(כמובן, גם מי שזה לא מתאים לה יכולה להיות צדיקה.. אבל התפעלתי..)

הלוואי ויהיו לי הכוחות!!

לק"י

ואין לי מושג כמה כאלה אני מכירה.

מקסימום שנה-שנתיים אחרי ההסדר, וגם זה בדוחק. 

בחור צריך לצאת לעבוד. כמו שאני לא יכולה לשבת שנים ע"ג שנים וללמוד, אין סיבה שהוא יעשה את זה. בטח אם הוא נשוי ויש עליו עול כלכלי. 

חוצמיזה, שאני רואה ערך גדול מאד, לכתחילה, לעבוד בעולם האמיתי. שם נמדדת יראת השמיים והיכולת ללמוד גם כשאין מסגרת דתית מחבקת. 

[הרגשתי שאני חייבת לאזן אחרי גל החיוביות הזה...]

[אם זה לא היה ברור. אני מביאה את דעתי בלבד. ככה מתפתח דיון.]

לליגיטימיות שלך לרצות אחרת באופן אישי - 

זה כלל לא דומה: "כמו שאני לא יכולה לשבת שנים ע"ג שנים וללמוד..". לימוד שלו זה מצוה, ובונה את עם ישראל; לא סתם "השכלה אינטלקטואלית". ואם יש לו אשה שרוצה להיות שותפה בכך - יפה מאד.

יראת השמיים נמדדת לא פחות במסגרת לימודית. מלבד מה שזה לא ענין של מה "יותר חוכמה".. יש צד שיראת שמיים מתגלה בעולם המעשה. ויש - בשקידה בתורה. ולגבי ה"יכולת ללמוד כשאין מסגרת" - כדאי שכל אחד יהיה מודע ל"תחום התמחותו"...  אין כל השוואה בין לימוד אינטנסיבי בישיבה לבין "קביעות עיתים" בצד העבודה, אע"פ שבוודאי יש לכך ערך גדול. ומי שחושב שתורה בעם ישראל תיבנה ע"י "מקסימום שנה שנתיים אחרי ההסדר", טועה מאד.

על כן, מי שרוצה להיות שותפה בדבר כזה - יפה מאד. חושבני שיש בעולם דברים אחרים "לאזן"..

ופותח השירשור ביקש לא להקדישו לנימוקים.

אבל בגלל התגובה הזאת - ראיתי נכון "לאזן"...

ככ חכמה את תולתול.. מסכימה עם כל מילה..

ואני מכירה רק מעט בנות שרוצות את זה..

כמות הבנים שמתכננים לשבת בישיבה עד שיעור י' אפילו לא קרובה לכמות הבנות שמחפשות בעל כזה..

זה מאוד קל להגיד שאת רוצה שבעלך ילמד אבל כל עוד לא נכנסת לזה את לא באמת יודעת מה זה אומר. בניגוד לבנים שהם בישיבה ויודעין מה זה אומר מבחינתם לשבת וללמוד הרבה שנים בישיבה.. זה מאוד חשוב אבל גם מאוד קשה.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

לפי החשבון הזה?

אין לי אחים בישיבות, לכן אין לי הרבה מושג בזה...

זה חלק מהמסלול.

לפי הסדר:

בהסדר: שנה ושמונה בהתחלה של תורה, שנה וארבע של צבא, ועוד שנתיים חובה של תורה, ואחרי זה כרצונך...

הסדר מרכז: התחייבות ל8 שנות לימוד בתוכם שירות מקוצר בצבא - בין 9 חודשים לשנה וחצי.

כיום בעקבו ביטול חוק טל, ישיבות ההסדר הגבוהות הציוניות (מרכז, הר המור וכו'), צריכות לקבל בחוק מעמד חדש עצמאי, בנתיים הכל תלוי ועומד ומאוד מציק לשמיניסטים של היום...

היא התכוונה לומר שכמה שיותר יותר טוב... מה רע?

