מכירים את זה ש....מאבד כיוון

כתבתי את זה, ואני לא מבין מה זה אומר.

אם מישהו מוכן לעשות לקרוא ולהגיד לי על מה נראה לו שזה נכתב או משהו כזה....

 

לפעמים

בין שקיעה לשחר

כשהאפלה משתררת

והאור שוב לא נראה

יושב אני שם

וצופה על הים.

גליו גועשים

מתנפצים בחוזקה

וטיפה גולשת

מליבי -  לים

ואחריה מגיעות עוד

חוברות הן אחת לשנייה

לים

ים של דמעות

עד שעולה קרן אור

והדמעות מייבשת

והים – שוב נרגע

כמו קיבל הדמעות

ונדם.

 

שהיית עצוב או משהו ועכשיו הכל נרגע?!דלוקה...
זה ממש יפה, לך לפסיכולוג ותבקש ממנו שינתח את זה...ateretfa

אני מתקוונת לזה ברצינות

זה יפה...געגוע..
ממש ממש יפה! כתוב מעולה.-טומי-


זה יפה מאוד!!!יהודי אוהב אמת

זה אומר שיש לך כאב כלשהו עצב

שבגללו אתה כותב שיר כזה מנסיון

אישי דווקא עצב וכאב גורם לי לכתוב

שירים יפים ועמוקים ביותר

אנחנו לא יכולים לומר לך על זה מדבר

כיון שזה מדבר על חוויה אישית שאתה עברת אבל אחי

עצה קטנה כל פעם שקשה לך או עצוב

פשוט תכתוב מה שעולה לראש

לי אישית זה עוזר מאוד להתמודד עם דברים

בהצלחה רבה יש לך כישרון אל תותר עליו

רק לי זה לא נראה אופטימי?מישי' מאפושו'

שלא יובן לא נכון, זה יפה מאוד בעיניי.. באמת!

 

אבל זה פשוט לא נראה לי אופטימי..

זה נראה שזה מציג כאב, רגע חשוך..

אבל גם כשהאור עולה, הכאב הוא עדיין שם.

הוא פשוט טיפה בים. ועוד טיפה, ועוד אחת.

וכל הכאב הגדול הזה שעולה-נעלם.

הוא מזערי ליד הים וכאילו מאבד מעצמו.

כאילו הרגע הזה של החושך איפשר לך להציף את הכאב,

לנסות להשתחרר ממנו

אבל אז כשעלה האור

התגלה שלא משנה מה היה-כל מה שעלה נעלם

נדם

 

 

 

 

יש מקרים כאלה, שכמה שמדברים, כותבים, משתפים, חושבים, בוכים-

איכשהו נראה שלגוש הזה שיושב בפנים זה לא מזיז.. הגוש הזה נשאר כמו שהוא.

רק להוסיף על מה שכתבת...מוטיז

יש תחושה שהדמעה הזו שבגללה נדם הים היא רק מנה יומית.. ועוד יבואו עוד...

או שכתבת את זה בעצמך.

מישיהודי אוהב אמת

אהבתי מאוד את התגובה שלך

ניתחת את זה בצורה אמיתית ונכונה מאוד

אבל אין מה לעשות לרוב הזמרים עצב

ודיכאון רק גורמים לכתוב שירים יותר איכותיים

וברמה

 

נ.ב פעם חשבתי שעמיר בניון זה דיכאון

היום אני מבין שזה פשוט מאוד עמוק...

תודהמישי' מאפושו'

אני חושבת שזאת בעיה של כולנו, הקטע הזה שעצב [לא מחייב דיכאון] מוליד אצלינו חיבור לעומק.

תודה שהארת את עיניי לשם לב לזה

הלוואי ונצליח לכתוב שירים  מתוך שמחה

אני היחידה הלא כשרונית פה??תיפי
לאמישי' מאפושו'

מכירה את מוזה? היא אלת היצירה היא נחמדה.. מידי פעם באה לבקר.

תודה רבה לכל המגיבים! מישי' מאפשו'מאבד כיווןאחרונה

הכאב לא נעלם.

גם אחרי שהאור עולה.

תמיד יש זיכרון מהלילה, וגם איזשהו חשש  שזה יחזור.

הכאב בהחלט נשאר.

 

ולא כ"כ הבנתי מה שכתבת בסוף (הבנתי רק יש לי הרגשה שזה לא מה שרצית לומר אז אני אשמח אם תסבירי...)-

"וכל הכאב הגדול הזה שעולה-נעלם.

הוא מזערי ליד הים וכאילו מאבד מעצמו.

כאילו הרגע הזה של החושך איפשר לך להציף את הכאב,

לנסות להשתחרר ממנו

אבל אז כשעלה האור

התגלה שלא משנה מה היה-כל מה שעלה נעלם

נדם"

 

 

חוץ מזה, מי אמר שתמיד צריך להיות אופטימי?קורץ

סתם,

אבל לפעמים צריך כן להיות ראלים. להביט למציאות בעיניים ולדעת שיכול להיות גם אופציה רעה....

 

אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך