(אבל התביישתי דרך הניק המקורי. מקווה שתבינו ותסלחו...)
וכשתבוא, תפסע לכיווני בפסיעות בטוחות, עם חיוך מבויש מלא תום
מבטינו הכמהים יצטלבו- וליבנו בחוזקה יהלום:
אפול על צווארך ואבכה את כל לילותיי
בם קראתי אליך, התפללתי לפגוש רק אותך, לא אחר.
בכי משחרר של שמחה ואושר, אשר נעטו בכאב מייסר.
אתה- תרים את ראשי, תעודד ותלחש לי "אני כאן, זה בסדר",
תמחה דמעותיי ותוסיף ברוך: "הגעתי אליך בסופו של דבר..."
אני- אסתכל בעיניך, אשאל בהיסוס חרישי ונסער:
"אבל למה אחר זמן כה רב? מדוע הדרך ארכה?
לו היית נותן לי סימן – 'לשנה הזו בעת ההיא אבוא'-
הייתי ממתינה ושומרת עצמי רק לך..."
