זאת לא אופנה.

ברגע שנגמר גיל ההתבגרות האידאל עומד למבחן.

וכשאתה מדבר באידאליות,

אין לפחד מהמבט המזלזל.

קדימה.

האידאלים לא עצרו.

תקופה חדשה.

כשנהיים בוגרים האידאליסטיות לא יוצאת מהאופנה, היא פשוט כבר לא משתלמת (כמה זה יוצא לחודש?).

בכ"מ זה לא חייב להיות ככה!!

אני אישית מוכן להצהיר כאן ועכשיו שאני לא אעזוב את האידאלים גם אחרי גיל ה"דם חם".אם אני לא אשאר עם האידאלים אני פשוט אגיע לגיל 40, אסתכל אחורה ואגיד" מה עשיתי כל החיים??" 

פשוט אחרי התיכון אתה כבר לא נמצא בחממה שמטפחת את האידאלים שלך.

כשאתה יוצא לעולם הגדול, אתה צריך לטפח אותם לבד וזה הרבה יותר קשה.

בכל הציבורים יש אידאלים. גם אצל התל אביבים,גם במאה שערים וגם ביצהר.

די לסטיגמות האלה! 

עצוב בהחלט.

רק בואי נבטיח שאנחנו לא נהיה כאלה.

ואסור לנו לומר את זה!! 

יש גם היום מבוגרים אידיאליסטים רק צריכים להיות עוד הרבה כאלה..

אנחנו נהיה הראשונים שיראו שזה לא נגזר מראש!!

זאת מלחמה, בע"ה שננצח בה.

שרה-

נמאס לי מתהליכים!!

סתם סתם, יהודי זה לחיות בתהליכים, ישתבח שמו..

אמן שנגבור על זה!

תודה!

די ביישנו את עצמנו,

איפה הגאווה?

כל אחד עומד שם בתנוחה של "תדמיינו שאני לא פה".

באמת אנחנו צריכים לא לפחד לעמוד על שלנו..

טעטע!

וככה בע"ה נסחוף אחרים..

מנסיון שלי כשמארגנים מחאה\כל דבר אחר(שאנשים אומרים לא יהיה לאף אחד כח לא יצליח)

עוברים אחד אחד אם יהיו 200 איש תגיע???

מוצאים 200+ ואומרים לכולם יש 200 איש תגיעו, זה הדרך היחידה ובפעם אחרי זה באים יותר.

נ.ב לדברים כאלה רצוי להפיץ בקשת רחבה ולא רק בתוך היישוב(או היישוב העירוני במקרה שלך)

בעזהי"ת

אני בוגרת, בהחלט. ילדה גדולה.

ואני א-י-ד-א-ל-י-ס-ט-י-ת.

אם זה אומר שאני אצא לשבת חב"ב של התנועה, או שאני אתלהב מדברים קטנים, או הכל.

לפעמים יש אומרים שאפילו קצת ילדותית [אבל בקטע הטוב, לא הקטנוני-]

ומי שרוצה פירוט מוזמן לאישי.

וזה לא יקרה מהר, ממש לא..

אבל זה תהליך [מוכר?]

וזה תהליך שיכול להיות.

וזה פשוט דורש הרבה חוזק, ולהמשיך לחפור גם כשלא שמים עליינו..

כי אם נתייאש מול קרירות- בעצם גם אנחנו עזבנו את האידיאלים.

ואם הנוער אינטרסנטי, ומשת"פ כשזה נוגע אליוי, אז צריך לגרום לזה שהמקרה הזה -ייגע בו!

ולא רק בעוז שהכל נוגע אליו. גם באחרים..

אבל לא להתיאש!! ממש לא!!

את האש שבוערת לכוון גם לכיוון של להבעיר אחרים סביבך.

אם הנוער יבער, זה יידביק גם מבוגרים.

גם אם לא את כולם, אז חלק מהם!

