תנסה לנסח את זה יותר בפשטות

אני בעצמי עוד לא ניסחתי לעצמי את זה. סתם מחשבה שעלת לי בראש הערב. אולי יש לך ניסוח טוב לזה?

(מכירים את זה שאתם מסתובבים ערב אחד עם ים מחשבות בראש ומנסים לארגן אותן ללא הצלחה?)

'ואהבת לרעך כמוך'
אבל בהחלט יש בעיה, ואם אני לא אוהבת את עצמי?
או שאני רוצה ונותנת יותר אהבה לאחרים מאשר לי..

|מצטרפת למחשבות|

אבל יפה מאוד, יישר כח!

כמו שאת אמרת "ואהבת לרעך כמוך" מכאן למדי שצריך האדם לאהוב את עצמו.

אם את לא אוהבת את עצמך, צריך לשנות את זה

ואפשר לשנות את זה מכיוון אחד- ללמוד לאהוב את עצמך, להבין שלא תוכלי באמת לאהוב אחרים עד שתאהבי את עצמך..

או מכיוון אחר, לאהוב את עצמך כאילו את בנאדם אחר, חיצוני, ולא דווקא את מבפנים..

חג'דומט-

זה ממש מרשים שזה מה שעובר לך בראש!

ורק רציתי להוסיף שאני מסכימה עם על מילה שלך.

ב"ה זכיתי להרגיש את זה. את התחושה הזאת שמקבלים אותי, שאני לא צריכה לשחק אותה, לא לנסות לתרץ את עצמי ולא לנסות להתאים את עצמי למי שמולי.

כי נכון שמי שמולי לא תמיד מבינה, ובהרבה פעמים ברור לשתינו שבחיים לא נבין באמת.

אבל זה כבר לא משנה, כי זאת היא. וזאת אני. וככה זה. מקבלים

פעם התפלספתי על זה, עד שמצאתי תשובה שסיפקה אותי

תמיד אמרו לי "ואהבת לרעך כמוך",

מכאן שאני מצווה גם לאהוב את עצמי.

אז..

יופי! אני לא אוהב את עצמי ואז אני גם לא אוהב אחרים.

קיימתי את המצווה!

אני אוהבת אחרים בדיוק כמו שאני אוהבת את עצמי!!

ממ... רגע, משו מוזר לי פה.. לא הגיוני..

אממה? העניין הוא שאי אפשר לאהוב אחרים בלי לאהוב את עצמי!

כי אז זו לא אהבה,

זה יותר בכיוון של קנאה,

רגש מסויים לא יציב שברגע יהפוך לשנאה.

אהבה אמיתית מגיעה רק אחרי אהבה עצמית.

וסתם בשביל הפרוטוקול-

אני אוהבת אותך שפיצית!!!

למרות הכל..

סתאאאאם!

אני אוהב אותו, אבל יודע שאם הוא יישאר כמו שהוא זה יעשה לו רע?

שהדרך שלו היא דרך רעה?

זה לא כל-כך פשוט.

יש מספיק אנשים שיורידו לו את הביטחון במקומך. מערכת ה"חינוך" לדוג'.

אני מרגיש אחראי לגורלו. לא עדיף שמי שאוהב אותו יאמר

לו את זה? לחברים יש השפעה גדולה על חבריהם. לא כל

הערה של חבר צריכה להביך או לפגוע, לפעמים היא יכולה

ממש לחזק.

גורמים חיצוניים מורידים את הביטחון לכל אחד באופן אובססיבי.

צריך תמיד מישהו שבמקרה שאני מחליט לחתוך הביתה באמצע הלימודים (מי שם דאבל אזרחות בסוף היום..??) יאמר לי "זה בסדר, גם אנחנו עשינו את זה בגילך". ולא ייתן לי על הראש. בשביל זה יש את המנהל תיכון..

ההורים שלי שפיצים בזה הם כמעט מעודדים הברזות ..

כל אחד צריך מישהו שכמעט רק יתמוך,רק יפרגן. 

דווקא בגלל שאתה חבר, אתה יכול לומר לחבר שלך דברים בלי שהם ישמעו כאילו אתה "נותן לו על הראש".

לפעמים חבר טועה, לפעמים טעות חמורה ואני שם כדי לעצור אותו. כי אכפת לי. כי אני חבר. אני לא חותמת

גומי שלו.

(בשתי התגובות הראשונות, כן? לא עקבתי יותר מדיי)

לקבל בנאדם כמו שהוא לא אומר לתת לו לעשות מה שהוא רוצה.

יש דברים שאתה צודק תהילה, זה פשע לא לנסות לשכנע ולהעיר עליהם,

אבל יש דברים שסתם לא מסתדרים לי, אבל מסתדרים לאחרים נהדר.

מישהו עושה משהו שאתה יודע שהוא מזיק לו?

צריך להעיר, לדבר איתו על זה, באהבה גדולה.

ו-

לקבל אותו כמו שהוא.

למה זה סותר אחד את השני?

שתמיד צריך שיהיה את הצד המפרגן, כי גורמים ביקורתיים יש כל הזמן ולמען האיזון צריך גם את הצד המפרגן.

אני חושב גם שזה צריך להיות אצלנו מובן מאליו לקבל כל אחד כמו שהוא

ולא לנסות לשנות אף אחד.

לגבי השאלה,אם אני רואה משהו לא טוב אצל מישהו קרוב ואולי זאת אחריות שלי..

 אז דבר ראשון זה אומר שהפגם קיים בי וצריך מאוד להיזהר, להעיר למישהו כשיש לנו פגם דומה.

"כל הפוסל במומו פוסל"

ועוד משהו, חידוש ששמעתי פעם על הפסוק "סור מרע ועשה טוב", איך מסירים את הרע? על ידי עשיית טוב כלומר אם נתבונן אצל קרובינו רק בדברים הטובים ונפרגן להם על כך אז גם נחזק את הקשר וגם נגרום להם להרבות בדברים טובים.

חוץ מזה, אני חושב שיש דין שאסור להעיר למישהו אלא אם כן ברור לך שיקבל את הביקורת. אבל אני לא בטוח בזה ואשמח אם מישהו יתקן אותי  

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות