אם זו הדאגה שלך - אז את יכולה להפסיק לדאוג, כי זה עניין שעומד להסתדר מעצמו, בלי קשר למה שתעשי (או שלא תעשי, בעצם).

כל תינוק מגיע לעולם מצוייד בכל הכלים שהוא או היא זקוקים להם, כדי לגרום לאמא שלהם להתאהב בהם ולרצות לטפל בהם.

אצל חלק זה קורה בהריון, אצל חלק זה קורה בלידה, ואצל חלק זה לוקח עוד כמה ימים, אבל אצל כווווולם זה מסתדר בסופו של דבר מה רבו מעשיך ה'!

ולא יודעת אם זה לגמרי עונה על השאלה שלך, אבל אנחנו לא רוצים לדעת את מין הילוד, דווקא בגלל זה. בהתחלה חשבתי שבעלי יתבאס אם זו תהיה בת. בכל מקרה, זה נורא כיף לשבת ביחד ולפנטז על בת. אח"כ על בן... וחוזר חלילה לנו זה נותן הרשה מאד מאד מתוקה. כשביקשתי מבעלי שלא יתבאס אם זו תהיה בת, הוא פשוט התחיל להתרגש.... "בת...יהיה לה שיער מטופח...אני אחפוף לה! וצמה יפה... אני יעשה לה, אני מה זה טוב בזה!" קיצור, בן זה משהו משהו,ובת זה משהו משהו.
סיפור לחיזוק: אני לא ממש זוכרת מי,אבל אחד האדמורים הגדולים, אולי של גור, לא היה מסתכל על בנות בכלל. לא על ילדות, לא על זקנות. רק על אשתו ובנותיו. תלמידיו שאלו אותו מה העניין, והוא ענה שאישה זה גילוי שכינה. וכל עוד הוא לא קרוב אליה בקרבה ראשונה,פשוט אין לו כלים להכיל את האור האינסופי הזה!  את  יודע מה זה לגדל כלי לשכינה בבית שלך???

בהצלחה יקרה.

אם זה בן כמובן שתשמחי ואם זה בת יהיה לך זמן עוד בהריון להתחבר אליה ולהשלים עם העובדה.

אני אישית רוצה בת.

אם הציפיה לאחד המינים היא ברמה כזאת אני חושבת שכדאי לבדוק.... ככה תוכלי להגיע ללידה במוכנות נפשית לבן/לבת. ואם לא תבדקי יכול להיות שאת תמשיכי להרגיש ככה וזה ממש לא טוב... או שיותר גרוע, יגידו לך וואי יש לך בן...רואים עליך... בטן של בנים!! עגולה... וכל מיני אמירות שניכנסות לראש... ופתאום זאת בת! אז בכלל בעסה.... במקרה שלך אם זה בן זה מאוד ישמח אותך אז למה לא מעכשיו? ואם זה בת את מהר מאוד תרגישי שאת דווקא רוצה כ"כ בת!

אם זה הריון ראשון למה כל כך חשוב לך  שזה יהיה בן?

אני דווקא חושבת שאין כמו בת בכורה...(מנסיון)

בכל מקרה אני יכולה להבטיח לך שאחרי שתלדי, לא משנה מה זה יהיה את תאהבי אותו\ה מאד מאד מאד מאד...

אצלי זה הריון ראשון אבל של שניים ובנתיים מצד המשפחה של בעלי מצפים לבת..

אני דווקא מאוד רוצה שני בנים ולכך אני מתפללת

"היתה אשתו מעוברת, ואמר: יהי רצון שתלד אשתי זכר - הרי זו תפילת שוא" (ברכות נד, א)

 
לאחר תחילת ההריון מומלץ ורצוי להתפלל שהתינוק יתפתח כמו שצריך
ויגדל להיות יהודי טוב ושמח, או לחליפין יהודיה אחלה חסודה 

אני חושבת שזה ממש ממש לא חשוב!!

תמיד שהייתי קטנה ואמא שלי הייתה בהריון היינו מנסים לשאול את ההורים שלי מה זה? והם תמיד היו אומרים, "מה זה חשוב, העיקר שיהיה בריא!". שנאתי את התשובה הזאת, מה הקשר בריא? בסך הכל רציתי לדעת אם יהיה לי אח או אחות...

