- אולי קר בחדר שלו. כשקר- מרטיבים יותר.

- אני הרטבתי עד גיל מאד מאוחר, אבל לא בכזו תדירות. אז חשוב לדעת שיש מציאות כזו ולמרות הקושי צריך להתמודד ולא לתת לו הרגשה שעשה משהו רע.

- אולי צריך להרדם מוקדם יותר ואז לא יהיה כ"כ עייף וכן יצליח לקום.

- הבת שלי גם בגיל הזה, נגמלה מאד מוקדם מטיטול רק ביום (עוד לפני גיל שנתיים) ובלילה עדיין ישנה עם טיטול. כמה פעמים היא ביקשה להוריד- (וגם אני רציתי) אבל כמו שאמרת- תוך שעה הכל כבר רטוב.

אני בינתיים מחכה שתהיה יותר בשלה, אז אולי נכון גם בשבילו לחזור לטיטול לתקופה מסויימת

(אומרת בהסתייגות כי אני לא יודעת אם זה טוב לחזור מבחינת הרגל... אם לא מסכים- אפשר טיטול גמילה שיש לו צורת תחתונים, כך שבזה אין בעיה...)

בגיל 4 היא היתה כבר יותר בשלה

כמו שצריך, כך שבערב לא יצטרך.

ב. לקחת לפני השינה שלש פעמים לשירותים. בלי לחץ. יותר מוקדם, אחרי שלובש פיז'מה, ועוד פעם ממש לפני.

ג. לקבל כעובדה פשוטה אם מכבסים בבקר. זה ענין פסיכולוגי - הרי מכבסים הרבה דברים. אם חושבים שזה "לא נרומלי" אז נלחצים גם מהכביסה. אם לא מתרגשים - אז עוד קצת כביסה..

ד. יתרון שזה בחלק הראשון של הלילה. לנסות אכן לקחת לשירותים בלי להעיר אותו ממש (רחמנות..). אם זה כבר מאוחר, לנסות בלילה הבא קצת יותר מוקדם, עד שרואים אם יש שעה קבועה.  כך גם אח"כ.

ה. מכל מקום, אם "אין כח" - לא צריך להשתגע. זה לא אסון. אם הוא מכוסה היטב הוא לא יצטנן. בבקר קצת מקלחת, בגדים לכביסה וגמרנו. לא קורה כלום. עם הזמן זה יעבור.

ו. אם קם בבקר יבש, לציין בשמחה - איזה יופי.. ולהגיד לו שבמשך הזמן הוא כבר יתרגל להרגיש בשינה אם הוא צריך וללכת לבד. כלומר - שתהיה לו "תבנית" על מה שאמור לקרות.  וגם אם לא - להגיד לפעמים, לא נורא במשך הזמן כבר תרגיש בעצמך. ולפעמים סתם לעזור עניינית להתארגן. לא לעשות מזה ענין לדעתי. בוודאי לא לתת הרגשת "כישלון".

ז. כשיווצר מצב שיכול ללכת לבד לשירותים בלילה, ומתחיל "להרגיש" מעצמו - לדאוג שהדרך לשם מוארת ומחוממת. באופן שלא תהיה לו סיבה לפחוד ולהתעצל ללכת..

ובכלל - החורף מועד יותר. לכסות חם...

לעניות דעתי, חשוב מאד מאד שהילד ירגיש נח ולא ירגיש כאילו עשה מעשה נוראי בכך שפיספס.

אממה - לנו ההורים זה קשה, מעייף, מתיש וגם מתסכל.

יתכן והוא מרגיש את התסכול שלך!

יתכן שהתסכול שלך נובע מהרצון האמיתי שיהיה לבן שלך טוב ויבש

אבל הוא רק ילד ויכול להיות שהוא לא יודע לקרוא את התסכול שלך נכון והוא חושב שאת מתוסכלת ממנו

ו... זה מתכון טוב להמשך הרטבה.

לכן, לדעתי צריך לשנות ציפיות, לשנות את רף ההצלחה ולזרום יותר עם הנתונים כרגע.

אם ירגיש פחות לחוץ ופחות מאכזב - אולי זה יעזור.

ומצטרפת לדברי אלו שאורמים שחימום טוב.

אצלי ברח להם כשהיה להם קר....

בהצלחה!! 

גם לי היתה בעיה דומה עם בן בן 3.5. הוא היה גמול יפה מאד גם בלילות, ולאחר כמה חודשים הוא התחיל להרטיב כל לילה. בעקבות מה שכתבת ניסיתי את עצה ב', לקחת אותו להתפנות כמה פעמים לפני השינה (הוא אומר לי "כבר עשיתי", ואני אומרת לו "בוא נראה אם אתה יכול להוציא עוד טיפה אחת"). ברוך-ה', זה עזר!! (ולמען האמת גם כבר לא קר בלילות, אז אולי גם זה השפיע...).

