הגבר מבשל

מכבס

מנקה,

מסדר

מטפל בילדים

ואפילו מפרנס.

והאשה מה???

מחנך את הילדים,

וגם עוזר לאישה כשהיא צריכה.

(לפחות אצלנו זה ככה, הבנים עושים חלק מעבודות הבית, וזה לא קשור לפמיניזם)

הוא מבשל כשצריך (ואפילו יודע להעמיד שבת)

אופה כשצריך

מנקה

מסדר

מטפל בילד כשצריך

ואפילו מפרנס.

ומה עושה האשה? 

את כל זה ביחד איתו..

והיא רק:

תבשל

תכבס

תנקה

תסדר

תטפל בילדים

תפרנס

היא גם-

תצייר

תרקוד

תטייל

תעשה שופינג

תתפנק

תאכל

תנוח

תישן

תקרא

תשיר

תלמד

תפתח ניק

תתחבר

תגלוש

תגיב

תערוך

תסמיילל

תלנקק

תקשר

תשרשר

תקשקש

תרפרש

תמסר"ש

תנצל"ש

תתמכר

הגבר:

יתגייס

ישקוד על תלמודו

יתגלח

ישים כיפה

יניח תפילין

יקשור ציציות

יסלסל בפיאותיו

(ייכנס לפורום ב***)

יכבדהּ יותר מגופו

הגבר מכבס,

מבשל,

מנקה,

מסדר,

ומטפל בילדים

כי הוא עוזר לאשתו. אבל נראלי שבד"כ זה התפקיד של האשה...

חינוך הילדים= זה לא ממש תפקיד. זה משהו שנעשה כל הזמן.

ושני בני הזוג מחנכים. אחרת זה לא יעבוד.

ופרנסה-

גם אם הוא מפרנס (ולא אברך, למשל), לרוב גם היא מפרנסת.

לק"י

מעיד על כך שלא תמיד זה ברור.

^^^ ברור שלא אצל כולם זה ככה, אבל בואי נגיד שרוב הסיכויים שמישו יקבל מחמאות על העבודה בבית זה הגבר ולא האשה (שמשומה ברור מאליו שהיא עושה..).

וגם הנטיה הזאת של חלק מהגברים להגיד: קניתי לָך, עשיתי לָך..

כנראה שזה נובע מההרגשה שהם עושים איזו טובה לאשה או משו.

עובדה שזה לא ברור מאליו שהוא יעשה את כל הדברים האלה.

(ברור לנו שאנחנו רוצות מישהו כזה, אבל אם נסתכל קצת על העולם...)

תפקידי הגבר הם לטפל בכל מה שמחות לבית (בעיקר פרנסה)

ותפקידי האשה הם כל מה שבבית.

במציאות של היום האשה עוזרת לבעל בתפקידי החוץ והבעל עוזר לאשה בתפקידי הבית.

בני זוג עוזרים אחד לשני ולא עסוקים בלהתווכח מה התפקיד של מי...

במיוחד שעוד לא הגעתי לשלב...

פשוט משום מה נדמה כאילו רק האשה אמורה לטפל בדברים שקשורים לבית ולמשפחה,

והגבר---.

ברור שהבעל עוזר לאשתו והכל,

אבל משבחים אשה שמסתדרת לבד- 'בעלבוסטע'.

אני לא שואלת בקטע של קנטור הגברים,

אלא שאני חושבת שהייתי מסוגלת (ועוד הרבה בנות) להתמודד לבד עם עבודות הבית,

ולא ברור איפה הבעל נכנס בכל הסיפור- מה הוא מוסיף? 

זה משפיע על לכל החיים.

מכל הבחינות

"ולא ברור איפה הבעל נכנס בכל הסיפור- מה הוא מוסיף? "

תכלס, לא מכיר בית שהגבר והאשה לא מתחלקים בעבודות

את יכולה להבין שמה שהיה בעבר כבר לא מצוי ברוב הבתים.

היום התפקידים מתחלקים, כל אחד מושיט יד, תומך, עוזר.

אני פחות מתחברת לגישה שכל עבודות הבית צריכות ליפול על האישה.

