ושידר הצלחה = את רוצה אדם שמאופס על הכיוון בחיים וחשוב לו להצליח בפרנסה.

אדם שרירי מאוד= את מחפשת את שמשרה תחושת בטחון

אדם רזה ועדין= מישהו שיתנהג אליך בעדינות

לא באמת בהתאמה שציינתי, אבל זו רק דוגמא לנסיון לפתח ראיה קצת יותר פנימית ולקחת את העירנות שלך לתכונות חיצוניות למסע גילוי של מה את מחפשת בבן הזוג העתידי שלך. אחרי שתנסחי לעצמך את התשובות תוכלי לחפש את הדבר שעקרוני לך בסקאלה רחבה יותר של אנשים , ובע"ה למצוא.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?