פינת שמירת הלשוןדרדוסית

בס"ד

יב' באלול

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע - עשין, יג

סיפר לשון הרע, ובתוך הסיפור נתערבב תערובת של שקר אפילו במקצתו, עובר על (שמות כ"ג ז') "מדבר שקר תרחק". וגם נשתנה שמו והוא עכשיו בגדר "מוציא שם רע", שעונשו חמור הרבה יותר מסתם מספר לשון הרע ורכילות.

הלכות לשון הרע - עשין, יד

ועוד נראה שעובר גם במצוות עשה של "והלכת בדרכיו". שנצטווינו ללכת במדותיו של הקדוש ברוך. רחום, חנון, וגומל חסדים, וכיוצא בזה שאר מידות טובות. ואם כן מי שמרגיל עצמו בלשון הרע, וודאי אינו הולך בדרכי ה'.
הנה סיכמנו י"ז לאוין וי"ד עשין שעלול לעבור בסיפור לשון הרע. ואף שלא מצוי שייתקיימו כולם באיש אחד, בכל מקרה מי שרגיל במידה רעה זו ייתכן שיעבור על כולם עם הזמן.

קטע מספר שמירת הלשון

שער התורה פרק י' "אדם בלי תורה כדג בלי מים" (3)

וזה לשון הזוהר בפרשת תרומה על הפסוק (תהילים קי"ט קכ"ו) "עת לעשות ה'". (תרגום)
"בכל זמן שהתורה מתקיימת ואנשים עוסקים בה, הקדוש ברוך הוא שמח במעשה ידיו ושמח בבריאה כולה. ולא עוד אלא שהקב"ה מכנס את כל פמלייתו ואומר להם "תראו את העם הקדוש שיש לי בארץ, שתורה מתעטרת בגללם. ראו מעשי ידי שאתם אמרתם (תהילים ח' ה') "מה אנוש כי תזכרנו" וכשאר רואים את שמחת ה' בעמו, מיד פותחים הפמלייא ואומרים "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". ובשעה שישראל מתבטלים מהתורה, כביכול תש כוחו. ואז "עת לעשות לה'".אלו הצדיקים שנשארו, שיש להם להתחזק כדי שהקב"ה יתחזק וישמח עם גדודיו ואנשיו. מה הטעם? בגלל שהפרו תורתך, ואין עוסקים בה האנשים כמו שראוי. עד כאן לשון הזוהר.
ישר כוח!צופיה20
יג' אלול (אם אפשר לנעוץ..)דרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל א, סעיף א'

אסור לספר דבר גנות על חבירו, ואפילו אם הגנות אמת. וזה נקרא בפי חז"ל לשון הרע. והמספר עובר בלא תעשה של (ויקרא י"ט ט"ז) "לא תלך רכיל בעמך", ולספר בגנות חבירו נחשב רכילות.

הלכות לשון הרע, כלל א, סעיף ב'

הלאו הזה שכתבנו שעובר בסיפור לשון הרע, הוא רק הלאו שכתוב בפירוש על עבירה זו. אבל יש עוד הרבה לאוין ועשין שעובר עליהם על ידי סיפור לשון הרע.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק א' חתימת הספר "על ידי שמירת הלשון יזכה לחשיבות מיוחדת בעולם הבא" (1)

אמרו חז"ל בבבא בתרא (קס"ה.) "רובן בגזל (רוב האנשים נכשלים בגזל) ומיעוטן בעריות, וכולן באבק לשון הרע.
ומזה אפשר להתבונן את חשיבות שמירת הלשון. כי הרי כל אדם יש לו דבר שהוא גאה בו. עשיר יש לו חצר יפה, לאדם פשוט יש לו בית יפה, וכל אחד בדרגתו שיהיה לו מה להיות גאה אצל חבריו. וכל זה בעולם הזה, שהתענוג והכבוד כאן לא אמיתיים. על אחת כמה וכמה בעולם הנצחי.
ידוע שעל כל מצוה שאדם עושה נברא לו אולם בעולם הבא, אם כן מי שנזהר בלשון הרע, יהיה לו היכל מיוחד מכולם. כי הרי "כולן באבק לשון הרע", והוא יהיה היחיד שיהיה לו היכל קדוש כנגד שנשמר מלשון הרע.
יד אלולדרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל א, סעיף ג'

המספר לשון הרע עובר ב"לא תלך רכיל בעמך", אם במקרה סיפור בגנות חבירו. אבל אם חס ושלום הורגל לעבור על עוון זה בקביעות, כמו אלו שרגילים לשבת ולספר דברי גנאי על אנשים, אנשים כאלה נקראים בפי חז"ל בעלי לשון הרע. ועונשן גדול בהרבה, כיון שהם עוברים על תורת ה' מתוך זלזול, ונעשה אצלם כהפקר. ועליהם נאמר בתהילים (י"ב ד') "יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות".

הלכות לשון הרע, כלל א, סעיף ד'

אמרו חז"ל על שלוש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא.. ואלו הן: עבודה זרה, וגילוי עריות ושפיכות דמים. ולשון הרע כנגד כולם. ופרשו הראשונים, שחז"ל מדברים על אלו שמורגלים בעוון זה של לשון הרע בתמידות, מפני שהדבר נעשה להם כהיתר מרוב הרגל.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק א' חתימת הספר "על ידי שמירת הלשון יזכה לחשיבות מיוחדת בעולם הבא" (2)

ומי שלמד בספר "חפץ חיים" רואה מכמה אלפי עוונות נשמרים אם נזהרים בשמירת הלשון, ובמקומם מתווספות לו מצוות. כי אפי' אם כל יום רק שומר עצמו מעשרה דיבורים אסורים, יוצא יותר משלושת אלפים מצוות בשנה. כי הרי "ישב אדם ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה" (מכות כ"ג. וגם מקבל מדות קדושות.
טו' אלולדרדוסית

ב"ה

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל א, סעיף ה'

אין הבדל בסיפור לשון הרע בין אם סיפר מעצמו, ובין עמד עליו חבירו ושכנע אותו לספר עד שסיפר לו, בכל מקרה אסור. ואפילו אם אביו או רבו שחייב במוראם ביקשו שיספר להם ענין מסויים, והוא יודע שבתוך העניין מעורב לשון הרע, או אפילו רק אבק לשון הרע, אסור לו לשמוע להם.

הלכות לשון הרע, כלל א, סעיף ו'

אפילו אם הוא רואה שמהענין של לא לספר גנאי על ישראל ושאר דיבורים אסורים, יסובב לו הפסד גדול לפרנסתו, בכל זאת אסור לדבר לשון הרע. כגון אם מעסיקים אותו אנשים חסרי יראת שמיים ויפטרו את מי שלא בעל לשון הרע כמותם, ועל ידי כך לא יהיה לו פרנסה לבני ביתו, בכל זאת אסור, כמו שאר לאוין שמחויב לתת כל אשר לו ובלבד שלא יעבור עליהם.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ב' חתימת הספר "מעלת שמירת הלשון למי שלומד תורה" (1)

ובפרט אם יש לו זמן קבוע ללמוד, על ידי שנשמר מלשון הרע לא מתבטל. וניצל מהעונש של "כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילים אותו גחלי רתמים" (עבודה זרה ג. וזה מידה כנגד מידה. שאם היה לומד תורה, היה מתקיים בו אור התורה שהיא מזון נצחי לנפש כמו לחם. ומזה שפוסק באמצע הלימוד מראה שאינו חפץ במזון הזה, לכן מאכילים אותו את האור של גחלי רתמים.
ולמה נקרא גחלי רתמים? כי אותם גחלים העשויים מעצי רותם אינם נכבים עד שנים עשר חודש, להראות לנו שדנין אותו כרשע גמור שדינו בגיהנם שנים עשר חודש.
טז' אלולדרדוסית

בסיעתא דשמיא!!

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל א, סעיף ז

אם יושב בין חבורת אנשים שמדברים דיבורים האסורים, ואין לו דרך לצאת מחברתם. וכשיישב וישתוק ידמה בעיניהם כמשוגע, בכל זאת וודאי שאסור לדבר דיבורים האסורים איתם. ועל זה אמרו חז"ל "עדויות ה' ו') "מוטב לאדם שייקרא שוטה כל ימיו, ואל ייקרא רשע שעה אחת לפני המקום". ויזרז עצמו בשעת מעשה בכל כוחותיו לעמוד על נפשו, ויהיה ליבו נכון ובטוח שיקבל על זה שכר ראוי משמיים. כי לפום צערא אגרא. לפי הצער - השכר. וככל שמצטער יותר לקיים מצוה, כך מקבל יותר שכר.
ועל זה שייך מאמר חז"ל "כל רגע ורגע שאדם חוסם את פיו, זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער".

הלכות לשון הרע, כלל א, סעיף ח ט

איסור לשון הרע שייך בין אם מספר עליו ממש בפיו, לבין אם כותב את זה במכתב. וגם אין חילוק אם מספר את הלשון הרע בפירוש, או אם מספר בדרך רמז. בכל אופנים אלו זה לשון הרע.
ודע עוד, שגם אם גינה את עצמו תוך כדי גנות על חבירו, בכל זאת נחשב לשון הרע.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ב' חתימת הספר "מעלת שמירת הלשון למי שלומד תורה" (2)

ובאמת עצה טובה למי שרוצה להישמר מדיבורים אסורים, ירגיל עצמו לא לדבר כלל בבית כנסת ובבית מדרש. כי מלבד שזה מצווה בגלל קדושת המקום, יש תועלת לענין כמה דברים.
א. שלא יפסיד אמן ואמן יהא שמיה רבא וברכו.
ב. שעל ידי זה ייצא לו שכל שנותיו יחד עשר שנים לא דיבר דיבורים אסורים. כי כל יהודי בבית כנסת ביום בערך ארבע שעות, ויש כאלה שגם לומדים שעתיים. וזכות גדולה היא בעולם הבא.
ג. שעל ידי זה יהיה לו רגיל לשמור לשונו כל היום, אחרי שהתרגל בבית כנסת לשמור כמה שעות.

יז' אלולדרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ב, סעיף א

אסור לספר לשון הרע על חבירו אפילו שהדברים אמת, ואפילו בפני אדם יחיד. וככל שיתרבו השומעים, כך גדול עוון המספר. כי חבירו מתגנה יותר, כיון שגנותו מתפרסם ליותר אנשים, וגם כי מכשיל יותר אנשים בשמיעת לשון הרע.

