ואני דיי מבוגרת לעומת רוב חברי הפורום,

עבדתי במקביל ללימודים,

גם שנאתי את המחשבה של להיות נשואה ולחיות על חשבון ההורים, בעיני זה נורא שאדם לוקח החלטה כ"כ משמעותית על חייו שמעידה שהוא אדם גדול ואחראי על חייו אך נזקק להוריו, כמו ילד שמבקש דמי כיס.

אז כן ההורים מימנו לימודים ומגורים, אמרו שאני יכולה להתפטר אם קשה לי..

והיה לי קשה, אך בעקשנות החלטתי להמשיך.

לימודים כל יום+ בממוצע 3 משמרות בשבוע...

מצאתי את עצמי ערה עד שעות מאוחרות כדי לסיים, ישנה שעתיים-שלוש בלילה ומגיעה עייפה ללימודים.

ולא יצאתי לשום מקום, לא למקומות שאפשר להכיר בנים ולא סתם להנאה..

עכשיו תארו לכם כאן גם הו נוספים חיי משפחה? ללא ספק הייתי ממש ממוטטת במקרה כזה.

אז מה הפתרון?

או להתחיל לצאת אכן מאוחר יותר, בסביבות גגיל 23-24, להתחתן בגילאי 26-28 זה לא כזה נורא ואפילו לעיתים דבר טוב ואחראי, שני בוגרים באמת...

או לחיות על חשבון ההורים, ובמציאות של היום שהרבה מתחתנים מוקדם זה אולי אפילו אופציה לא ממש רעה...

בעזהי"ת.

גם אנחנו בע"ה נתמוך בילדים שלנו בבוא העת. זה טבעו של עולם...

[כמובן רק אם יש יכולת ורק אם הצד הנותן נותן בכיף והמקבל לא חונק.]

רוצים שתתחתן והן מודעים למצב הכלכלי העתידי שלך - הם יעזרו לך בשמחה אם יש להם. כמובן למצוא עבודות מזדמנות, ואיכשהו הקב"ה מגלגל את זה שכשצריך - אז הכסף מגיע.

הנחה בארנונה, מלגות, מיצאת עבודה וכו'

בעזהי"ת.

אני, למשל, לפני החתונה הייתי מאוד עצמאית. שילמתי על עצמי כמעט הכל (חוץ מחשבון פלאפון ).

וזה היה מאוד מתוך אידאל- שזהו, התבגרתי והגיע הזמן להיות עצמאית ופחות לנטל על ההורים. אחרי הכל זמני בידי ואני יכולה לכלכל את עצמי. ההורים בשמחה נתנו צ'ופרים ודברים, אבל בגדול זו היתה המגמה.

ועכשיו כשהתחתנתי, ההורים תומכים בנו יפה יפה! וכל זה בשמחה ממש!

מבחינתי זה בסדר- כי הם רוצים לתת, ואני באמת צריכה את זה.

מבחינתם זה בסדר- כי מי אמר שהנאות זה רק בילויים אישיים והשקעותמטורפות בבית? אתם יודעים איזו הנאה זאת לראות את הילד שלך חי באושר כנשוי? אחרי הכל הנתינה לילדים לא מתחילה ולא נגמרת בכסף, זוהי נתינה אינסופית, מתוך אהבה עצומה.

אז כן ההורים שמחים מאוד לעזור במה שרק אפשר!

[ושוב, אני מדברת על הורים מהסוג שיש להם ושהם רוצים לתת. יש מקרים אחרים שאני לא נכנסת אליהם...]

בעזהי"ת.

לא הרגשתי כנטל. הרגשתי שאני יכולה לעזור- אז למה לא?

חתונה זה דבר חשוב מאוד מאוד. וכשההורים מאמינים בזה, הם מוכניםלשלם על זה הרבה לטובת הילד שלהם.

בסופו של יום אין כזה דבר "אין כסף". יש. זה רק עניין של סדרי עדיפויות...

בעזהי"ת.

ואני מאמינה שגם למי שקשה לסגור את החודש יש חסכונות. אנשים לא נוטים להתבסס על העו"ש...

[כך אני מקווה לפחות]

בכל אופן, אם יש מקרה קיצוני של מחסור בכסף- בד"כ הילד יודע את זה מראש, ולכן עליו להשתדל ולחסוך בשביל זה.

