אני זוכרת את עצמי בתור ילדה מגיבה לפעמים ככה על כל מיני נושאים שניסו "לדבר איתי", ואני זוכרת שמה שהיה מוסווה מאחורי התגובה הזאת זה סוג  של ייאוש - לא היה לי מושג איך אני אמורה לעשות את מה שמצפים ממני, והתביישתי לשאול, כי ילדה בגילי אמורה כבר לדעת, ולא ראיתי שום פתרון למצב - אז התמקדתי בלהתחמק משיחה בנושא.

מאוד ייתכן שהוא זקוק להדרכה והכוונה, שהוא עוד לא קלט את הטכניקה הנכונה, ומבייש אותו לבקש עזרה.

נסו לחשוב ביחד עם מי יש סיכוי הכי טוב שהוא יוכל להרגיש בנוח (סביר שבעלך, אבל אי-אפשר לדעת, אולי למשל יש איזה דוד או מישהו אחר בוגר שהוא קשור אליו), ואם אפשר שאותו אדם יציע לו מאוד מאוד בפתיחות, בנועם, בקלילות, שהוא ייכנס איתו לשירותים פעם וידריך אותו איך לנקות היטב. משהו כמו: הבחנתי שחסר לך קצת ידע בנושא, ואני זוכר שכשהייתי בגילך גם לי היה חסר ידע בכמה נושאים, ורציתי שמישהו ילמד אותי. אשמח ללמד אותך, אתה מסכים?

ממש בהצלחה!

שהוא צריך שדוד ילמד אותו לנגב.

בכל גיל אם רואים שילד נבוך - מנסים לעזור לו בצורה שלא תביך אותו יותר. אם הילד לא נבוך מאמא - על הכיפאק, אבל אם הוא נבוך - למה לא לנסות לעזור לו למצוא דמות שירגיש איתה בנוח? לא אמרתי שבהכרח צריך דוד, אמרתי שההורים שמכירים אותו יחשבו ביניהם עם מי הם רואים שהוא מרגיש הכי בנוח. ברוב המקרים זה דווקא אבא...

ולגבי מה שכתבת למטה שאם לא יהיה נקי יהיה לו שורף - אם זה אכן כך, הוא הרי יודע את זה לבד (מרגיש ששורף). אם זה לא מציק לו מהבחינה הזאת - אז ממילא זה סתם איום ריק מבחינתו. ובכלל אין צורך באיום, כי רואים לפי ההתנהגות שהילד כבר ממילא במצוקה מהעניין. הוא לא צריך עוד המחשה שהמצב בעייתי. זה בדיוק מה שתיארתי מזיכרונות הילדות שלי - שאם היו באים ואומרים לי כמה המצב על הפנים (כאילו שלא ידעתי לבד ולא הייתי מוטרדת מזה ולקחתי ללב כמו שרק ילדים לוקחים ללב!) זה רק גרם לי להסתגר ולברוח - מהייאוש. לעומת זאת אם מישהו רק היה מנסה לבוא לעזרתי בהצעה פרקטית ובמתן הרגשה נוחה שאני בסדר...

אני לא אומרת בתור איום אלא בתור מציאות שאני אבוא כדי שלא נגיע למצב שיהיה שורף.

אם ילד בן 7 מתבייש מהוריו כדאי לתקן את זה. זה לא דבר נורמלי.

העיקרון שלי הוא שלא עושים עסק ובושה ולא נעים סביב דברים טבעיים. אם הורים מתייחסים בטבעיות אז גם הילדים.

אני חושבת שאם ילד מפגין בהתנהגותו שהוא מתבייש, שום דבר טוב לא יצמח מזה שנחליט בשבילו שאין לו מה להתבייש.

גם אם ילד מפגין בהתנהגותו שכואב לו, למשל, אני לא חושבת שכדאי להחליט בשבילו שזה לא כואב.

זה לא נראה לי מכבד, ובעיניי זה בדיוק סוג הדברים שגורמים לילד להסתגר ולחשוש מלשתף את הוריו.

אני שואפת למצב שהילדים שלי ידעו בוודאות שאני מכבדת את רגשותיהם, זה נותן הרבה ביטחון.

ואם ילד בן 7 מתבייש מהוריו זאת בעיה בפני עצמה שצריכה שימת לב. זה לא נראה שיש לך הכרות קרובה עם הגיל הזה.

את מוזמנת להעיר נקודתית על מה שכתבתי שלא שיקף נכון את דברייך, ולהסביר איפה לא הבנתי אותך. אין לי שום כוונה להציג את דברייך בשונה מכוונתך, ואם זה קרה - כנראה שהייתה אי-הבנה, ואני מתנצלת.

בוודאי שיש לי היכרות עם בנים בני שבע. ולא רק הבנים שלי (שאחד מהם מתבייש ואחד לא, עניין של אופי). אבל האמת היא שכתבתי בעיקר על סמך זיכרונות ילדות שלי עצמי - וכן, יש לי היכרות קרובה עם הילדה שהייתי אז, ועם יחס שהיה עוזר לי לעומת יחס שהיה פוגע בי (רק מכוונות טובות, כמובן, אבל לדעתי מחוסר הבנה ומפרשנות שגויה, שאותה בדיוק אני מנסה לתקן כאן).