הלכות לשון הרע, כלל ב, סעיף ב

ההיתר שיש בחז"ל לספר לשון הרע "בפני שלושה", מדובר בסיפור דבר שאינו גנאי גמור, ומשתמע ל-2 פנים. ודבר כזה תלוי לפי נימת המספר בעת שמספר. אם מספר דבר כזה בפני שלושה, מותר. כיון שיודע שוודאי יגיעו הדברים לאוזני מי שמספר עליו, ולכן יספר באופן החיובי.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ג' חתימת הספר "צריך להשתדל במיוחד במצווה שאין לה דורשים" (1)

מובא בספר חרדים, על אף שחייב אדם להיזהר בכל המצוות, ראוי לו שיאחוז במצווה אחת בהתמדה שלא יעבור עליה כל חייו. כיון שהתרי"ג מצוות נחשבים כעץ חיים "עץ חיים היא למחזיקים בה". והאוחז ענף אחד מעץ כראוי, כאוחז בכל הענפים כי שאר הענפים נמשכים אחריו. אבל אם יאחוז בכל הענפים יחד, לא יוכל לאחוז כלום.
וכמו שמובא במסכת שבת (קי"ח שר' נחמן השתבח בזה שקיים שלושה סעודות בשבת כראוי, ור 'ששת בזה שלא היה הולך ד' אמות בלא תפילין. ורבה היה זהיר לא לפסוע ד' אמות בלי ציצית. ועבור זה ייטיבו ויאריכו ימי האדם בעולם שכולו טוב וארוך.
יח' באלולדרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ב, סעיף ג

יש אומרים שאם אדם סיפר לשון הרע בפני שלושה. אף שוודאי המספר עבר על איסור סיפור לשון הרע, אבל אם אחד מהשלושה הלך וסיפר למישהו אחר, לא עובר על איסור לשון הרע. כיוון ששלושה יודעים מזה, נחשב כמו שכל העולם יודע. ודווקא אם סיפר לחבירו בדרך מקרה, אבל לא שהתכווין לגלות את הסיפור ולגנותו יותר.
ואפילו אם לא מספר בשם מי שסיפר לו, אלא מספר שסתם נשמע כך על פלוני, בכל זאת עובר באיסור לשון הרע.

הלכות לשון הרע, כלל ב, סעיף ד

וכל ההיתר לספר אם סופר לפני שלושה, הוא דווקא לאחד מהשלושה ששמעו. אבל למי ששמע מאחד מהם שסיפרו בפני שלושה, אסור לו לספר הלאה. אלא אם כן בכל מקרה התפרסם כבר הסיפור לכל העולם.
ואין צריך לומר אם הוא אם אינו מעצמו אם הסיפור האמת, וודאי שאין לו להאמין למי שסיפר לו ששמע את הסיפור בפני שלושה. אבל אפילו אם הוא יודע שראובן סיפר דבר גנאי על שמעון, אבל לא ידוע אם היה בפני שלושה או לא, אסור לו לספר. כיון שחוששים שלא סופר בפני שלושה, ולא עתיד להתגלות.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ג' חתימת הספר "צריך להשתדל במיוחד במצווה שאין לה דורשים" (2)

ואם כן בזמנינו, שהופקר אצל חלק מהאנשים ענין שמירת הלשון לגמרי, וודאי שמי שיתחזק בענין, יזכה לשכר רב. כיון שמצוה שאין לה דורשין הרי היא כמת מצוה. ומצוה שאין לה רודפין, רדוף אחריה לעשותה כדי שהמצווה שלא תקטרג שמתעלמים ממנה. וידוע גודל הענין של מת מצוה שאפי' כהן גדול ונזיר, והולך לשחוט פסחו, ולמול את בנו, אינו מטמא לקרובים אבל מטמא למת מצוה כדי שלא יהיה מונח בבזיון.
רואים שאפי' מת מצוה שהוא רק חומריות בלי נשמה ורוח חיים הקפידה התורה על בזיונו, קל וחומר לתורה הקדושה שיקרה היא מפנינים. שאם מצוה אחת ממנה מוטלת בבזיון, אנו חייבים להתחזק בה.

 

יט' אלולדרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ב, סעיף ה

סופר לשון הרע בפני שלושה, בדרך כלל בכזה מקרה לא עוברים על איסור לשון הרע אם סיפר הלאה. וכל זה בסתם אנשים, אבל אם ה-3 הם אנשים יראי אלוקים, שנזהרים מאיסור לשון הרע, או אפי' אחד מהם כזה, אסור לספר הלאה. כיון שלא בטוח שהסיפור יתגלה. וגם אם אחד מה-3 אוהבו או קרובו של מי שמספרים עליו, אסור לספר הלאה, כי וודאי אוהבו או קרובו לא יספרו הלאה כדי לא להכפיש על מיודעם.

הלכות לשון הרע, כלל ב, סעיף ו

ודווקא באותה העיר מותר לספר אם שמע בפני שלושה, אבל לא בעיר אחרת.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ג' חתימת הספר "צריך להשתדל במיוחד במצווה שאין לה דורשים" (3)

וגדול ההפקר ששורר בענין למי שרגיל בלשון הרע. כי אם ישאלו אותו למה דיבר לשון הרע, יתרץ מאה היתרים שאין זה לשון הרע. וכאשר יוכיחו לו שזה כן לשון הרע, יאמר שעל אדם כזה מותר לומר לשון הרע. וכמה שישכנעו אותו יותר, יותר יגדיל בלשון הרע ויאמר שהלה אינו בכלל "עמיתך".
ורק בלשון הרע שייך כזה ענין, אדם שיוכיחו אותו באכילת בשר לא כשר, לא ימשיך לאכול בפני המוכיח. אם כן, זה מגדיל את הענין של מת מצוה, כי רק במצווה זה שייך כשמוכיחים שהמוכח ממשיך בסורו גם לאחר שהוכיחו לו.
כ' באלולדרדוסית
2 הלכות חפץ חיים
הלכות לשון הרע, כלל ב, סעיף ז
כל זה שמותר לספר לשון הרע שסופר בפני שלושה, רק אם האומר סיפר בסתם. אבל אם הזהיר אותם לא לגלות הלאה, אסור לספר הלאה. ואפילו אם רואה שאחד השומעים או שניים כן סיפר הלאה למרות ההזהרה, בכל זאת אסור לספר לאחרים.


הלכות לשון הרע, כלל ב, סעיף ח
אין חילוק בלשון האזהרה בין אם אמר להם לא לדבר על הענין שסיפר, או שהזהיר אותם שלא ייוודע מהם הסיפור, בכל האופנים אסור לספר הגנות לאדם אחר. וכל שכן למי שסופר עליו הגנות.
וכל ההיתר של "בפני שלושה" , הוא דווקא אם השומעים היו שלושה, אבל אם שניים סיפרו בפני שניים אסור לספר הלאה.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ג' חתימת הספר "צריך להשתדל במיוחד במצווה שאין לה דורשים" (4)
וכמה צריך בעל לשון הרע להתבייש בחטא זה. שאם היו מעלים אותו לתורה לפסוקי אסור סיפור לשון הרע, והיה פסול באותיות אפי' בקוצו של יוד, לא היה רוצה לברך על התורה. אבל כשבא לידי סיפור לשון הרע, הופקרו אצלו הפסוקים ואינו חושב הדיבורים האסורים לעוון. ומובא בתנא דבי אליהו (פרק כ"ט) "כל המכיר בדברי תורה ועובר עליהן, הרי זה רשע גמור".
כא' אלולדרדוסית
בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים
הלכות לשון הרע, כלל ב', הלכה ט
כל מה שמותר לספר לשון הרע שסופר בפני שלושה, הוא רק לעניין שאין איסור על האמירה בעצמה. אבל אסור חס ושלום להוסיף מילה אחת, או להטעים את הסיפור לשומע. כיון שמקלקל בדבריו יותר ממה שהיה אילו היה נודע הסיפור לבד על פי הסברא של סיפור בפני שלושה מתפרסם מעצמו. ועוד שכשמטעים את הסיפור, מוכח שמקבל את הדבר לאמת.


הלכות לשון הרע, כלל ב', הלכה י
ודע עוד, שכל ההיתר של סיפור שסופר בפני שלושה, הוא דווקא מצד המספר. אבל אם מצד השומע הוא יודע שהשומע יקבל את הסיפור בתור אמת, וייתכן שיוסיף דברים לגנאי, לאדם כזה אסור לספר שום רמז של גנאי על חבירו בשום אופן. והמספר לאדם כזה עובר ב"לפני עוור לא תתן מכשול". וכל זה שכתבנו שאסור לספר הלאה, אסור גם לספר שסתם נשמע כך על איש פלוני, גם בלי לספר בשם המספר הראשון.
ולפי כל הפרטים שאמרנו, רואים כמה יש להתרחק מקולא זאת של לשון הרע שסופר בפני שלושה, כי אין כמעט מקרה במציאות שיושלמו כל הפרטים.

קטע מספר שמירת הלשון
פרק ד' חתימת הספר "רוב השכר המצוי בשמירת הלשון, וזכות מזכה הרבים" (1)
על כן האיש הנבון צריך מאוד להתחזק בענין זה, שמירת הלשון. ואז אשרי לו עכשיו ולהבא. כי אפי' בשאר מצוות אם יתחזק במצוה אחת לא לעבור עליה בכלל, שכרו גדול מאוד.
וכתוב בפסוק "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'". וידוע שכל בן אדם היה רוצה לעצמו פרנסה קבועה, אפי' ברווח מועט. וכל שכן ברווח מרובה. אם כן כל שכן מצווה זו היא פרנסה תמידית ורווח מרובה. כי יכול לקיים אותה בין בביתו, בין בבית המדרש, ובין כשהולך בשוק ורואה אנשים דוברי רכיל יכול להתרחק מהם.
וכמו שאמרו חז"ל (קדושין ל"ט ישב אדם ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה. כללו של דבר: מצוה זו אפשר להרויח ממנה מהבוקר עד הלילה, בלי הרבה טרחה. וגם השכר מרובה, כי על כל רגע ורגע ששומר פיו זוכה לאור הגנוז.
כב' באלולדרדוסית
2 הלכות חפץ חיים
הלכות לשון הרע, כלל ב', סעיף י"א [הלכה יומית אחת]
אם ישבו שבעת טובי העיר לדיון, והחליטו על פי רוב החלטה. אסור לאחד מטובי העיר שהתנגד להחלטה לספר שהוא היה בדעתו להיפך מההחלטה, אבל חבריו חלקו על דעתו והחליטו נגד דעתו, כיון שזה לשון הרע.
ולא מדובר רק במקרה שהחליטו שלא לספר לאחרים מה היה בדיון שאסור, אלא אפי' לספר דרך רמז שהשומע יבין לבד שהוא בדעתו חלק על שאר טובי העיר, אסור.
ואין הבדל בין לספר בעצמו, לבין אם חברו עמד עליו בקללות וגידופין על ההחלטה, בכל מקרה אסור לספר.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ד' חתימת הספר "רוב השכר המצוי בשמירת הלשון, וזכות מזכה הרבים" (2)
ובפרט שידוע מה שאמרו חז"ל (יומא ט: גיטין נ"ז.) שבית שני נחרב בעוון שנאת חינם ולשון הרע. ואם עוון זה היה בכוחו להחריב את הבית הבנוי, על אחת כמה וכמה כוחו מלעכב לבנות את הבית החרב.
על כל האיש שיחזק את עצמו בענין הזה בכל כוחו, וגם יזרז אנשים אחרים בענין זה למען כבוד ה' ותורתו שלא יהיו מצוותיה כהפקר, זכותו גדולה מאוד.
כי באמת כלל ישראל בחזקת כשרים וצדיקים
אך הסיבה לרפיון היא בגלל חוסר ידיעת ההלכות ופרטי הדינים שיש בענין הזה. וגם נעלם מהאנשים העצות איך להימלט מהיצר הרע בענין הזה. וכמו שכתבנו בשער השני.
לכן מי שיעורר בענין הזה וודאי יתקבלו דבריו, ותהיה זכות הרבים תלויה בו.
כג' באלולדרדוסית
2 הלכות חפץ חיים
הלכות לשון הרע, כלל ב', סעיף י"ב
אם דורש אחד בבית המדרש - אסור על פי דין ללעוג עליו ולומר שאין בדרשותיו ממש ושאין מה לשמוע. ובעוונותינו הרבים יש הרבה אנשים שפרוצים בענין זה, ולא יחשבו שהלעג הוא איסור כלל. ועל פי דין זה לשון הרע גמור. כי גורם היזק ממון לחבירו, וגם צער וביוש. כי גם אם זה אמת, לשון הרע אסור גם על אמת. ואם באמת איכפת לו מהדרשן, צריך לייעץ לו בינו לבין עצמו ולהעיר לו על שגיאותיו. ובעצה זו מקיים גם "ואהבת לרעך כמוך". ועל כל פנים אסור לעשותו ללעג בפני האנשים.


