שקלתי אפילו לקחת קורס כתיבה יוצרת...

ובינתיים עוד לא היה לי האומץ לשלוח להוצאות לאור...

אני חושבת שכדאי להתחיל בכתיבת סיפור קצר, ככה מתחילים ויש יותר סיכוי שגם מסיימים...

לי אישית השיעורים במגמת ספרות בתיכון, ואחר-כך בלימודי התואר, עזרו לי מאוד להבין כללים ורעיונות.

נראה לי שכדאי להתחיל בבניית דמות: לתת לה שם, גיל, רקע משפחתי וחברתי, אפיון (=תכונות אופי ומראה חיצוני). כדאי שיהיה איזה משהו "בעייתי" ברקע של הדמות, כדי שיהיה ממה לבנות קונפליקט (=התחבטות, ניגודים בתוך הדמות או בינה לבין דמויות אחרות).

כעת לחשוב על ה"בעיה" שתהיה מוצגת בסיפור. מהי בדיוק וכיצד היא מפריעה לגיבור הסיפור. וכמובן - לחשוב על פתרון לבעיה הזו, שיגיע בהמשכו או בסופו של הסיפור.

עכשיו חושבים על השתלשלות העלילה: מה נגרם עקב "הבעיה", ואילו אירועים יובילו לפתרונה.

כדאי לחשוב על סיום יפה, ואם הוא יהיה סגור, שכל הקצוות של הסיפור נסגרים, או פתוח, שנשארות שאלות פתוחות.

רק עתה הגיע הזמן לכתוב את הסיפור לפי הסכמה שבנינו. כדאי להשתמש בשפה יפה, בעברית נכונה, אך לא גבוהה מדי. אפשר לשנות את הסגנון כאשר מצטטים דמות כלשהי בסיפור, לפי אופייה.

כמובן, אלה לא כללים של תורה למשה מסיני, ובהחלט יכול להיות שסיפור יזרום מעצמו ויהיה מקסים.

שתהיה לך ממש בהצלחה, ואשמח לקרוא תוצרים!

מי שהיה רוצה, שפשוט ינסה. זה מומלץ.

באופן כללי אפשר לפנות אלי באישי ואני אשמח לעזור אם אני יכולה..

אני אציע את הדרך בה אני עובדת. שפחות או יותר אני הגיתי, ייתכן שבהשפעת כמות הספרים שאני בולעת... 

בד"כ אני מתחילה סיפור אחרי שנולד לי כבר איזה רעיון בראש (2 סיפורים פיתחתי מחלומות..  ). רעיון להשראה- לכתוב יומן ולקחת ממנו רעיונות.

אני קניתי איזשהו ספר חמוד שנקרא: "איך כותבים סיפור- סדנת כתיבה לילדים". השם לא משהו, אני יודעת, אבל זה ספר ממש מצוין שבהתחלה נפגשתי איתו בספריה והוא הדליק אותי...

בקיצור- אח"כ מפתחים את הרעיון הכללי שיש בראש- על מה הסיפור? מה הוא מנסה להגיד? לחשוב טיפה ממש בכלליות מה יקרה בו.

לאחר מכן- בניית הדמות לפרוטרוט- שם, איפה גר, מראה חיצוני, תכונות אופי שליליות וחיוביות, קשיים פנימיים וחיצוניים. דמות טובה לדעתי היא דמות אנושית, לא מושלמת. מעוררת אמפתיה בקורא.

אח"כ מגיעים לשלב בניית שאר הדמויות- לפי חשיבותן ככה ההשקעה בהם. הם לא צריכים להיות מורכבים כמו הדמות הראשית.

עצה קטנה בנוגע לדמויות- אם יש דמות רעה בסיפור, כדאי להפוך אותה מורכבת ע"י הצגה של תכונות טובות, גילוי טוב לב באיזושהי סצנה..

אחר כך בונים איזשהו מהלך של הסיפור, מעין תקציר לפיו מתקדמים.

אני התחלתי את הסיפור שלי בצורה די ספונטנית, אבל זה גם תלוי בסוג הספר/ הסיפור שרוצים לכתוב. לדעתי- בספר פנטזיה או מד"ב, צריך להיות תקציר. אני כותבת סוג של רומן.

וואי, איזה כיף זה לכתוב...

כמה המלצות:

* אני לא מראה את מה שאני כותבת עד שאני מסיימת הכל. לי אישית קשה שמביעים דעה על מה שאני כותבת תוך כדי, זה עלול גם לבעס אותי ולגרום לי להשתעמם ולהתאכזב ממה שכתבתי.

* כתיבה זה דבר גם לא כ"כ פשוט. לי הכי קשה זה ההתמדה. אני פשוט מכניסה לסדר יום ומכריחה את עצמי לכתוב. אין ברירה! תוך כדי אני נהנית מאוד.

