נשמע כמו קפיצת גדילה..
סליחה על הבורות...
איך אתן יודעות את כל זה?
אי-אפשר לרייר עד שנגמר הרוק
ואי-אפשר להניק עד שנגמר החלב.
הגוף החכם שלנו מייצר את הנוזלים האלה נון-סטופ 
מה שכן - החלפת צדדים תדירה בימים כאלה של "מרתון הנקה" עוזרת מאוד לגוף להתאפס מהר על הכמויות הרצויות, כך שהאיתות של התינוק שלך מוצדק לגמרי, ובאמת טוב להעביר אותו בין הצדדים לסירוגין.
וטיפ אחרון: אם יש קול קטן שלוחש לך שאת מרעיבה אותו, עקבי אחר החיתולים. חיתולים לא מתמלאים מאהבה 
אם יוצא מספיק, סימן שנכנס מספיק. מספיק = שישה חיתולים רטובים היטב ביממה.
יאללה, לכי למיטה עם ספר ותתפנקי עם התינוק שלך. לילה טוב!
כשהייתי אמא צעירה אמא שלי נתנה לי הסבר פשוט: "אף משאבה לעולם לא תוכל להפעיל ואקום חזק כמו התינוק שלך". זה התיישב על דעתי ונרגעתי.
בשנים שעברו למדתי שלמרות שהתשובה הזאת נכונה, ההסבר הוא הרבה מעבר לכך, הרבה מעבר לשאלות מכניות. השד הוא לא בקבוק, ובכלל מוזר מראש לצפות שהוא יפעל לפי כללי מכניקה פשוטים! המהנדס החכם מכל ברא אותו בתכנון מדויק כך שידע להגיב נכון למגע של שפתי תינוק (ואם יש עוד עור חשוף של תינוק שנוגע בעור חשוף שלך, נגיד בטן בבטן, העסק פועל עוד יותר טוב), לריח של התינוק (הרי חוש הריח מתחדד בהריון לא סתם בשביל שנסבול מהאפטרשייב של הבעל), לפעיות הקטנות של התינוק, כמובן למראה של התינוק ועוד ועוד - כל החושים פועלים כאן ביחד! ונותנים בדיוק את הדחיפה שצריך למערכת ההורמונלית, נותנות למוח את האיתות שזה זה, זה הדבר הנכון, בשבילו הגענו עד הלום - לתינוק הזה צריך לשחרר חלב!
והמוח נותן את הפקודה לצינורות הרלוונטיים.
והמשאבה מהי? סתם חתיכת סיליקון ופלסטיק! למה שהגוף ירצה לשחרר אליה את הנוזל היקר הזה, שהקדיש משאבים כה רבים להכנתו? מבחינת המוח המשאבה יכולה להתפרש כשודד שבא לגזול מהתינוק את מזונו!
אז בעיניי ההסתכלות היא הפוכה - העובדה שיש נשים שמתמידות ומצליחות, אחרי תקופה מסוימת של התמדה ובתנאים אופטימליים ככל האפשר, לשאוב כמויות מספקות לתינוק שלהן - היא היא הנס והפלא! ודאי וודאי שהיא לא דבר שאפשר לצפות לו שיקרה ככה סתם, באופן מובן מאליו, ברגע שרוצים "לבדוק" (ואז ממילא גם הגוף בסטרס, מה שרק מקשה על שחרור).
הסימן המיידי והנוח ביותר לוודא כלכלה מספקת - מבחן החיתולים. סימן חשוב אחר, אבל שצריך לדעת כמה כללים כדי להשתמש בו בזהירות - עלייה במשקל. ומי שרוצה עוד סימנים אמינים - לא חסר (אם תרצי אצרף קובץ מפורט). סימן השאיבות הוא לא מדד אמין. פשוט לא.
(לא היה לי זמן להאריך קודם וגם עכשיו אז סליחה)
שאיבה היא אומנות. צריך לדעת לשאוב, השד צריך להכיר את המשאבה (בהמשך למה שפצקרשת אמרה), והאישה צריכה להרגיש איתה בנח, כמו עם התינוק (שוב - בהמשך למה שפצקרשת אמרה), מכיוון שעל מנת שהחלב ישתחרר מהשד, אמור להשתחרר הורמון שנקרא "אוקסיטוצין", שקשור לאהבה ואמון. אהבה ואמון באים בטבעיות ובקלות כשמדובר בתינוק, אבל... משאבה? לא ממש מעוררת אהבה ואמון בכזו קלות
בנוסף, הגוף שלנו לומד לווסת את כמויות החלב בהתאם למנהגי התינוק. הגוף ייצר יותר חלב בשעות שהתינוק שלנו רגיל לינוק יותר, והחלב יכיל פחות או יותר מים, ופחות או יותר שומן (ושאר רכיבים) לפי הרגלי השינה של התינוק, וכן הלאה.