אבל, היום, אחרי שחיכיתי להריון לא מעט זמן... כשסוף סוף נפקדתי, כ"כ שמחתי מעצם זה שיהיה לי ילד, שבאמת זה ממש לא היה לי משנה. ברור שלפעמים אפשר לפנטז על דברים, וואי בת זה שמלות וסרטים וקוקיות, ואיזה כיף!!

ובן זה ברית, והם שובבים כאלה וחמודים, ואיזה כיף... כלומר, יש על מה לפנטז, אבל העיקר שיש ילד!!

ואני יכולה לספר לך שזה לא נגמר בזה, כי אח"כ הייתה איזו סכנה, והיה חשש להפלה, ואז התלבטנו אם לשאול אם זה בן או בת, ובאמת זה ממש לא עניין אותנו, זו הייתה סתם סקרנות, אבל כ"כ התפללנו שהכל יהיה בסדר והוא/היא יהיו בריאים. ב"ה לא היה צורך בהפלה...

וזה המשיך בלידה מוקדמת, סכנת חיים אחרי הלידה, ב"ה עברנו את זה. היום - שיתוק מוחין ברמה די קלה, אבל עדיין שיתוק מוחין...

היום, כשאני חושבת על התגובה של ההורים שלי שהיינו שואלים מה זה, זה פשוט נכון!!! מה זה חשוב?? העיקר שיהיה בריא!!!!!

תודי לקב"ה על מה שקיבלת, על זה שב"ה את בהריון ועומד להיוולד לך ילד/ילדה בקרוב. ותשמחי במה שיהיה!!

ממש נראה לי הזוי לחשוב שאת לא מוצלחת כי אולי יש לך בבטן בת. למה, אמהות לבנות לא מוצלחות??

אני לא רוצה להגיד "כשתגדלי תביני", ואני מאחלת לך שבעז"ה לעולם לעולם לא תביני, אבל אני חושבת שמי שעברה ציפיה להריון/הפלות/ הריון בסיכון/לידות מוקדמות (מאוד)/לידת ילד מת ח"ו/ לידת ילד פגוע. ועוד... שבעז"ה לא נדע שום דבר מזה!!.. מבינה את המשפט הזה... העיקר שיהיה בריא.

וזה לא שזה לא עניין אותי מה יש לי בבטן... ברור שאפשר לשאול ולברר! ולפנטז (וכן, אולי גם קצת להגיד, חבל חלמתי על ברית...). אבל זה ממש ממש כלום! לא העיקר!!

מאחלת לך שתזכי בעז"ה להריונות תקינים ולילדים בריאים. וסליחה עם פגעתי.

ברור שקודם כל לבקש ולהתפלל שהעובר יהיה בריא ושלם!

אך זה לא סותר שאפשר לבקש גם מין מסויים שרוצים.. אלוקים יכול ה-כ-ל!

לכתוב: "לכולם יש בנים, ורק אני... נותן לי הרגשה שאני לא מוצלחת"???

נראה לי ממש ממש מוגזם!!!!!

ואני מרגישה מוצלחת ביותר.

לתעתועי הגנטיקה/ חומציות/ כרומוזומים וזמני ביוץ אין שום קשר לעניין.

(אבל ההצלחה כולה שלי- ערב פסח עם הרבה בנות בבית- זו הצלחה מסחררת!!!)

ומי צדיק? ומי לא?

אני בהריון וממש לא משנה לי מה זה... אבל בכל זאת הזכרת לי עד כמה הכל לא ברור מאליו!!

תודה! שניזכה להתחזק בתפילה והודאה לאבא שבשמים...

דווקא הנשים היותר חכמות שאני מכירה יולדות בנות אחת אחרי השניה.

אם זה משהו אישי בהרגשה שקשר אמא - בת יותר מסובך לפעמים, או שקשר בעייתי עם אמא עלול להקרין, או כל סיבה הגיונית אחרת להעדפה הזו הייתי מבינה אותך ב-100%.

אבל אם זה מתפיסה פרימיטיבית - פשוט כדאי שתשני אותה, תתקדמי! זה גם יעזור לך להרגיש יותר מוצלחת.

איך לשנות? זה תקוע לי עמוק.

ופעם שמעתי שכתוב בגמרא שאישה שדבקה בבעלה זוכה לבנים זכרים וזה גם עושה לי הרגשה שמשהו אצלנו לא בסדר למרות שברור לי שאין לנו בעיה בקשר הזוגי. זה הכל מתוך מחשבה שזה יותר נחשב בן.