ותמיד אפשר לעשות אירוע צנוע יותר, לא חייבים שהכל יהיה נוצץ ומליון דולר...

בעזהי"ת.

אבל גם לא "לא תקין".

אני מאמינה שכמו שההורים שלנו עוזרים לנו עכשיו, גם אנחנו בע"ה בבוא העת נעזור לילדים שלנו.

ככה זה בעולם, מעבירים הלאה לדור הבא דברים טובים ועוזרים כמה שאפשר.

שאין דרך אחרת! (אלא אם כן את מתכננת לגור בקראוון באחד מהיישובים.. נראה לי שאז ההוצאות קטנות ממש. תקנו אותי, בעלי הניסיון, אם אני טועה ).

גם אנחנו ממש לא רצינו להיעזר בהורים שלנו, אבל פשוט אין ברירה! (ואני עוד עובדת, והוא אוטוטו יסיים ללמוד... אנחנו נשואים כמה חודשים)

כן כדאי כמה שפחות להיעזר בהם (ההורים שלי נתנו לנו לגור בדירה של המשפחה בשנה-שנתיים הקרובות. כל השאר - ארנונה, חשמל, מים, גז, אוכל, לימודים, ביגוד, תשלום חודשי לוועד בית, נסיעות וכו' - על חשבוננו ב"ה).

אבל אני חושבת שא"א שלא להיעזר בהם בכלל וגם להתחתן לפני ששניכם עובדים...

זה מהניסיון שלי...

מוזמנת לשאול גם בפורום "נשואים טריים".

ב"הצלחה רבה בכל!!!

בעזהי"ת.

תחשבי שביישוב את צריכה לשלם מלא כסף על נסיעות, והקניות גם יותר יקרות (כי אין סופר גדול וזול ליד הבית), ובד"כ בחודשי החורף קפואאא אז מוציאים מלא על חשמל בשביל חימום, ועוד צרות שכאלה...

[ואת זה אני אומרת מניסיון]

ביישובים קטנים מהר מאוד מגיעים למצב שבו מחזיקים רכב, שעולה יותר מהשכירות במקום גדול יותר.

אצל הוריי מעולם לא היה רכב, לא ראיתי שזה חסר למישהו בשוטף כשהכל קרוב.

גם לשכור הסעה פעם בכמה חודשים לארוע (500 שקלים לערב) עולה פחות מלהחזיק רכב לאורך כל התקופה.

אם יש בעיה של מעורבות יתר של ההורים, יותר טוב לא להיות תלויים בהם כלכלית. לא נעים מצד אחד לקבל כסף, ומהצד השני להמנע מלקבל את עצותיהם. ובדומה לכך, אם ההורים לא שלמים עם המצב שגורם לכם להיות תלויים בהם. למשל, הבעל אברך, וההורים חושבים שראוי שיצא לעבוד.

אבל במקרה שאין את הבעיות האלה וההורים יכולים ורוצים לתת, נראה לי סביר מאוד לקבל.

(נראה לי שגם במצב כזה יש מעלה שהאדם יהנה מיגיע כפיו, אבל שלא  נכון להקריב לצורך כך יותר מדי).

בעזהי"ת.

אנחנו יצאנו 4 חודשים עד החתונה ואנחנו הכי מאושרים מזה שיש!!!

[הייתי חייבת להביא את האירוע המשלים של מה שהצגת]

פעם שמעתי מהי רשימת המכולת היוצרת את החתן המושלם: למד ברצינות בישיבה, שירת כקצין בצה"ל, יש לו תואר ומקצוע מסודר, וכמובן - עד גיל 22...

הדוס הטיפוסי עושה הסדר, דבר שנמשך לפחות 5 שנים, רק אחר כך הוא יכול ללמוד תואר, כך שבמקרה המושלם הוא יוצא עם תואר ביד בגיל 26. לבנות הבעיה פחותה, אבל גם קיימת: שרות לאומי, לפעמים שנתיים, שנה לחרוש לפסיכומטרי  (כן, יש לי הרבה אחיות, אתן לא תעבדו עלי..) ומי יודע מה עוד. החילונים חיים ב'זוגיות שאינה מחייבת' עד גיל 30 בערך, ואז הם מתחתנים כשהם כבר די מסודרים. מה לעשות, אצלנו זוגיות היא בהכרח חתונה, וקשה מאד לרוב האנשים לחיות בבדידות עד שהם יהיו מבוססים כלכלית. כך שיתכן שעדיף להתבסס קודם (אגב זוהי הדרכת חז"ל: 'יבנה בית, יטע כרם, ואחר כך ישא אשה - סוטה מד עמ' א'), אבל לדעתי צריך להשלים עם העובדה שבדורנו זה לא אפשרי. ההורים יעזרו בהתחלה, ובעז"ה בהמשך עומדים על הרגליים לבד.