זה לא הגיוני. זה לא מוסרי.

גם אם בפועל זה קורה בתקופות מסוימות.

לק"י

בכל בית לפי הכישורים, הרצונות ואיך שמתאים לבני הזוג..

מסכימה לגמרי, שהעול לא צריך ליפול על אחד מהשניים.

למרות, שיש מקומות שהעול בהחלט נופל על האשה (להרגשתי, האשה היא זאת שלוקחת על עצמה את האחריות הרבה פעמים, והבעל רק עוזר לה. וזה בהחלט מציק לי).

זה בהחלט מציק שהבעל הוא על תקן עוזר.

לכן אני מנסה להבין מה מקומו (חוץ מהעזרה).

לק"י

כי זאת כבר שאלה אחרת לגמרי..

לק"י

ההורים שלי שניהם עבדו מחוץ לבית, וגם בבית..

והם היו מבשלים ביחד לשבת וכו'.

לק"י

כי אמא שלי נפטרה די מזמן, ככה שאני לא זוכרת איך הבית התנהל בדיוק..

אני יכולה לנסות לשאול את אבא שלי (לא עכשיו, כן?!).

זה באמת המצב האידיאלי, כשההורים עושים הכל יחד.

חשבתי שזה מובן מאליו

לק"י

והשאלה היא- מי לוקח את האחריות שהכל יקרה בסוף?

לעניות דעתי, שני בני הזוג צריכים.

השאלה מה קורה בפועל..

והאם יש מצב ששניים יקחו אחריות, או שעדיף שרק אחד?

או שכל אחד אחראי על משו אחר?

כנראה שצריך להרגיש את החוסר כדי להעריך את מה שיש...

[הכוללת כמובן את ניהול הבית מכל הבחינות] לא מתחלקת בהכרח שווה בשווה...

ואם יש חמש כוסות בכיור, מה תעשו? תחכו לכוס שישית או תשברו אחת לשתים?

......

הבנין של הבית לא מתנהל בהכרח בחילוק שווה ושווה בין בני הזוג/הורים...

איך שנוח לכל זוג בחלוקה.

צריך להקשיב לצד השני, לראות מה הוא רוצה, מה הוא מעדיף וכו'....

לק"י

אלא על חיים של שיתוף, ולא שכל הנטל נופל על אחד (ואחריות היא נטל..).

אחריות זה גם מטרה, גם דרך וגם סיבה.

לדעתי אחריות על עבודות הבית היא לאו דווקא נטל. (חוץ מזמני עייפות/עומס )

לגבי שיתוף-מסכימה בהחלט.

וכאן בדיוק השאלה- אם האשה מסתדרת לבד עם עבודות הבית, איפה מתבטא השיתוף?

חיים משותפים זה רק כלים וכביסה? ברור שלא. 

אבל מה כן?

מכירה את הסיפור על המלך שהבטיח את ביתו לאדם שיגיד את השקר המוצלח ביותר,

ואז בא אדם שאמר "אני אתחתן עם בת המלך" והמלך נכנס לפלונטר?

בכל אופן,

מטרת הנישואין זה יותר כללי.

השאלה נוגעת יותר לתכל'ס איך זה מתבטא בחיי היומיום.

(לא בדיוק אבל בערך).

לק"י

וזאת שאלה גדולה..

פמיניזם זה לחשוב שנשים וגברים הם היינו-הך.

שוביניזם- להבין שגברים זה משהו אחד ונשים משהו אחר .

ולעניינינו- אני באמת חושבת (לפחות כרגע. יכול להשתנות בעוד שבוע ) שניהול הבית זה תפקיד האשה.

לק"י

פמיניזם זה שהנשים הן כמו גברים.

ושובינזם זה שהגברים מעל הנשים..

ולמען הסר ספק, אז אני לא פמיניסטית בקטע שאני רוצה להיות כמו גבר.. ממש לא!

אלא שאני חושבת שמותר לאשה לעשות גם דברים שנחשבים "גבריים", אם זה טוב לה ומתאים לה.

ואם את חושבת, שתפקיד האשה הוא לנהל את הבית, אז סבבה!