* לקנות את הספר "איך כותבים סיפור- סדנת כתיבה לילדים". אני ממש אהבתי...

בהצלחה גדולה בעז"ה! 

ב"ה יש לי קרוב משפחה שמבין בזה

אז אני מראה לו דברים, שואלת לדעתו וכ'ו..

והוא גם נותן לי טיפים.

|מופתע| את כותבת?

למה לא אמרת?

גמני כותבת, אבל חלומות, כמו שאמרת... ורק למגירה... אחרת אני לא כותבת אמיתי...

מקריאה אותו לאנשים, בעיקרון אני גם כותבת אותו בתוך יומן כדי שלא ימצאו אותו, רק לאחי הקטן הקראתי אותו והוא אמר שזה מעניין אבל אם אני לא מזכירה לא אז הוא לא מתעניין בהמשך למרות שאותי זה ממש מעניין.

יש שם מתח ופעולה ומסתורין (בקיצור כל מה שאני אוהבת לקרוא) אבל אני לא בטוחה בזה וגם תכלס לא אכפת לי מה חושבים.

אני אוהבת את זה, זה גם נותן לי תעסוקה ואותי זה מעניין ואם מישהו יקרא את זה "בטעות" והתלהב מיזה אולי אני יראה את זה לעד אנשים אבל אני גם לא בטוחה לאיזה גילאים זה, אם זה לאח שלי שבכיתה ד' או לי שבכיתה ח'?!?!? או בכלל לא מתאים לאף אחד..!

אפשר עצות??!?!?

כאילו במה שאני כותבת אני לא תיארתי אותן יותר מידי אולי פה ושם אבל זה ממש חשוב?!?!

אין "בשר" לסיפור, אין מה שידחוף את העלילה ויפתח אותה.

אם תרצי עוד הרחבה - בשמחה.

והירוק כבר לא ירוק

ומה שאמרנו אמש

רחוק, הו כמה רחוק.

אבל אצלנו הן מזמרות דווקא....

הדרורים פחות - העורבים, המיינות משתלטים על אמצעי המחיה שלהן.

מאוד מצער.

כדאי לזרוק פירורים מדי פעם לבקש מהשם שהם יגיעו אליהם ולא אל הבריונים שלעיל.

אולי תכתבו (אם אתם קוראים וזה לא ביטול תורה) על ספרים אהובים/מעניינים?

גם הבנות!

וזוג יונים השתלט עליו

הספרים של רונית לוינשטיין מלץ נהדרים

אני מבטיחה שאני לא זקנה, אבל דבורה עומר - וואו.

אוּרי גם ספר מהמם. לא זוכרת במדויק את התוכן, אבל קראתי אותו בגיל מאוד צעיר (בהמלצת אמא), אז מניחה שסבבה.

הספר "אניגמה" זכור לי כמעניין ממש.

אם הנוער מעוניין בספרי פנטזיה, יש סדרה חדשה יחסית ונהדרת- שומרת הערים האבודות

הספר "פלא" (על ילד עם תסמונת כמו של מלאכי, או בסגנון)

ג' ד סלינג'ר אם רוצים משהו עם קצת פילוסופיה

גם הרוקי מרוקמי (לא מת עליו אבל שיהיה)

פול אוסטר חלק - מר ורטיגו, מוסיקת המקרה, טרילוגיה ניו יורקית

מילן קונדרה (הקלות הבלתי נסבלת של הקיום)

צרויה שלו אולי "כאב"

רוברט היינליין גר בארץ נכריה

צלה של הרוח קרלוס רואיס סאפון

ההסטוריה הסודית דונה טארט

חיפשה לנוער ויחסית נקי

לא חושבת שעונה על ההגדרה

אני לא יודע מה כללי המילון כאן ומה ההבדל בין נקי, ללא חשש של כלום, סטרילי וסבבה יחסית.

לדעתי הם מוגדרים בכל מקום כספרי נוער איכותיים. זה שיש שם קטע אחד שהוא אגב לב לבו של הסיפור ואי אפשר בלעדיו בשביל להבין את גודל העוצמה שם זה בדיוק העניין.

לגבי הרוקי לא בטוח שאני יודע למה הכוונה

איזה סגנון?

אל תיגע בזמיר, הרפר לי

לבדו ימות אדם, דויד....

אם את אוהבת בעלי חיים:

ג'יימס הריוט - כל ספריו

ג'ראלד דארל - היער השיכור

חברברי הסוואנה.  עוד ספר על איסוף באוסטרליה וזהו!

מסע קונטיקי, תור היידרגל

אינדיורנס

על איזה גיל מדובר בעצם? יהיה יותר קל לדייק.