למשאבה אין ממש הרגלים, והיא גם "נדחפת" לנו בלוח הזמנים של היניקה של התינוק. כלומר, את מבקשת מהגוף מנה נוספת, ללא התראה מראש, כמקובל, בשינוי ההרגלים ההדרגתי של התינוק. בדרך כלל, תינוק משנה הרגלים בהדרגה, והגוף של אמא לומד ומתיישר עם התינוק - בהדרגה. ואז מחליטה אמא פתאום לבדוק כמה חלב יש - אבל זו הפתעה בשביל הגוף, ועל כן התוצאה לא תהיה אמיתית.
מה הפיתרון?
הפיתרון הוא די מפרך, ועל כן אני ממש לא ממליצה אותו לאף אחת שלא באמת חייבת לשאוב
צריך:
1. משאבה טובה (הוצאה של כמה מאות שקלים).
2. להוסיף שאיבות בשעות קבועות של היום (ורצוי בלילה - אז התינוק יונק פחות בדרך כלל).
3. לעשות את זה לאורך זמן. לפחות כמה ימים רצוף, כדי שהגוף ילמד את הכמות, ואמא תלמד לתת חלב גם למשאבה ולא רק לתינוק חמוד.
שאיבה נועדה להאכיל תינוק כשאמא שלו לא יכולה להאכיל אותו.
שאיבה לא נועדה ללמד אותנו אם התינוק רעב.
אמא שמסתכלת על התינוק שלה, תוכל להתבונן אל לבה ולדעת - פשוט לדעת! - אם התינוק שלה רעב או לא. בלי לקנות משאבה שמיותרת לה, ולקום כל לילה בשביל לשאוב, ובלי עניינים.
נסו ובקלות תצליחו
קחי חיתול יבש, צקי לתוכו שלוש כפות מים, הרגישי את משקלו וחקקי בזיכרונך.
למשקל כזה את מצפה עכשיו כשש פעמים ביום.
נכון שאם יש גם צואה באותו חיתול קשה למדוד משקל... אבל אולי אחרי שתמדדי כמה חיתולים שהם רק רטובים, תפתחי מומחיות ותוכלי לזהות חיתול רטוב מספיק "לפי העין", גם כשהוא מכיל עוד הפתעות.
ואז גם את תוכלי להיות "מומחית פורום"
נשואים פלוספצקרשתשבאופן קבוע אין לך מספיק חלב, אפשר להשאיל מאזניים לתינוק ביד שרה, ולשקול אותו מדי פעם לפי ואחרי הנקה. תקבלי דיוק לא רע.
תשתדלי להתעייף ולדאוג פחות, זה לא משפיע לטובה לכמות החלב
לי המליצו בבית חולים: (כי היה בעיות עם המשקל...)
להחליף טיטול כל 3 שעות, כלומר סה"כ 8 טיטולים ביממה. מותר שיהיה 2 טיטולים בסה"כ יבשים מתוך ה8 (לא רצופים!!).זה לא משנה מה בדיוק הכמות, אם יש 6 טיטולים רטובים ביממה, כשאת מחליפה כל 3 שעות, זה בסדר.
אז תכלס, בשלב מסויים היה נמאס לי להחליף כל 3 שעות (בעיקר בלילה...), אז אחרי שהיה נראלי יום-ימיים שיש מספיק טיטולים רטובים, הנחתי שהכל בסדר...
(ואז את פותרת ת'שאלה האחרונה שלך שאם הטיטול מלא זה בגלל שזה הרבה זמן... אפשר פשוט להחליף לפני/אחרי כל ארוחה וזה עושה סדר...)
ואגב, עוד כמה טיפים לשאיבה:
אפשר להסתכל על תמונה של התינוק.
אפשר להריח בגד/חיתול בד עם הריח של התינוק
זה נשמע טיפשי אבל עוזר לרפלקס שיחרור החלב.
אם רוצים להגביר את הכמות כדאי להמשיך לשאוב עוד כמה דקות גם אחרי שכבר לא יוצא חלב, וכן לשאוב מ2 הצדדים לסירוגין (7 דקות-7 דקות, 5-5, 3-3, 2-2).