לא כל כך מבין את הטיעון 'למה שלא יהנו בעצמם'. אני מרשה לעצמי להניח שהאושר שלך הוא האושר של ההורים, ואם את מתעכבת בגלל סיבות שכאלה את דווקא מצערת אותם. חוץ מזה, ככה זה משפחה. כשהם יזדקנו, יתכן שהם יזדקקו לעזרה שלך. האם הם צריכים להתבייש בזה? האם את תרגישי רע עם זה שאת מסייעת כלכלית להורים שלך?

אלא אפשר לחיות בצמצום בהתחלה ולהסתדר גם מעבודות צדדיות..

כמובן שזה משתנה ממש מאדם לאדם, למשל אדם שבשיעור ד' שרוצה להתחתן, אבל מתכנן להמשיך להישאר בישיבה, יציבות כלכלית לא תהיה לו..

כסף מההורים- לענ"ד גם משתנה מאדם לאדם ומזוג לזוג..יש הורים שלא יכולים טכנית,ויש הורים שלא רוצים,ויש הורים שרוצים,ויש הורים שרוצים מאוד לסייע כלכלית..

צריך לזכור שהכסף הינו רק אמצעי בחיים שאמור לשמש ולשרת אידיאלים שבשבילם אנחנו חיים, וכשהאידיאלים מספיק גדולים וחשובים, הכסף הופך להיות פרט שולי לענ"ד.

מתי שאדם מרגיש בשל שיצא.מתוך אמונה שהקב"ה לא סתם נתן לי תחושת בשלות כרגע,כנראה שזה הזמן המיועד לי.ולא צריך לתלות עצמנו בכסף כי הקב"ה הוא המפרנס הראשי.צריך ללכת באמונה תמימה בזה ולא לתת לכסף לדחוק אותנו לפינה בכול תחומי החיים.

מצד שני לעשות השתדלות ולחפש בזמן הזה עבודה רצינית.

על אף הקדמה, השוויון ושאר הירקות, ברוב המשפחות תפקיד המפרנס מוטל על הגבר, מה גם שברוב המשפחות הדתיות האישה נכנסת להריון די מהר, והזאטוט לא ממש עוזר לצבור נכסים . בשורה התחתונה, עדיף לצאת עם בחורים יחסית מבוססים. 

אם הבחור הוא אברך, הסיכוי שהם יהיו מבוססים כלכלית, אפילו אם האישה כבר עובדת, הוא קטן...

אז כן, אולי בשנים הראשונות יהיה קצת קשה ונצטרך להצטמצם קצת ברמת החיים שהורגלנו אליה, ובמקביל גם נצטרך לדעת לקבל מההורים בלי רגשות אשמה - אבל זה שווה את זה שהבעל מצמיח את המשפחה מתוך עולם התורה שבו הוא שקוע כרגע...

את החתימה

שכבר תהיה לך ביד דירה 5 חדרים לפני החתונה+רכב+50 אלף בצד להוצאות מיוחדות?

כן, הקצנתי, אבל מה שאני בא להגיד זה - אין סוף לחשש של "ביסוס כלכלי" - אתה תמיד יכול לחשוש שאם לא תשיג משהו עכשיו, לא תוכל או יהיה לך הרבה יותר קשה אחרי זה בתור נשוי להשיג אותו...

אבל ככה לא מתקדמים לשום מקום!

בואי ננסה להגדיר מחדש: להתחיל את החיים כשאתה במצב נפשי בו אתה יודע שעם מצבך הכלכלי כמו שהוא כיום, תוכל לנהל בית גם אם לא באותה רמה של פעם בבית ההורים...  - כשיוצאים מתוך נקודת הנחה כזאת, פתאום הדברים יותר קלים - אתה חושב לעצמך האם תוכל להצטמצם, האם כמו שאתה מכיר את עצמך תדע למצוא עבודות (כמובן שהרבה תלוי גם ברצון שמיים...) ולממן את עצמך, וגם, כן, תחשוב עם עצמך האם לקחת  כסף מההורים יהיה בסדר בתחילת הדרך, כי זה מה שהרבה עושים (בסוד אגלה - גם אם הם לא רוצים...ההורים יודעים מה חשבון הבנק שלך, והם יכניסו אליו כסף גם אם לא תרצה...)...