והוא ילמד ויהיה אולי לא הנהג המושלם (הוא נהגת?? ) אבל ישאף למען מטרתו...

וזה העיקר מבחינת הרבה אנשים.

אנשים ככה מגלים.

מתחילים להתענין, משהו נראה להם- ובודקים אותו, חושבים עליו.

אני כן יכולה להבין את טענתך, שלשאוף למשהו שאתה לא מבין בו דבר- כמו סוגי מכוניות למינהן- שישאף למכונית הכי טובה (או לפחות מה שציינת לעיל)- יכול להעיד על חוסר יציבות או חוסר מחשבה.

אבל הרצון שהאיש שלי ילמד תורה, ויהיה בעל משפחה של תורה (שכן! זה בהחלט מגיע המון מישיבה ממושכת מול הגמרא!) לא בהכרח מצריך כ"כ הרבה עומק בדבר (ולרגע אני לא אומרת שלא מומלץ להבין בזה מעט, בכ"ז- אם אני מעוניינת שזה יהיה רוב עיסוקו של בעלי.... כדאי)

זה משהו שפחות רציונאלי משאר הדברים: זה גם מצווה.

וגם מן שלוות נפש וביטחון שכלום לא יכול להחליף!

אז סבבה, ראוי להעמיק בענין לפני שחורטים את זה בדגל של שאיפת חיי, אבל השאיפה מובנת ורצויה מאוד.

והרצון שלה(female) לדעת (כמו ששאלה על הקשר בין השיעורים למס' השנים שהבחור לומד) רק מראה על התום והטוהר ברצון שלה. אמיץ לדעתי...

תום הלב הזה..

של בחורה שלא יודעת בדיוק את המינוח ה"מקצועי" "שיעור י' " (שזה באמת לא כ"כ חשוב),

אבל רוצה "כמה שיותר"...

לב טהור. ואמונה תמימה.

אשריה.

[ושלא תהיינה אי הבנות.. גם בחורה שיודעת בע"פ מה זה "שיעור י" אינה מבינה בדיוק מה זה לימוד מס' כזה של שנים, ולעיתים גם בחורים שלמדו ויש להם "נוגדנים" אינם מבינים בדיוק. "אילו ידעתיו הייתיו".. מי שחווה לימוד באהבה, או קירבה לאנשים כאלה בפתיחות הלב, אכן חש את הגודל והעומק שבכך]

מלכתחילה היא אמרה שהיא רוצה כמה שיותר... אז לא כל כך משנה אח"F כמה שנים זה י'.

כדאי מאד שתפסיק להתנגח בכל הזדמנות בשומרי תורה ומצוות.

|מוכנה להתנפלות|

לגופו של עניין,

לפי התשובה "כמה שיותר - יותר טוב" יכולת להבין שה"שיעור י' " לא קריטי פה כי הדגש בתשובה לא היה על "עד איזה שיעור הוא ילמד" אלא "כל עוד מתאפשר"!

ה"מושגים" שדיברת עליהם שכדאי שאדע לא ישנו לי את השקפת החיים שלי.

החוסר ידע של איך בדיוק השנים מתחלקות בישיבה בין לימוד תורה לצבא ממש לא משמעותי.

וכן, גם עכשיו, אחרי שאני יודעת מה זה שיעור י' בישיבה עדיין לא שיניתי את דעתי.

לא עושה לי הבדל אם שיעור י' זה גיל 28 או 30...

כמה שזה נשמע אולי שחור ומשעמם... נראה לי זה פשוט כי אנחנו בנות, ולא התנסינו אף פעם  בלהרגיש איך הלימוד מעצים את האשיות ותורם, ליכולת ההבנה, השכלית והרגשית..

זו דעתי

זכיתי לצאת עם בחור כזה ופשוט ניתן לראות איזו אישיות מדהימה יש לו..

כמובן שזה לא מתאים לכל בחור ישיבה, אבל אם הבן אדם אמיתי עם עצמו

ומגיע למסקנה ששנים נוספות בישיבה בונות ומעצימות אותו- אין טוב מזה.