מעניין באמת לעשות סקר כמה ילדים בני שבע מתחילים כבר להתבייש מההורה מהמין השני בנושאים מוצנעים כאלה. לדעתי אם נעשה סקר כזה נגלה שהם דווקא לא מעטים, ושזו תופעה טבעית (אם כי לא הכרחית עדיין, בגיל הזה). אבל בכל מקרה זאת לא הנקודה שלי. גם אם הייתי מאפיינת את התגובה הזאת כחריגה, הדרך הנכונה בעיניי היא להכיר בה, להאמין לה. אני יכולה לבחור "לא לעשות עסק ובושה ולא נעים" כדברייך, כל עוד לא קיבלתי שדר מהילד שמבחינתו, מה לעשות, כן יש כאן עניין. אם קיבלתי שדר כזה חשוב לי לכבד אותו.

אין מה לעשות אנחנו כהורים צריכים למד את הילדים שלנו היגיינה וניקיון.

קודם כל אני מציעה לצייד אותו במגבונים-עם מגבון לח קל להגיע לתוצאות נקיות יותר מאשר נייר טואלט.

שנית-לקחת אותו לשיחה אישית, רק אתם והוא (או רק אחד ההורים, לא משנה) ולהגיד לו "חמוד, אנחנו שמים לב שקשה לך לנקות את עצמך טוב טוב, אנחנו רוצים שיהיה לך נעים (כי כשאני נקי אני מותק!). מה דעתך שבימים הקרובים אבא ואני ננקה לך וכך תלמד איך לנקות? זו לא בושה, אנחנו אוהבים אותך מאוד!"

חשוב שתשדרו לו שהקושי הזה לא משפיע על האהבה שלכם אליו.

אולי הוא מרגיש שהוא מאכזב אתכם או מגעיל אתכם בריח שלו?

בהצלחה!

הייתי אומרת לו שאני רואה שהוא מסתבך ואם לא יהיה נקי יהיה לו שורף. אז כשהוא עושה שיקרא לי לעזור לו לנגב. וכשהייתי שמה לב שהוא הולך לשרותים הייתי שואלת מתי לבא לנגב לא לחכות שהוא יקרא לי אם הוא מתבייש.

ותוך כדי שאני מנקה לו הייתי מסבירה מה אני עושה למה אני שמה לב וכו. 

דרך אגב אני מקוה שיש לכם מגבונים בשרותים כי זה די בסיסי בשביל שהוא יצליח.

שנה ועכשיו מלמדים אותו לנגב באופן יעיל, ובאים לנגב לו גם אם הוא לא קורא לעזרה...לא רואה את הגדול שלי (9) עומד בזה שאני אבוא לנגב לו- גם לא בגיל 7.

יש מקום לשיחה עם ילד בן 7, כמו שאביוס כתבה- לא נעים לך/ לסביבה... התחתונים מלוכלכים... ולהסביר לו שוב איך לנגב- קח את הנייר (4-5 ריבועים), לקפל, לנגב ושים לב להמשיך לנגב עד שיוצא נקי.

בבית מגבון בהחלט יכול לעזור- רק לשים לב לזרוק לפח ולא לאסלה!

לנגב לילד בן 7 זה מוגזם.

היתה לי אותה בעיה עם הבת שלי.

חייה וחיי השתנו כשהיא "גילתה" את המגבונים...

כדאי שיהיה פח בשירותים ושקיות אוכל לשים את המגבונים המלוכלכים. אחרת הכל מסריח מהמגבונים המלוכלכים.

יש מגבונים נשטפים באסלה.

אפשר לקנות יותר בזול בחנויות מפעל של מפעלי מגבונים.

יותר נוח לילד.

גם לי בגיל 7 הייתה את הבעיה הזאת,

היד הייתה מתלכלכת לי כי לא ידעתי שצריך לקפל את הנייר,

אף אחד לא הסביר לי לפני.

אמא שלי הסבירה לי ממש בסבלנות, היא דיי התפלאה שלא ידעתי בעצמי,

למרות שלא היה סיכוי שאדע...

צריך להסביר לו, ממש לא לנגב לו, זה מביך.

להסביר לו מחוץ לשירותים, ולא אחרי או לפני.

להגיד לו שלא יפסיק לנקות עד שהמגבון האחרון לא יוצא נקי,

ואפשר גם להמציא סיפור ש"גם לאמא ו/או לאבא הייתה בעיה כשהם היו קטנים

וסבתא/סבא הסבירו להם בסבלנות איך לנגב נכון וככה היה הרבה יותר נעים לכולם" וכו...

ככה הוא רואה שהוא לא לבד בעולם עם הבעיות האלה ושזה נורמלי לגמרי.

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.