אז, במצב כזה שהתשובות יהיו חיוביות - יהיה אפשרי להתחתן כשהמצב הכלכלי הוא בהתאם למה שאתה מוכן להסתגל אליו...

תתחילי לחפש וכשתמצאי תדברו על זה ביניכם

אפשר להסתפק במעט וששניכם תמצאו עבודה זמנית שתוכלו לשלב עם הלימודים

ואם זה כל כך מדאיג אותך תתחילי לחפש עבודה כבר עכשיו ותחסכי

לא חושבת שצריך להחזיק מספיק כסף כדי לקנות בית, אבל כן שיהיה מספיק (בשיתוף עם הבן זוג) בשביל הוצאות בסיסיות.

ולהתחיל לחסוך כמה שקלים בצד, בחופשת הקיץ או בכל ההזדמנויות האחרות שיש (ויש!).

חיילים קרביים  מקבלים בד"כ אישור עבודה (כלומר, למעשה, אישור לעבוד בשבת - קייטרינג, שבתות ארוח וכו'). תלמידי ישיבה יכולים לגרד כמה שקלים בימי שישי ובמוצ"שים, כל אחד לפי התוכניות והיכולות שלו.

גם אם לא יוצאים עשירים, יוצאים עם כמה שקלים בצד, עצמאות, וחשוב יותר מזה - כמה כלים להתנהל איתם בעולם.

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

יש גבול במראה מבינה? תסתכלי באחוזים כמה את מורידה

אם אמרו לך את זה הרבה כנראה שזה נכון ואם את לא שומעת את זה הרבה ואת חושבת שחצי חצי הגיוני .

צריך חן .. אבל לא לחפש את מלך היופי להתמקד בשאר הפרטים.

עוד דבר אני חושבת שדווקא נשים שפחות מרגישות בנוח עם היופי שלהן יחפשו אותו אצל אחרים ..

אז לשים לב איפה את לא מקבלת את עצמך

לכל אחד חשוב משהו אחר

חיצוניות זה המון

הבעיה בסינון כזה היא

שמראה כמו כל תכונה אחרת

יכול להפריע ואחרי זה כבר לא

אפילו למצוא חן

וגם להיפך

ככה שסינון ע"פ תכונות

הוא לא בהכרח נכון

זה גם "אנרגיה" שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים ליד הבן אדם. וזה כבר קריטי למערכת זוגית בריאה.

האישו הוא לא התכונה/ האנרגיה

אלא

איך היא נתפסת

וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה 

אבל קודם כל לא לפסול את זה כ"מראה חיצוני וזהו". לפעמים זה באמת רק זה, לפעמים יש עומק.

חוזרת קצת על דברי קודמיי, אבל מתמקדת במה שכתבת "רק אם... אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים". אני לומדת מזה שהסינון החיצוני הוא כבר בשלב ההצעה, וזה חבל, כי תמונה הרבה פעמים לא מספיק משקפת: אפילו את החיצוניות הפשוטה ממש של מראה בלבד, ובטח שלא את השדר הכללי ופוטנציאל מציאת החן החיצונית שתלוי גם בחיוך, מנגינת דיבור, מחוות וכו' (ובטח לא את הפוטנציאל של מציאת חן שאינה חיצונית, אבל זה מובן מאליו)

אם ממש רוצים לראות תמונה לפני, אני חושבת שזה צריך להיות רק כדי לפסול במקרים שממש נראה שיש דחיה. עדיף לדעתי לברר דווקא את כל הפרטים האחרים ולא לבקש תמונה, כי מהחיצוניות (שהיא גם חשובה!) תתרשמי באופן הכי משקף בפגישה.

סטטיסטית את לא נופלת על מכוערים. יש הרבה חבר'ה שנראים בסדר ופשוט לא חתיכים.