הלכות לשון הרע, כלל ב', סעיף י"ג
אם אחד גילה לחברו בפני שלושה פרטים על עסקו ומסחרו וכיוצא בזה, דברים שבסתם אסור לגלות לאדם אחר שמא יתגלגל על המסופר היזק או צער. אם סיפר בפני שלושה, רואים שהמספר אינו חושש לזה, ולכן מותר לשומע לכתחילה לספר לאחרים. כל זמן שלא גילה דעתו שהוא מקפיד על כך.
קטע מספר שמירת הלשון


פרק ד' חתימת הספר "רוב השכר המצוי בשמירת הלשון, וזכות מזכה הרבים" (3)
וזה לשון הזוהר פרשת לך לך:
ואמר ר' אבהו, בוא וראה כמה גדול שכרו של אדם הגורם לאדם אחר לחזור בתשובה. מנין לנו? ממה שכתוב : "ומלכי צדק מלך שלם".
תני רבי חיא רבה: בשעה שנשמת הצדיק המחזיק בתשובה אחרים יוצאת מן הגוף. מיכאל, השר הגדול שמקריב נפשות צדיקים לפני בוראו הוא יוצא ומקדים שלום לנשמתו של אותו צדיק. שנאמר "ומלכי צדק"- זה מיכאל ראש שומרי שערי צדק. "מלך שלם"-זו ירושלים של מעלה. "הוציא לחם ויין"- שהקדים ויצא לקראתו ואומר לו "שלום בואך". עד כאן הזוהר.

ובדף ס"ב ע"ב: "הכרוז מכריז בכל יום: אשריהם אלו שעוסקים בתורה, ואלו שמזכים לאחרים ללמוד תורה, ואלו שמעבירים על מידותיהם."

וגם יהיה בוודאי על ידי זה סיוע למהר ביאת הגואל במהרה בימינו. כמו שזה היה סיוע לגאולת מצרים, שלא היה בהם אז עוון לשון הרע. וכמו שמובא במדרש פרשת אמור "בשביל ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, שלא שינו את לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצע אחד מהם פרוץ בעריות.
כד' באלולדרדוסית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ג', סעיף א'

איסור לשון הרע הוא גם על אמת. בין אם מספר עליו בסתר וחושש שיתגלה שסיפר עליו שאז עובר גם על "ארור מכה רעהו בסתר", ובין אפילו משער בעצמו שהיה מספר את הלשון הרע בפני המסופר, גם כן אסור ונחשב לשון הרע. ויש איסור יותר גדול מצד אחד בפניו, כיון שמלבד איסור לשון הרע, מלביש את עצמו במידת העזות והחוצפה. וגם בא לעיתים לידי הלבנת פנים.

הלכות לשון הרע, כלל ג', סעיף ב'

ומה שנמצא לפעמים היתר בדברי חז"ל שמותר לספר אם לא היה מונע את עצמו מלספר את הלשון הרע בפניו, הכוונה בדבר שמשתמע ב-2 אופנים. אופן אחד שאין בו שום גנאי, ואופן שני נשמע לגנאי. הכול תלוי איך מטעים את הדברים כשמספר. אמרו חז"ל שאם מספר כזה דבר בפניו, מוכח שאין בכוונתו לגנותו כיון שטבע האדם להתבייש לגנות את חברו בפניו. אבל שלא בפניו, למרות שגם אם יתפרש לגנאי, יהיה רק אבק לשון הרע, בכל זאת אסור לספר.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ה' חתימת הספר "שנשית לבנו למסילה שהלכו בה אבותינו"

ונלך במסלה אשר דרכו בה אבותינו וכמו שכתוב "שתי לבך למסלה דרך הלכת". וזה לשון התנא דבי רבא אליהו פרק כ"ג : וכשהיו ישראל במצרים ובמדבר הן היו תמימי דרך בדבר וכו'.

וכשהיו ישראל במצרים נתקבצו כולם וישבו יחד, משום שהיוו כולם באגודה אחת וכרתו ברית יחד שיעשו גמילות חסדים זה עם זה זה, וישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק ויעקב, ולעבוד את אביהם שבשמיים לבדו, ושלא יניחו לשון בית יעקב אביהם, ושלא ילמדו לשון מצרים מפני עבודת אלילים.
כיצד? כשהיו ישראל עובדים את אביהם שבשמיים לבדו במצרים ולא היו משנים את לשונם היו המצרים אומרים להם: למה לא תעבדו אל את אלוהי מצרים ויקל עבודתו מכם?
משיבים ישראל ואומרים להם: וכי שמא עזבו אבותינו אברהם יצחק ויעקב את אביהם שבשמיים שיעזבו בניהם אחריהם אותו? ואמרו להם המצרים לאו וכו'.
ומלין את בניהם במצרים. ואמרו להם המצרים במצרים "אולי אם לא תשמרו ולא תמולו יקל מכם העבודה הקשה? היו ישראל משיבים ואומרים: שמא שכחו אבותינו את ברית אלוקינו בשמים שישכחו בניהם אחריהם? ואמרו להם: לאו.
ואמרו להם ישראל: כשם שלא שכחו אבותינו, כך לא נשכח אנו לעולם.
דבר אחר: כשהיו ישראל מלים את בניהם במצרים היו המצרים אומרים להם: למה אתם מלים את בניכם, והלא לאחר שעה אנחנו משליכים אותם בנהר?
ואומרים להם ישראל: אנחנו נמול אותם ואחר כך עשו להם כרצונכם.
וכשהיו ישראל עושים שבעת ימי המשתה, היו המצרים אומרים להם: למה אתם עושים שבעת ימי המשתה, והלא לאחר מכן אנחנו מוציאים אתכם לעבודת פרך?
אמרו להם ישראל: אנחנו נעשה שבעת ימי המשתה, ואחר כך עשו לנו כרצונכם.
בכל אלו הדברים היו המצרים מחרפין את ישראל, ומכין אותם ופוגעים בהם, ומפחידים אותם ואין לישראל מנוס מפניהם שנאמר (תהילים מ"ד י"ד) "תשימנו לחרפה לשכינינו, לעג וקלס לסביבותינו וגו'. כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך" וגו'.

אם כן אף אנו נשים לבנו למסילה ההיא ונראה לגמול חסד זה עם זה, ונשמור את ברית אברהם יצחק ויעקב לעבוד את אלוקינו שבשמים לבדו. ולא נטה לבנו להסתת יצר וטענותיו כמו שלא הטו ישראל אוזנם לטענת המצרים, אף שהמצרים הציעו בזה להקל עולם מעליהם. ועבור זה יקויים בנו הכתוב (מיכה ז' ט"ו) "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". במהרה בימינו אמן.
כה' באלולדרדוסית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ג, סעיף ג

איסור לשון הרע הוא אפילו אם לא מדבר מתוך שנאה ולא התכווין לגנותו אלא סיפר מתוך שחוק דרך קלות ראש, אף על פי כן כיון שהוא דברי גנאי, אסור מן התורה.

הלכות לשון הרע, כלל ג, סעיף ד

אסור סיפור לשון הרע הוא גם אינו מפרש בשעת הסיפור מפורש על מי מספר, אלא מספר סתם, ומתוך עניין הסיפור השומע מבין על מי מדובר - בכלל לשון הרע הוא.
ויותר מזה, אפילו אם בסיפורו לא היה גנאי כלל, רק שעל ידי דבריו נסבב גנאי או גנות לחבירו, והמספר כיוון לזה ברמאותו, גם כן בכלל לשון הרע. ונקרא בפי חז"ל לשון הרע בצנעא.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ו' חתימת הספר "עצה נפלאה להנצל מלשון הרע ושאר עוונות שבין אדם לחברו" (1)

ועתה נסיים את הספר במה שפתחנו בו (תהילים ל"ד י"ג) "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב" וגו'. וקודם נבאר את הפסוק (תהילים ק"מ י"ב) "איש לשון בל יכון בארץ, איש חמס רע יצודנו למדחפות".
ונקדים לזה הקדמה כוללת לספר הזה. וכללו של דבר: מי שרוצה לשמור את פיו ולשונו באמת, יקנה לעצמו בכסף מלא את המידה להיות מלא סבלנות ולהעביר על מידותיו בכל דבר וענין. והיינו שיסכים לעצמו להוציא על המידה הזאת סכום הגון כל שנה. ובאדם עשיר כפי יכולתו. כמו שתיכף נסביר.
כו' באלולדרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ג, סעיף ה

יש עוד ענייני סיפור לשון הרע דרך רמאות. כגון שמספרים סיפור לפי תומם על חבריהם,כאילו שאינם יודעים שהסיפור כולל בתוכו גנאי.

