הוא אמר (אאל"ט!! ) שבין הרבה אנשים, אתה מרגיש את הלבד הזה,

את זה שאתה זה לא כולם.. לא זוכרת ממש.. אבל זה באמת נכון במקרים מסויימים..

יש את העולם הזה שכולם עוזרים לכולם ואנשים נרתמים ואם אתה צריך עזרה-

אין מצב שלא תקבל וכו'.. אבל יש את הסיטואציה שאתה לבד, בין המון אנשים..

אתה אחר, מחפש משו ולא מוצא..

ככה אני מבינה את זה

שב"ש

החברים שלנו ומעולם לא נצליח להיזדהות איתם ולהבין אותם

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....