אז אנשים כמו חדוה שבטח הייתה אידיאליסטית כשהיא הייתה בגילך..

השוטר לא שם על הנוער.

והנוער שם על עצמו? כמה אנשים כמו היו שם?

יש 500 ח'ברה שהיו יכולים להיות שם!! 500!!

אם היו שם לפחות 200 זה היה נראה אחרת.

חננאל הוא אחד האנשים הכי תורמים ביישוב, ויש לו  משפחה לפרנס ויישוב לנהל.

עליו בטוח אי אפשר להגיד שהלכו האידיאלים.

אני חושב שהאידיאלים באמת נעלמים והופכים למונחים הרבה יותר גבוהים.

כגון ,בניין של תורה, משפחה, שליחות, גרעין תורני וכדן'

תחשבי שגם לגדל משפחה כמו של חננאל או של חדוה זה חתיכת שליחות ונראה לי ממש לא שייך לתת עליהם ביקורת כזאת. וחוץ מזה, לגבי חדווה זה ממש מוזר, כי כל פעם שהייתי צריך אותה שנה שעברה היא עזרה לי בשמחה ונתנה לי תחושה טובה. אז אולי זה תמונת המבט שלך ותזכרי שגם אם היא לא מתייחסת לכל פנייה שלך עדיין היא תורמת הרבה מאוד ביישוב.

אבל האם זה נכון להמיר את כל האידיאלים "רגעיים" לדברים יותר גדולים [כמו הדוג' שנתת]?

ברור זה עצום וזה אדיר ואשרי האנשים האלה שלא מפסיקים לפעול....

אבל אולי יש מקום גם לדברים הרגעיים, במיוחד אם זה בא כבקשה מהציבור..

כמו שכנרית אמרה, נמאס מהתהליך.

לא כי תהליך זה לא טוב, אבל לפעמים יש רצון לראות דברים של רגע, מול העיניים.

אז נכון, זה לא יחזיק מעמד כמו התהליך. אבל שקוף שזה שם. אי אפשר להתעלם.

לא צריך לחפש את זה קורה.

אם הם כאלה אידאליסטים, למה דבר כזה הם לא יכולים לעשות. יש להם אידאלים, אז איפה הם??

היה פיגוע. רוצים לרדת להפגין בכניסה. זה לא מספיק בוער להם?

מישי,כנרית, ניגון הרעה, יאללה,זה לא עסק שיש כאן פורום פנימי של היישוב...

זאת התשובה היחידה בערך,

כמו שכבר נאמר בשיר "ואם אתה מרגיש עוד לפעמים תחושה מוזרת

                              שלא הכל צודק ושיכול להיות אחרת-

                              סימן שאתה צעיר..."

ככה הם המבוגרים, אפשר להגיד שהם השלימו עם איך שהעולם,

כשאתה מבוגר אתה מקובע, אתה מחויב,

מה לעשות שאני יכול ללכת לשמח בשמחת תורה, לעומת מישו שיש לו משפחה ועבודה..

אפשר להיות גם מבוגרים וגם לא עייפים. לדעתי זה ממש לא מחייב.

יש המון מבוגרים עייפים. רוב המבוגרים. אבל זה לא מובנה! אפשר להיות אחרת!!

דוגמאות.: סתיו שפיר, יוני שטבון, נפתלי בנט, יאיר לפיד, וכו'.

"אם כשהיתי קטן התנדבתי, כשגדלתי פתחתי ארגון התנדבות" (מישהו, שם, שם)

כנרית צודקת בהחלט שהמון מבוגרים שוכחים את אידאלים. זה עצוב.

למרות ש- לדעתי כל עבודה שהיא זה חסד.

חסד לעולם, תרומה במשהו..

בתור "מבוגר", האידיאלים שלי לא השתנו.

אני פשוט מנתב אותם בתורות אחרות.

במקום ללכת לסיבוב שערים אני עולה להר הבית.