לי זאת נראית שריטה אצל הנשים..

כשאני חושבת על זוגיות, אני חושבת על הרגשת שותפות בין שני בני הזוג.

ולא על זה שצד אחד צריך כל הזמן להגיד לשני מה לעשות ולקחת את כל האחריות על עצמו..

(למרות שבסופו של דבר, תמיד יהיה את זה שיקח אחריות על ה"פיניש"..).

מעריצה כל אחת שכן. (זה כולל שלעיתים אני יוצאת לעבודה מוקדם והוא מארגן את הילדים, בערבים הוא מקלח ומארגן לשינה כשאני כבר גמורה מלהתעסק איתם.)

לק"י

לא חושבת שאת צריכה להרגיש לא בנוח עם זה.

אתם רציניים?

טל123, סליחה, אבל מה המטרה של השאלה?

הוא לא "בית".

אין פה עניין של השוואות מי עושה יותר או פחות ובמה כל אחד מתעסק בבית.

זה בדוק.

כל אחד עובד הכי קשה שהוא יכול בתחום שהוא מוכשר אליו (בדרך כלל - גבר - פרנסה ועבודות פיזיות בשביל הבית.

אשה - הרבה פעמים גם פרנסה ועבודות הבית השוטפות).

מבשל,

מכבס,

מנקה,

מטפל בילדים,

מפרנס,

והאשה-

עושה יחד איתו את זה.

אגב- שכחת פרט-

הם גם מחנכים את ילדיהם.

המושג הוא 'אוכל של אמא' ולא 'אוכל של אבא'. וזה לא סתם.

כשהאבא הוא המבשל העיקרי זה לא כ"כ רגיל.

(כמובן שיש יוצאי דופן, אבל מה הרוב?)

ולהוריד חפצים מהמדפים הגבוהים.

ולסיים מהצלחת!!!

ולחסל את האוכל במקרר

ולהוריד את הפח

ולפתוח צנצנות

והכי חשוב- 

להשתולל עם הילדים ולהוציא להם את כל המרץ כדי שיהיו עייפים וילכו לישון יפה 

אני חושבת שהבנתי את השאלה שלך.

גם בבית שהאשה עושה הכל- יש תפקיד לגבר.

אני מכירה זוגות שבהם האשה באמת דואגת לכל מה שבבית, וגם לפרנסה, והבעל יושב ולומד תורה כל היום. 

וזה בא ממקום ששניהם מאמינים שלימוד תורה זה דבר גדול שנותן לכל הבית וגורם לכל הבית להיות טוב יותר. 

או במקומות שבהם הגבר פחות עושה בבית- אבל הוא עושה המון לאשתו. הוא תומך בה, מפנק אותה, נותן לה כוח לעשות.

חלוקת תפקידים בזוגיות נורמאלית בדר"כ תלויה באשה. האם היא לוקחת אחריות על הכל ולא נותנת לבעל לעשות כלום- בין אם זה כי היא רוצה שיעשו דברים כמו שהיא רוצה, או בין אם זה כי היא חושבת שככה נכון.

או שהאשה מכניסה אותו לענינים.

בעלי לא ידע לכבס ולבשל כמעט לפני החתונה- והיום הוא יודע. למה? כי ככה רציתי והעדפתי. אם הייתי רוצה שהאוכל יהיה בטעם שאני רוצה, ושהכלים יישטפו כמו שאני רוצה, ושהבית יראה כמו שאני רוצה- הייתי מדירה אותו מכל העניין.

לבשל ולנקות זה חלק מסויים מהגשמה של מהות החיים,חלק מהקמת בית בישראל שהוא חלק ממהות החיים של יהודים,כמו שלגבר אין מטרה להרויח כסף,אלא הוא עושה זאת למען מטרה(וגם הוא מבשל ומנקה,התדירות תלויה בהסכמים ובבית).

ד"א יש נשים רבות שאוהבות לבשל ואינן מתייחסות לזה כעול(מעבר לקושי היום יומי),בשבילן זה גם אומנות וזה נכון.