הבעיה בלהתחתן עם אדם מכוער היא שאת לא נהנית להתקרב אליו. החיסרון בלהתחתן עם אדם נחמד וממוצע היא שאת תרגישי ש"התפשרת" או ש"יש יפים ממנו", בזמן שבפועל הוא כן יפה וכן מושך ולא מעורר רתיעה.

כל אחד מציב לעצמו את הקו שבין רתיעה להתפשרות, אבל הרתיעה היא די בינארית וההתפשרות היא ספקטרום רחב (יש כאלה שאם הבחורה לא דוגמנית על לא טורחים אפילו)

אני כותבת מה שעולה בי כרגע מול השאלה שלך, קחי רק מה שמתאים ונכון לך.

השלב שאת מדברת עליו הוא שלב שאת בעיקר רואה בו תמונה, ולא פגשת את האדם עצמו והמכלול שהוא. ואפשר להבין את הצורך והרצון להתחבר בנראות לפני שמעמיקים חיבור, זה משמעותי במיוחד לאנשים מהסוג המתמסר, שאם הם נכנסים פנימה הם לא יגידו לא מהר כל כך. ואם את מהסוג הזה, יכולה להבין למה תעדיפי לא להיכנס למקום שעשוי להיווצר חיבור פנימי, כך שאם את לא מתחברת לפן משמעותי שאת הולכת לפגוש כל יום, יהיה פער ביחס כלפי בין ההערכה לפנימיות למה שמתעורר בך בהסתכלות החיצונית.

אז מול זה, אפשר לצטט פה מחקרים על זה שמציאת חן מתפתחת ככל שמכירים יותר חלקים פנימיים במי שמולנו, ודי בשלב ראשוני שיהיה נעים להתבונן בו, ואפשר גם להסביר כמה תמונה אחת סטטית (שלא תמיד היא גם כזו מוצלחת...), לא משקפת בכלל מי הנשמה שעומדת מאחורי התווים החיצוניים האלו, או להתחיל להסביר על האור הפנימי שזורח כשנפגשים עם חכמת האדם שמאירה אותו.

אבל משהו בי אומר שיתכן ויש פה בקשה עמוקה מתוכך, שיש מצב שברגע שתביני מה בעצם את מבקשת, ומה המשמעות הפנימית של מראה כזה או אחר עבורך, באילו עניינים פנימיים זה נוגע אצלך, ואת זה תבקשי במהות של האדם ולא רק בנראות החיצונית - גם תמצאי את הדרך איך לגשת להצעות מכאן והלאה.

ויכול להיות שאפילו תרצי לחזור להצעות שקיבלת.  

במקום הזה מול המקום הפנימי שיודע טוב מאוד לומר ''זה לא'', אולי כדאי להתמקד במה כן משמעותי ולמה זה משמעותי לך. את יודעת מה את מחפשת שם שיתגלה לך על הבחורים מתוך ההתבוננות בתמונות שלהם? אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, אבל עולה בי מחשבה שלפעמים כשלא יודעים מה בדיוק מחפשים שם (ויתכן שזה בכלל לא קשור לחיצוניות, אולי מתבטא דרכה אבל זה לא העניין המהותי), הנטייה שעלולה להתפתח תהיה להימנע מהכל ולהכל להשיב בלא, גם אם אין סיבה אמיתית.

וזה מקום שכדאי לעשות בו בירור עומק פנימי כדי להיות מכוונת, קודם כל עבורך, ואחרי זה כדי להיות עירנית ובתשומת לב לזהות את זה במי שמגיעים אלייך, ולא לפספס את מה שיכול להיות הטוב עבורך.

מה בתכלס?

נסי להבין עם עצמך או עם מי שיכולים לכוון בבירור הזה, מה בעצם את מחפשת באותן תמונות ולא מוצאת. מה את היית שמחה ורוצה לראות, ומה ההרגשה שזה מעלה ומעורר בתוכך כשאת רואה מישהו שנראה כך?

(אפשר להתחיל במה את רואה ולהעמיק מה זה אומר שיש לו כך וכך ... מה זה אומר על מישהו שיש לו כך וכך? ומשם להמשיך...).

עוד נקודה שחשוב לומר - יכול להיות גם שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה להרגיש מה שייך לך ומה לא, ולא תמיד זה משהו שאפשר להסביר לאחרים. אבל כדי להבין אם זו אכן אינטואיציה בריאה שמגיעה מחיבור או שלילה שמגיעה ממקום אחר (כמו הימנעות, פחדים וכדו') נדרש שם בירור קשוב ועמוק יותר.