במקום להדריך אני לומד עם ילד/ים צעיר/ים תורה(לוקח ילד כפרויקט).

במקום להתנדב אני תורם בישיבה שלי כמה שאפשר.

וכדו'...

ויחד עם זה, אידיאלים אחרים שקודם לא תפסו מקום משמעותי בסדר היום שלי(באופן יחסי), תופסים כיום מקום הרבה יותר מרכזי.

לימוד התורה, למשל, שתופס לי את רוב שעות היום(בין 8 ל-14 שעות ביום ממוצע).

כיבוד ההורים, שאני מקיים יותר בזכות זה שאני יכול להגיע יותר הביתה(בישיבה התיכונית למדתי במרחק חצי ארץ מהבית. הישיבה במרחק שעה וחצי-שעתיים נסיעה בטרמפים.).

ועוד.

האידיאלים לא נעלמו, הם פשוט קיבלו "לבוש" חדש. הם באים לידי ביטוי בצורה אחרת.

אז נכון, יש אנשים שככל שהם מתבגרים יותר הם מתרכזים יותר בעצמם ובמעגל המצומצם שמקיף אותם באופן בלתי נמנע.

אבל ממש לא כולם כאלה!

רק תפתחו את העיניים לראות, ותשימו לב כמה אנשים תורמים צדקה, עוסקים בגמילות חסדים בעבודה/בשכונה/וכדו', כמה כיבוד הורים, כמה השקעה הם שמים בחינוך הילדים ומה שקשור לזה... לזמן שהם מפנים כדי ללמוד לימוד תורה קבוע ביום... אני מכיר אדם שעובד בכל יום "מצאת החמה עד צאת הנשמה" וכשהוא חוזר מאוחר בלילה הביתה - גמור מעייפות - הוא לומד תורה בכל יום, בחדר, עד שהוא נרדם. ואז אשתו מעירה אותו לקצת "זמן איכות"... איך אפשר לומר על בנאדם כזה שהוא איבד את האידיאלים שלו??? הוא פשוט עמוס וטרוד עד מעל הראש - ועדיין משקיע את כולו במה שאפשר. ומעודד ומחנך את הילדים שלו לחיות בצורה לא פחות אידיאליסטית ממה שהוא.

שוב, רק לפתוח את העיניים.

מתחילים החיים.

 ברגע שמתחילים החיים מתחילים האידאלים.

וכשאתה מדבר באידאליות,מסתכלים עליך בהערכה ורוצים שתמשיך.

התחלה.

יש יותר אידאלים.

תקופה חדשה.

בס"ד

 אידיאלים זה אורח חיים,זו דרך שצריך לחיות לפיה...

זה שאיפות,חלומות-וגם הישגים! ואם אני לא מביאה את האידיאלים שלי לידי מעשה-אין בהם כל ערך,אם אני לא עושה את ההשתדלות שלי,את ה100% שלי להגיע למה שאני רוצה להגיע,גם אם האידיאלים רחוקים מידי-זה יישאר רחוק מידי

אבל לרגל דיון רציני כזה, הרגשתי חייב לקפוץ ולהביע דעתי...

אני מכיר את התופעה הזאת שכשמתבגרים האידיאלים קצת נחלשים כי "נכנסים לחיים", אבל (ממש בקצרה כדי לא לחפור לכל החברה הצעירים...) - זאת המשימה שלכם, חבר'ה, גם אם בדורות הקודמים קצת נחלשו, אתם צריכים להישאר עם אש בעיניים עד גיל 100, שומעים? רק אנשים עם רצון, כוח, נחישות והמון המון אידיאל ותעוזה, הצליחו להזיז דברים בעולם - גם אנוכי הקטן משתדל עדיין לשמור את ה"Tש" הזאת, גם אם לא כל יום (קשיי חיים), וגם אם לא כל דקה - אבל שמשהו מההתלהבות הזאת תשאר בכם תמיד!

העם איתכם!

האידיאלים שלי......

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....