- אולי קר בחדר שלו. כשקר- מרטיבים יותר.

- אני הרטבתי עד גיל מאד מאוחר, אבל לא בכזו תדירות. אז חשוב לדעת שיש מציאות כזו ולמרות הקושי צריך להתמודד ולא לתת לו הרגשה שעשה משהו רע.

- אולי צריך להרדם מוקדם יותר ואז לא יהיה כ"כ עייף וכן יצליח לקום.

- הבת שלי גם בגיל הזה, נגמלה מאד מוקדם מטיטול רק ביום (עוד לפני גיל שנתיים) ובלילה עדיין ישנה עם טיטול. כמה פעמים היא ביקשה להוריד- (וגם אני רציתי) אבל כמו שאמרת- תוך שעה הכל כבר רטוב.

אני בינתיים מחכה שתהיה יותר בשלה, אז אולי נכון גם בשבילו לחזור לטיטול לתקופה מסויימת

(אומרת בהסתייגות כי אני לא יודעת אם זה טוב לחזור מבחינת הרגל... אם לא מסכים- אפשר טיטול גמילה שיש לו צורת תחתונים, כך שבזה אין בעיה...)

בגיל 4 היא היתה כבר יותר בשלה

כמו שצריך, כך שבערב לא יצטרך.

ב. לקחת לפני השינה שלש פעמים לשירותים. בלי לחץ. יותר מוקדם, אחרי שלובש פיז'מה, ועוד פעם ממש לפני.

ג. לקבל כעובדה פשוטה אם מכבסים בבקר. זה ענין פסיכולוגי - הרי מכבסים הרבה דברים. אם חושבים שזה "לא נרומלי" אז נלחצים גם מהכביסה. אם לא מתרגשים - אז עוד קצת כביסה..

ד. יתרון שזה בחלק הראשון של הלילה. לנסות אכן לקחת לשירותים בלי להעיר אותו ממש (רחמנות..). אם זה כבר מאוחר, לנסות בלילה הבא קצת יותר מוקדם, עד שרואים אם יש שעה קבועה.  כך גם אח"כ.

ה. מכל מקום, אם "אין כח" - לא צריך להשתגע. זה לא אסון. אם הוא מכוסה היטב הוא לא יצטנן. בבקר קצת מקלחת, בגדים לכביסה וגמרנו. לא קורה כלום. עם הזמן זה יעבור.

ו. אם קם בבקר יבש, לציין בשמחה - איזה יופי.. ולהגיד לו שבמשך הזמן הוא כבר יתרגל להרגיש בשינה אם הוא צריך וללכת לבד. כלומר - שתהיה לו "תבנית" על מה שאמור לקרות.  וגם אם לא - להגיד לפעמים, לא נורא במשך הזמן כבר תרגיש בעצמך. ולפעמים סתם לעזור עניינית להתארגן. לא לעשות מזה ענין לדעתי. בוודאי לא לתת הרגשת "כישלון".

ז. כשיווצר מצב שיכול ללכת לבד לשירותים בלילה, ומתחיל "להרגיש" מעצמו - לדאוג שהדרך לשם מוארת ומחוממת. באופן שלא תהיה לו סיבה לפחוד ולהתעצל ללכת..

ובכלל - החורף מועד יותר. לכסות חם...

לעניות דעתי, חשוב מאד מאד שהילד ירגיש נח ולא ירגיש כאילו עשה מעשה נוראי בכך שפיספס.

אממה - לנו ההורים זה קשה, מעייף, מתיש וגם מתסכל.

יתכן והוא מרגיש את התסכול שלך!

יתכן שהתסכול שלך נובע מהרצון האמיתי שיהיה לבן שלך טוב ויבש

אבל הוא רק ילד ויכול להיות שהוא לא יודע לקרוא את התסכול שלך נכון והוא חושב שאת מתוסכלת ממנו

ו... זה מתכון טוב להמשך הרטבה.

לכן, לדעתי צריך לשנות ציפיות, לשנות את רף ההצלחה ולזרום יותר עם הנתונים כרגע.

אם ירגיש פחות לחוץ ופחות מאכזב - אולי זה יעזור.

ומצטרפת לדברי אלו שאורמים שחימום טוב.

אצלי ברח להם כשהיה להם קר....

בהצלחה!! 

גם לי היתה בעיה דומה עם בן בן 3.5. הוא היה גמול יפה מאד גם בלילות, ולאחר כמה חודשים הוא התחיל להרטיב כל לילה. בעקבות מה שכתבת ניסיתי את עצה ב', לקחת אותו להתפנות כמה פעמים לפני השינה (הוא אומר לי "כבר עשיתי", ואני אומרת לו "בוא נראה אם אתה יכול להוציא עוד טיפה אחת"). ברוך-ה', זה עזר!! (ולמען האמת גם כבר לא קר בלילות, אז אולי גם זה השפיע...).