ומה את אוהבת לקרוא. 

קוראים את הספר עם מילון ארמי-עברי ומילון למושגים במשנה וכד' (אם יש..)

ספר מקסים לנוער וגם למבוגרים. מאוד אהבתי.

ליאור אנגלמן(לא מפסיקים אהבה באמצע, קשורה בנפשו, סולם גנבים-אחד הספרים הכי טובים שקיימים בעולם הזה!!)

אורנה בורדמן (מלכה בעל כורחה, בודדה במערכה וכו') מספרים על תקופות היסטוריות יהודיות כמו מגילת אסתר בתקופת המכבים מנקודת מבט של אישה שהייתה שם, לדעתי מהמםםם

שלם יותר מלב שבור של אבי רק והודיה בונו, מאוד אהבתי...

חיים אקשטיין (סודות בין הסמטאות וכו') לדעתי יותר ילדותי מהשאר אבל אנלא יודעת לאיזה גילאים אז....

לאידעת למה את נגד ספרים חרדים אבל המסע אל קצה הארץ של דבורי רנד היה אחד הספרים הכי יפים ומרגשים שקראתי בחיים, קצת הסטוריה אבל הסיפור מהמםם ושווה את זה...

אני מדייקת יותר(: לגיל 17, אוהבת רומנים היסטוריים פרוזה והכלל פשוט שיהיה כיף לקרוא אותו שיהיה מעניין ומרגש ובשפה פשוטה.. ושיהיה יחסית נקי 

אם יש לכם עוד המלצות אני ממש ישמח(:

אבל כבר קראתי את כולם🤭וגם קראתי את כל אורנה בודרמן

פשוט ניסיתי המון ספרים חרדים ופחות אהבתי את הסגנון

יאו אבל נשמע ספר יפה מה שהמלצת אולי אני ינסה

ואם את פתוחה לזה-תנסי גם ספרים של רותי קפלר, אני קראתי את "אנוכי מבקש" ואהבתי מאוד...

יש גם שני ספרים מדהימים של אבישג צרחי, עד אחרי הנצח ומכאן ועד הנצח, עד אחרי הנצח קצת פחות נקי אבל מהמם ומכאן ומכאן ועד הנצח זה כאילו ספר המשך שלו, את תביני גם בלי לקרוא את הראשון אבל לדעתי כדאי לך לנסות גם את הראשון כי ככה יותר תביני וגם הוא יפיפה... אני קראתי קודם את הראשון והאמת שהוא גרם לי כאילו גם יותר להנות מהשני, לאידעת איך להסביר אבל מציעה לך לנסות, מקסימום-תדלגי על חלקים או משו.....

וואו, למה? זה אחד הספרים הכי הכי הכי טובים שקראתי!!!

למה לא אהבת?

בדיבורים וכו', לא הרגשתי עומק בספר; הפסקתי די מהתחלה.

אותו ספר,  אפשר לכתוב אחרת. 

עומק😅

לדעתי זה אחד הספרים הכי יפים, מרגשים ומלמדים שיש, בלי קשר לצורת הכתיבה המיוחדת...

ממליצה גם לך לנסות שוב לקרוא אותו אבל כמובן שזו בחירה שלך ואם לא מתאים לך-ברור שלא אכריח🤷😅

– "לב של דיו"

לנוער יותר צעיר לדעתי? אבל לא יודע, קראתי את הספר בערך 10 פעמים לפחות נראה לי אני יכול לדקלם בעל־פה. מאוד חמוד.

– "והיום איננו כלה" קריאה חובה

– טרילוגיית ארתור של קווין קרוסלי הולנד

(למען האמת קראתי רק את 2 הספרים הראשונים כי לא הצלחתי להשיג את השלישי אבל ממש מגניב) נראה שהספיקו לתרגם את הספר הראשון לעברית

– יומנו של חתול נודד (בדיעבד קצת קיטש אבל נהניתי מאוד בפעמיים הראשונות שקראתי)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

עכשיו את אקונין. רק בהתחלה.  הומור. ציני.  נראה לי שונה מספרי מתח אחרים.

לא כל כך נקי.

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

א. אף אחד לא ענה על השאלה אם מתאים לכם ספרים מהספריה הציבורית הרגילה. 

ב. מכיוון שאני רואה שיש כאן מגיבים ממש צעירים; אמנם הספרים בדרך כלל די

    די  נקיים, אבל לא בטוח שמתאימים לגילאים צעירים (16.....) ואני לא רוצה

    להיות המקלקלת..... יש מספיק על מה לעשות תשובה.

מחולקת לפי קטיגוריות. אבל.....היא נעלמה! לא יודעת לאן...!

כלומר, אולי, לא יודע אם אוהב.