ולגבי המשאבה: מי שממש חייבת לשאוב באופן קבוע וכל היום, לא מספיק לדעתי לקנות משאבה בכמה מאות שקלים, צריך להשאיל משאבה חשמלית מיד שרה (או ממקום אחר), ממליצה על מדלה דו צדדית כחולה גדולה (כמובן שאפשר לשאוב איתה רק בבית, כי זה ענק...).
תגידי, נכון שגם לך (כמוני) יש שורשים ביֶקֶה-לנד?
ומקבלת פרסומת מתחלפת??
כי עכשיו אני באותו דפדפן (כרום) אבל בלי רימון ואני רואה היטב.
למשקלים הללו יש סטיה של עד 10%, כלומר של כ-400 גרם.
תינוק בן יומו יונק פחות מ-100 CC חלב, ששוקל כ-100 גרם, כך שהסטייה של המשקל גדולה פי 4.
(אז אפשרי אפילו לראות שהתינוק ירד 300 גרם אחרי הנקה.... כמובן זה יהיה בגלל המשקל ששוגה).
אם שקלת א תהתינוק לפני ואחרי באותו משקל זה אמור להראות עליה\ירידה נכונים..
ההפרשים שאת מדברת עליהם קיימים בין משקלים שונים.
הרעיון הוא שאת לא יכולה להסתמך על משקל כזה כשאת דברת על הבדלים של פחות מ-400 דרם.
אם תינוק היה אוכל 400 גרם בארוחה (שזו ארוחה של אדם מבוגר, אגב), אז היה אפשר לסמוך על זה.
בגלל שהמשקל לא מדוייק מתחת לזה - זו לא שיטה אמינה. זו שיטה מעולה להפסקת הנקה.
אם הוא מעל גיל חצי שנה - תני לו קורנפלור ארוחה אחת, ותבדקי האם השתנה התנהגותו.
אם הוא פחות מחצי שנה - תני לא מטרנה (ועוד יותרטוב - סימילק) ארוחה אחת ושימי לב אם השתנתה התנהגותו.
אם הוא עדיין רעב - יתכן והוא נמצא בשלבי הגדילה, וכמה שיש לך חלב - זה לא מספיק לו וכדאי לחשוב על תוספת.
אם את מוסיפה ארוחת סימילק/מטרנה וזה הופך אותו לרגוע - סימן שאכן חסר לך חלב. במקרה כזה הייתי ממליצה לך להמשיך ולהניק כמה שיש לך, להרבות בשתיה חמה, לשתות גם בירה מתוקה, לקחת הומאופתיה לריבוי חלב - ובמקביל גם "להשלים את החסר", כלומר, אם את רואה שהתינוק חסר - תני לו בקבוק.
וגם - מה שהיא כתבה בכלל לא נכון
גקם תינוק שרגוע אחרי תמ"ל, זה בהחלט לא אומר שלאימא שלו חסר חלב.
מה שנראה כתינוק "רגוע" עשוי להיות תינוק שדחסו לו אוכל עד שאין לו כוח לבכות.
כמו שכתבו פה בעבר טיטולים לא מתמלאים מאהבה, ותינוק שהטיטולים שלו רטובים כמו שצריך, גם מקבל לאכול מספיק
ובקבוק אחד במיוחד בזמן קפיצת גדילה בהחלט עשוי לחסל הנקה מוצלחת.
את לא חייבת להגיב אם את לא יודעת מה לכתוב, את יודעת...
קצת כבוד לעצמך ולמקצוע - לא יזיק
לק"י
עד מחר יש מבצעים.
ואני רוצה לקנות כוורת ועוד מקומות אחסון. לא מצאתי משהו מתאים באונליין, שזה היה לי הכי נוח.
ולכן אני בהתלבטות אם ללכת לאיקאה.
הבעיה שאף פעם לא הייתי שם, ובגלל שזה קצת רחוק ממני, וזו לא חנות רגילה, אין לי דחף ללכת לשם. אבל חבל לי לשלם יותר (אם אלך לשם בכל זאת בהמשך).
וגם לא יודעת איך אני אסתדר עם תינוק בעגלה/ מנשא.
כל החיים חלמתי על בת. הריון ראשון לא רציתי לדעת מהפחד שאתאכזב, בסוף בעלי גילה לי בטעות ואכן היה בן..
עכשיו שבוע 18, הלכתי לאולטרסאונד וביקשתי לדעת את מין העובר ואמרו לי שככל הנראה בן.