ואני קוראת מה שכולם כתבו פה וחושבת על הכל, תודה

בשולחן ערוך כתוב שאם גוזרים ציפורניים בדילוגים ולפי הסדר הכתוב זוכים לבנים תלמידי חכמים!!

וכן שמעתי גם (לא יודעת מה המקור) להבריק את הזכוכיות של הנריות לשבת כל שבוע זו גם סגולה

לבנים יראי שמים!!

גוזזים ציפורניים, ידיים ורגליים, בדילוגים. גם לילדים גוזזים ככה,

וכל מוצאש"ק אני שוטפת את הכוסיות של הנרות, ו...יש לנו ארבעה בנים!! (בנות עדיין לא..)

(אולי כדאי להפסיק כדי שיהיו בנות?  סתם.. בע"ה נמשיך ויהיו גם בנות!)

הבן הרביעי בדרך

השולחן ערוך) מי שרוצה דווקא בנים תלמידי חכמים אז, שיקפיד.....

אבל זה לא אומר שלא יהיה גם בנות.....!!

לדעתי זה גם קשור לעדות יש מקומות שממש חשוב להם בן בכור זכר מהמקום שאני באה למשל זה ממש לא עניין אף פעם לא שמעתי העדפה כלשהי וכששאלתי את בעלי בהריון הראשון מה אתה מעדיף בן או בת ציפיתי לשמוע בן!!להפתעתי הוא אמר לי בן זה משהו כזה בנאלי שכולם אומרים אבל אני חושבת שבת זה הרבה יותר קל שזה מגיע לפני בנים וכאלה בקיצור לא היה לו ממש החלטה עם נטיה ברורה יותר לבת ( ואכן יש לי בת )

האחות בתינוקיה שאלה אותי: מה יש לך בבית? עניתי לה שיש עוד שתי בנות, והיא זרחה ואמרה לי:

"תענוג. לי יש שבע בנות".

כל פעם ששומעים שאנחנו עם 3 בנות, אז אומרים לי:"וואו, איזה כיף...אין כמו בנות".

אין כמו בנות. אבל זה לא חכמה שאני אומרת, אין לי עדיין בנים...

אין כמו בנות....

שזה יהיה בן חחח כמה צחקתי מזה..

בלב חלמתי כ"כ לבת..

ידעתי שתהיה לי בת.

רוצה גם בנים כמובן אבל הכי רציתי בת ראשונה..זה ממש כיף לדעתי.

אבל מה שה' נותן זה הכי טוב בעולם.

וכאשר המילדת תגיד לך בת בחדר לידה ואת תעשי פרצוף אפילו הכי קטן וחמוץ.

התינוקת קולטת הכל!!!!! ויהיה לך מאוד קשה איתה. החיבור, ההנקה, ובכלל. היא מרגישה שלא רצית אותה כל ההריון וגם לא כשיצאה.

אפילו אם אחרי שניה את תשמחי מאוד.

לכן, כדאי לדעת את מין העובר במיוחד אם חשוב לך משהו מסוים ואז יש לך תשעה חודשים (כבר פחות...) לעכל ולשמוח במה שקיבלת.

העיקר שיהיו בריאים!!!

"יהיה לך מאוד קשה איתה. החיבור, ההנקה, ובכלל. היא מרגישה שלא רצית אותה כל ההריון וגם לא כשיצאה"

שעלול להיות נבואה שמגשימה את עצמה, ולמה להכניס לאמא לעתיד לראש שהכול הולך להיות דפוק.

למרבה הצער במקום להסביר בניחותא מה הבעיה בגישה, יוקטנה בחרה להשתלח, וכך גם פספסה את המטרה המקורית שלה ויצאה לא ממש מובנת.

נכנסתי להריון ראשון ומאד רצינו בן,וכל הזמן פינטזנו רק על בן(כי במשפחה של בעלי לכל האחים נולדו בנות עד עכשיו,וזה יהיה מהמם אם חמי יהיה סנדק פעם ראשונה על הבן שלנו!)... ואז פתאום אמרנו לעצמינו שאין מצב ובטוח שזה בת!!!! והתחלנו להשלים עם זה שתהיה בת... 

רק חיכינו כמו משוגעים לסקירת מערכות בשבוע 21...

בשבוע 21 בסקירת מערכות אני בטוחה שעוד שניה הרופא יאמר לי שזה בת,ונשאר לי להשלים עם זה... ופתאום הוא אומר שזה בן!!!!!!!!!! ופשוט הלכתי להתעלף!!!! וזהו... היינו בעננים איזה שבוע שבועיים... ותאום,כשהשלמתי עם זה בחזרה,אני מתחילה לרצות...בת!!!!!!!!!!!! מה אני יעשה עם בן???? א"א לשים לו סרטים בשיער ושמלות... ב"ה כל מה שה' נותן- זה הכי טוב בשבילינו!!!!!!!!!!!!!

אני הכי רציתי בת. פינטזתי על ורוד, שמלות וברביות, וגם היה ברור לי שאני האמא האולטימטיבית לבת, כי גם אני כל כך girly באופי.

ואז הגענו לסקירת מערכות והרופא אמר לנו שזה בן. לקח לי שבועיים להתגבר על זה. הייתי יושבת על הספה בבית מול התצלומים של האולטרסאונד והמסמך שמפרט את כל האיברים שנצפו אצל התינוקי וגם את מין העובר - זכר! - ופשוט הייתי משננת לעצמי: "יש לי בן... יש לי בן...".

הייתי ממש מתוסכלת מזה. שאלתי את עצמי איך אני אתמודד עם טרקטורים וחיילים וכדורגל ומה אני אעשה איתו בכלל. אני לא יודעת לשחק בפאווריינג'רס!

אחרי שבועיים יצאתי מזה, ומאז ועד היום, כשהוא בן ארבעה חודשים ומתוק להפליא, אני יודעת שהקב"ה עשה איתי חסד שנתן לי בן, כי הוא פשוט מאזן אותי. הייתי צריכה בן. נקודה.

את לא חייבת לדעת את מין העובר, אבל לפי איך שאני מבינה מתוך הדברים שלך אני חושבת שזה יהיה לך טוב.

אם זה יהיה בן - את תשמחי ולא תהיי שבויה כל הזמן במחשבות, בהתלבטויות ובחששות של מה זה.

ואם זאת בת - יהיה לך מספיק זמן כדי לעכל את זה, להתרגל למחשבה ולהבין שהקב"ה יודע הכי טוב מה את צריכה.

1. הייתי ממליצה לך בהזדמנות הראשונה לברר את מין העובר ולשמוח למה שהקב"ה נתן לך.

אפרופו בנות - את פשוט עוד לא יודעת, איזה יופי זה - בת! בת - זה כמו פרח קסום שנפתח לך מול העיניים, זו גם חברה, וגם עוזרת, וגם אחת שתבדעי להבין אותה והיא - תדע להבין אותך. בת זה נהדר.

שלא תחשבי שיש לי משהו נגד בנים. לא. בבנים יש יופי אחר. ואני מאחלת לך גם מזה וגם מזה.

לא הבנתי מפניתך, מה יש לך נגד בנות, אבל בכל אופן, אני בטוחה שלא תרצי בן בעייתי במקום בת מוצלחת, נכון? לכן, אם זה אכן בת, תשמחי לה, חכי לבת ותכיני לה שם נשי. ובע"ה היא עוד תביא לך המון נחת.

2. לא הבנתי מה לא מוצלח בך. אולי התכוונת שאת כל הזמן משווה את עצמך לאחרים? זה באמת בעיה, אבל אפשר לשפר את המצב. העיקר - לא להתייאש.

אמא שלי תמיד מספרת על חברה שלה, שילדה בת. 

ההורים של בעלה נכנסו לדיכאון מזה, בקושי באו לבקר וכו'. האחות בבי"ח ראתה אותה כ"כ מדוכאת ושאלה אותה מה קרה, היא סיפרה לה שהחם והחמה עצובים שזו בת עד כדי כך שזה משפיע עליה..

האחות לקחה אותה לתינוקיה והראתה לה תינוקות בנים- אחת נולד בלי לשון, אחר עם תסמונת דאון ועוד כל מיני מחלות לא עלינו....

קיצור אפשר ללמוד הרבה מהסיפור הזה!!!!

לדעתי אין דרך לנקות. (אפשר אולי להבהיר עם אקונומיקה אבל זה לא ממש מנקה. מניסיון).

את יכולה גם להפוך את המזרן אם אתם לא עושים את זה בשגרה.

וגם תנוח דעתך, מזרנים צוברים כתמים מהרבה דברים -זיעה, רוק, ילדים שהקיאו פשפשו וכו', אוכל שתיה גם יכול לקרות...

מעבר לזה שזה יסתיר את הכתמים הקיימים, זה גם יעזור שלא יתווספו חדשים..

וגם לדאוג למגבת בקרבת המיטה לזמני אישות.. (עדיף איזה 2 שמשמשות באופן קבוע רק לזה)

ואפשר להשתמש בו תמיד.

לא ממליצה להתחיל לנקות כי לוקח לזה הרבה זמן להתייבש.

וד"א, תהיי בטוחה שיש עוד מזרנים כאלו בעולם..... יכול להיות גם אצל ההורים.... אמרתי בעדינות....

ואיזה הורים טובים ומסורים יש לך

תהנו מלא

להפוך את המזרון?

ומומלץ ממש להשתמש במגני מזרון

שלי קבוע על המיטות ולפני שאני נותנת למישהו לישון שם אני פשוט מכבסת

יש מגיני מזרון שהם ממש נעימים ולא ניילוניים כאלו.

עכשיו דחוף לפתור את הבעיה תבדקי באמת אם הופכים את המזרונים אז זה כן בסדר.

ואם אתם מתכננים לקנות חדשים אז מההתחלה לשים מגיני מזרון לשמור עליהם.

באזור 18:15.

בד"כ פעם בשבוע אני עובדת עד מאוחר ואז הוא מגיע יותר מוקדם.

אם לא מסתדר לו אז מביאים בייביסיטר.

איפה הפער ביניכם?

משמרות 🙄

לא נוח

מה לא עובד אצליכם בעצם

אני יוצאת מוקדם וחוזרת סביבות 16:30

הוא מפזר בבוקר, אחרי זה יוצא לעבודה. חוזר לרוב לקראת 19:00.

יש לבעלי גמישות לעבוד מהבית כשיש צורך.

יש בבית מטפלת מהצהריים ועד שאני חוזרת הביתה.  

וחוזר מתישהו בין 6 ל7 וחצי, תלוי בעומס בעבודה, בממוצע חוזר ברבע ל7.

אני עובדת 7 שעות, יוצאת לפניו לעבודה ומסיימת לעבוד ב3 וחצי

אני שכירה ובעלי עצמאי

מגיעה לעבודה בין 8 ל9, תלוי אם אני מפזרת,צריכה לעבוד 8 שעות

לבעלי אין שעות אבל הוא אוסף כל הזמן. יכול לעבוד גם עד 11 בלילה וגם יותר מאוחר

בסטנדרט חוזר באזור שש וחצי חוץ מיום שממשיך לקניות

תכלס היה במילואים יותר זמן מהסטנדרט..

יום בשבוע בד"כ הוא אוסף ואני עושה יום ארוך וחוזרת לקראת שבע

לק"י

נראה לי שזו היתה משרה מלאה.

היה יוצא עם מישהו מהעבודה דרך כלל ב-7:00-7:30. ומסיים סביב ארבע (לא היו שעות קבועות ממש. תלוי בעבודה שהיתה להם).

וחוזר כל יום בשעה אחרת, כי הוא עבד בכל מיני מקומות שונים. לפעמים בתוך העיר ולפעמים שעה נסיעה.

זה לא רלוונטי כי בעלי לא עובד ומאד נוכח בבית

אבל אני רואה מקולגות וגברים בתפקידים שונים בעבודה

חלקם תפקידים מאד בכירים

שרובם מקפידים חלק מהימים להיות נוכחים בבית

לצאת חלק מהימים ב15

לקחת את הילדים/ להיות איתם

לגבי שעות יותר מאוחרות

בתפקידים רגילים ישארו עד 16-17

בתפקידים בכירים גם יותר

אני חושבת שהיום יש מספיק מודעות במקומות עבודה לצורך של הגבר להיות מעורב בבית

רוב הגברים שכן נשארים שעות ארוכות בעבודה כל ערב

זה לא נובע מאופי העבודה אלא מהרצון שלהם לא לנכוח בבית (שיכול להיות לגיטימי

גם לי היו תקופות שסדרתי לי עבודה בשעות הערב כדי לנכוח פחות

אי אפשר להנכיח אדם בכוח בבית)

כי אנחנו לא ככ "נורמליים"

בעלי ר"מ בישיבת הסדר.

נמצא בסדרי בוקר קבוע שזה עד 13:00.