לעומת זאת אני חייבת להגיד:

לגבי ג' - לא מסכימה בכלל. אני אישית טובעת בעבודת הבית הזו שנקראת כביסה. אני עושה כביסה כל יום ועדיין סל הכביסה שלי נראה מפחיד. להגיד לאחת כמוני "אם לא מתרגשים - אז עוד קצת כביסה..." זה מראה לדעתי על חוסר רגישות לצרות של אחרים. בשבילי עוד קצת כביסה זה לא "..." אלא "!!!". בשבילי עוד קצת כביסה זה אומר עוד חוסר שעות שינה, וזה לא דבר של מה-בכך.

(אמנם לא שייך לכאן, אבל שתבין עד כמה הכביסה מעיקה לי אני אגלה לך שגם כשאני חושבת על ילד נוסף, במחשבה שלי זה מתורגם (בין השאר) לכביסה נוספת).

בכל אופן - שוב תודה

[וחייכתי..]

כמובן, יש דברים סובייקטיביים. יש כאלה שאיזו מטלה תופסת אצלם מקום "מבהיל" קצת.  אבל הכתיבה לא באה חלילה מ"חוסר רגישות" אלא מרצון לאפשר הסתכלות אחרת. מדבריה ניכר, לכאורה, שמבחינתה הכביסה זה לא כמו אצלך, אלא היא שואלת אם זה "נורמלי", לא חריג.  הרי לא כתבתי לך. אם מישהי היתה אומרת שבשבילה כביסה זה נורא ואיום, אז גם התשובה יכולה להיות אחרת..

אם כי לעיתים, ניתן להחליט שאת כלי המיטה הספציפיים הללו והפיז'מות שלו - לא "מקפלים" אלא שמים ישירות במקום מיוחד להם, עד שייגמל קצת. בפרט אם יש מכונת יבוש. זה חוסך חלק גדול מהענין. אין חובה להיות "פרפקציוניסטים" בקיפול וכד', בדיוק בנקודה הזו, שהיא עמוסה לזמן-מה.

[ועוד ילדים זה כ"כ נפלא, שאפילו הכביסה לא שקולה כנגד זה..]

סליחה, באמת התערבתי במשהו שלא קשור אלי, מתנצלת, זה פשוט הציף לי תסכול...

לשמחתי מייבש כביסה זו המתנה הבאה שאני אמורה לקבל מבעלי   (אצלנו מתנות הן לא סוד, ויודעים עליהן מראש...)

ודבר אחרון - אל דאגה, באמת שהכביסה היא השיקול האחרון, לא זה מה שמכריע. (אל דאגה, יש לי בהחלט רצון לעוד )

ושוב תודה על העצה. מלפני כמה שבועות כשהתחלתי לנסות, אמרתי לעצמי שאם זה יצליח אני אודיע לך.

יפה מצידך...

ב. ישר הבנתי שזו "הצפת תיסכול". כביסה באמת יכולה לעשות את זה..

ג. "מייבש", זה יכול לפעמים להיות שינוי בכל איכות החיים. לפעמים גם מונע צורך גיהוץ, כשיודעים מה לעשות עם זה (תתייעצי ב"מבינות"). אין "לתלות-להוריד", זו הקלה רצינית.

יש לנו ילד באותו גיל, עם סיפור דומה. אנחנו כבר השלמנו עם המצב, מחכים שיגדל קצת יותר.חשבנו להחזיר את הטיטול בלילה, אבל הוא לא מוכן. אז מתמודדים...

עם ילדה בת 3 וחצי. ניסיתי פעמיים, ולא הלך. הרגשתי שזה רק יוצר לה ולי מתח. "האם שוב היא תקום רטובה 3 פעמים בלילה?"

ביומולדת ארבע היא מעצמההכריזה היא לא רוצה טיטול בלילה, ואחרי שבוע שבועיים של הרטבות מדי פעם, הגענו למצב שהיא בדר"כ לא מרטיבה בכלל. ואם כן- אז מה. זה נורמלי.

זוכרת את ההרגשה בתור ילדה שאת חייבת לשרותים, ובחלום את הולכת לשרותים מתישבת על האסלה ורק כשיוצא את מגלה שבעצם את במיטה?...אז זה גם קורה.

בסוף זה עובר.

תלמדי אותו שאם הוא קם רטוב שיוריד לבד את הפיז'מה ויקח אחרת. אולי תכיני לו ליד המיטה.

משקאות עם קופאין גורמות להרבה שתן

בערך 3 שעות לפני השינה לא לתת: שוקו, תה או קולה

אם כבר אז לפעמים תה, וגם זה בלי קופאין.

מעדכנת שהמצב משתפר, אולי בגלל מזה"א

לא שהוא קם לבד, אבל ההשכמות שלנו (1/2 בלילה) מספיקות ברוב הלילות האחרונים

כמו שכתבתם, הרבה סבלנות. כשזה לא קורה כל הזמן יש לי יותר כוח...

ונקווה בעז"ה שעם הקיץ הוא יחזור לקום לבד.

אבל הוא כזה מתוק! מאוד מודע לעצמו, "אמא קמתי יבש", "אמא תשימי לי גרביים שלא יהיה לי קר ללכת בלילה לשירותים"...

מתה עליו.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות