נכתב על ידי הרב יואב מלכא,
זה ארוך אבל שווה קריאה:
יהונתן בוכה בתוך הבור, בוכה בלי דמעות,
בלי קול ובלי מילים.
לא על עצמו לבד יהונתן בוכה;
על כל מיני יוסף בתוך הבור הוא בוכה.
אחינו יהונתן, יוסף התורן,
בוכה על פגם האחווה שטרם נתקן.
מהרהר יהונתן בתוך הבור,
שמונה עשרה שנים נמצא כבר בתוכו,
ברוב זמנו חושב ומהרהר:
"הלא בנאמנות שירתתי,
לא בגדתי מעולם;
לטובה רק נתכוונתי,
להציל מאסון וביזיון!
עושים לי עוול נורא".
מי שהעלה את יוסף מן הבור יעלה יהונתן אל האור.
במהרה יתקיים ביהונתן הגיבור
"העלית מן שאול נפשי,
חייתני מיורדי בור".
מתפלא יהונתן בתוך הבור:
"אחיי, למה בי בגדתם?!
מבשרכם העלמתם עין.
הלא אני הוא זה, שלכם הודעתי
זדון אויב להשמידכם בגז ממית.
סיכנתי גוף ונפש,
ואתם מצטלמים, מדברים, מצהירים,
אומרים כה הרבה ומעט כה עושים...
גדול כאבי כאן בבור בלעדיכם,
וכואבת יותר שתיקתכם".
יהנותן זוכר בתוך הבור.
שכחנוהו, אך הוא לא אותנו.
את עמו חולם וחי,
כל הזמן על טובתם היא מחשבתו.
רב כישורים וגם גאון אדיר,
שנתו מדיר על בעיותינו:
ביטחון, חברה וכלכלה.
מכספו המועט לישראל הוא תורם.
בשליחותו אשתו אבלים תנחם.
מאמין יהונתן בתוך הבור,
שאינו לבד בחושך.
ה' שם לצידו,
מאיר פניו, סועד את ליבו.
תמונות קשות הם מציגים
מול שתי עיניו,
מתאמצים להשחית נשמתו,
והוא נשאר בצדקתו.
לריבונו של עולם תפילתו הזכה:
"הראני כותלי מקדשך!"
