הגבר מבשל

מכבס

מנקה,

מסדר

מטפל בילדים

ואפילו מפרנס.

והאשה מה???

מחנך את הילדים,

וגם עוזר לאישה כשהיא צריכה.

(לפחות אצלנו זה ככה, הבנים עושים חלק מעבודות הבית, וזה לא קשור לפמיניזם)

הוא מבשל כשצריך (ואפילו יודע להעמיד שבת)

אופה כשצריך

מנקה

מסדר

מטפל בילד כשצריך

ואפילו מפרנס.

ומה עושה האשה? 

את כל זה ביחד איתו..

והיא רק:

תבשל

תכבס

תנקה

תסדר

תטפל בילדים

תפרנס

היא גם-

תצייר

תרקוד

תטייל

תעשה שופינג

תתפנק

תאכל

תנוח

תישן

תקרא

תשיר

תלמד

תפתח ניק

תתחבר

תגלוש

תגיב

תערוך

תסמיילל

תלנקק

תקשר

תשרשר

תקשקש

תרפרש

תמסר"ש

תנצל"ש

תתמכר

הגבר:

יתגייס

ישקוד על תלמודו

יתגלח

ישים כיפה

יניח תפילין

יקשור ציציות

יסלסל בפיאותיו

(ייכנס לפורום ב***)

יכבדהּ יותר מגופו

הגבר מכבס,

מבשל,

מנקה,

מסדר,

ומטפל בילדים

כי הוא עוזר לאשתו. אבל נראלי שבד"כ זה התפקיד של האשה...

חינוך הילדים= זה לא ממש תפקיד. זה משהו שנעשה כל הזמן.

ושני בני הזוג מחנכים. אחרת זה לא יעבוד.

ופרנסה-

גם אם הוא מפרנס (ולא אברך, למשל), לרוב גם היא מפרנסת.

לק"י

מעיד על כך שלא תמיד זה ברור.

^^^ ברור שלא אצל כולם זה ככה, אבל בואי נגיד שרוב הסיכויים שמישו יקבל מחמאות על העבודה בבית זה הגבר ולא האשה (שמשומה ברור מאליו שהיא עושה..).

וגם הנטיה הזאת של חלק מהגברים להגיד: קניתי לָך, עשיתי לָך..

כנראה שזה נובע מההרגשה שהם עושים איזו טובה לאשה או משו.

עובדה שזה לא ברור מאליו שהוא יעשה את כל הדברים האלה.

(ברור לנו שאנחנו רוצות מישהו כזה, אבל אם נסתכל קצת על העולם...)

תפקידי הגבר הם לטפל בכל מה שמחות לבית (בעיקר פרנסה)

ותפקידי האשה הם כל מה שבבית.

במציאות של היום האשה עוזרת לבעל בתפקידי החוץ והבעל עוזר לאשה בתפקידי הבית.

בני זוג עוזרים אחד לשני ולא עסוקים בלהתווכח מה התפקיד של מי...

במיוחד שעוד לא הגעתי לשלב...

פשוט משום מה נדמה כאילו רק האשה אמורה לטפל בדברים שקשורים לבית ולמשפחה,

והגבר---.

ברור שהבעל עוזר לאשתו והכל,

אבל משבחים אשה שמסתדרת לבד- 'בעלבוסטע'.

אני לא שואלת בקטע של קנטור הגברים,

אלא שאני חושבת שהייתי מסוגלת (ועוד הרבה בנות) להתמודד לבד עם עבודות הבית,

ולא ברור איפה הבעל נכנס בכל הסיפור- מה הוא מוסיף? 

זה משפיע על לכל החיים.

מכל הבחינות

"ולא ברור איפה הבעל נכנס בכל הסיפור- מה הוא מוסיף? "

תכלס, לא מכיר בית שהגבר והאשה לא מתחלקים בעבודות

את יכולה להבין שמה שהיה בעבר כבר לא מצוי ברוב הבתים.

היום התפקידים מתחלקים, כל אחד מושיט יד, תומך, עוזר.

אני פחות מתחברת לגישה שכל עבודות הבית צריכות ליפול על האישה.