הלכות לשון הרע, כלל ג, סעיף ו

ודע, שאפילו לא בא עלי ידי הסיפור לשון הרע שום רעה לאיש ההוא, כגון שלא קבלו השומעים את דבריו, בכל זאת נחשב לשון הרע וצריך כפרה. ויותר מזה, אפילו אם הוא משער מלכתחילה שלא יבוא רעה למסופר מסיפורו, בכל זאת אסור לו לספר בגנותו.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ו' חתימת הספר "עצה נפלאה להנצל מלשון הרע ושאר עוונות שבין אדם לחברו" (2)

ונבאר את דברינו. כי על פי רוב בא אסור מחלוקת לשון הרע ורכילות, בגלל שנדמה לו שנעשה לו עוול ומעמיד את הדבר על מידת הדין. ולא מוותר כלל. וממילא באים לידי מחלוקת לה"ר הקפדה ומריבה.
אבל אם יחליט בדעתו תמיד שלמדה זו של להעביר על מדותיו צריך כל שנה להקציב סכום מסוים של כסף כמו על שאר המצוות, לא יקפיד כלל.
כשם שבמצות ציצית, אם היה בזמינו תכלת. או אתרוג אם לא היה אפשר להשיג רק ביוקר, וודאי שלא היה שובת מהמצווה בגלל זה. כמו כן בענין זה יתנהג במידת מעביר על מדותיו ויינצל מכמה עוונות עצומים.
(ואף שאינה מצוות עשה, רק הנהגה טובה. בכל זאת לפי קטנות שכלנו אי אפשר לדעת דין תורה מתי מותר להקפיד על חבירו ולריב איתו, ומתי לא. כי לפעמים רק נדמה לו בסברא ודמיון שפלוני גרם לו נזק, ובאמת אין הדבר כן. ולכן מי שלא מעביר על מדותיו עלול לעבור ממש על גזל מחלוקת ולשון הרע. ובוודאי אסורים אלו חמורים יותר מאשר ביטול מצות עשה).
ובזה ינצל מכמה רעות עצומות.
כז' באלולדרדוסית
בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ג', הלכה ז'

ודע עוד כלל גדול ועיקר בענינים אלו של לדון לכף זכות. אם הוא רואה אדם שדיבר או עשה מעשה בין אם הוא דבר שבין אדם למקום, בין אם דבר שבין אדם לחברו, ואפשר לדון לכף חובה ולכף זכות. אם האיש ההוא ירא אלוהים, חייבים לדון אותו לכף זכות, אפילו אם מצד הדעת הדבר יותר קרוב לכף חובה. ואם הוא אדם בינוני שלפעמים נזהר מן החטא ולפעמים נכשל בו, אם הספק שקול - מצוה לדון לכף זכות. כמו שאמרו רבותינו ז"ל: הדן את חבירו לכף זכות, המקום ידיניהו לכף זכות, והוא נכנס בכלל מאמרו יתברך "בצדק תשפוט עמיתך". ואפילו אם הדבר נוטה יותר לכף חובה, נכון מאוד שיהיה הדבר אצלו כמו ספק ולא יכריע לכף חובה. ובמקום שיותר נוטה לכף זכות, ודן אותו לכף חובה, ועבור זה הלך וגינהו, מלבד שעבר על "בצדק תשפוט עמיתך", עוד עבר בזה על סיפור לשון הרע.

הלכות לשון הרע, כלל ג', הלכה ח'

ואפילו במקום שהכף חוב מכריע יותר, שמצד הדין אין איסור כל כך אם יכריעיהו לכף חובה, היינו לענין שיוסכם בעיני עצמו עליו שעשה שלא כדין. אבל אין למהר לילך ולבזותו אצל אחרים.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ו' חתימת הספר "עצה נפלאה להנצל מלשון הרע ושאר עוונות שבין אדם לחברו" (3)

וידעתי את טענת היצר שיאמר, אם ככה כל פעם תצטרך להוציא סכום כסף רב עבור ענינים אלו, וזהו דבר שאי אפשר.
על כן אבאר דברי. שכאשר יתיישב אדם בליבו על חשבון שבוע אחד, יראה בעצמו שהרבה מן ההקפדות והמחלוקת והלשון הרע באו על דברים קטנים. שנדמה לו שפלוני נגע בעניניו בסכומים מועט. כי אין אנו מדברים בעשירים הגדולים, אלא בסתם בני אדם. ועל כן אם אדם יסכים להפסיד על זה סכום קצוב כל שנה, ממילא ניצל לפחות מאלף דיבורים אסורים. ויש בשווין את סכום הכסף שהסכים להפסיד עבור הענין. והבא ליטהר מסייעין בידו, וזיכה למדה זו של מעביר על מדותיו בשלימות.

אבל אם לא יעשה כן ויקפיד על כל דבר קטן, יידע בעצמו שבוודאי יוכרח בסוף לבוא על ידי זה לידי דיבורים אסורים. ועלול לבוא חס ושלום לידי עניות, כמו שכתבתי (בשער הזכירה פרק ו'( בשם "ספר הקנה" שעל ידי לשון הרע בא אדם לידי עניות.
כט' באלולדרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף ג'

הדין זה של לדון לכף זכות מתחלק לכמה פרטים. אם הוא אש בינוני שדרכו להישמר מחטא אבל לפעמים נכשל, אם אפשר לתלות שעשה את העבירה בלי כוונה, או שחשב שזו חומרה בעלמא, בכזה מקרה אפילו אם ראו אותו כמה פעמים עובר על האיסור, אסור לספר עליו, ואסור לשנוא אותו ומצווה לדון אותו לכף זכות לפי כמה פוסקים.

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף ד'

אבל אם מדובר בעבירה חמורה, כמו עריות ואכילת דברים אסורים, שכל יהודי יודע בוודאות שהם אסורים, אז תלוי באיזה איש הוא.
אם הוא איש בינוני שבדרך כלל אינו נכשל בחטא ורק פעם אחת נכשל בסתר, תולים שכנראה חזר בתשובה ואסור לספר. רק צריך להוכיח אותו בינו לבין עצמו כדי שלא יחטא שוב.
ואם הוא תלמיד חכם - אסור אפילו לחשוב עליו שעשה רע, כי וודאי עשה תשובה כמו שאמרו חז"ל "אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה, אל תהרהר עליו ביום, שוודאי עשה תשובה".

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ו' חתימת הספר "עצה נפלאה להנצל מלשון הרע ושאר עוונות שבין אדם לחברו" (5)

וזה מה שאמר הכתוב "איש לשון בל יכון בארץ". פרוש: לא יהיה לו בסיס, וכן להתייצב על מעמדו תמיד, רק שיהיה נדחף מדחי אל דחי. וכמו שמסיים הפסוק :יצודנו למדחפות".
על כן אל יתנהג האדם כן, כי אם יעביר על מדותיו בכל הענינים, ויזכה עבור זה להזכר לחיים בבוא יום הזכרון. וגם ישאר על מצבו ממקודם, וגם הקדוש ברוך יוסיף לו בראש השנה את מה שנחסר לו על ידי המדה של מעביר על מדותיו.
וזהו שאמר הכתוב "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב". פרוש: חפץ בשניהם, בחיים ובטוב, "נצור לשונך" וכו'.
כי אם לא כן, מוכרח שיחסר לו אחד אפילו בעולם הזה על ידי רוב העבירות, החיים או הטוב. אבל כשינצור לשונו, יזכר גם לחיים וגם לטוב. כמו שמובא במדרש משלי, כשדרך האדם לדבר טוב, גם עליו המלאכים מדברים טוב למעלה.
ג' תשרי(אני ישתדל להעלות את ההלכות של ימי החג..)דרדוסית
בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף ט'

אדם שמחזיק במידות רעות, כגון גאוותן או שנוהג לכעוס, למרות שרואים שהורגל במידות אלו ואין ליבו מר עליהם, אסור לספר בגנותו שהוא נוהג במידות אלו. כי הרבה אנשים אינם מחזיקים מידות כאלה לאיסור, ולא מודעים לגודל איסורם. ואולי גם החוטא הזה כן. ואם היה יודע את גודל האיסור, היה מתחזק בכל כוחותיו לא לעבור עליהם. ואדרבה אם רואה שהורגל חבירו במידות רעות, יש לו להוכיחו ולהציע לפניו את חומר איסורן, ובזה יקיים מצוות עשה של "הוכח תוכיח את עמיתך". ואפשר שיודה לו שעוולה הוא עושה, אבל כעת דרכו ישרה בעיני עצמו. ולכן אסור ללכת ולספר עליו.

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף י'

ואף על פי שאסור לספר בגנותו, אבל מותר לספר לבנו או לתלמידיו ולהזהירם לא להתחבר איתו כדי שלא ילמדו ממעשיו. כי מה שהתורה הזהירה מלשון הרע, הוא אם כוונתו לבזות את חבירו ולשמוח בקלונו. אבל אם כוונתו לשמור את חבירו שלא ילמד ממעשיו, פשוט שמותר לספר. אבל חשוב שיבאר את הטעם למי שמספר לו שמספר לו כדי להזהירו, כדי שלא יטעה השומע להכשיר לספר לשון הרע. וגם שלא יתמה על המספר שהוא סותר את עצמו.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (4)

ומי שמעלים עיניו ממצוה זו גדול עוונו. כמו שכתב הרבנו יונה בשערי תשובה מאמר ס"ז על הפסוק (דברים ט"ו ט') "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וכו', ורעה עינך וכו'.
וזה לשונו הטהור: למדנו מזה כי הנמנע מלהלוות לעני עובר בשני לאוין, שהם: השמר ופן. ואם לעת אשר קרבה שנת השבע הזהרנו שלא נחדל מלהלוות מיראת דבר השמטה, אף כי בזמן שלא יפסיד חובו כי יגדל חטא הקופץ ידו מלהלוות. ועל גודל העון קרא הכתוב מחשבת צר העין מלהלוות דבר בליעל. עד כאן לשונו.
ומובא במדרש שיר השירים: ר' יהודה אומר כל הכופר בגמילות חסדים – כאילו כופר בעיקר. אבל דוד המלך מה היה עושה? היה גומל חסד לכול וגו'.
השלמה:דרדוסית
בס"ד

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף י"א [הלכה יומית אחת]
דע עוד כלל חשוב בענינים אלו. אם אדם רוצה להכניס את חבירו בעסקיו, כגון לעשות שידוך איתו, או לשכרו למלאכתו. מותר לברר עליו, אפילו אם לא שמע עליו שום רעה. אפילו שיכול להיות שיספרו לו גנותו, מותר לברר. כיון שכוונתו רק לטובת עצמו, כדי שלא יבוא אחר כך לידי היזק ולידי מריבה וחילול ה'. אך צריך להודיע למי ששואל ממנו, שמברר בשביל תועלת. כדי שלא להכשיל אותו בלשון הרע. כך שגם אם חבירו יספר בגנותו, זה יהיה לתועלת ולא יהיה לשון הרע. אך מאוד צריך להיזהר שכשמספר לתועלת, לא יגזים בענין הגנות. אם אם לא יודיע לו שהוא מברר לתועלת, נראה פשוט שעובר על "לפני עוור לא תתן מכשול", כיון שייצא שהמספר מספר גנות לשם לשון הרע. ולמרות שהסיפור בעצם היה לתועלת.
עוד השלמה:דרדוסית

הלכות לשון הרע, כלל ה', סעיף ב'
אסור לבזות את חבירו מצד חסרון שלימות המעלות שיש בו. הן בחכמה, הן בעושר , וכל כיוצא בזה.
בחכמה לדוגמא, לספר לאנשים איך פלוני אינו חכם. ולא צריך לומר כשזה שקר שוודאי עוון גדול הוא, ונקרא מוציא שם רע. אבל אפילו אם זה אמת, בכל זאת זה לשון הרע. כיון שלשון הרע הוא אפילו על אמת.
אם אמר שאינו חכם, אם הוא עדיין אינו נשוי מזיקו שלא ימצא שידוך, ואם הוא בעל עסק, לא יימצא מי שירצה להיכנס איתו שותף בעסקיו. ואם הוא רב בישראל, מלבד שהוא לשון הרע, גם גורם לו הפסד ממון שלא יהיו אנשים שיילכו לעשות אצלו דין או פשרה.
וגם יוכל להיסבב מזה, שיסתלק ממקומו על ידי הלשון הרע, ודמו ודם זרעיותיו יהיו תלויים במספר לשון הרע הזה. כי על ידי הלשון הרע שלו ירד ממש לחייו. ונקרא מבזה תלמיד חכם, שאמרו חז"ל שאין רפואה למכתו. ועל ידי זה יתמוטט מאוד קיום התורה כי גם אם יזהירם הרב על איזה מצווה, לא יקשיבו לו כי התפרסם כבר בעיניהם לאדם לא חכם.
הלכות לשון הרע, כלל ה', סעיף ג' ד'
ועל פיתוי היצר שמשכנע את האדם שדבר זה אינו בכלל לשון הרע, על האדם לחשוב לעצמו כך.
אם יתוודע לאדם שאחד פרסם עליו שהוא אינו חכם, כמה היה מתרעם וכועס עליו מדוע ראה לנכון לפרסם עליו כך. והיה מחליט בליבו שהמספר הוא רע לב ובעל לשון הרע. אבל כשאדם רוצה לעשות את זה לחבירו, פתאום אין זה נחשב בעיניו עוון כלל.
ובאמת בענין זה יש יותר לשון הרע מענינים אחרים. כי לפעמים מספרים לשון הרע בגלל קנאת האמת, אבל בכזה לשון הרע זה רק מרוע לב. וגם בשאר לשון הרע לא תמיד מתקבל, אבל לשון הרע כזה מתקבל מהר.