שאי ברכה וה' יהיה עימך בכל ההחלטות לטוב לך תמיד.

אני בול כמוך, אם אין לי משיכה(חזקה) חיצונית, קשה לי להמשיך, תיארת את זה מדויק ממש, רק אם יש משיכה חיצונית אז אני מוכן להמשיך לשמוע פרטים.

אני יודע שאם יש חיבור פנימי זה לרוב מפצה על החיצוני ודןוקא ירגיש ממש סבבה אבל מעדיף שלא

לא רואה בזה שטחיות כלל וכלל, גם לא חושב שאני חיצוני או ריק בגלל זה, יש לי המון מה לתת ואני מודע לזה, זאת פשוט נקודה שממש חשובה לי זה הכל, לא צריך לעשות מזה סיפור.

יש לי עוד המון מה להגיד בנושא הזה אבל מרגיש לי שהפורום הנ"ל פחות רלוונטי אז זה בתמצות.

שהחיצוני פתאום נראה אחרת, וא זה חבל להפסיד.

בסוף זה החלטה שלך אם ועם מי להתחתן.

ומין הסתם את לוקחת את כל השיקולים ומחליטה בהתאם

לא רדוד.

כי רק את מחליטה וקובעת מה מתאים לך ומה בא לך טוב.

את תחיי איתו 80 שנה ולא אף אחד אחר.

אז בקטע הזה, את מסודרת גם מפני בורא עולם (לדעתי)

אבל.

את עלולה לפספס בחורים שמאוד מאוד מתאימים לך על הדרך.

ולכן לדעתי זה מה שהכי טוב בשבילך :

את רואה בחור (או תמונה) - אם אין לך משהו -נגד- המראה שלו, 
(הכוונה למשהו שממש אומר לך "לא..אין מצב" )

אז תבדקי פרטים נוספים. אם שם ראית משהו שכן מדבר אלייך, תפגשי.

ככה את לא תוכלי לפספס את מי -שהכי- מתאים לך.

בהצלחה.

בנוסף לדברים החכמים שכבר כתבו,

אני חושבת שחשוב לשים כוכבית על תמונות.

תמונות לא תמיד משקפות לנו מי האדם.

יש אנשים שהם יותר פוטוגניים מאחרים.

להסתמך על תמונה אחת כמו שבד"כ עושים, ולפסול רק על פי זה -

לדעתי ייתכן שאת מפספסת אנשים שבמציאות דווקא לא היית פוסלת על הנראות שלהם.

ולכן לדעתי כדאי לקחת את זה בחשבון - אולי גם לבקש עוד תמונות - ואולי לבוא בגישה הפוכה:

קודם לקרוא פרטים על האדם,

ורק אז להסתכל על התמונה. ואם הפרטים נשמעים סבבה והתמונה לא - לנסות לבדוק עוד קצת, אולי עם מישהו שמכיר אותו, אם התמונה שיש לך משקפת.

אין עניין להתחתן עם מישהו שלא מוצא חן בעינייך, אבל כן כדאי לדעתי להיות זהירים בשיטת הסינון.

רתיעה - אין דיבור לעולם על להתחתן עם מישהו שמחשבה על קרבה ואינטימיות איתו גורמת לרתיעה. זה פשוט לא עובד, ומי שמתעלם מזה גוזר על עצמו חיים של אומללות.

משיכה - יש אנשים יפים מאוד שכשמסתכלים עליהם אומרים "וואו!" והם מושכים את תשומת הלב והיופי שלהם מהפנט. ולכל אדם יש רצון שבן הזוג שלו יהיה עד כדי כך יפה.

אבל לרוב האנשים *יש* משיכה גם לאנשים פחות יפים. אני רואה על עצמי שרוב מוחלט של בנות ישראל כן מוצא חן בעיניי, גם אם הן לא דוגמניות... אבל יש נשים שאני לא יכול להעלות על הדעת קרבה אליהן ואני נגעל רק מעצם המחשבה...

לכן לדעתי המלך המשיח שציטטת מדבר על הסוג הראשון ומכריח שתהיה משיכה כלשהי, אבל לא שחייבים למצוא את המהפנטים והמושכים והשש קוביות בבטן והחיוך מיליון דולר...

