קודם כל באשמתם. הם בחרו את זה.
אבל יש גורמים לזה, לפעמים זה חינוך לא מספיק טוב של ההורים, ולפעמים החברה שמשפיע.
בכל מקרה- הילד מחליט על עצמו, וצריך קודם לבדוק עם הוא בסדר, ולא להאשים אחרים.
לא כזה קשור..
רק טוב לכל עמ"י!

הם לא בחרו בזה, אלא זה בחר בהם.. רובם נכנסו לזה בגלל ייאוש, או בגלל הסביבה שגרמה להם להיות כאלה...

רק מה שאמור לעניין כל גורם בסיפור הזה, זה הוא עצמו.

הילד אשם שלא היה לו כוח המורה אשם שהוא לא הבין האבא אשם שהגיב לא כמו שצריך... אפשר להמשיך עם עוד המון אשמים זה לא מה שיעזור.

החברההה

לכל אחד יש ת'חלק שלו בעניין אבל זה לא חייב להיות כולם ביחד..

לכל אחד יש ת'חלק שלו בעניין אבל זה לא מחייב שכל הגורמים יהיו ביחד.. הייתי מפרטת אבל אין לי כח למה עכשיו 12 ואני הרוגה מעייפות..

אבל בעיקר החברה..ועדיף שאני לא אפרט..

אני חושבת שהטלוויזיה והאינרנט מקלקלים ממש, כאילו מבחינה דתית וקללות וזה... וזה גם יכול להיות החברים, שראו בטלוויזיה ובאינטרנט ומקלקלים אותו.. מקווה שזה מובן..

רוב המקולקלים מעלים עובש רק בגלל שהם מעריצים (ואולי זאת לא המילה הנכונה?) ומחקים את הדור מקולקלים שלפניהם. רק אח"כ, בדיעבד, הם מוצאים סיבות לזה ("אבא שלי נתן לי פליק בגיל שנתיים", "סבתא שלי מתה כשהייתי בן 12", "אחותי בכיסא גלגלים"), כשמילה יותר נכונה לה היא תירוצים. לא כולם כאלה, יש כאלה עם סיפורים באמת לא יפים, אבל יש גם אנשים יפים עם סיפורים מכעורים. כלומר, באיזה שהם מצבים הבנאדם עמד והחליט האם להיכנע למודה הפריקית והמתפקרת והזורמת או להמשיך להאבק בעצמו ולהתקיים בחיים האולי בנאליים השגרתיים והבטוחים שלו. זאת בחירה. והצמתים הגורליים האלה, לובשים תחפושות של רגעיים קטנים, של החלטות ומשיכות טיפשיות.
בכל אופן, ודאי שלהורים\מוסד חינוכי יש צד בעניין, יותר בתגובות שלהם. אני יותר ויותר מגיעה להכרה שלהורים אין שליטה על ההתפקרות עצמה, על התהליך הראשוני, אלא הם אלה שאחראיים לבסף לחזרה או לאבדון של הילד.

ולהרגל. אם שומעים כל הזמן את אותם מילים מתרגלים להגיד אותם, ואם מחליטים שמפסיקים אז קצת קשה אבל בסוף מפסיקים לגמרי.

איפשר להאשים אחרים במצבך!

אשמה, אבל האדמו"ר מטאלנא, שמטפל הרבה בנוער חרדי נושר אמר פעם, שאי אפשר לומר שכל ילד שהוריו לא אוהבים אותו ינשור, אבל ברור שבחור/ה שנשרו- אינם אהובים בביתם! ילד שיודע ומרגיש שאבאמא אוהבים אותו בכל מצב- לא ירצה להכאיב להם בנשירתו. ילד שמרגיש שלא אכפת ממנו- יחפש וגם ימצא את הדרך לרחוב.
בכלל ברחוב יש משהו מסוכן שאני קוראת לו- אהבה. אוהבים אותך כמו שאתה, סחבק כזה.. ומי שחסר לו חום ואהבה בבית- זה מושך מאד, וגורם לנער/ה ללכת אחרי החברים הלא טובים.
מה שבטוח, שאדם אמור להית אחראי על ההחלטות שלו בכל מצב, וגם אם אפשר להסביר פסיכולוגית למה וכמה- זה לא משחרר מהאחריות את הנער/ה עצמו/ה, כולם מחויבים להלכה ולתורה.

בס"ד
אני חושבת שזה כל מקרה לגופו...(כמו כל עניני החינוך בערך...)
זה תלוי באיזה תנאים גדל הילד...בן כמה הוא..
בסופו של דבר הכל תלוי באדם עצמו...אבל אני חושבת שזה לא נכון להפיל את האשמה כולה עליו...
תספר מקרה נוכל לומר לך תשובה ברורה אבל ככה בגדול..זה בלתי אפשרי (לפחות לי..

והפעילות בפורומים ירדה משמעותית 

כדי לעשות טוב לעולם ולאנשים ואני מאמינה שכל אחד יכול להפוך את העולם למקום יותר טוב ושמח ואוהב ♥️ וגם לעבוד את ה' שזה הכל בסוף

מהחיים, לחיות טוב, באושר, בשמחה, בסיפוק, ולדאוג לעתיד שלנו כאן