לעומת זאת אני חייבת להגיד:

לגבי ג' - לא מסכימה בכלל. אני אישית טובעת בעבודת הבית הזו שנקראת כביסה. אני עושה כביסה כל יום ועדיין סל הכביסה שלי נראה מפחיד. להגיד לאחת כמוני "אם לא מתרגשים - אז עוד קצת כביסה..." זה מראה לדעתי על חוסר רגישות לצרות של אחרים. בשבילי עוד קצת כביסה זה לא "..." אלא "!!!". בשבילי עוד קצת כביסה זה אומר עוד חוסר שעות שינה, וזה לא דבר של מה-בכך.

(אמנם לא שייך לכאן, אבל שתבין עד כמה הכביסה מעיקה לי אני אגלה לך שגם כשאני חושבת על ילד נוסף, במחשבה שלי זה מתורגם (בין השאר) לכביסה נוספת).

בכל אופן - שוב תודה

[וחייכתי..]

כמובן, יש דברים סובייקטיביים. יש כאלה שאיזו מטלה תופסת אצלם מקום "מבהיל" קצת.  אבל הכתיבה לא באה חלילה מ"חוסר רגישות" אלא מרצון לאפשר הסתכלות אחרת. מדבריה ניכר, לכאורה, שמבחינתה הכביסה זה לא כמו אצלך, אלא היא שואלת אם זה "נורמלי", לא חריג.  הרי לא כתבתי לך. אם מישהי היתה אומרת שבשבילה כביסה זה נורא ואיום, אז גם התשובה יכולה להיות אחרת..

אם כי לעיתים, ניתן להחליט שאת כלי המיטה הספציפיים הללו והפיז'מות שלו - לא "מקפלים" אלא שמים ישירות במקום מיוחד להם, עד שייגמל קצת. בפרט אם יש מכונת יבוש. זה חוסך חלק גדול מהענין. אין חובה להיות "פרפקציוניסטים" בקיפול וכד', בדיוק בנקודה הזו, שהיא עמוסה לזמן-מה.

[ועוד ילדים זה כ"כ נפלא, שאפילו הכביסה לא שקולה כנגד זה..]

סליחה, באמת התערבתי במשהו שלא קשור אלי, מתנצלת, זה פשוט הציף לי תסכול...

לשמחתי מייבש כביסה זו המתנה הבאה שאני אמורה לקבל מבעלי   (אצלנו מתנות הן לא סוד, ויודעים עליהן מראש...)

ודבר אחרון - אל דאגה, באמת שהכביסה היא השיקול האחרון, לא זה מה שמכריע. (אל דאגה, יש לי בהחלט רצון לעוד )

ושוב תודה על העצה. מלפני כמה שבועות כשהתחלתי לנסות, אמרתי לעצמי שאם זה יצליח אני אודיע לך.

יפה מצידך...

ב. ישר הבנתי שזו "הצפת תיסכול". כביסה באמת יכולה לעשות את זה..

ג. "מייבש", זה יכול לפעמים להיות שינוי בכל איכות החיים. לפעמים גם מונע צורך גיהוץ, כשיודעים מה לעשות עם זה (תתייעצי ב"מבינות"). אין "לתלות-להוריד", זו הקלה רצינית.

יש לנו ילד באותו גיל, עם סיפור דומה. אנחנו כבר השלמנו עם המצב, מחכים שיגדל קצת יותר.חשבנו להחזיר את הטיטול בלילה, אבל הוא לא מוכן. אז מתמודדים...

עם ילדה בת 3 וחצי. ניסיתי פעמיים, ולא הלך. הרגשתי שזה רק יוצר לה ולי מתח. "האם שוב היא תקום רטובה 3 פעמים בלילה?"

ביומולדת ארבע היא מעצמההכריזה היא לא רוצה טיטול בלילה, ואחרי שבוע שבועיים של הרטבות מדי פעם, הגענו למצב שהיא בדר"כ לא מרטיבה בכלל. ואם כן- אז מה. זה נורמלי.

זוכרת את ההרגשה בתור ילדה שאת חייבת לשרותים, ובחלום את הולכת לשרותים מתישבת על האסלה ורק כשיוצא את מגלה שבעצם את במיטה?...אז זה גם קורה.

בסוף זה עובר.

תלמדי אותו שאם הוא קם רטוב שיוריד לבד את הפיז'מה ויקח אחרת. אולי תכיני לו ליד המיטה.

משקאות עם קופאין גורמות להרבה שתן

בערך 3 שעות לפני השינה לא לתת: שוקו, תה או קולה

אם כבר אז לפעמים תה, וגם זה בלי קופאין.

מעדכנת שהמצב משתפר, אולי בגלל מזה"א

לא שהוא קם לבד, אבל ההשכמות שלנו (1/2 בלילה) מספיקות ברוב הלילות האחרונים

כמו שכתבתם, הרבה סבלנות. כשזה לא קורה כל הזמן יש לי יותר כוח...

ונקווה בעז"ה שעם הקיץ הוא יחזור לקום לבד.

אבל הוא כזה מתוק! מאוד מודע לעצמו, "אמא קמתי יבש", "אמא תשימי לי גרביים שלא יהיה לי קר ללכת בלילה לשירותים"...

מתה עליו.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....