אני יוצא כיום עם מישהי והיא בכנות מאוד יפה, ובהמון סיטואציות אני מתפלא עד כמה היא יפה ושמח בה. אבל כשאנחנו ליד נשים יפות ממנה צובט לי הלב מאוד ואני מאוד משתדל לא להסתכל על נשים כדי שלא יכאב הלב ככה, ומטבע הדברים לידן היא נראית פחות יפה... אבל אני יודע שיהיה לי טוב איתה כי היא *מספיק* יפה, וזה מאוד מאוד משמעותי

אז אין יותר מדי מה לעשות עם זה.

אם יגידו לך שאת חייבת לבחור אחד מבין שני בחורים,
אחד חתיך אבל כלומניק והשני לא חתיך אבל עם מידות טובות.

את מי תבחרי?

צריך לזכור שהרבה ממציאת החן היא מההערכה שיש לך אל בן הזוג, ולאו דווקא מפרמטרים חיצוניים.

ואת זה אי-אפשר לגלות מיד, ואפילו לא תמיד בפגישות הראשונות.

"אסתר (המלכה) ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה"

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אבל אנשים שתשמח בהם : מורות, מדריכות וחברות וככל שמתקרבים לחתונה : אנשים יותר קרובים ובסוף סבאסבתא אחים אחיות אבא אמא

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

כן, יש עניין להחזיק מורכבות, ושאתה גבר יש בזה גם ציפייה או יכולת להחזיק שהיא עוזרת מאוד להתחיל ולהמשיך קשרים.

אממה, נראה לי כל בנאדם ירצה להיות עם מי שרוצה להיות איתו. זה אנושי לגמרי.

ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה.

למה? כי יש לי מלאי כוחות מוגבל ואני לא אקח כל הזדמנות רחוקה לקשר.

לפני כל הצעה, אני לוקח בחשבון את הסיכויים ואת המחירים שאני אשלם אם אני יענה אליה לחיוב.

מבחינה סטטסטית הגיוני שמי שתעשה לי טובה פחות תרצה להמשיך ופחות יהיה לזה סיכוי. אז כן, זה משתכלל בחשבון.

אני מכוון לבחור בדרך הקשה, להקשיב לעצמי ולסמוך על האינטואיציה שלי. וואו, זאת דרך מאוד קשה ולא מובנת מאליה.

הכי קל לי, (במיוחד שאני קצת מקורר ולא מרגיש טוב)

להגיד לך "מסכים עם כל מילה שאמרת. אני פשוט עניתי תשובה כללית לכל הקוראים שנותנת -עוד- זוית."

אבל אני לא מוכן להסתפק בזה.

כי גם כשאני קורא את התשובה שלך

ואני מסכים איתך,

אני יודע שיש משהו שמפריע לי (מפריע לי, בשבילך. שאולי אתה מפספס)

ואני אתן דוגמא :

"ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה."

לזה אני לא מתחבר. ויתכן שאני לא מבין אותך או מפספס.

כשאתה מקבל הצעה,

אותך צריך לעניין :

א. האם אני מעוניין בה.

ב. האם אני חושב שאני יכול לספק לה את הציפיות שלה ואת השאיפות שלה בטווח הארוך.

הפרמטר "היא לא רוצה מאוד" "היא רוצה מאוד אבל בתנאים"

הוא מעצבן, הוא לא נעים, אבל...בחישוב קר, הוא לא נכון.

אני אגיד לך למה.

כי יש מיליון דוגמאות.

כלומר זה לא איזה סיפור נדיר,

זה חלק מהאופי של הבחורות (אל תאמין לי , תברר את זה לעומק)

שבחורה רגילה לגמרי עם היגיון בריא, יכולה לומר על בחור מסויים "מממ...לא יודעת.." "תבדוק לפני את זה..."

אבל אח"כ הכל משתנה אצלה ובני הזוג צוחקים שהיא לא רצתה בהתחלה. מלאאאאאא מקרים כאלה.

זו הסיבה שאני אומר לך (שוב, זה לא קל, אבל זה באמת ככה !)

יותר חשוב זה מה שיש לך להציע, מאשר הסרט שהיא חיה בו.

זה יכול להשתנות בדייט אחד !

מספיק שהיא תראה זוית חדשה שהיא אהבה אצלך,

אצל בחורות נורמליות, זה מקבל תפנית חזקה בעלילה. הרגש משחק כאן תפקיד גדול מאוד.

אז כאילו, אני אומר לעצמי "בואנה, שלא יתחיל עכשיו להתבאס מכל מי שתתחיל להציב תנאים"

תלך לפגישה הראשונה.

תנסה להבין מי הבחורה

ואם החלטת שאתה מעוניין בה *ו* אתה מתאים לה *ו* היא מתאימה לך

זה מה שחשוב <---------

מה שהיא אומרת, לא רלוונטי (בהקצנה).

לצערי,  אולי אני מסביר את עצמי לא טוב.

בוא נגיד ככה.

נניח שהעמדה שלך היא 3 והעמדה שלי שהיא מאוד קלה בתאוריה כי הכי קל לקשקש, היא 8.

אז אני אומר "אוקי, אל תשאר ב 3 . תדאג שאתה לפחות ב 5".

כלומר שחס וחלילה, לא תכנס לאוטומט "יש תנאים ? ביי". כאן הבעיה.

תהיה קר ומחושב עם עצמך. כן ! אבל תבדוק בצורה כנה, אם זו שחיה בסרט, שווה להלחם עבורה

כי שניכם תרויחו בסופו של דבר.

לזה שהיא לא רצתה כ"כ בהתחלה, ***אין משמעות*** להמשך הקשר. מבין?

צוחקים על זה אח"כ.  לא אני אומר. העובדות אומרות את זה על אלפים...ואולי עשרות אלפי זוגות.

מקווה שאני קצת ברור יותר אחרי הקידוח הזה.

רציתי לסיים "אוהב אותך" אבל, אין לי מושג מי אתה באמת, אנחנו לא מכירים מעבר להודעות בפורום.

אז אני אסיים, מחבב אותך מאוד ובהצלחה בהמשך, בציפייה להודעה משמחת שלך בפורום.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

ורק אחרי שהם מחזירים תשובה חיובית אז הבחורה מקבלת את ההצעה.

אתה מתכוון למקרים אחרים מהמקרה הזה?

איך מגיעות אליך הכוכביות?

זה לא שהיא מאשרת את ההצעה בפניך.. היא אומרת למי ששידך, לא?

שיעביר הלאה.

שיש הבדל בין שאלות לבירור לבין אמירה של הגברת שהיא נפגשת מתוך התלבטות.

גם הבחור מברר דברים שחשובים לו, אותו דסר הצד השני.. לכן אני חושבת שאם הדברים נעשים בצורה שיש מתווך-

אז גם שהמתווך יהיה חכם ולא יגיד לך "היא רוצה להיפגש אבל מתלבטת".

באופן עקרוני, תמיד פגישות הן עם ספק, לא?

זה לא שבדייט ראשון אני יודעת שזה האדם שאיתו אתחתן.

מטרת הדייטים היא לבדוק אם הפוטנציאל שקיים כאן הוא בר מימוש.

כלומר, הספק מונח על השולחן תמיד.

יכול להיות שזו צורת התבטאות מסוימת, איזושהי רתיעה ממחויבות, להדגיש שזה רק בדיקה ולא הצעת נישואין.

אדם שרוצה לברר דבר ספיצפי שיברר אותו ואז יחזיר תשובה. זאת היתה האמירה.

ספק כללי, זה שאתה לא מכיר את הבנאדם עדיין ואין לך מושג מה באמת היחס שלך כלפיו.

אבל מהצד הגברי כן יש מקום להחליק את זה. לפעמים התשובות המהוססות מגיעות מתוך מגננה אחרי פגיעה כלשהי, או מתוך חשש שהצד השני לא מספיק רוצה.

למה יש עניין מה הצד הגברי להחליק? יש לי גם רגשות

אין סיבה שאני אהיה חסר רגש בגלל שאני גבר

כוונתי היא שבתחילת קשר אף אחד לא מכר את השני ולא באמת מבינים את ההקשר והעוצמה של כל ביטוי.

לא רציתי עיצוב אישי

אז לא יודעת לענות על זה

אבל כן עשו התאמות והיו מאוד אדיבים וקשובים

תודה!

ועשו לה בעיצוב אישי. היא רצתה שילוב של כמה דוגמאות.

היא היתה מרוצה מהתוצאה. 

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

תעזרו לי בבקשה - לקראת נישואין וזוגיות

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)