לפני כמה ימים, פתאום גיליתי שו"ת באיזה אתר, שומר שצריך לשמור נגיעה מאחים.
מ..ה? מצטערת, אני לא רואה בזה היגיון. אם למישהו עושה משהו לגעת באח שלו, יש לו בעיה. (חשוב לציין שאני לא סתם אומרת, מצאתי גם כאלו שאומרים שמותר...)
בכל מקרה, אתם שומרים נגיעה מאחים? מה דעתכם?
ממש לא...
וגם אף פעם לא שמעתי על זה...
אם את רוצה אפשר להעלות דיון.והועלה שם כבר דיון כזה..
"אם את רוצה" ולא רציתי להיות נחרץ שא"א פה.סליחה...
שאם היא רוצה,אולי היא לא יודעת שקיים פורום כזה בכלל,לשאלות מהסוג הזה,ואולי בעיקר לזה שהועלה שם דיון כזה והיא יכולה לעיין בו .
לא אמרתי לה "זה לא המקום יש פורום 'דתי פלוס'!"
התגובות שלך לפעמים לא הכי נחמדות לאנשים..כדאי שתשימי לב.
וזה חורה שאנשים הולכים לפורומים אחרים ואז מתלוננים.
לא רוצה שהיא תיגע באחים שלה..
אנשים לא נגיד מה..
כל אחד והרבנים שלו
אני התייעצתי עם הר"מ שלי והוא אמר לי מה שהוא אמר
אני לא אומר את זה בתור הוראת ציבור ואני לא גם לא מביא את הנוסח
המדויק של מה שהוא אמר לי (אני עצלן
)
אבל ממש אשמח אם לא תהפכי רבנים שאת לא מכירה לאנשים "הזוים"
בתו"מר
אבל אני אישית לא מקפידה על זה וגם לא ניראלי שזה נחוץ..
אני קורא לך הזוי בגלל שאני מכבד ומעריך אותך... <צ>
שנתקלתי בזה היה באולפנא.
אח"כ התברר לי שמאחים גדולים לא צריך
ומקטנים ממך צריך. (אני חושבת רק אם הם עברו את גיל 12-13.)
מותר לגעת באחים, רק שיש בעיה עם נגיעה של חיבה קבל עם ועולם...
ללחוץ יד וזה מותר.
חיבוק ונשיקה- "מכוער"
זה באמת נשמע לי הגיוני
בסה"כ אמרתי שזה נשמע לי מוגזם..
ישר אתה מתנפל..
וכןןן אני מחבקת את אח שלי כי אני אוהבת אותו!
עם המון המון חיבה!
תאכלו את הלב.
אין שום איסור כזה
צבי-ליזציהגמאני מחבקת את אחשלי ונותנת גם נשיקה למרות שהוא דיי גד'ול...
ממש לא קשור!!
סתם שאלה- ומה בקשר לבני דודים? מותר ?
בנדוד שלי כזה בערך בגיל שלי שנה מעליי... וכזה שנפגשים זה כזה חיבוק או יד על הכתף... זה נראלכם מותר ?
שלום,מדובר בדברי תורה,ולכן אסור לומר כך
לגבי מה שאת שואלת,זה אסור,אינני יודע אם לכל הדעות.אם את רוצה לברר לעומק תשאלי רב(אפשר גם בשאל את הרב אם לא פנים מול פנים),אולם עד אז כמובן שלא לגעת.
את אומרת את זה גם על דברי האמוראים והתנאים שלא נפסקו להלכה? את אומרת את זה גם על השולחן-ערוך במקומות שרמ"א חולק עליו (אם את אשכנזיה) או על רמ"א במקומות שהשו"ע חולק עליו (אם את ספרדייה). כל אחד ומנהגיו - אסור לזלזל!
ולגבי שאלתך: בן דוד (וגם דוד) הוא כמו כל אדם זר אחר. הרי מותר לך להתחתן אתו! איך יעלה על הדעת שלא להקפיד על צניעות עם אדם שיכול להיות בעלך? (לפחות תיאורטית)
לדור ה"נאור" של ימינו... <צ>
ועל זה נאמר" מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו"...