בשבוע כזה זה וודאי, נכון?
קוראת פה שרשורים על נשים שיש להן 4,5, ואפילו 6 ממין מסוים ברצף ומתאכזבות מאד.
ומפחדת שגם לי תהיה שיירה של בנים..
אני כל כך חולמת על בתת
איך זה קורה שיש הרבה ממין אחד? זה גנטי? יש נשים שיכולות להביא רק ממין אחד? יש דרך להשפיע על זה?
ונשים שיש להן שני בנים ואז בת, תעודדו אותי..
בטוחה שאתאהב בו כמו בראשון אבל מחזיקה כן ציפיה גדולה שהריון הבא בעזרת ה' יהיה בת
תראה פרסום מלפני חצי שנה:
Is sex at birth a biological coin toss? Insights from a longitudinal and GWAS analysis
המקווה רחוק מהבית שלנו (אין אחר קרוב יותר) מרחק של עשרים דקות ואני חוששת להתבלבל בדרך
באופן כללי נשמע לי ממש לא פשוט לארגן את הילדים לשינה מוקדם בערב שבת ככה שאחזור ויהיה רגוע ונעים
הייתן דוחות למוצאי שבת?
אף פעם לא דחיתי טבילה והאמת שלא ברור איך לא חשבתי על זה כשעשיתי הפסק אבל זה המצב
מה דעתכן?
פעם היה לי מקווה קרוב ליד הבית ולא היתה לי בעיה.
היום כשהמקווה רחוק מראש לא עושה הפסק בשישי.
אשמח לשמוע האם הבעל עובד במשרה מלאה, ואם כן מתי הוא חוזר מהעבודה כל יום.
לבעלי ולי יש תפיסות שונות של מה "נורמלי", ואשמח לאסוף קצת מידע מעוד אנשים.
ואני יודעת שלא באמת משנה מה נורמלי לכולם, אלא מה עובד לנו. אבל אנחנו לא מצליחים כל כך להסכים על זה, אז אולי זה דווקא יעזור לנו.
תודה!
באזור 18:15.
בד"כ פעם בשבוע אני עובדת עד מאוחר ואז הוא מגיע יותר מוקדם.
אם לא מסתדר לו אז מביאים בייביסיטר.
איפה הפער ביניכם?
משמרות 🙄
לא נוח
מה לא עובד אצליכם בעצם
אני יוצאת מוקדם וחוזרת סביבות 16:30
הוא מפזר בבוקר, אחרי זה יוצא לעבודה. חוזר לרוב לקראת 19:00.
יש לבעלי גמישות לעבוד מהבית כשיש צורך.
יש בבית מטפלת מהצהריים ועד שאני חוזרת הביתה.
וחוזר מתישהו בין 6 ל7 וחצי, תלוי בעומס בעבודה, בממוצע חוזר ברבע ל7.
אני עובדת 7 שעות, יוצאת לפניו לעבודה ומסיימת לעבוד ב3 וחצי
אני שכירה ובעלי עצמאי
מגיעה לעבודה בין 8 ל9, תלוי אם אני מפזרת,צריכה לעבוד 8 שעות
לבעלי אין שעות אבל הוא אוסף כל הזמן. יכול לעבוד גם עד 11 בלילה וגם יותר מאוחר
בסטנדרט חוזר באזור שש וחצי חוץ מיום שממשיך לקניות
תכלס היה במילואים יותר זמן מהסטנדרט..
יום בשבוע בד"כ הוא אוסף ואני עושה יום ארוך וחוזרת לקראת שבע
לק"י
נראה לי שזו היתה משרה מלאה.
היה יוצא עם מישהו מהעבודה דרך כלל ב-7:00-7:30. ומסיים סביב ארבע (לא היו שעות קבועות ממש. תלוי בעבודה שהיתה להם).
וחוזר כל יום בשעה אחרת, כי הוא עבד בכל מיני מקומות שונים. לפעמים בתוך העיר ולפעמים שעה נסיעה.
