אני זוכרת את עצמי בתור ילדה מגיבה לפעמים ככה על כל מיני נושאים שניסו "לדבר איתי", ואני זוכרת שמה שהיה מוסווה מאחורי התגובה הזאת זה סוג  של ייאוש - לא היה לי מושג איך אני אמורה לעשות את מה שמצפים ממני, והתביישתי לשאול, כי ילדה בגילי אמורה כבר לדעת, ולא ראיתי שום פתרון למצב - אז התמקדתי בלהתחמק משיחה בנושא.

מאוד ייתכן שהוא זקוק להדרכה והכוונה, שהוא עוד לא קלט את הטכניקה הנכונה, ומבייש אותו לבקש עזרה.

נסו לחשוב ביחד עם מי יש סיכוי הכי טוב שהוא יוכל להרגיש בנוח (סביר שבעלך, אבל אי-אפשר לדעת, אולי למשל יש איזה דוד או מישהו אחר בוגר שהוא קשור אליו), ואם אפשר שאותו אדם יציע לו מאוד מאוד בפתיחות, בנועם, בקלילות, שהוא ייכנס איתו לשירותים פעם וידריך אותו איך לנקות היטב. משהו כמו: הבחנתי שחסר לך קצת ידע בנושא, ואני זוכר שכשהייתי בגילך גם לי היה חסר ידע בכמה נושאים, ורציתי שמישהו ילמד אותי. אשמח ללמד אותך, אתה מסכים?

ממש בהצלחה!

שהוא צריך שדוד ילמד אותו לנגב.

בכל גיל אם רואים שילד נבוך - מנסים לעזור לו בצורה שלא תביך אותו יותר. אם הילד לא נבוך מאמא - על הכיפאק, אבל אם הוא נבוך - למה לא לנסות לעזור לו למצוא דמות שירגיש איתה בנוח? לא אמרתי שבהכרח צריך דוד, אמרתי שההורים שמכירים אותו יחשבו ביניהם עם מי הם רואים שהוא מרגיש הכי בנוח. ברוב המקרים זה דווקא אבא...

ולגבי מה שכתבת למטה שאם לא יהיה נקי יהיה לו שורף - אם זה אכן כך, הוא הרי יודע את זה לבד (מרגיש ששורף). אם זה לא מציק לו מהבחינה הזאת - אז ממילא זה סתם איום ריק מבחינתו. ובכלל אין צורך באיום, כי רואים לפי ההתנהגות שהילד כבר ממילא במצוקה מהעניין. הוא לא צריך עוד המחשה שהמצב בעייתי. זה בדיוק מה שתיארתי מזיכרונות הילדות שלי - שאם היו באים ואומרים לי כמה המצב על הפנים (כאילו שלא ידעתי לבד ולא הייתי מוטרדת מזה ולקחתי ללב כמו שרק ילדים לוקחים ללב!) זה רק גרם לי להסתגר ולברוח - מהייאוש. לעומת זאת אם מישהו רק היה מנסה לבוא לעזרתי בהצעה פרקטית ובמתן הרגשה נוחה שאני בסדר...

אני לא אומרת בתור איום אלא בתור מציאות שאני אבוא כדי שלא נגיע למצב שיהיה שורף.

אם ילד בן 7 מתבייש מהוריו כדאי לתקן את זה. זה לא דבר נורמלי.

העיקרון שלי הוא שלא עושים עסק ובושה ולא נעים סביב דברים טבעיים. אם הורים מתייחסים בטבעיות אז גם הילדים.

אני חושבת שאם ילד מפגין בהתנהגותו שהוא מתבייש, שום דבר טוב לא יצמח מזה שנחליט בשבילו שאין לו מה להתבייש.

גם אם ילד מפגין בהתנהגותו שכואב לו, למשל, אני לא חושבת שכדאי להחליט בשבילו שזה לא כואב.

זה לא נראה לי מכבד, ובעיניי זה בדיוק סוג הדברים שגורמים לילד להסתגר ולחשוש מלשתף את הוריו.

אני שואפת למצב שהילדים שלי ידעו בוודאות שאני מכבדת את רגשותיהם, זה נותן הרבה ביטחון.

ואם ילד בן 7 מתבייש מהוריו זאת בעיה בפני עצמה שצריכה שימת לב. זה לא נראה שיש לך הכרות קרובה עם הגיל הזה.

את מוזמנת להעיר נקודתית על מה שכתבתי שלא שיקף נכון את דברייך, ולהסביר איפה לא הבנתי אותך. אין לי שום כוונה להציג את דברייך בשונה מכוונתך, ואם זה קרה - כנראה שהייתה אי-הבנה, ואני מתנצלת.

בוודאי שיש לי היכרות עם בנים בני שבע. ולא רק הבנים שלי (שאחד מהם מתבייש ואחד לא, עניין של אופי). אבל האמת היא שכתבתי בעיקר על סמך זיכרונות ילדות שלי עצמי - וכן, יש לי היכרות קרובה עם הילדה שהייתי אז, ועם יחס שהיה עוזר לי לעומת יחס שהיה פוגע בי (רק מכוונות טובות, כמובן, אבל לדעתי מחוסר הבנה ומפרשנות שגויה, שאותה בדיוק אני מנסה לתקן כאן).

מעניין באמת לעשות סקר כמה ילדים בני שבע מתחילים כבר להתבייש מההורה מהמין השני בנושאים מוצנעים כאלה. לדעתי אם נעשה סקר כזה נגלה שהם דווקא לא מעטים, ושזו תופעה טבעית (אם כי לא הכרחית עדיין, בגיל הזה). אבל בכל מקרה זאת לא הנקודה שלי. גם אם הייתי מאפיינת את התגובה הזאת כחריגה, הדרך הנכונה בעיניי היא להכיר בה, להאמין לה. אני יכולה לבחור "לא לעשות עסק ובושה ולא נעים" כדברייך, כל עוד לא קיבלתי שדר מהילד שמבחינתו, מה לעשות, כן יש כאן עניין. אם קיבלתי שדר כזה חשוב לי לכבד אותו.

אין מה לעשות אנחנו כהורים צריכים למד את הילדים שלנו היגיינה וניקיון.

קודם כל אני מציעה לצייד אותו במגבונים-עם מגבון לח קל להגיע לתוצאות נקיות יותר מאשר נייר טואלט.

שנית-לקחת אותו לשיחה אישית, רק אתם והוא (או רק אחד ההורים, לא משנה) ולהגיד לו "חמוד, אנחנו שמים לב שקשה לך לנקות את עצמך טוב טוב, אנחנו רוצים שיהיה לך נעים (כי כשאני נקי אני מותק!). מה דעתך שבימים הקרובים אבא ואני ננקה לך וכך תלמד איך לנקות? זו לא בושה, אנחנו אוהבים אותך מאוד!"

חשוב שתשדרו לו שהקושי הזה לא משפיע על האהבה שלכם אליו.

אולי הוא מרגיש שהוא מאכזב אתכם או מגעיל אתכם בריח שלו?

בהצלחה!

הייתי אומרת לו שאני רואה שהוא מסתבך ואם לא יהיה נקי יהיה לו שורף. אז כשהוא עושה שיקרא לי לעזור לו לנגב. וכשהייתי שמה לב שהוא הולך לשרותים הייתי שואלת מתי לבא לנגב לא לחכות שהוא יקרא לי אם הוא מתבייש.

ותוך כדי שאני מנקה לו הייתי מסבירה מה אני עושה למה אני שמה לב וכו. 

דרך אגב אני מקוה שיש לכם מגבונים בשרותים כי זה די בסיסי בשביל שהוא יצליח.

שנה ועכשיו מלמדים אותו לנגב באופן יעיל, ובאים לנגב לו גם אם הוא לא קורא לעזרה...לא רואה את הגדול שלי (9) עומד בזה שאני אבוא לנגב לו- גם לא בגיל 7.

יש מקום לשיחה עם ילד בן 7, כמו שאביוס כתבה- לא נעים לך/ לסביבה... התחתונים מלוכלכים... ולהסביר לו שוב איך לנגב- קח את הנייר (4-5 ריבועים), לקפל, לנגב ושים לב להמשיך לנגב עד שיוצא נקי.

בבית מגבון בהחלט יכול לעזור- רק לשים לב לזרוק לפח ולא לאסלה!

לנגב לילד בן 7 זה מוגזם.

היתה לי אותה בעיה עם הבת שלי.

חייה וחיי השתנו כשהיא "גילתה" את המגבונים...

כדאי שיהיה פח בשירותים ושקיות אוכל לשים את המגבונים המלוכלכים. אחרת הכל מסריח מהמגבונים המלוכלכים.

יש מגבונים נשטפים באסלה.

אפשר לקנות יותר בזול בחנויות מפעל של מפעלי מגבונים.

יותר נוח לילד.

גם לי בגיל 7 הייתה את הבעיה הזאת,

היד הייתה מתלכלכת לי כי לא ידעתי שצריך לקפל את הנייר,

אף אחד לא הסביר לי לפני.

אמא שלי הסבירה לי ממש בסבלנות, היא דיי התפלאה שלא ידעתי בעצמי,

למרות שלא היה סיכוי שאדע...

צריך להסביר לו, ממש לא לנגב לו, זה מביך.

להסביר לו מחוץ לשירותים, ולא אחרי או לפני.

להגיד לו שלא יפסיק לנקות עד שהמגבון האחרון לא יוצא נקי,

ואפשר גם להמציא סיפור ש"גם לאמא ו/או לאבא הייתה בעיה כשהם היו קטנים

וסבתא/סבא הסבירו להם בסבלנות איך לנגב נכון וככה היה הרבה יותר נעים לכולם" וכו...

ככה הוא רואה שהוא לא לבד בעולם עם הבעיות האלה ושזה נורמלי לגמרי.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....