וכל זה שכתבנו, הוא אפילו אם רק אמר עליו שאינו חכם בעניני העולם. וכל שכן אם סיפר על איש שבעיני בני העיר נחשב חכם לתורה, ואמר עליו שאינו חכם כל כך, רק יודע מעט בתורה. ועל ידי זה נתמעט ממדרגתו. בוודאי בכלל עוון לשון הרע הוא, למרות שזה אמת. כיון שאין כוונתו לתועלת, רק להכפיש את חבירו באוזני השומעים. ועלול להיגרם נזק לזה שסיפרו עליו.
כגון לומר לומר על הרב בעיר שאינו חכם בתורה, רק יודע מעט פסקי הלכות שצריך בשביל להיות רב. עובר על לשון הרע דאורייתא, כיון שממעט את כבודו לגמרי, וגם יורד לפרנסתו כי אולי יפטרו אותו. וגם משפיל כבוד התורה וקיום מצו ותיה כיון שלא יקשיבו לתוכחת הרב.
או לומר על חתן חדש בעיר ו שאינו חכם בתורה. כיון שייגרם לו היזק וצער כשייודע למשפחת הכלה.
וגם לומר על אומן שאינו מומחה גדול בתחומו, בגדר לשון הרע, אם מכוון לגנותו.
ו' תשרידרדוסית

בסיעתא דשמיא

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ה', סעיף ב'

אסור לבזות את חבירו מצד חסרון שלימות המעלות שיש בו. הן בחכמה, הן בעושר , וכל כיוצא בזה.
בחכמה לדוגמא, לספר לאנשים איך פלוני אינו חכם. ולא צריך לומר כשזה שקר שוודאי עוון גדול הוא, ונקרא מוציא שם רע. אבל אפילו אם זה אמת, בכל זאת זה לשון הרע. כיון שלשון הרע הוא אפילו על אמת.
אם אמר שאינו חכם, אם הוא עדיין אינו נשוי מזיקו שלא ימצא שידוך, ואם הוא בעל עסק, לא יימצא מי שירצה להיכנס איתו שותף בעסקיו. ואם הוא רב בישראל, מלבד שהוא לשון הרע, גם גורם לו הפסד ממון שלא יהיו אנשים שיילכו לעשות אצלו דין או פשרה.
וגם יוכל להיסבב מזה, שיסתלק ממקומו על ידי הלשון הרע, ודמו ודם זרעיותיו יהיו תלויים במספר לשון הרע הזה. כי על ידי הלשון הרע שלו ירד ממש לחייו. ונקרא מבזה תלמיד חכם, שאמרו חז"ל שאין רפואה למכתו. ועל ידי זה יתמוטט מאוד קיום התורה כי גם אם יזהירם הרב על איזה מצווה, לא יקשיבו לו כי התפרסם כבר בעיניהם לאדם לא חכם.

הלכות לשון הרע, כלל ה', סעיף ג' ד'

ועל פיתוי היצר שמשכנע את האדם שדבר זה אינו בכלל לשון הרע, על האדם לחשוב לעצמו כך.
אם יתוודע לאדם שאחד פרסם עליו שהוא אינו חכם, כמה היה מתרעם וכועס עליו מדוע ראה לנכון לפרסם עליו כך. והיה מחליט בליבו שהמספר הוא רע לב ובעל לשון הרע. אבל כשאדם רוצה לעשות את זה לחבירו, פתאום אין זה נחשב בעיניו עוון כלל.
ובאמת בענין זה יש יותר לשון הרע מענינים אחרים. כי לפעמים מספרים לשון הרע בגלל קנאת האמת, אבל בכזה לשון הרע זה רק מרוע לב. וגם בשאר לשון הרע לא תמיד מתקבל, אבל לשון הרע כזה מתקבל מהר.

וכל זה שכתבנו, הוא אפילו אם רק אמר עליו שאינו חכם בעניני העולם. וכל שכן אם סיפר על איש שבעיני בני העיר נחשב חכם לתורה, ואמר עליו שאינו חכם כל כך, רק יודע מעט בתורה. ועל ידי זה נתמעט ממדרגתו. בוודאי בכלל עוון לשון הרע הוא, למרות שזה אמת. כיון שאין כוונתו לתועלת, רק להכפיש את חבירו באוזני השומעים. ועלול להיגרם נזק לזה שסיפרו עליו.
כגון לומר לומר על הרב בעיר שאינו חכם בתורה, רק יודע מעט פסקי הלכות שצריך בשביל להיות רב. עובר על לשון הרע דאורייתא, כיון שממעט את כבודו לגמרי, וגם יורד לפרנסתו כי אולי יפטרו אותו. וגם משפיל כבוד התורה וקיום מצוותיה כיון שלא יקשיבו לתוכחת הרב.
או לומר על חתן חדש בעיר ו שאינו חכם בתורה. כיון שייגרם לו היזק וצער כשייודע למשפחת הכלה.
וגם לומר על אומן שאינו מומחה גדול בתחומו, בגדר לשון הרע, אם מכוון לגנותו. ואם מכוון לתועלת, יתבאר בכלל ט' בהלכות רכילות.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (7)

ומה טוב ונכון כמו שראיתי בכמה עיירות קדושות בישראל, שנתיסדה מקרוב חברה קדושה עבור גמילות חסדים, וקראוה בשם "סומך נופלים". שהם סומכים ומחזיקים ידי הנופלים שלא יתמוטטו לגמרי חלילה.
וכך היא הנהגתם: שמלוים להם לכמה זמן סכום כפי תקנתם, ויקלו עליהם את התשלומים לפרוע מעט מעט בכל שבוע. ויש להם איש מיוחד מהחבורה או בחנם או בשכר , שהולך כל שבוע לקבץ ולאסוף מהלווים את התשלומים. וכך אף פעם לא חסר כסף בקופת החברה.
ועתה ראה מעלות יש בהנהגה זו. שמלבד שמקיים בעת ההלואה המצות עשה של "והחזקת בו" והיא המעלה הראשונה שבמצות הצדקה, עוד הוא מתחסד בזה עם הלווה בענין הפרעון. וידוע מה שאמרו חז"ל בסוכה (דף מ"ט אמר ר' אלעזר אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה.
המקום יחזק לבנו ללכת בדרכי חסדיו, וממילא לא ימוש ממנו גודל חסדיו. כמו שאמרו חז"ל (ויקרא רבא ל"ו): אם ראית זכות אבות וזכות אמהות שנתמוטטה, הדבק בגמילות חסדים. שנאמר (ישעיה נ"ד י'): "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה, וחסדי מאיתך לא ימוש"- זה גמילות חסדים. "וברית שלומי לא תמוט" - זה המשים שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, שגם זה גמילות חסדים הוא, ויקויים עלינו מה שאמר הכתוב (ישעיה נ"ד י"ד) "בצדקה תכונני"" וגו'.

 

ז' תשרידרדוסית

בסיעתא דשמיא

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ה', סעיף ה'

אסור לספר על אדם שאינו בעל גבורה. כגון לספר לאנשי העיר על אדם שהינו אדם חלוש. אם יכול להינזק מזה המסופר, כגון אם הוא שכיר יום, או מלמד תינוקות, וודאי בכלל לשון הרע הוא.
ואסור לספר על אדם שאינו אמיד, או שהוא עני ומה שיש לו הוא חייב לאחרים. כיון שאם יתפרסם לא יתנו לו אשראי, ויבוא לידי היזק וצער וממש יורד לחייו על ידי סיפור לשון הרע זה.

הלכות לשון הרע, כלל ה', סעיף ו'

ודע עוד כלל פשוט בדיני לשון הרע, שתלוי על מי מספר את הלשון הרע. יש דברים שאם מספרים על אדם אחד שבח הוא, ועל אדם אחר גנאי הוא. כגון אם יאמר על אדם שאין לו דאגות פרנסה שלומד ג' או ד' שעות ביום, זה גנאי גדול ובכלל לשון הרע. אבל אם מספר על בעל בית שטרוד בפרנסתו שלומד ג' ד' שעות ביום, זה שבח גדול.
וגם בעניני צדקה כך הוא. שנתינה מכובדת לאדם פשוט, גנאי הוא לאדם עשיר. וגם בעניני בין אדם לחבירו, התנהגות שאדם רגיל מתנהג לעובדיו, שונה מאיך שאדם חשוב בישראל מתנהג עם פועליו ומשרתיו. הכלל הוא כדברי הרמב"ם: כל דברם שאם יתפרסם יוכל לגרום לחבירו נזק בגופו או בממונו, הרי זה לשון הרע.
ואל יטעה אותך יצר הרע לומר ש"מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך", והרי לי לא היה מפריע שיאמרו עלי שאני לומד ג' ד' שעות ביום? כיון שטעות הוא. כי הגמרא התכוונה אם היית במדרגתו, היה דבר זה שנוא עליך, לכן אל תעשה אותו לחברך.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק א' "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (1)

כתוב במשלי (י"ג ז'): "יש מתעשר ואין כל" וגו'. וידוע שמשלי הוא תמיד משלים. והיינו כמו שבעניני הממון רגיל הוא לאדם שמתעשר בעסקיו ועולה מעלה מעלה. ומכל מקום כשעושה חשבון צדק, מגלה שאין לו מאומה. מפני שכמה שהיה לו רווח, היו הפסדים רבים. כך בעניני הנצח. יש לך אדם שעושה תמיד מצוות ומעשים טובים, אבל יש לו טבע רע שדרכו להטיל דופי בבריות.
איש שכזה כשיבוא לעולם הבא, יגלה שאין לו מאומה. שכל הנטיעות והגפנים שנטע בגן עדן במעשיו, נתכסו פניו בקוצים וברקנים ולא נכר כלל הגפנים שיש בו. כמאמר הכתוב (משלי כ"ד ל') "על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב". והיינו שיש שני מיני אנשים. אחד עצל להשיג לעצמו תורה ומעשים טובים, וזהו "שדה איש עצל". שלא למד או שכח על ידי עצלנותו. והשני "חסר לב". שיש בידו תורה ומעשים טובים, אבל לבו חסר דאגה עליהם שיתקיימו בידו. ומפרש על הראשון "והנה כולו עלה קמשונים"- שתחת נטיעות יפות מדברי תורה גדלו קוצים וברקנים מדברים בטלים. ועל השני "כוסו פניו חרולים" וגו'. ובאורו הוא לפי ענינינו, שכל דיבור של תורה וקדושה שדיבר והיה באפשרותן לעלות ולעשות פרי הלולים קודש לה', נכתסה ונמשכה עליו רוח הטומאה על ידי דיבוריו האסורים
אין, אין מילים על ההתמדה.משה4
יישר כח דרדוסית!!!
ח' תשרי-משה תודה וישר כח לך!דרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ה', סעיף ז'

דע, שכשם שאסור להוציא דיבה על חבירו, כך אסור להוציא דיבה על חפציו. ומצוי מאוד בעוונתינו שחנווני מוציא דיבה על נכסי חנווני אחר, וזו היא לשון הרע גמורה מדאורייתא.

הלכות לשון הרע, כלל ה', סעיף ח'

איסור סיפור לשון הרע שאסרה התורה, הוא אפילו על אמת , אפילו ביחידי, וכל שכן בשניים. כי בשניים העוון גדול יותר כיון שהשומעים מאמינים יותר, ונגרום יותר בוז למי שמסופר עליו.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק א' "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (2)

וכמו שמובא בזוהר הקדוש פרשת פקודי (תרגום): "ומרוח הרע הזה תלויים כמה מעוררי דין אחרים. שהם ממונים לאחוז בדבר רע או בדבר טינוף שהאדם מוציא מפיו. ואחר כך מוציא מפיו דברים קדושים. אוי להם, אוי לחייהם, אלו בני אדם גורמים לאלו מעוררי הדין האחרים לשלוט ולפגום מקום הקדוש. אוי להם בעולם הזה, אוי להם בעולם הבא. כי אלו רוחות הטומאה לוקחים את דבר הטומאה שאמר פיו, וכשהאדם מוציא אחר מפיו דבר קדושה, מקדימים אלו רוחות הטומאה ולוקחים דבר הטומאה ההוא ומטמאים דבר הקדושה ההוא. והאדם אינו זוכה בה בדבר הקדושה, וכביכול נחלש כח הקדושה." עד כאן לשון הזוהר.
וכעין זה אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי י"ג ג') "פשק שפתיו מחתה לו". וביאר הגר"א וזה לשונו: מי שמרחיב שפתיו, אף על פי שיש לו נפש טובה ועשה מצוות הרבה וכמה גדרים- פיו יהיה לו מחתה לכול. עד כאן לשונו.
ט' תשרידרדוסית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף א'

אסור לקבל לשון הרע, בין שהוא מדברים שבין אדם למקום ובין אם הוא מדברים שבין אדם לחבירו. שלא נאמין בלבנו שהסיפור אמת, כי על ידי זה יבוזה מי שסופר עליו, ואפילו לא יסכים בפרוש לסיפורו. כי אם מסכים בפרוש לסיפור, נחשב גם מספר ומקבל. והמקבל עובר ב"לא תשא שמע שוא". ואמרו חז"ל שזו היא אזהרה למקבל לשון הרע. ומלבד שאר הלאוין והעשין שמפורשים בפתיחה.
ואמרו חז"ל שכל המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים. שנאמר "לא תשא שמע שוא", וסמוך לו "לכלב תשליכון אותו". עוד אמרו, שגדול עונש המקבל מהמספר.

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף ב'

גם על שמיעת לשון בלבד יש איסור מן התורה, אפילו שבעת השמיעה אין דעתו לקבל את הדבר, כיון שמטה אוזניו. אך יש הבדל בין שמיעה לקבלה בכמה ענינים. כיון שבשמיעה אין איסור בלבד, אם נוגע לו לגבי להבא. כגון שמבין בתחילת סיפורו שהוא הולך לספר לו על פלוני שהוא אדם לא נאמן, והוא רצה להשתתף איתו בעסקו, או לעשות איתו שידוך. שבכזה מקרה מותר לשמוע כדי לחוש ולהיזהר ממנו. כיון שאין כוונתו לשמוע גנותו של חבירו, אלא להינצל ממנו שלא יבוא לידי היזק. ומותר לשמוע גם אם יסובב טובה על סיפורו, שיבדוק אם הסיפור אמת, ואם הוא אמת יוכיח אותו. ועל ידי זה ישוב מחטאו, או שישיב את הגזילה, או שיפייס את למי שחירף וגידף אותו. וכל מה שמותר הוא רק לשמוע, אבל לקבל ולהחליט שהדבר אמת אסור.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק א' "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (3)

וסיים הכתוב (משלי כ"ד ל"א) "וגדר אבניו נהרסה". ובאורו - שבהמשך הזמן אף גדר של אבנים החזק נהרס. ונעשה הכרם למדרס רגליים לכל עובר ושב ואין שווה מאומה.
וכן הוא האדם, אשר לא יביט למוצא שפתיו, והם כהפקר אצלו: כל הגדרים החזקים שהיה לו עד עתה על הנהגתו - כולם יהיו נהרסים. ועל כן צריך האיש הנלבב, כשרוצה לתקן מעשיו, תחילת הכול לעשות גדר לכרמו. דהיינו לשמור פיו ולשונו בשמירה יתירה, שלא יוסיף לדאבה עוד.
ומה שהמשיל בשם הכרם, לבד שכל בית ישראל חשובים ככרם, כמו שכתוב בישעיה (ה' ז'): "כי כרם ה' צבאות בית ישראל". וכל איש ישראל יש לו חלק בכרם הזה. מלבד זה לכל אחד יש כרם מיוחד בגן עדן. כמו שכתוב (קהלת י"ב ה'): הולך האדם לבית עולמו. וצריך לשמור שמירה יתירה לנטוע בו נטעי נעמנים ולשמרו שלא יתקלקל.
י' תשרידרדוסית
יג' תשרי(שמתם לב שחסר?! או שאני היחידה ששמה לב?!)דרדוסית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף ט'

כשם ששייך איסור לשון הר אם המספר סיפר לו לשון הרע על אחד שעשה דבר שאינו הגון שנצטווינו בליבנו שהדבר אמת, כך גם שייך האיסור קבלה לענין שאר חלקי לשון הרע כגון לבזותו במעשה אבותיו, או שהוא לא חכם.
כללו של דבר: כל דבר שיש איסור על המספר לספר, יש איסור על המקבל לקבל.

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף י'

אף על פי שקבלת לשון הרע אסור מן התורה, מכל מקום אמרו חז"ל שלחשוש מותר. ובאור הדבר, שצריך לקבל את הדבר בדרך חשש בעלמא כדי לשמור את עצמו ממנו כדי שלא יגיע היזק על ידו. ולא יהיה אפילו בגדר ספק, ולכן מחוייב עדיין להיטיב עם הנידון בכל הטובות שצוותה התורה, כי לא נגרע ערכו בעינינו לשום דבר, רק מותר לחוש ולא יותר. ולכן כל מה שמותר לחוש, זה רק במקום שיוכל לבוא לידי היזק לו או לאחרים. אבל בענין אחר, אסור לחוש ללשון הרע ולהאמין בכלל.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (3)

הנה הכתוב אומר "והתקדשתם והייתם קדושים". ואמרו חז"ל (יומא ל"ט.) אדם מקדש עצמו מעט - מקדשין אותו הרבה. מלמטה - מקדשין אותו מלמעלה. והנה בזה כל המאמר כפשוטו. הקדוש ברוך הוא שהוא מקור הטוב והחסד, מכיון שאדם כופה יצרו וממשיך עצמו מעט לצד הקדושה מעט - הקדוש ברוך הוא משפיע עליו קדושה הרבה במלוא חפניים. וכמו שאמרו חז"ל שאמר הקדוש ברוך הוא (שיר רבה ה') : פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. מלטה - מקדשין אותו אותו מלמעלה - היינו שנמשכת קדושה מלמעלה על שורש נשמתו. בעולם הזה, מקדשין אותו לעולם הבא. היינו בעת שיעלה למעלה ויצטרך לעמוד לפני ה', מלבישין אותו בגדי הוד והדר של קדושה.
שמתי לב! אבל נמאס לי לנצל"ש...ט'
לפחות הגבת.. ככה יודעים שיש קוראים..דרדוסית
יד' תשרידרדוסית
2 הלכות חפץ חיים
הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף ט'
כשם ששייך איסור לשון הר אם המספר סיפר לו לשון הרע על אחד שעשה דבר שאינו הגון שנצטווינו בליבנו שהדבר אמת, כך גם שייך האיסור קבלה לענין שאר חלקי לשון הרע כגון לבזותו במעשה אבותיו, או שהוא לא חכם.
כללו של דבר: כל דבר שיש איסור על המספר לספר, יש איסור על המקבל לקבל.

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף י'
אף על פי שקבלת לשון הרע אסור מן התורה, מכל מקום אמרו חז"ל שלחשוש מותר. ובאור הדבר, שצריך לקבל את הדבר בדרך חשש בעלמא כדי לשמור את עצמו ממנו כדי שלא יגיע היזק על ידו. ולא יהיה אפילו בגדר ספק, ולכן מחוייב עדיין להיטיב עם הנידון בכל הטובות שצוותה התורה, כי לא נגרע ערכו בעינינו לשום דבר, רק מותר לחוש ולא יותר. ולכן כל מה שמותר לחוש, זה רק במקום שיוכל לבוא לידי היזק לו או לאחרים. אבל בענין אחר, אסור לחוש ללשון הרע ולהאמין בכלל.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (3)
הנה הכתוב אומר "והתקדשתם והייתם קדושים". ואמרו חז"ל (יומא ל"ט.) אדם מקדש עצמו מעט - מקדשין אותו הרבה. מלמטה - מקדשין אותו מלמעלה. והנה בזה כל המאמר כפשוטו. הקדוש ברוך הוא שהוא מקור הטוב והחסד, מכיון שאדם כופה יצרו וממשיך עצמו מעט לצד הקדושה מעט - הקדוש ברוך הוא משפיע עליו קדושה הרבה במלוא חפניים. וכמו שאמרו חז"ל שאמר הקדוש ברוך הוא (שיר רבה ה') : פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. מלטה - מקדשין אותו אותו מלמעלה - היינו שנמשכת קדושה מלמעלה על שורש נשמתו. בעולם הזה, מקדשין אותו לעולם הבא. היינו בעת שיעלה למעלה ויצטרך לעמוד לפני ה', מלבישין אותו בגדי הוד והדר של קדושה.
טו' תשרידרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף א'

איסור קבלת לשון הרע הוא אפילו אם המספר מספר בפרסום לפני כמה אנשים. אף על פי כן אין להחליט מחמת זה שהסיפור אמת. רק יש לחוש ולחקור את הדבר, ואם יתברר שהסיפור נכון, יוכיחו את מי שסופר עליו שעשה מעשה רע.