זה לא רלוונטי כי בעלי לא עובד ומאד נוכח בבית
אבל אני רואה מקולגות וגברים בתפקידים שונים בעבודה
חלקם תפקידים מאד בכירים
שרובם מקפידים חלק מהימים להיות נוכחים בבית
לצאת חלק מהימים ב15
לקחת את הילדים/ להיות איתם
לגבי שעות יותר מאוחרות
בתפקידים רגילים ישארו עד 16-17
בתפקידים בכירים גם יותר
אני חושבת שהיום יש מספיק מודעות במקומות עבודה לצורך של הגבר להיות מעורב בבית
רוב הגברים שכן נשארים שעות ארוכות בעבודה כל ערב
זה לא נובע מאופי העבודה אלא מהרצון שלהם לא לנכוח בבית (שיכול להיות לגיטימי
גם לי היו תקופות שסדרתי לי עבודה בשעות הערב כדי לנכוח פחות
אי אפשר להנכיח אדם בכוח בבית)
כי אנחנו לא ככ "נורמליים"
בעלי ר"מ בישיבת הסדר.
נמצא בסדרי בוקר קבוע שזה עד 13:00.
ואז יש ימים שנמצא גפ בסדר צהריים וחוזר הביתה ב18:00 בערך, ויש ימים שדווקא בצהריים נמצא בבית אבל בערב יוצא.
אני יוצאת מאוחר וחוזרת בשעות לא נורמליות 🙃
חלק מהשבוע עובדת מהבית אז מסתדר עם החיים.
כשיש ילדים קטנים, עוד פחות יש סטנדרט כי זה תלוי גם מה אופי העבודה, אבל גם תלוי מתי הוא מגיע מהעבודה ואיזה חלופות יש.
לרוב דורשת 8.30-9 שעות בעבודה.
מפה זה תלוי מרחק, משרה היברידית, דרישות, אופציה להשלמת שעות בערב..
אז אני לא מבינה איפה הפערים בינכם ;)
כשבעלי עבד במשרד הוא לרוב היה יוצא ממש מוקדם בבוקר וחוזר בסביבות 18. אבל חלק מהשבוע עבד מהבית.
כיום הוא במשרה גלובלית עם מרחב תמרון, יש בזה חסרונות שלפעמים גם בזמן בית "מובהק" הוא נדרש לפרוש לעבודה.
עד לא מזמן הוא עבד רחוק מהבית במשרה לא גמישה
היה יוצא איזור 6 בבוקר וחוזר בין 6 ל7 בערב אם לא היו עיכובים נוספים
לאחרונה הוא עבר תפקיד למשרה צמודה לבית ממש, מרחק של כדקה הליכה
הוא יוצא מהבית בשבע וחצי בבוקר וחוזר באיזור 17 ואבא פי מליון יותר נוכח ב"ה.
אבל אני לא חושבת שזה נורמלי והשני לא, בהכרח. זה קשוח אבל זה מציאותי גם כך...
אבל כשאבא שלי עבד במשרה מלאה הוא היה חוזר כל יום באיזור 18-19, כי הוא בחר להתחיל לעבוד ב10-11 בבוקר. חמי יוצא כל יום בשש בבוקר וחוזר ב22-23. בעיקרון משרה מלאה זה בדר"כ בין 8-9 שעות עבודה, ושעת החזרה נגזרת ממתי אתה מתחיל לעבוד וכמה זמן נסיעה יש הביתה
בעלי עובד במשרה מלאה
יוצא בשבע חוזר בחמש וחצי פלוס (9 שעות במשרד)
אבא מאוד מאוד נוכח.
בדר"כ פעם בשבוע עובד מהבית ואז מפזר ואוסף את הילדים ואני מתעכבת עד מאוחר בעבודה.
הוא מתחיל בשבע או שמונה בבוקר.
אני מפזרת ואוספת
משרה מלאה שלהם זה פחות מהמשק.
יש לו יום חופשי אחד.
ובשאר הימים מגיע בין 14:00 ל15:00 בצהריים.
יש ימים מעט מאוחר יותר.
רוב השבוע יכול להוציא את הילדים מהגן מלבד יומיים שבהם הוא עובד בעבודה נוספת.
ראשון שני הוא ממשיך לעבודה נוספת ואז זה אומר שאחרי העבודה הוא יוצא שוב ב16:00 עד 18:00
שלישי רביעי חמישי הוא חוזר מוקדם ואז הוא מחזיר את הילדים ואני נשארת בעבודה אם באלי.
השעות אצלי יותר גמישות ואני משלימה מהבית אם צריך.
חמי וחמותי מאוד אוהבים לארח לשבתות ולא יודעים להגיד 'לא' למישהו שרוצה לבוא. אין להם הרבה מקום בבית, אז בד"כ אנחנו ועוד גיסה אחת לא מגיעים אם מגיעים עוד שני זוגות, כי זה ממש להצטופף ולא מתאים לנו.
תכף יש אירוע משפחתי וכלת הארוע (אחות של בעלי) ממש ביקשה שתהיה שבת משפחתית. בתאריך המתוכנן לשבת הזו אני אהיה קצת יותר מחודש אחרי לידה.
חמי מצא דירה שיכולים לישון בה חלק מהזוגות, ככה שהבעיה הזו די נפתרה (זה עדיין לא אידיאלי כי זה אומר שהילדים איתנו בחדר, אבל נתמודד), אבל הם מתעקשים שנאכל אצלם בבית. טכנית אפשר להכניס את כולם, אבל זה צפוף ממש ואומר שאין מקום לזוז, אין לי איפה להניק (אני אצטרך ללכת לחדר בקומה השנייה) וגם אין מקום לעגלה בסלון, ככה שהפיצית תצטרך להיות רוב הזמן בחדר אחר (חדר משחקים של כל הילדים או חדר שינה של גיסי וגיסתי).
עכשיו גם ככה יש המון אמוציות סביב השבת שיושבות על המון משקעי ילדות ואחיות שלא הכי מסתדרות ביניהן. בעלי החמוד החליט שהוא מנסה לגשר בין כולן (אמא שלו ושתי אחיות) והבהיר גם שלא בטוח שאנחנו נבוא, כי אני לא הרבה אחרי לידה. אבל אני לא מצליחה לשחרר ולהגיד שלא נבוא.
אני יודעת שזה יבאס בטירוף את כלת האירוע (שקשורה לבעלי במיוחד) ואת ההורים שלו. אני יודעת שהם לא מצליחים להבין את הסיטואציה (מהתנהלות שלהם סביב לידות בכללי). ואני גם יודעת שזה ידרוש ממני כוחות שכרגע אין לי. אני אחת שקשה לה עם עומס ורעש (גירוי תחושתי מוגבר), אני צריכה לנוח ולהניק בשקט, קשה לי לשחרר את הילדים שלי לאחריות של אחרים (בעלי ייקח עליהם אחריות, אבל המשפחה שלו לא קלטה שהוא התחתן ולא מפסיקים לבקש ממנו לעשות דברים וזה בא על חשבוננו) ואני שונאת להיות אצלם כשאנחנו אסורים (שאיכשהו זה קורה כמעט כל פעם שאני לא בהריון), במיוחד כשצפוף ממש.
ניסינו לשכנע את חמי וחמותי שנאכל באולם, אבל בינתיים זה לא עבד. בעלי הציע שנגיד שאם אוכלים אצלם אנחנו לא באים, אבל אני מרגישה שזה לא מתאים להציב להם תנאים ואין לי מושג מה לעשות. (הצענו גם לחגוג לה ביום משפחתי במקום שבת וזה לא עבר)
הלוואי ותצליחו לעזור לי לסדר את המחשבות ולהגיע לפתרון או החלטה.
לא דומה שבת כלה לאחות לפני חתונה
שזה אירוע חד פעמי ומיוחד
ליומולדת/יום נישואין או משהו דומה
וכן. לפעמים יש אירועים כאלו שעושים בשבילם מאמץ גדול יותר
ויחד עם זאת- לא לכל דבר צריך להסכים
לי יצא בשבת די דומה (שבת בר מצוה) אחרי לידה להחליט בשבת בבוקר שאני לא מבוגלת ללכת עם 3 ילדים לבד ושאני נשארת בדירה ולא הולכת לבית כנסת ובעלי בא לעזור לי אחרי התפילה
מי שעיקם את האף- היה לו אף עקום
והוא יכול להאשים רק את עצמו
בעלי אמר שלא בטוח שנבוא, אבל הם לא מצליחים לקבל את זה...
הלוואי והם יצליחו גם להבין את המקום שלנו.
אני מסכימה ומבינה שאנחנו אלה שנפסיד (וכל השאר ירוויחו מקום נורמלי יותר).
לגבי האולם, אנחנו לא היחידים הסיטואציה ממש מפריעה להם, גם לעוד שני נשואים זה ממש קשה והם מקריבים בשביל זה, לכן עלה הרעיון של תנאי, אבל אני באמת לא מרגישה שזה נכון להציב תנאי להורים.
נשמע שזה צפוף אובייקטיבית ולא שאתם מפונקים. פשוט אני חושבת שגם אם כמה אחים נמצאים תחת הכותרת של "קשה" עבור כל אחד זה אומר משהו אחד, וזה תלוי בכוחות שלכם באותה התקופה, בשאלה אם יש תינוקות, בילדים השונים שלכם ושלהם ובעוד מלא פרמטרים. אז אפ להם נכון יותר להקריב ולהגיע - אחלה. ואם לכם זה לא נכון - זה בסדר גמור, ובעה שיהיו הרבה שמחות במשפחה שתזכו להצטרף אליהן בעתיד.
אבל בכל מצב עומדת מאחורי מה שאמרתי לגבי האולם, גם אם זה קשה לכל האחים.
אני חושבת שבאופן כללי חלק מהתפקיד שלנו ביחסים בינאישיים זה לדעת מה נכון לנו ומה טוב לנו. ההורים של בעלך עושים את זה בצורה מבאסת, אבל גם בצורה מצוינת - מה שנכון להם זה לארח בתוך הבית שלהם ולא באולם, ולכן זה מה שהם עושים. לכם כנראה נכון כרגע לא להתארח בצורה כזו - אז אל תלכו.
והאחרים גם כן צריכים לדעת מה נכון להם בסיטואציה..
יש אולי דרך לחלק את העומס של הסועדים? נגיד אם יש נכדים-אחיינים שהם כבר עצמאיים אז לעשות להם שולחן במטבח/חדר/מרפסת/כל חלק אחר של הבית ואז המבוגרים והילדים הקטנים ישארו לאכול בסלון ויהיה לכם יותר מקום?
את התינוקת לא הייתי משאירה לבד בחדר אחר, הייצי מנסה לחשוב אם יש דרך לשים אותה איתכם. אישית הייתי מעדיפה לאכול בתורות עם בעלי כשכל פעם אחד אוכל ואחד איתה במנשא או בידיים
סביב חתונה זה כן קצת יותר מחייב אבל לא בכל מחיר.
לא הייתי שמה תינוקת בת חודש בעגלה בחדר אחר כשהכל רועש. זה גם ככה די גיל של הנקה נונסטופ, אז בעיקר סינר הנקה ולתפוס פינה נוחה על הספה.
אצלינו במשפחה כבר כמה פעמים עשינו שבת משפחתית ביישוב של אחי
אחי וגיסתי היו אחראים על הכל
וההורים שלי הגיעו כמו אורחים
זה ממש הקל עליהם..
את התשלום על האולם אני כבר לא זוכרת אם התחלקנו או שההורים שלי שילמו.
בבישולים התחלקנו וכל משפחה שילמה גם על החדפ והפינוקים שקנו.
כמובן לא אצלך!!
כי את תהיי מייד אחרי לידה
וזכית שבע לך ככה קשוב לצרכים שלך ❤️
אולי לאכול חלק מהארוחות בדירה שאתם נשארים בה?
לבוא רק אם אני רוצה ולא כי צריך
בד"כ כשאני מאד במקום כזה פתאופ גם אני מוצאת את הרצון לבוא למרות הקושי ונהנית.
אבל ההרגשה שמוכרחים ושהפ יתבאסו עלי וכל זה מכניס אותי ללופ לא נעים.
ואם החלטתי בכל אופן לא לבוא, הכל טוב
תמשיכו לשמור על קשר עם המשפחה בעוד המון סיטואציות לא על זה ייפול דבר..
תחשבו על דרך לשמח את הכלה בצורה אחרת או משו כזה..
כשאת אומרת שחמיך וחמותך לא רוצים אולם זה משיקולים כספיים?
אתם מסכימים לשים על זה כסף?
מבחינת שאר האחים והאחיות איך הם רואים את זה? מפריע להם הצפיפות והעומס?
בעיניי אם אתם לא היחידים שמפריע להם מאוד העומס הייתי מנסה לארגן "קואליציה".
לדבר עם שני זוגות במשפחה שגם הם יהיו בעד אולם.
ואז לדבר בנחת וברוגע עם ההורים ולשכנע אותם.
ואם הבעיה של ההורים היא כסף אז כן שכל אחד יבטיח לשים על זה כסף כדי להשתתף בעלויות
ולהבטיח לעזור הרבה בארגון של האולם, בסדר ובניקיון.
במידה וכלום לא הולך,
אני לא הייתי מוותרת על שבת משפחתית.
בעיניי משפחה זה מעל הכל!! וזה ממש חשוב השבתות גיבוש האלו.
תנסו לראות מה יכול לעזור לך ספציפית להרגיש יותר בנח.
אולי תחפשו לבד דירה פרטית לעצמכם?
ואפילו שאת תהיי רק בחלק מהסעודות ותקצרי לעצמך את השהות.