זה לא הגיוני. זה לא מוסרי.

גם אם בפועל זה קורה בתקופות מסוימות.

לק"י

בכל בית לפי הכישורים, הרצונות ואיך שמתאים לבני הזוג..

מסכימה לגמרי, שהעול לא צריך ליפול על אחד מהשניים.

למרות, שיש מקומות שהעול בהחלט נופל על האשה (להרגשתי, האשה היא זאת שלוקחת על עצמה את האחריות הרבה פעמים, והבעל רק עוזר לה. וזה בהחלט מציק לי).

זה בהחלט מציק שהבעל הוא על תקן עוזר.

לכן אני מנסה להבין מה מקומו (חוץ מהעזרה).

לק"י

כי זאת כבר שאלה אחרת לגמרי..

לק"י

ההורים שלי שניהם עבדו מחוץ לבית, וגם בבית..

והם היו מבשלים ביחד לשבת וכו'.

לק"י

כי אמא שלי נפטרה די מזמן, ככה שאני לא זוכרת איך הבית התנהל בדיוק..

אני יכולה לנסות לשאול את אבא שלי (לא עכשיו, כן?!).

זה באמת המצב האידיאלי, כשההורים עושים הכל יחד.

חשבתי שזה מובן מאליו

לק"י

והשאלה היא- מי לוקח את האחריות שהכל יקרה בסוף?

לעניות דעתי, שני בני הזוג צריכים.

השאלה מה קורה בפועל..

והאם יש מצב ששניים יקחו אחריות, או שעדיף שרק אחד?

או שכל אחד אחראי על משו אחר?

כנראה שצריך להרגיש את החוסר כדי להעריך את מה שיש...

[הכוללת כמובן את ניהול הבית מכל הבחינות] לא מתחלקת בהכרח שווה בשווה...

ואם יש חמש כוסות בכיור, מה תעשו? תחכו לכוס שישית או תשברו אחת לשתים?

......

הבנין של הבית לא מתנהל בהכרח בחילוק שווה ושווה בין בני הזוג/הורים...

איך שנוח לכל זוג בחלוקה.

צריך להקשיב לצד השני, לראות מה הוא רוצה, מה הוא מעדיף וכו'....

לק"י

אלא על חיים של שיתוף, ולא שכל הנטל נופל על אחד (ואחריות היא נטל..).

אחריות זה גם מטרה, גם דרך וגם סיבה.

לדעתי אחריות על עבודות הבית היא לאו דווקא נטל. (חוץ מזמני עייפות/עומס )

לגבי שיתוף-מסכימה בהחלט.

וכאן בדיוק השאלה- אם האשה מסתדרת לבד עם עבודות הבית, איפה מתבטא השיתוף?

חיים משותפים זה רק כלים וכביסה? ברור שלא. 

אבל מה כן?

מכירה את הסיפור על המלך שהבטיח את ביתו לאדם שיגיד את השקר המוצלח ביותר,

ואז בא אדם שאמר "אני אתחתן עם בת המלך" והמלך נכנס לפלונטר?

בכל אופן,

מטרת הנישואין זה יותר כללי.

השאלה נוגעת יותר לתכל'ס איך זה מתבטא בחיי היומיום.

(לא בדיוק אבל בערך).

לק"י

וזאת שאלה גדולה..

פמיניזם זה לחשוב שנשים וגברים הם היינו-הך.

שוביניזם- להבין שגברים זה משהו אחד ונשים משהו אחר .

ולעניינינו- אני באמת חושבת (לפחות כרגע. יכול להשתנות בעוד שבוע ) שניהול הבית זה תפקיד האשה.

לק"י

פמיניזם זה שהנשים הן כמו גברים.

ושובינזם זה שהגברים מעל הנשים..

ולמען הסר ספק, אז אני לא פמיניסטית בקטע שאני רוצה להיות כמו גבר.. ממש לא!

אלא שאני חושבת שמותר לאשה לעשות גם דברים שנחשבים "גבריים", אם זה טוב לה ומתאים לה.