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף ב'

אין שום היתר להאמין בלשון הרע אפילו אם המספר סיפר לו את הלשון הרע בפניו. כיון שלא שמענו שום הודעה על זה מפי הנידון, וכל שכן אם לא ממש מספר בפניו. רק אומר שהיה מספר את הסיפור בפניו, שאין להאמין לו בגלל זה. ואפילו אם מי שסיפרו עליו נוכח שם ושותק, אין לקחת מזה ראיה שהסיפור אמת. ואפילו הוא אדם שאין דרכו לשתוק, והפעם שותק, אולי התגבר על טבעו והחליט לא לענות על ריב. או בגלל שראה שלא יעזור כמה שיכחיש, לא יאמינו לו. לכן אסור ליקח משתיקתו ראיה שהסיפור אמת.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (5)

ובזה ביארתי הפסוק בתהילים(פ"א י') "לא יהיה בך אל זר ולא תשתחווה לאל נכר אנכי ה' אלוקיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו". ולכאורה היה לו לכתוב מתחילה "אנכי ה' אלוקיך וגו'"
ואחר כך: "לא יהיה בך אל זר". כמו שכתוב בתורה ולמה הפך הסדר? אכן חז"ל אמרו לנו (שבת ק"ה): איזהו אל זר שיש בגופו של אדם זה היצר הרע (דהינו שמתחילה מסיתו לעבור עברות, שאינן חמורות כ"כ, אך לבסוף עברה גוררת עברה ומתירו אפילו להשתחוות לעבודה זרה, עין שם בגמרא)
ובאור הכתוב (שם י"א): "אנכי המעלך" וכו' הוא כן: הלא העליתיך מארץ מצרים כדי שתקבל את התורה, וכמו שכתוב (שמות ג' י"ב) "וזה לך האות וגו', בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה", שזהו תכלית היציאה, וכמו שפרש רש"י ועל כן (תהילים פ"א י"א): "הרחב פיך ואמלאהו". והוא כמו שאמר הרב לתלמידו: פתח פיך ויאירו דבריך" ומה שאמר: הרחב פיך ואמלאהו" כי הקב"ה רוצה לתן לכל אחד מישראל חלק גדול בתורה, אכן באמת תלויה כל לפי כוח המקבל ולזה אמר: "הרחב פיך", רצה לומר: הכן עצמך לקבל הרב, "ואמלאהו" לפי ההרחבה של, אכן הקדים הכתוב: דאימתי יתקיים בידך? כש"לא יהיה בך אל זר" זהו היצר הרע, לא יהיה לו אכסניה בגופך, ואז תוכל להתחזק ולהרחיב פיך לתורה, "ואמלאהו". כי בעבור העליתיך מארץ (וכמו שכתוב{שמות י"ג ט'} "והיה לך לאות על ידך וגו', למען ה' בפיך"). אבל אם יש בגופך אל זר, דהינו מלא הרהורים , חס ושלום, לא אוכל למלאות רצונך להרחיב פיך בתורה.
טז' תשרידרדוסית

בסיעתא דשמיא


 

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף ג'


כשם שאסור לקבל לשון הרע אם שמע מאחד, כך הדין אם שמע משניים או יותר. ואפילו סיפרו לו דבר שאין נעשין המספרים רשעים בגלל שסיפרו אם הסיפור אמת, בכל אז אסור להאמין ולהחליט שזה אמת, כיון שלא חל שם עדות רק בבית דין. אבל חוץ לבית לא. ואם סיפרו שקר מחוץ לבית דין לא נקראים עדי שקר, אלא מוציאי שם רע סתם.
וכל זה להחליט, אבל לחוש, מותר אפילו שמע רק מאחד.

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף ד'

והוא הדין אם יצא קול על אחד שעשה מעשה או דיבר דבר שלא כראוי לפי התורה, בין אסור קל בין איסור חמור, אסור לקבל להאמין לזה, אלא רק לחוש עד שיתברר הדבר. ועל אחת כמה וכמה שייזהר מאוד אם רוצה לספר לאחרים, שלא יתכווין להעביר את הקול הלאה ולגלותו יותר.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (6)

ובכל זאת אל יפול לב האדם עליו.שקשה עליו לטהר מחשבותיו ולהסיר לגמרי הרהורי עבירה מליבו. דאם כן גם מצוותיו ותורותיו לא יועילו לקדש נפשו - ואיך יגיע לתכליתו? אבל העיקר בזה מה שכתבו חז"ל (יומא ל"ח הבא להטהר מסייעין אותו. וכיון שבכל ליבו הוא חפץ להסיר מחשבה רעה מליבו, וודאי יעזרו לו מן השמים. וחלילה אין לו לבטל שום מצוה ותורה גם אם אין מחשבתו טהורה לגמרי. ובכגון זה אמרו (פסחים נ לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. היינו שקדושת התורה והמצווה יסייעוהו.. שיהיה בידו לעשות וללמוד גם לשמה. וזה שנרמזבפסוק הנזכר לעיל גופא: שמתחילה כתוב (במדבר ט"ו ל"ט) "וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם". כתב מצוות ה', היינו לשם ה' רק לענין זכירה, אבל לא בעשיה. שלא הגיע עדיין לטהרת המחשבה במעשה המצוות. בכל זאת יביאו אותו מעשיו אלו להסיר מחשבות הלב ולהתחזק על תאוותיו. ואחר יבוא למדרגה "ועשיתם את כל מצוותי" - שגם העשיה תהיה אחר כך רק לשם ה'. ובזה יבוא למדרגת הקדושה "והייתם קדושים". אמנם כל זה במי שבא לטהר ומתחזק להסיר מחשבות רעות ולהמנע מתאוותיו אז "הבא לטהר מסייעין אותו".
יח' תשרידרדוסית

בסיעתא דשמיא!


 

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף ז'

עתה נתחיל לבאר דין קבלת לשון הרע מאיש שהוא נאמן כמו ב' עדים, או ממסיח לפי תומו, או אם יש דברים הניכרים שהסיפור אמת.
איסור קבלת לשון הרע הוא אפילו אם שמע מאיש שנאמן עליו כמו ב' עדים. ומה שכתבנו בכלל ד' סעיף ה', שמותר לגלות בהצנע לרבו ואיש סודו אם מאמין לו כמו ב' עדים, שם מדובר בדבר שאם לא שב בתשובה מותר לספר בגנותו. כגון שעבר במזיד על עוון מפורסם בישראל ואין כבר מה לדון אותו לכף זכות. אבל כאן מדובר בדבר שאפשר שאפשר לדון לכף זכות, כגון שלא ידע את איסור העבירה, או אולי חטא בשגגה, ובכזה מקרה לא שייך נאמן כמו ב' עדים מי שסיפר לו. כי גם אם זה נכון, התורה חייבה לדון לכף זכות.

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף ח'

וגם בעוון שידוע באיסורו, מותר להאמין בהצטרף 2 פרטים.
א. דווקא אם סיפר לו שראה בעצמו, או לא ששמע מאחרים.
ב. אפילו אם סיפר לו שראה בעצמו, מותר רק לענין להרחיק את עצמו מחברתו עד שייודע שחזר בתשובה מדרכו הרעה. אבל לא לענין ללכת לאחרים ולספר, וכל שכן לא להפסידו בממון או להכותו.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ג' כמה פרשיות בתורה בענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (2)

הנה אמרו חז"ל (סנהדרין כ"ו שאמר הקדוש ברוך הוא לדואג הרשע, כשתגיע לפרשיות מספרי לשון הרע, מה אתה דורש בהם? ובאורו: כשאדם עובר עבירה , בדרך הטבע הוא מתבייש ומיצר בנפשו כשהוא קורא על הענין בתורה. ומפני זה כתב האליהו רבה בסוף סימן קל"ח: מי שהוא עוור או פסח, אין לקרוא לו בתורה בפרשה זו , שלא יתבייש. וכמו כן מי שנחשד על עריות, אין לקרוא לו לתורה בפרשת עריות.
ואם נראה לעניינו, הרי בררנו למעלה שחלק גדול בתורה מדבר על ענינים אלו של שמירת הלשון. ואדם שלא מקפיד בעניני שמירת הלשון, בוודאי בימי חייו יעבור בזה כמה עשרות פעמים. וכמה תצטער נפשו כשיראו לו לעתיד לבוא על כמה עשרות פרשיות בתורה עבר. וידוע מה שאמרו חז"ל (חגיגה ה על הפסוק (עמוס ד יג) "כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שחו". שאפילו שיחה קלה מגידין לו לאדם בשעת הדין. וכל שכן דיבורים אסורים החמורים האלו. בוודאי יוכיחוהו ויערכוהו לנגד עיניו. כמו שאמר הכתוב (תהילים נ' כ') "תשב באחיך תדבר, בבן אמך תתן דופי וגו' אוכיחך ואערכה לעיניך". וידוע מה שכתב הגר"א, שעל כל דיבור האסור צריך לירד לשאול למטה הרבה מאוד, ואי אפשר לשער גודל היסורין והצרות שסובל בשביל דיבור אחד.
והנה אפילו בסוף כשיתנקה מעוונתיו מרוב הייסורים שסובל, ויזכה לטול חלקו בגן עדן, כמה יתבייש שם לנצח כשיגיע לפרשיות אלו. ויתבייש לפתוח פיו בענינים אלו, וזהו לא לשנה ולא לשנתיים, כי אם לנצח נצחים. בכל פעם שילמד פרשיות אלו יצטער לעצמו על זה שחטא והפקיר פרשיות רבות מהתורה.
יט' בתשרידרדוסית

בסיעתא דשמיא!


 

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף ט' [הלכה יומית אחת]

אם מי שסיפר לו הלשון הרע היה מסיח לפי תומו, הדין כך. אם יש בענין לדון אותו לכף זכות, או שהמספר לא ראה בעצמו רק שמע מאחרים, בוודאי אסור לקבל ממנו ולהחליט לגנאי. וקל וחומר שלא לילך ולספר לאחרים, או להפסידו בממון או להכותו בגלל מה ששמע.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ג' כמה פרשיות בתורה בענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (3)

והנה ידוע מה שכתב בספר חסידים , שמצוה שאין לה דורשים היא כמת מצוה ואותה מצוה מקטרגת ואומרת : כמה גרועה אני, שנעלמתי לגמרי ולא מקיימים אותי. והנה זה אפילו במצוה אחת, וכל שכן לפי מה שערכנו לפני הקורא שיש חלק גדול בתורה בעניני שמירת הלשון, אם כן חלק גדול מהתורה מוטל בבזיון. וכמה גדול שכר מי שנזהר לא להכשל בזה, והוא נותן כבוד למצוות האלה. ועליו אמר הכתוב (שמואל א' ב' ל') "כי מכבדי אכבד".
כ' בתשרידרדוסית

בסיעתא דשמיא!