מי כאן הפרמטיבי???
כי פשוט...אין בתורה שום איסור או הלכה כזאת.
לדעתי אם זה סייג, זה חמור מידי.
אני נותנת לאחשלי חיבוק כי אני אוהבת אותו כי הוא אח שלי!! לא משום סיבה אחרת...!!!!!!
א.יש שאוסרים,אינני יודע מה היחס אם זה הרוב או רבים.אבל יש שאוסרים.
ב.יש מי שמתיר(אולי עוד מתירים,כתבתי בלשון יחיד על סמך הקישור הנ"ל):
http://www.kipa.co.il/ask/show/183047
אתם צריכים לשאול את ההורים כיצד לנהוג ולפי מי ללכת.
וחברים שימו לב לצורה של התגובות,שלא יצא מזה בזיון תורה ובזיון יהודים אחרים.
אתה צודק אסור לעשות בזיון לתורה
וכול הכבוד שאתה מביא הלכות!
אף פעם!
לעניות דעתי השרשור הזה כבר איבד כל טעם
וכדאי (ואף רצוי) למוחקו/לנעולו
אם האח שלי נותן לי נשיקה בלחי זה ממש ממש בלי שום משהו מיני.
אז אין בזה שום כלום איסור.
גם אם מישהו מעצבן אותי ואני דוחפת אותו , זה לא שום איסור. או אם מישהו נותן בחנות כסף ביד של מוכרת זה לא איסור.
ומי שאומר שכל זה אסור פשוט לא אכפת לו מהלכה ומשמירת התורה.
בכל אופן, אני לא יודעת, לפי ההיגיון זה לא נשמע נורמאלי.
הרי כמו שלבנים מותר לגעת בבנים, למרות שיש את הסטיות מהטבע, גם כאן זה ככה. לא? זה אח שלי. הוא חלק ממני. אם יש מישהו שנמשך לאחותו זו בעיה שלו וזה לא דרך הטבע... אם אני מחבקת את אח שלי, זה מתוך המובן הכי תמים וטהור שיש. אני לא מצליחה להסביר, אבל אני ככ לא מבינה את זה. אז גם אסור לגעת בהורה, בילד שלך, ועוד מעט גם בבעל/אישה?
(1. אני לא יודעת איך אנשים יקראו את התגובה הזו, אבל אין פה אף זלזול.
2. למרות ששמעתי (לפני כמה ימים) על זה שיש אומרים שצריך לשמור נגיעה בין אחים, אני לא עושה את זה, מהחלטה מודעת. וזו לא עבירה, כי יש הרבה רבנים שמתירים. כמו שיש כאלו שהולכות עם חולצה עד המרפק וכאלו עד שורש כף היד.)
אפילו אילו נאמר שבנים לבנים זו חריגה טבעית, היא עדיין חריגה מן הרגיל.
לעומת זאת אח לאחותו זה מקרה פרטי של בנים לבנות. במקרה הכללי, של בנים לבנות, עלולות להיות מכשלות גדולות, ולכן יש להתייחס בצורה אחרת למקרים הפרטיים.
צריך גם להבין שזה לא דומה לגזירות רגילות של חז"ל. איסורי קירבה לעריות הם איסורים דאורייתא.
צריך להעמיק היטב כדי להבין את הטעם של האיסור. על פי מה שהשגתי בלימודי בינתיים, זה פשוט לגשת בדרך הלא-נכונה לחיבור בין בנים לבנות.
הדבר לא דומה לבן ואמו או נכד וסבתו - הקשר של אמא/סבתא לבן/נכד הוא קשר של הולדה. זה קשר עמוק יותר מקשר של אחווה.
אדם שמאבד את עצמו עם אחותו זה לא טבעי, אבל זה בכל זאת פחות בלתי-נורמלי מאדם שבא על אמו או סבתו, כיוון שהאדם ממש יצא מתוך אמו וסבתו. הקשר לאחותו הוא ששניהם יצאו מאותו מקור; זה אכן קשר קרוב מאוד, אבל בכל זאת פחות מאשר הקשר עם המקור עצמו.