ואם את חושבת, שתפקיד האשה הוא לנהל את הבית, אז סבבה!

לי זאת נראית שריטה אצל הנשים..

כשאני חושבת על זוגיות, אני חושבת על הרגשת שותפות בין שני בני הזוג.

ולא על זה שצד אחד צריך כל הזמן להגיד לשני מה לעשות ולקחת את כל האחריות על עצמו..

(למרות שבסופו של דבר, תמיד יהיה את זה שיקח אחריות על ה"פיניש"..).

מעריצה כל אחת שכן. (זה כולל שלעיתים אני יוצאת לעבודה מוקדם והוא מארגן את הילדים, בערבים הוא מקלח ומארגן לשינה כשאני כבר גמורה מלהתעסק איתם.)

לק"י

לא חושבת שאת צריכה להרגיש לא בנוח עם זה.

אתם רציניים?

טל123, סליחה, אבל מה המטרה של השאלה?

הוא לא "בית".

אין פה עניין של השוואות מי עושה יותר או פחות ובמה כל אחד מתעסק בבית.

זה בדוק.

כל אחד עובד הכי קשה שהוא יכול בתחום שהוא מוכשר אליו (בדרך כלל - גבר - פרנסה ועבודות פיזיות בשביל הבית.

אשה - הרבה פעמים גם פרנסה ועבודות הבית השוטפות).

מבשל,

מכבס,

מנקה,

מטפל בילדים,

מפרנס,

והאשה-

עושה יחד איתו את זה.

אגב- שכחת פרט-

הם גם מחנכים את ילדיהם.

המושג הוא 'אוכל של אמא' ולא 'אוכל של אבא'. וזה לא סתם.

כשהאבא הוא המבשל העיקרי זה לא כ"כ רגיל.

(כמובן שיש יוצאי דופן, אבל מה הרוב?)

ולהוריד חפצים מהמדפים הגבוהים.

ולסיים מהצלחת!!!

ולחסל את האוכל במקרר

ולהוריד את הפח

ולפתוח צנצנות

והכי חשוב- 

להשתולל עם הילדים ולהוציא להם את כל המרץ כדי שיהיו עייפים וילכו לישון יפה 

אני חושבת שהבנתי את השאלה שלך.

גם בבית שהאשה עושה הכל- יש תפקיד לגבר.

אני מכירה זוגות שבהם האשה באמת דואגת לכל מה שבבית, וגם לפרנסה, והבעל יושב ולומד תורה כל היום. 

וזה בא ממקום ששניהם מאמינים שלימוד תורה זה דבר גדול שנותן לכל הבית וגורם לכל הבית להיות טוב יותר. 

או במקומות שבהם הגבר פחות עושה בבית- אבל הוא עושה המון לאשתו. הוא תומך בה, מפנק אותה, נותן לה כוח לעשות.

חלוקת תפקידים בזוגיות נורמאלית בדר"כ תלויה באשה. האם היא לוקחת אחריות על הכל ולא נותנת לבעל לעשות כלום- בין אם זה כי היא רוצה שיעשו דברים כמו שהיא רוצה, או בין אם זה כי היא חושבת שככה נכון.

או שהאשה מכניסה אותו לענינים.

בעלי לא ידע לכבס ולבשל כמעט לפני החתונה- והיום הוא יודע. למה? כי ככה רציתי והעדפתי. אם הייתי רוצה שהאוכל יהיה בטעם שאני רוצה, ושהכלים יישטפו כמו שאני רוצה, ושהבית יראה כמו שאני רוצה- הייתי מדירה אותו מכל העניין.

לבשל ולנקות זה חלק מסויים מהגשמה של מהות החיים,חלק מהקמת בית בישראל שהוא חלק ממהות החיים של יהודים,כמו שלגבר אין מטרה להרויח כסף,אלא הוא עושה זאת למען מטרה(וגם הוא מבשל ומנקה,התדירות תלויה בהסכמים ובבית).

ד"א יש נשים רבות שאוהבות לבשל ואינן מתייחסות לזה כעול(מעבר לקושי היום יומי),בשבילן זה גם אומנות וזה נכון.