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף י'

אם יש עליו דברים הניכרים שמה שמספרים עליו אמת הוא, הדין כך. אם יש לדון אותו לכף זכות, לא שייך בזה דברים הניכרים כיון שאנו מחויבים לדונו לכף זכות. אבל אם אין כף זכות, מותר להאמין ולקבל.

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף י"א י"ב

ודווקא אם דברים הניכרים ממש. שהם נוגעות לעצם הסיפור בעצמו, וגם ראה אותם בעצמו. אבל אם הם רחוקים מעצם הסיפור, רק קשורים מעט, או שלא ראה אותם בעצמו, אין לדברים הניכרים שום תועלת, ואסור להאמין.
ואפילו דברים הניכרים ממש אינו מועלי אלא רק לענין שיהיה מותר להאמין בעצמו את מה שמספרים. אבל לענין ללכת לספר לאנשים אחרים, אינו מועיל, ואסור. כיון שאפילו אם ראה גנות בעצמו על חבירו אסור ללכת ולספר. ובשום פנים ואופן אסור ע"י היתר של דברים הניכרים להפסיד את מי שסיפרו עליו - ממון, או להכותו.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ג' כמה פרשיות בתורה בענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (4)

והנה ידוע מה שאמרו חז"ל שהמקיים מצוה, אף על פי שה' ציוה אותנו לקיים אותה, מחשיב הקדוש ברוך כאילו המקיים חידש את המצוה. וזה אפילו במצוה אחת.
וכל שכן בענין זה של שמירת הלשון, ייחשב לו כאילו חדש בעצמו את כל הענינים הקדושים שכתובים בפרשיות אלו שעוסקים בעניני שמירת הלשון. כמה גדולה וכבוד יקבל לעתיד על ידי זה, וכמה ישמח ליבו. ויקויים בו הפסוק "ישמח לב מבקשי ה'".
קודם כל סליחה.....שרבובאחרונה
לא הייתי פה פוול ולא ראיתי את זה.....
אז קודם כל ישר כח ו....תמשיכי!
את פשוט מזכה את כולנו
חילך לאורייתא!
פוצל משרשור אחר בשל נצלוש מוגזם🐱יעל מהדרום
חתולה מאומצת.חתול זמני
חתולה מאומצת וחתול זמני יכולים להיות זוג נדירLavender

מזל טוב 🥳

 

(סורי הייתי חייבת)

פעם היתה כאן בפורום חתולה ג'ינג'יתפ.א.

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

מעדיף טריקולוריות.חתול זמני
אולי לזה מתכוונים הנשואים כשהם סונטים מידיLavender

פעם ברווקים הבררנים😊

לא אמרנו שמראה חיצוני זה חשוב???חתול זמני
היה חשוב, עד שאנשי הפורוםLavender

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

טוב, אולי אשקול גם חתולות אפורות.חתול זמני
מצאתי לך את האחת, אין מתוקה ממנה.Lavender

במחשבה שניה בא לה חתול לקשר רציניLavender

לא חתול זמני😸

הקשר רציני, רק החתול זמני.חתול זמני

סתם, אני לא ממש בשל.

כזו?פ.א.

אופסLavender

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

אולי עוד תירשם לכאן איזו חתולה זמנית?חתול זמני
נראה לי שקצת הגזמתם עם הניצלוש לקשקשתיעל מהדרום
לק"י

לא בכל שרשור זה מתאים.

סורי, קיבלתי.חתול זמני
מיאוגזם!חתול זמני
😹😹😹Lavender
נצלו"ש = ניצול שרשור?נחלת
מדויק.חתול זמניאחרונה

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

נראה לי כלו כל הקיצים, הראשונה שפונה אליחסדי הים
שהיא צנועה וצדיקה, אני אמור לה שהיא אשתי.😂😂
מקומות טובים לדייטים בתל אביב?נו, ההוא מהזה

בשעות הערב אז אמור להיות יחסית סבבה

לא דייט ראשון אבל גם לא קשר יותר מדי מתקדם

רעיונות?

נמל תל אביב, הירקון, גני יהושעבחור עצוב
רידינגרקאני
חוף היםשפוי

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

פארק וולפסון - פארק לא גדול וממש חמודריבוזום
אבל גם שאר המקומות שהמליצו מעולים
נווה צדק יפהריבוזוםאחרונה
ויש שם מקומות מעניינים, אפשר לסייר לפי מסלולים באתרי טיולים
אני מספיק טובחקלאי

אני נשבע לך שאתה מספיק טוב

כן, אתה מספיק טוב

המציאות זו לא האמת

אתה מספיק טוב, אני נשבע שאתה מספיק טוב.

גם שאף אחת לא רואה את זה בך, אני רואה.

גם שאתה בעצמך לא רואה, אני רואה.

גם אם במציאות אף אחת לא רוצה אותך, זה לא אומר כלום.

אני אומר לך, א ת ה  מ ס פ י ק  ט ו ב.

אני נשבע.

גם אם אתה בטוח שהקב"ה לא זוכר אותך.

אתה מספיק טוב.

וואי כמה הוא לא זוכר.

שחכת אותי ריבנו של עולם.

אני גם פה

ואני כבר מספיק טוב

א נ י. מ ס פ י ק  טוב.

אני כבר לא מסוגל להתפלל אליך, אני מרוסק מצפייה

ואני מספיק טוב, אתה יודע את זה.

אני ראוי, גם שאני רוצה יותר מדי,

אני לא מסוגל להמשיך לבקש ממך את זה, כי אני כל כך מאמין בך, שאני ממש מתאכז

וזה כואב לי האכזבה, כואב,

להחזיק בה' יתברךאשר ברא

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

כל כך יפה ונכון.נחלת
נכון! תחזיק את זהברוקולי
ואו זה מרגשהפי
מדהים ביותראני:)))))

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

 

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלאחקלאי

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

נכון. מאוד קשה.ואני חושבת שצריךאני:)))))

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

 

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

 

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

..שפלות רוח

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

 

אתה מספיק טוב!עַלְמָהאחרונה

ועוד תבוא האחת שמספיק טובה לך.

מה דעתכן על מישהו שמתחיל בקינוח?זכרושיצאנולרקוד
וזה הצחיק אותי ממש😂

סביר להניח שהפערים בהשקפה הדתית היו צפים די בהתחלהפ.א.
גם אם לא היה נופל בסינון הראשוני הזה, די מהר היו מתגלים פערים בינהם בדברים אחרים 
אולי מתחכם מידי בתור הכנה לדייטנקדימון

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

יש סיפור על הרב אליהואחד איש

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אז הנה משהו הפוךנחלת

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

 

 

 

למה זה הפוך?אחד איש
באמת לא הפוך.נחלת
חח למה לא?Lavender

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

לענ"דנחלת

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

א. אפשר לשאול באופן ישירנחלת

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

 

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

מסכים איתךארץ השוקולד
..שפלות רוח
את לא טועה בכלל יש לי חבר כזה, שדברים שהיו מפריעים לו בעבר-היום גם אם מפריעים לו, כל מה שהוא רוצה זה רק להתחתן
..אני:)))))אחרונה

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

אתם רוצים לפרגן?advfb

תפרגנו על מעשה טוב ואז ממנו תדברו על התכונה שאתם אוהבים בה/ו באישיות.

 

דוגמא - 

תודה שאתה מפרגן לי כל הזמן, ממש אני רואה בזה את העין הטובה שלך

אתה אחד הניקים האהובים עליי בפורומיםקעלעברימבאר
הניק האהוב עליי...חתול זמני
אני מעריך שגם אתה תהיה הניק האהוב עליי בבוא הזמן,קעלעברימבאר

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

אני מזמין אותך לַפּרוֹם.חתול זמני
התרקוד איתי?חתול זמני
וודאי. בוא לשטו"ל. אני לא רוצה לשגע כאן את הניקיםקעלעברימבאר

עם שטויות

למה שטויות?חתול זמני
לא שטויות. שטויות שאני ממלמל. ניקיםקעלעברימבאר

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

מה הכוונה בו במי, על מי מדובר?הפי
באדם שאת רוצה לפרגן לוadvfb

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

למה בעצם?ריבוזום
מה עומד מאחורי ההצעה?

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

למה עדיף להמנע?advfb

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

כחתול זמני,חתול זמני

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

אסבירריבוזום
לגבי ילדים, יש מחקרים בנושא. לדוגמא: נתנו לכמה ילדים לצייר ציור, לחלק החמיאו שהציור מקסים ושהם "ממש ציירים", ולחלק החמיאו על דברים ספציפיים בציור: "אני רואה שהשתמשת בהרבה צבעים. עבדת ממש קשה על הציור הזה!". משהו בסגנון. אחר כך הציעו לילדים לנסות משימת ציור מסובכת יותר. הילדים שהחמיאו להם המחמאה מהסוג הראשון נטו יותר להימנע, לעומת הילדים מסגנון המחמאה השניה שיותר קידמו בברכה אתגר חדש. 
המשךריבוזום

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.


 

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

נכון מאודadvfb

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

אני רוצה לפרגן למישהו עם צרכים מיוחדיםהפי
למה? לא יודעת מלא אור אהבה חמלה רק להיות לידו זה עוזר לי להיות טובה יותר ולראות מה חשוב באמת בחיים

הוא כמובן לא קשור לכאן

להגיד שכיף לך להיות לידו זה אחלה בחלהadvfbאחרונה

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

יש הרבה, זה בעיהאני:)))))
תודה רבה. מאמצת. בעזרת השם.נחלת
נראלי זמן טוב לספרמבולבלת מאדדדד
ב"ה התארסתי לא מזמן

ותודה לכל מי שידע כבר ולא סיפר


בקרוב אצל כולם בע"ה!

מזל טוב!! שיהיה לכם הרבה טוב ביחד!!יעל מהדרום
דיי באמת(;?הפי
חח אין עליך 
מזל טוב!אנונימי 14
וואו מזל טובבברקאני

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מבולבלתתתת!!!! מזזזלללל טווובבב!!!🤩🥰❤הרמוניה
מרגש ממשארץ השוקולד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

תודה רבה לכולם!🤗מבולבלת מאדדדד
מזל טוב!חדשכאן

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

איזה יופי, בשעה טובה!! הרבה נחת ושמחה!נפש חיה.
כיף לשמוע, מזל טוב!advfb
מזל טוב! איזה יופי ב"הוהוא ישמיענו
ברוך השם!נחלת

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

וואו יקרה! מזל טוב ענקי 🥳❤️נגמרו לי השמות

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

מזל טוב!ניצן*
בשמחה ובאהבה
...רחל יהודייה בדםאחרונה
מזל טוב 
קבוצות שידוכים לדתי תורני/ חרדלניקיsh121234

שלום

האם קיים קבוצת ווצאפ עם הצעות של בחורים דתי לאומי תורני או חרדלניקים בגיליי 20-29?

אולי יעניין אותך