שלעולם לא תתבגרי,
תשקעי בחיי היום-יום
ושכל מה שיעניין אותך זה לגמור את השבוע.
שתמשיכי תמיד לברר, לנסות להבין, לחתור לאמת,
שתמצאי את מקור המים החיים שלך -
את המקום שבו יש תשובות גדולות לשאלות שלך,
תשובות שיספקו אותך וידחפו אותך לחיות חיים משמעותיים ואמיתיים יותר.
חיים של בחירה,
חיים של חיבור,
חיים של מסירות נפש באהבה.
ועם כל זאת,
שהבירור יעשה בנחת, בשמחה, מתוך שלוות נפש ויציבות.
ואחרי האיחולים...
השאלות הן אלה שבונות בנו אמונה יציבה יותר, אמיתית יותר, שלימה יותר.
זה מפחיד לשאול שאלות. אפשר גם לא לקבל תשובות.
וזה לא פשוט לנו להתנדנד ולהשאר בחוסר וודאות.
אבל "אם לא תשאל - איך תדע?"
איך נדע מה רצון ה' מאיתנו?
ואיך אני הקטנה משתלבת בתוך זה?
איך הכי נכון לחיות?
ולאן צריך להוביל את העולם? איך לתקן אותו?
(הופ, קפצתי קצת. האמת שזה מתחיל בשאלה הכי בסיסית וכנה - יש אלוקים בכלל?)
ברוכה הבאה לבגרות,
אנחנו זקוקים לך!
כל אחד ואחת קריטי לחיים האמיתיים שאנחנו רוצים וצריכים ומחכים כבר להביא לעולם.
ובמיוחד את, למרות שאני לא מכירה אותך, אבל אני בטוחה שיש לך תפקיד מיוחד שרק את יכולה לעשות בשביל כולנו.
אז מודה לך מראש על המאמצים וכוחות הנפש שתדרשי להם בדרך.
אל תוותרי למרות שזה לא יהיה קל. לא נוכל בלעדייך.
באהבה,
אוסנת.