אבל בעיניי האופציה לא להגיע היא לא אופציה (כמובן רק בעיניי, אבל באמת אני חושבת שזה מאוד מאוד מאוד חשוב)
זו שבת אחת לא נוחה וניכר שזה חשוב. הייתי מתאמצת על זה וזהו.
בהצלחה!
אמורה לטבול היום, אני עם התקן שעושה לי כתמים ולאורך כל השבעה נקיים היו כתמים שלא אסרו, אבל לא יכולתי לעשות בדיקות, והיום יש מלא כתמים מאז שקמתי.
אני ממש מפחדת שהבדיקה לא תצא נקייה.
ואם אני לא טובלת היום - זה אומר לחכות עוד שבוע.
שבוע!!!
גם ככה אני במצב נפשי לא פשוט לאחרונה.
לא מתאים לי בכלל עוד שבוע של נידה.
אני שונאת את זה!!!!!!!
אני שןנאת את כל העולם ואת כל החיים.
בא לי למות.
מי שמעוניינת תבוא עליה הברכה 🙂
1. מתי הפסקת להניק?
2. כשהפסקת זה היה לגמרי או רק יום/לילה?
3. למה הפסקת?
אני במחשבות על זה הרבה זמן כבר
1. תלוי כ ילד לגופו
החל מגיל חודשיים ועד גיל שנה ו4 חודשים
2. זה היה בהדרגה. בהתחלה של היום ואחכ של הלילה. שהקטנה שלי נשכה אותי כמה פעמים רצוף חייכתי ואמרתי לה בזאת נגמר חמודה . היא כבר אכלה רגיל גם ככה
3. הייתי צריכה לחזור לעבודה - לא היתה לי סבלנות , החלב לא הספיק , - כי הוא התאהב בבקבוק וזנח הנקה, כי נכנסתי להריון וזה התמעט ולא הספיק לה והיא כבר אכלה רגיל גם ככה-
אין סיבה מיוחדת. פשוט נגמר היא כבר התרגלה אוכל אחר
יש לנו מזרנים מהחתונה (אולי הגיע הזמן להחליף🤔) ויש עליהם הרבה מאוד כתמים כתוצאה מאישות..
אנחנו אף פעם לא נותנים את החדר שלנו לאורחים, אז עד עכשיו זה לא באמת הפריע לי🤷🏽♀️
עוד שבועיים אנחנו יוצאים לחופש, וההורים שלי באים להיות עם הילדים במשך כמה לילות. בד"כ כשהם באים הם ישנים באחד החדרים של הילדים, יש שם ספה נפתחת ואת הילדים שבחדר הזה אנחנו מעברים לחדרים אחרים.
הפעם לא רוצה לעשות את זה. גם כי לא ראוי בעיני שההורים שלי יישנו במשך כמה לילות על ספפה, וגם המעבר של הילדים לחדר אחר יכול לעשות "שמייח" בהרדמות ולא רוצה שנגיע למצב כזה (אין חדר בלי ילדים, ב"ה בכל החדרים יש ילדים❤️)
אז מאוד ברור לנו שהם יישנו בחדר שלנו.
אבל אני ממש ממש נבוכה מהעניין של המזרנים. אי אפשר לפספס ממה הכתמים….
ברור לי שאשים להם מראש מצעים חדשים ונקיים, אבל מתאים לאמא שלי להביא מצעים מהבית או להוריד ולכבס את המצעים בסיום השהות כדי להקל עלי.
לא יודעת איך להגיד לה לא לעשות את זה, בלי שהיא תבין.
מתלבטת מה לעשות? איך נכון לפעול?
יש דרך מהירה לנקות את הכתמים?
לדעתי אין דרך לנקות. (אפשר אולי להבהיר עם אקונומיקה אבל זה לא ממש מנקה. מניסיון).
את יכולה גם להפוך את המזרן אם אתם לא עושים את זה בשגרה.
וגם תנוח דעתך, מזרנים צוברים כתמים מהרבה דברים -זיעה, רוק, ילדים שהקיאו פשפשו וכו', אוכל שתיה גם יכול לקרות...
ואפשר להשתמש בו תמיד.
לא ממליצה להתחיל לנקות כי לוקח לזה הרבה זמן להתייבש.
וד"א, תהיי בטוחה שיש עוד מזרנים כאלו בעולם..... יכול להיות גם אצל ההורים.... אמרתי בעדינות....
ואיזה הורים טובים ומסורים יש לך
תהנו מלא