אני לא בהכרח מחפשת מישהו שלומד/למד/ילמד 10 שנים בישיבה, אבל אם אמצא בחור

כזה ואבין שזה בא ממקום אמיתי וטהור של רצון להתחזק ולהיבנות- אדרבה!

בהכרח נשאר שם בגלל עצלות, נורמה חברתית וכדומה. בהרבה מקרים מדובר באנשים שמכירים בערך העצום של לימוד תורה אינטנסיבי לכל אדם ורוצים להקדיש לכך את חייהם, בלי קשר לשאלה אם יצא להם משהו פרקטי מזה. לא אכנס לטיעונים בעד ונגד הגישה הזאת, אבל חשוב להבין שלא מדובר בעצלנים אלא באנשים שמתאמצים בשביל דבר שהם מאמינים בו גם אם זה לא ממש בא להם בקלות. כך שלפעמים זה מראה על ההיפך הגמור.

ה ת"ח..

קיימת גם תופעה שאנשים פשוט "נמרחים" בישיבות.

לא להיבהל - פשוט לדעת איך מבררים.

אע"פ שבוודאי חשוב מאד "הלומד ע"מ ללמד", ובד"כ זה גם מה שקורה עם מי שלומדים ברצינות כמה שנים, גם אם אינם מקבלים תואר "רב"...

וללמוד תורה (מי שאכן לומד באמת) זה לא "לשרוף שנים מהחיים"..; בעיני ממש חבל על מי שזה מה שהוא מבין לגבי שקידה בתורה. "שורף" דבר יקר מאד מתודעתו, בלי לדעת מזה.

מי שלומד תורה היטב (ולא בשביל להיות "רב") אינו "מסכן" כלל.. הוא מאושר יותר ממבקריו, ואשתו גם כן, אם זה מתאים להם.

יכול להיות מוכשר בהחלט ללימוד תורה, גם אם אינו "מוכשר" להיות "רב"..

לימוד תורה, אינו לימוד "מקצוע" (ובד"כ אכן מי שאחרי כמה שנים אינו הולך ללמד וכד', ממילא מוצא עבודה נוספת - כפי הכרח החיים).

לדעתי.

שאע"פ שבוודאי כל אחד חייב לקבוע עיתים לתורה, 

וגם חשוב מאד שיהיה לו כמה שאפשר בסיס תורני הגון בתחילת דרכו,

כצידה וכיוון לכל החיים;

אבל מי שאינו מתאים, מצד כישוריו/נטיותיו וכו' ללימוד אינטנסיבי אלא ל"עבודה" אחרת, צריך להכיר מה מתאים עבורו ויעשה לשם שמיים ויקבע עיתים לתורה, וזה וזה יעלה בידו.

וכן כתב מו"ר הרציה" זצ"ל: "צורך העולם וטובתו הוא שיהיו לו גם אנשים יהודים העוסקים במאלכה ועמה דרך-ארץ וגם כאלה

שעוסקים בקביעותם בתורה ומתגדלים בלימודה. הבירורים האישיים בזה הם לפי נטיותיהם הנפשיות ומסבות חייהם בס"ד עם

התייעצות בגדולים בדעת תורה ויראה טהורה"

ומתאמץ ללמוד בישיבה שכרו לא פחות ממי שמצליח יותר.

המדד להצלחה הוא ההשקעה ולא מבחן התוצאה (כמו באוניברסיטאות).

וכך אמר מו"ר הרצי"ה זצ"ל: "הקב"ה לא סופר את הדפים אלא את השעות של השקידה וההתמדה".

זה תלוי גם באיזה שלב הבת.

אם היא כבר למדה או לא. מה היא עשתה עד עכשיו?

בעיניי זה מדהים וההיתי שמחה לתמוך בבעל זה מול הבחינות.

לא יודעת עד מה לי באופן אישי זה מתאים ואצליח להתמודד עם זה אבל ברצון-ההיתי מאוד רוצה.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.