לק"י

אם שני בני הזוג יהיו עסקים בהגשמה עצמית בלבד, כנראה שהם ישארו בבית מלוכלך, ללא אוכל וללא בגדים נקיים ללבוש..

שניהם צריכים לעשות גם את הדברים הגשמיים הפשוטים, כמו: בישול, כביסות וכו'..

לק"י

כי מדובר בדברים די טכניים (ומה לעשות?! מתחתנים גם בשביל הצד הרגשי).

זה כלל לא התחייבות גשמית נטו

לכבד, לספק את כל צרכיה- הן בגשמיות והן בנפש וברוחניות..ועוד...

לק"י

כי מהשיעורים בכיתה י"ב כשלמדנו את מה שהגבר חייב לאשתו, זה היה הרבה טכני: אוכל, לבוש וכו'.

ואל תאמצי לך דגמים מיובאים מכל מיני אמירות בחוץ או דברים שהתרגלת לראות ולחשוב שמה לעשות וככה זה...

יש מלא סוגי אנשים.

וכל אחד מחפש בבית שלו התרחשות מסוג אחר.

אני תמיד ידעתי שלי חשוב להרגיש שותפות מלאה ותמיכה נפשית ופיזית של בעלי. לא מתוך עזרה אלא כי הוא באמת ירגיש חלק ויהיה איכפת לו.

מעולם לא רציתי לקחת אחריות על הכל ושהכל יהיה כמו שרק אני רוצה.

ומעולם לא חילקתי את התפקיד של הגבר כשר החוץ והאישה שרת הפנים.

לא כזה בית רציתי.

ולעולם לא היתי מתחתנת עם אדם שזה מה ששואף.

ו...יש אנשים, כן! גם גברים!מ שזה מה שהם שואפים וחשוב להם להיות חלק פעיל ולא רואים זאת כחסד. אלא כביטוי הכי טבעי לשייכות שלהם לבית ולאחריות שלהם לכל מה שקורה בו ובעיקר- לרצון שלהם לשמח ולתמוך באישה שלהם שתהיה שמחה ועם כוחות ושתרגיש שתמיד נמצאים בשבילה.

ויש גם אנשים שרוצים אחרת , שלא מתחברים לצורת התנהלות כזאת וכן מתחברים לצורה בה האיש מפרנס בחוץ והאישה אחראית על הבית. אני לא מבינה את הגישה ולכן לא מפרטת. אבל מכבדת גם אותם.

ואין עניין שתתחתני עם מישהו שרוצה אחרת ממך בעניין הזה. זה לא עניין שולי. זה מקיף כמעט הכל.

תבררי עם עצמך מה חשוב לך מה החלומות שלך ומה היית רוצה

ותחפשי גם לפי זה...

(יכולה להעיד מנסיוני שלי זה היה חשוב וב"ה בעלי יותר עושה ממני בבית לפעמים...וזה הכי משמח אותי בעולם. ולעומת זה אחיות שלי שלהן זה לא היה חשוב התחתנו עם אנשים שלא מתחברים לזה. וכל אחד שישמח בחלקו. ויקשיב לליבו...)

חחח

לא מזמן היינו צריכים לעבור מיון פסיכוטכני-זוגי.

המראיינת שאלה כל אחד מאיתנו (בנפרד) האם לדעתו יש שיוויון בחלוקת העבודות בבית.

שנינו ענינו (שוב, כל אחד בנפרד) את אותה התשובה.

לא, אין ביננו שיוויון, ואנחנו גם לא שואפים לשיוויון.

באופן טבעי התחלקו להם רוב תפקידי הבית ביננו (כביסה, אפייה, טאטוא- אני, בישול, כלים, זבל- בעלי), שאר הדברים (בעיקר כל מה שקשור לטיפול בילדים, אבל לא רק) כל פעם מישהו אחר עושה- על פי מי שיש לו יותר זמן, יותר כוח, יותר חשק לעשות טוב לשני ...

המטרה היא לחיות בהרמוניה. ששנינו נשמח במטלות שאנו עושים. מה זה משנה מי עושה יותר???

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי