אני לוקחת רטלין במינון די גובה (טאוב מאווד גבוה) זה מקטלג אותי? הופך אותי לסוג ב'?
כאילו בשירות? בעז"ה בשידוכים? בעתיד וכל זה?
ואם כן אז למה? כאילו לוידעת אני לא מכירה באמת אנשים מבוגרים שלוקחים את זה, מצחיק לחשוב על אמא שלוקחת רקלין, אבל גם מצחיק עצון לחשוב על בלי רטלין כי כפי שהכיתה שלי יכולה להועיד בצורה די נחרצת אני בלי רטלין זה רע מאוד............
אז אם יהיה את היחס הזה אולי כדאי לא לקחת? כאילו להתחיל להתרגל עכשיו?
אנלא רוצה להיות סוג ב.. 
אני היפר אקטיבי לא קטן...
ובעבר רצו לתת לי רטלין ואמא שלי התנגדה לכך בתוקף
והאמת...? אני ממש שמח על כך אמנם יש לי חברים ואפילו קרובי משפחה שלוקחים
רטלין אבל עדין... שמעתי יותר מידי דברים על ההשפעה של רטלין על
האדם ועל תופעות הלוואי וזה מפחיד אותי מאוד
אבל האם בנאדם שלוקח רטלין הופך להיות סוג ב'
לא!!!!! ממש אבל ממש לא!!!
וככל שתוציאי לך את זה מהראש יותר מהר כך יטיב לך ולסביבתך יותר
בס"ד
לא, אין בזה שום בעיה!
במיוחד כיום שרטלין נהיה נפוץ מאוד בציבור.
אני לא מאמין שבשירות יפסלו אותך על זה (אם הם בכלל ידעו על זה, לא נראה לי שהם שואלים על זה) ואני גם לא מאמין שבשידוכים יפסלו אותך, ואם פוסלים אותך על זה אז אלו אנשים מפגרים, כאילו שזאת צרה לקחת רטלין.
אברי גלעד, שדרן ומגיש מוצלח מאוד בערוץ 2 ובגל"צ לוקח רטלין והוא מודה שזה מה שעוזר לו להיות כל כך טוב, כי הוא מרוכז בעבודה שלו וזה מה שנותן לו את האפשרות להצליח.
השאלה היא גם מה זה מינון גבוהה?
אני אישית צריך רטלין ואני לא לוקח בגלל בעיות בריאותיות, ולא, אני ממש לא מרגיש עם זה בעיה, פעם זה הפריע לדוגמא בשיחות טלפון ארוכות הייתי יוצא מהריכוז מהר מאוד אבל אז התחלתי לעבוד על עצמי (מכיוון שאלו היו שיחות קבועות) וכיום זה כבר ב"ה לא מפריע לי.
בהצלחה
אל תראי את עצמך סוג ב' ואנשים לא ייראו אותך ככה
את לא סוג ב', ואם זה מפריע למישהו אז הוא לא שווה אותך
זה לא יהווה לך מכשול בחיים..!
)בחורצ'יקלדעתי ריטלין זה לא בושה!!
מתנה מהקב"ה להיות היפראקטיבית.
אם זה מתנה להיות היפראקטיבי אז למה צריך רטלין???
רק שאולי מי שלא מכיר אותי...
ושאם אתה לא יכול להיות מרוכז בשיעור חייב לקחת אותך דחוף לפסיכולוג.
בבי"ס יסודי פה קרוב, היה ילד עולה חדש אתיופי שרצו להביא לו רטלין ואמא שלו התנגדה בתוקף
כששאלו אותה למה היא התחילה לבכות ואמרה שבאתיופיה הם היו נחשבים הילדים הכי טובים, עם ההכי הרבה מרץ, שיכלו לעשות הכי הרבה מכולם
אבל בארץ מדכאים את זה ורוצים כל היום שהם יישבו על כיסא.
לא תמיד אם מביאים תרופה זה אומר שמה שיש זה משהו רע,
ואישית אני נגד רטלין.
מישי' מאפושו'דעתי בעניין-
לחיות על ריטלין שלילי בהחלט
אני מאמינה שכל אחד צריך [ויכול!] לעשות עבודת המידות וללמוד את עצמו, ללמוד איך הוא מגיב ומה ואיך הוא מטפל בתגובות שלו
אבל, יש אנשים שהמיוחדות שלהם מאובחנת, קוראים לה בד"כ ADD/ADHD
תזוזה איטית מידי של אלקטרונים או משו' כזה במוח גורמת לתגובות קצת שונות, מה שהריטלין עושה זה ממריץ את התזוזות האלה למצב נורמאלי כדי להפעיל כמו שצריך את המסננת שיש במוח שלנו.
במקרים כמו לימודים שדורשים הרבה ריכוז וסינון [לקלוט מה המורה אומרת ולא מה ההיא מציירת, הצבע של העט של ההיא, העטיפה על הספרים, המשאית שעוברת בחוץ, הציפורים שמצייצות, הטוש שזז ביד של המורה וכו' וכו'] ולהחזיק ראש ברצף [ולא לתת לאסוסיאציוט לעבוד שעות נוספות..] גם כשלמורה אין ADD/ADHD [כשמי שמדבר היפראקטיבי בד"כ יותר פשוט להקשיב לו
] יש כאלה שנעזרים בדברים חיצוניים, כגון ריטלין, כדי להקל קצת על הקושי.
ולדעתי- זה לא כ"כ שלילי. כל עוד הריטלין בא כעזר, ולא כי אי אפשר בלעדיו. פשוט כי איתו הרבה פחות קשה..
לריטלין יצא שם שלילי. כי תכלס- זה חומר כימי שמשנה את התגובות של האדם.
בגלל זה אמרתי, אם צורכים ריטלין כל יום, ובלעדיו אי אפשר לתפקד- זאת בעיה.
אבל, אם הריטלין בא ככלי עזר, במקומות שתכלס, במקרה הצורך אפשר בלעדיו.. אז זה סבבה. [אני לדוג'-, יכולה ללמוד בלי ריטלין. אבל עם הריטלין פחות קשה לי לעקוב ולהתפקס למשך שעות כל יום]
אני לוקחת ריטלין כל יום לימודים
אבל אין מצב שאקח ביום שאין לימודים.
גם כשקשה ואני מתחרפנת ואני יודעת שעם הכדור יהיה יותר פשוט- אני לא לוקחת. אני לומדת את עצמי ואיך להתמודד עם זה.
מה שבטח- זה לא סוג ב'!!
בנאדם שלא יודע להתמודד עם עצמו, לא משנה אם הוא נעזר בכדורים או לא, הוא בעייתי.
כרגיל, מקווה שהובנתי.
אם זה מעניין מישו' אני מכונה לנסות להסביר את עצמי באישי
כאילו אני לוקחת גם בימים שאין לימודים (יענו חופש) אם אני לא לוקחת כולם סובלים.............
כאילו אני מאוד כיפית ואז די עולה על העצבים וצועקים עלי, ואני לוידעת למה וזה מחרפן.
אז למרות תופעות לוואי מעצבנות אני עדיין לוקחת כל הזמן וזה יוצר בנאדם אם שני אישיות די מנוגדות.......
אז מה עם אני אמשיך ואז כשיהיו לי ילדים בעזה, ויום אחד אני אשכח לקחת, אז מה אני אתחרפן על הילדים שלי? אני אהיה אמא משוגעת?!?!
ממש לא סוג ב'
אל תפחדי מזה. כל אחד והדפקים שלו,זה מה שהופך אותנו למיוחדים
לי לדוג' יש עבר עם גמגום כבד, מדי פעם במצבי לחץ הוא עוד מוסר לי ד"ש אבל גם זה בטיפול
את מחליטה
את מחליטה איך ייסתכלו עלייך
לא זוכר מי סיפר לי לא מזמן
על חניך שלו
אי פרקטיבי
ואפ אחד לא סובל אותו כי הוא מציק ומפריע
העניין הוא איך את רואה את זה
ואיך את משתמשת בזה
משל קשה:
הרבה אנשים מסתכלים עליי בטור אחד
שאם הוא פותח תפה "שתוק שתוק ילוקח רטלין"
ונותנים לזה גישה מגעילה אבל הגישה הזאת נכונה
אם את לןא יודעת להשתמש בה
אני לוקח כדור ואני רץ
ואני קופץ
ואני מנסה לשמח
ואני עוזר
ואני עושה כל שביכולתי
לקחת הכל לטובה
כשאנשים רואים בנאדם שעד היום
הם ראו אותו בטור חולה שלוקח רטלין
עובד ומשקיע ומצליח
זה משנה את הגישה שלהם
אם את תנסי ותלכי בכיוון הטוב של המובן
(שעד כמה שהספקתי להכי אותך את ממש ממש מכיוון)
את תוכלי לעשות לא רק לך טוב
אלא לכל אי פרקטיבי שמתבייש בזה!!!!
תעלי ותצליחי!
בעז"ה!
ולא רק איך ייתיחסו אלייך, גם איך את תתייחסי לעצמך.
אם לא תקבלי את התגובות הרגילות שלך, אם כדי "להרגיע" אותך את חייבת כדור, אולי זה באמת חבל?
אולי כדאי לנסות ללמוד את עצמך. נגיד להחליט שבשבת את לא לוקחת.
אבל את ממש זהירה. את דואגת לעצמך לתעסוקה. את שמה לב איפה הגבולות, איפה זה כייף ואיפה זה מציק.. איפה זה היה מציק לך אם זה היה מישו' אחר שמתנהג כמוך..
כמו שאמרת, אם יום אחד תשכחי- מה יהיה?
את בעצם אומרת שכולם במידה מסויימת חברים ואוהבים את הכדור, לא אותך כמו שאת.
אולי כמו שאת באמת קשה איתך. אולי לך קשה עם עצמך..
אבל תחשבי על זה שכל פעם שאת לוקחת כדור את מונעת מעצמך התבגרות..
ילד בן 12 זה דבר מציק הרבה בעמים, אבל עם שנים הוא לומד את עצמו.
אז אולי לך [ולעוד רבים..] לא נתנו מספיק מקום להכיר את עצמם.
אני היפר אקטיבי ומעולם לא לקחתי רטלין!
אתם שואלים איך אפשר?
אפשר ועוד אך פעם חשבתי שבאמת אין לי שום סיכוי
להצליח ושלעולם אני לא אצליח לשבת בכיסא בכיתה ולהתרכז
אבל לאט לאט עם המון התמדה ועקשנות (ועם מורה/יועצת מעולה שעזרה לי מאוד)
לאט לאט למדתי לשלוט באנרגיות שהאדירות שיש לי בגוף ולנתב
ולנצל אותם בצורות אחרות של אנרגיה (טיפוף בידים/נענוע של הרגליים וכדומה')
וכך (מאוד) לאט לאט עם הרבה מאוד כוח רצון ועקשנות התחלתי להיות מרוכז בשיעורים
התחלתי להקשיב יותר למורים להיות מודע יותר לשיעור ולאט לאט גיליתי שזה אפילו מענין!
השיא היה שבכיתה ד' הייתה לי את התעודה הטובה ביותר בכיתה! וכך עד היום אני חי
לי את חיי עם המון הומור ושטויות אבל בלי רטלין! להגיד שזה תמיד עובד? להגיד שאף פעם לא התחרטתי
שלא לקחתי רטלין? זה יהיה שקר!
וכן עד היום לא פעם ולא פעמים חברים שלי צריכים לסבול אותי שאני לא מספיק לחפור/מתחרפן להם באמצע הרחוב/נמצא במצב כפית במשך שעות/ועוד כהנה וכהנה להגיד שהם תמיד מקבלים את זה בהבנה? זה גם יהיה שקר!
אבל לאט לאט הם לומדים לקבל ולהכיל את מי שאני בעיקר שהם רואים שאני מצידי עושים מאמצים גדולים על מנת לשלוט בזה!
וכן יש לי את הדרך המיוחדת שלי בחיים אני עושה הרבה שטויות וצחוקים אבל זאת הדרך שאני סולל לעצמי בחיים אז נכון שיש הרבה שחושבים שאני סתם משוגע וממש לא מבינים אותי אבל לי לא אכפת כי אני יודע שזאת הדרך שאני בה הולך אל חלומות אחרים...
שלכם
יהודי אוהב אמת
רק שאני מהעצלנים אני כן לוקחת ריטלין, אבל לא כתחליף לשליטה עצמית- רק כעזר בנקודות מסויימות [לימודים/שיעורי נהיגה..]
ריטלין התחלתי רק בכיתה ח', עד אז למדתי איך ללמוד לבד. בלי הכדור..
אז נכון שבתיכון נהיה יותר קשה, המסגרת המרובעת הקשתה בטירוף.. אז נעזרתי, אבל זה היה רק כלי עזר ללמידה, שזה דבר שיכולתי לעשות גם בלי הכדור.
אבל זה ממש לא אמור לעניין אותך.
למה כ"כ משעמם פה?????
או לשטו"ל
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הספר:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.
אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.
אולי די כבר?!
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"
הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