לק"י

אם שני בני הזוג יהיו עסקים בהגשמה עצמית בלבד, כנראה שהם ישארו בבית מלוכלך, ללא אוכל וללא בגדים נקיים ללבוש..

שניהם צריכים לעשות גם את הדברים הגשמיים הפשוטים, כמו: בישול, כביסות וכו'..

לק"י

כי מדובר בדברים די טכניים (ומה לעשות?! מתחתנים גם בשביל הצד הרגשי).

זה כלל לא התחייבות גשמית נטו

לכבד, לספק את כל צרכיה- הן בגשמיות והן בנפש וברוחניות..ועוד...

לק"י

כי מהשיעורים בכיתה י"ב כשלמדנו את מה שהגבר חייב לאשתו, זה היה הרבה טכני: אוכל, לבוש וכו'.

ואל תאמצי לך דגמים מיובאים מכל מיני אמירות בחוץ או דברים שהתרגלת לראות ולחשוב שמה לעשות וככה זה...

יש מלא סוגי אנשים.

וכל אחד מחפש בבית שלו התרחשות מסוג אחר.

אני תמיד ידעתי שלי חשוב להרגיש שותפות מלאה ותמיכה נפשית ופיזית של בעלי. לא מתוך עזרה אלא כי הוא באמת ירגיש חלק ויהיה איכפת לו.

מעולם לא רציתי לקחת אחריות על הכל ושהכל יהיה כמו שרק אני רוצה.

ומעולם לא חילקתי את התפקיד של הגבר כשר החוץ והאישה שרת הפנים.

לא כזה בית רציתי.

ולעולם לא היתי מתחתנת עם אדם שזה מה ששואף.

ו...יש אנשים, כן! גם גברים!מ שזה מה שהם שואפים וחשוב להם להיות חלק פעיל ולא רואים זאת כחסד. אלא כביטוי הכי טבעי לשייכות שלהם לבית ולאחריות שלהם לכל מה שקורה בו ובעיקר- לרצון שלהם לשמח ולתמוך באישה שלהם שתהיה שמחה ועם כוחות ושתרגיש שתמיד נמצאים בשבילה.

ויש גם אנשים שרוצים אחרת , שלא מתחברים לצורת התנהלות כזאת וכן מתחברים לצורה בה האיש מפרנס בחוץ והאישה אחראית על הבית. אני לא מבינה את הגישה ולכן לא מפרטת. אבל מכבדת גם אותם.

ואין עניין שתתחתני עם מישהו שרוצה אחרת ממך בעניין הזה. זה לא עניין שולי. זה מקיף כמעט הכל.

תבררי עם עצמך מה חשוב לך מה החלומות שלך ומה היית רוצה

ותחפשי גם לפי זה...

(יכולה להעיד מנסיוני שלי זה היה חשוב וב"ה בעלי יותר עושה ממני בבית לפעמים...וזה הכי משמח אותי בעולם. ולעומת זה אחיות שלי שלהן זה לא היה חשוב התחתנו עם אנשים שלא מתחברים לזה. וכל אחד שישמח בחלקו. ויקשיב לליבו...)

חחח

לא מזמן היינו צריכים לעבור מיון פסיכוטכני-זוגי.

המראיינת שאלה כל אחד מאיתנו (בנפרד) האם לדעתו יש שיוויון בחלוקת העבודות בבית.

שנינו ענינו (שוב, כל אחד בנפרד) את אותה התשובה.

לא, אין ביננו שיוויון, ואנחנו גם לא שואפים לשיוויון.

באופן טבעי התחלקו להם רוב תפקידי הבית ביננו (כביסה, אפייה, טאטוא- אני, בישול, כלים, זבל- בעלי), שאר הדברים (בעיקר כל מה שקשור לטיפול בילדים, אבל לא רק) כל פעם מישהו אחר עושה- על פי מי שיש לו יותר זמן, יותר כוח, יותר חשק לעשות טוב לשני ...

המטרה היא לחיות בהרמוניה. ששנינו נשמח במטלות שאנו עושים. מה זה משנה מי עושה יותר???

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

לא הייתי חושש מזה לשניה

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.