גם את מגדל בבל לא בנו ביום אחד (אבל הוא דווקא נחרב ביום אחד)

את לוקחת על עצמך משימות גדולות מידי ואז מתאכזבת מכך שאת לא עומדת בהן תתחילי בקטנה...!

נגיד יש לך אנסין תקציבי לעצמך נגיד חצי שעה ותחליטי שבזמן הזה את גומרת עמוד אחד וככה לאט לאט תתקדמי

רק תזכירי לקחת משימות קטנות ולהקציב לך זמן והספק מדויקים...

בהצלחה

בעיה הרצינית מתחילה כשאנשים מתרגלים לבעיות שלהם והן כבר לא מפריעות להם .אז זו בעיה רצינית.

בכ"מ, שני טיפים שימושיים, עם כל משבר בחיים:

א. תנהלי את הבעיה ואל תתני לה לנהל אותך. אל תכנסי לקיפאון מזה שיש לך בעיה. לכולנו יש בעיות ברוך ה'.

ב.לא לקחת את זה קשה מידי.. כמאמר המשורר "כי בחיים הכל עובר מטעויות למד והשתפר"

שההתייחסות שלי היא מאוד קיצונית לזה..רוב הזמן אני אדישה לזה..לא נורא..מקסימום אני אשלים בגרות וכזה..

אבל ברגעים שהכל מתנפץ ומצטבר ואני קולטת שאני באמת בבעיה..אז התגובה שלי היא יאוש גמור מעצמי..אני לא מצליחה לאזן בין התגובות..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....