תסכל בחוץ- כמה כאלו אתה רואה שנמשכים לאחותם?
וכמה כאלו עם נטיות הפוכות?
אני לא מכירה אף אחד מהסוג הראשון, אבל שמעתי על כאלו מהסוג השני. זה הרבה יותר נפוץ.
בנים ובנות רגיל זה שונה ואני מבינה למה אסור לגעת.
אבל אח ואחות? זה נראה לי הכי טבעי שנותנים מכות, מחבקים, וכו'... קראתי איזה שו"ת שאומר שאסור לאחות לשמור על אחיה בקטן בן תשע, ואסור לאח להרים את אחותו בת ארבע. זה באמת נראה לך נורמאלי? זה אחים. מבחינתי בקטע הזה, אח שלי הוא בדיוק כמו בת.
אח שלך הוא בן.
מצטער, ניסינו, אבל הוא נשאר בן 
וברצינות -
זה לא עובד ככה. השאלה היא לא כמה אנשים כאלה יש, אלא מה סוג הקשר.
קשר של בן עם בן הוא במהותו שונה, והוא מתעוות רק כשהוא עובר את הגבולות (תשלימו לבד. לא, בעצם - זה מזעזע, אל תשלימו לבד).
קשר של בן עם בת הוא נפלא, אבל כיוון שהוא כל כך מיוחד - הוא מגיע רק בדרכים מסוימות, והוא מתעוות בכל אופן אחר. אחת מהן היא שניים לא נשואים שמקיימים מגע כלשהו.
תראי, יהיה גם מי שיגיד שזה לא נורמלי גם כשזה לא אחים. האמת שאני מבין אמירה כזו יותר מהאמירה שלך: למה נגיעה במישהו היא לא בסדר, אבל כשזה אח שלי אז פתאום ה לא נורמלי להגיד שזה לא בסדר? אני מתכוון למה מבחינה שכלית, לא מבחינה רגשית.
ובכל אופן, כנראה שבאמת כדאי להעמיק יותר בהבנת היסודות של שמירת נגיעה, כדי להבין למה הם שייכים גם באחים. מה שעלה בידי מסברא ראשונית כבר כתבתי.
השו"ת הזה מסתמך על דברי הרמב"ם שאומר שאסור לגעת באחותו, בכלל איסורי הנגיעה.
אך היום לא נוהגים כך, למרות שיש פוסקים שכן נהגו כך, הרמב"ם בעצמו כותב שהכל כמנהג המקום והמדינה, כך לדוגמה כיום אף אחד לא נוהג כדברי הרמב"ם שלא תצא אישה לשווקים יותר מפעם בחודש, לכן הרבה פוסקים אומרים שמותר, אבל להיזהר לא לעבור את גבול הנגיעה...
לא ראוי לגעת באח או אחות נגיעות חיבה כמו חיבוקים ונשיקות במיוחד לא ברבים..
זה לא שאם נוגעים באחות סתם ככה עוברים על הלכה..
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
סתם אני לא אבל משעמם פה רצח!!!!!!!!
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
יש לי שאלה לכל החברה שהם בתנועת נוער.
ב"ה אני מדריכה בסניף בנ"ע עקיבא נפרד בעירי הנחמדת ובמקביל גם בחבב של הסניף המעורב... השאלה היא האם לעזוב את הסניף המעורב?
רוצה להוסיף שאם אני לא ילך לחבב סביר להניח שלא יהיה לי חברה אחרת...
תודה מראש לכל העונים ברכת ה' עליכם!
אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.
כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.
האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?
האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?
או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?
העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.
מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה? (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)
אולי לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי?
זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...
הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...
אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?
לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.
זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...
אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...
עכשיו מבינים קצת יותר??
אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...
חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך.
אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??
אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...
כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...
בקיצור מורכב ביותר...
למה אפשר לחוש בדידות ברמה כמעט משתקת והאם זה אמיתי ומה אפשר לעשות עם זה?
אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?
אתה לא חבר בתנועת נוער?
זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)
א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך?
מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?
תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.
ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...