ואז יש ימים שנמצא גפ בסדר צהריים וחוזר הביתה ב18:00 בערך, ויש ימים שדווקא בצהריים נמצא בבית אבל בערב יוצא.

אני יוצאת מאוחר וחוזרת בשעות לא נורמליות 🙃

חלק מהשבוע עובדת מהבית אז מסתדר עם החיים.

כשיש ילדים קטנים, עוד פחות יש סטנדרט כי זה תלוי גם מה אופי העבודה, אבל גם תלוי מתי הוא מגיע מהעבודה ואיזה חלופות יש.

לרוב דורשת 8.30-9 שעות בעבודה.

מפה זה תלוי מרחק, משרה היברידית, דרישות, אופציה להשלמת שעות בערב..

אז אני לא מבינה איפה הפערים בינכם ;)

כשבעלי עבד במשרד הוא לרוב היה יוצא ממש מוקדם בבוקר וחוזר בסביבות 18. אבל חלק מהשבוע עבד מהבית.

כיום הוא במשרה גלובלית עם מרחב תמרון, יש בזה חסרונות שלפעמים גם בזמן בית "מובהק" הוא נדרש לפרוש לעבודה.  

עד לא מזמן הוא עבד רחוק מהבית במשרה לא גמישה

היה יוצא איזור 6 בבוקר וחוזר בין 6 ל7 בערב אם לא היו עיכובים נוספים

לאחרונה הוא עבר תפקיד למשרה צמודה לבית ממש, מרחק של כדקה הליכה

הוא יוצא מהבית בשבע וחצי בבוקר וחוזר באיזור 17 ואבא פי מליון יותר נוכח ב"ה.

אבל אני לא חושבת שזה נורמלי והשני לא, בהכרח. זה קשוח אבל זה מציאותי גם כך...

אבל כשאבא שלי עבד במשרה מלאה הוא היה חוזר כל יום באיזור 18-19, כי הוא בחר להתחיל לעבוד ב10-11 בבוקר. חמי יוצא כל יום בשש בבוקר וחוזר ב22-23. בעיקרון משרה מלאה זה בדר"כ בין 8-9 שעות עבודה, ושעת החזרה נגזרת ממתי אתה מתחיל לעבוד וכמה זמן נסיעה יש הביתה

בעלי עובד במשרה מלאה

יוצא בשבע חוזר בחמש וחצי פלוס (9 שעות במשרד)

אבא מאוד מאוד נוכח.

בדר"כ פעם בשבוע עובד מהבית ואז מפזר ואוסף את הילדים ואני מתעכבת עד מאוחר בעבודה.

הוא מתחיל בשבע או שמונה בבוקר.

אני מפזרת ואוספת

משרה מלאה שלהם זה פחות מהמשק.

יש לו יום חופשי אחד.

ובשאר הימים מגיע בין 14:00 ל15:00 בצהריים.

יש ימים מעט מאוחר יותר.

רוב השבוע יכול להוציא את הילדים מהגן מלבד יומיים שבהם הוא עובד בעבודה נוספת.

ראשון שני הוא ממשיך לעבודה נוספת ואז זה אומר שאחרי העבודה הוא יוצא שוב ב16:00 עד 18:00

שלישי רביעי חמישי הוא חוזר מוקדם ואז הוא מחזיר את הילדים ואני נשארת בעבודה אם באלי.

השעות אצלי יותר גמישות ואני משלימה מהבית אם צריך.

לומד בבקרים

עובד מאחד וחצי שתיים בצהריים עד שבע שבע וחצי בערב

אבל מאוד מאוד גמיש בשעות

אני לוקחת בבקרים ומגיעה לעבודה בתקווה לפני 9:00 בע"ה.... לא תמיד מצליחה.

בעלי מסיים לעבוד ב 15:00 ואוסף את הילדים ואני מסיימת ב 16:30 (אם הגעתי ב 9:00) ואז נסיעה הביתה- תלוי בפקקים.

אבל לא אוהבת להגיע הביתה מאוחר, לא סידור מוצלח בכלל

הייתי רוצה יותר זמן עם הילדים בלי לחץ

או שאת הפיזור תעשו ביחד.. אגל לסיים מוקדם עם זה..

שומרת לי להזדמנות

אם בא לך לכתוב עוד רעיונות לשאלות זה ישמח ממש.. 

משהו שהיה לי מאתגר

משהו שאני מתגעגע אליו

משהו ששימח אותי

אני רוצה להודות לך על

היה מצחיק ש

משהו שעשה שינוי

משהו שהייתי עושה אחרת

משהו שעשינו בשיתוף פעולה

משהו שהפתיע אותי

משהו לא רגיל

משהו שכיף להיזכר בו

ממש הערכתי איך שהתנהגת כש

משהו שלמדתי ממך

משהו שלמדתי על עצמי

ואפשר עוד לפי האופי / השיח ביניכם...

מה שכיף זה שאפשר לענות בקצרה או להאריך ולהעמיק, לפי מה שבא.

ורעיון נוסף

פעם אחרת, באיזו יום הולדת עשיתי משחק עם שאלות פשוטות כמו

מה אני מאחל לעצמי?

מה אני מאחל לבן הזוג?

מה התכונה החזקה בי?

מה אני מעריך בבן הזוג?

וכל אחד הרים קלף,

אבל היה צריך לענות *כאילו הוא השני*

זה היה מעניין...

מוסיפה בעריכה-

נזכרתי בעוד רעיון שקראתי בפורום,

לשחק "ארץ עיר" אבל עם הגדרות שקשורות אלינו למשל-

מקומות שגרנו בהם

סלנג שלנו

בדיחה של אחד הילדים

משהו מהעבר

שיחקנו והיה מוצלח

אני כבר די אדישה.

דואגת לדברים באופן שוטף.

אבל לא בלחץ כבר.

איך?

לא נכנסת לחדשות בכלל.

כשיהיה משהו רלוונטי אני אדע בטוח.

הדבר היחיד זה שדאגתי שיהיה מים בממד , מגבונים, מטען נייד, מנורה כזאת להפסקת חשמל..

לא לתת למחשבות להשתלט עלינו. 

הרי המלחמה (הבאה וגם זו הבאה אחריה) תגיע מתישהו

ואז באמת יצטרכו כוחות נפש

אם לא תקשיבי לחדשות

לא תהי בלחץ

הנה אני לא מבינה על מה מדובר

וגם לא הולכת לבדוק

לא מעניין 

להפחית חדשות.

כשיגיע נתמודד. חבל עלינו

סוג של טראומה מהמלחמה הקודמת שקיבלתי את זה

בהפתעה גמורה 

אני לא בלחץ כי אני יודעת מפעם קודמת שיודיעו לנו כמה זמן קודם ונספיק להתארגן

היא זו שגרמה (לי לפחות), להמון חרדה.

וכרגע לפחות הפחד העיקרי שלי זה להתעורר באמצע הלילה מאזעקה.

השאר פחות מלחיץ אותי.

אני מכבה את הטלפון הנייד כל הלילה בשביל לא להתעורר מצפצופים כאלו

מספיק לי האזעקה בחוץ.. 😵‍💫😵‍💫😵‍💫

זה אשכרה מלחמה בפני עצמה.
מלחמה קרובה כל הזמן נמצאת אצלי במחשבה, אבל לא לוקח אותי למקום מפוחד ולחוץ.
אלא בכל מקום אני יותר מתוכננת- אם תהייה אזעקה מה נעשה?
כשאני בסופר- קונה מעט יותר דברים שגרתיים ושוטפים, שמא יתחיל ושלא ניתקע.

למרות שממש לא אוהבת

כי יודעת שלא אשכח כלום ואהיה ממש על הכל

אם כבר הפוך- אני מפחדת שיחמיצו את ההזדמנות הזו, ויתנו למשטר זמן להתאושש ולהתחזק 

וזה באמת מורכב. ויכוח קבוע בין חמי לחמותי אם אפשר להצטופף ולארח את כולם או שלא כדאי.

לא דומה שבת כלה לאחות לפני חתונה

שזה אירוע חד פעמי ומיוחד

ליומולדת/יום נישואין או משהו דומה

וכן. לפעמים יש אירועים כאלו שעושים בשבילם מאמץ גדול יותר

ויחד עם זאת- לא לכל דבר צריך להסכים

לי יצא בשבת די דומה (שבת בר מצוה) אחרי לידה להחליט בשבת בבוקר שאני לא מבוגלת ללכת עם 3 ילדים לבד ושאני נשארת בדירה ולא הולכת לבית כנסת ובעלי בא לעזור לי אחרי התפילה

מי שעיקם את האף- היה לו אף עקום

והוא יכול להאשים רק את עצמו

בעלי אמר שלא בטוח שנבוא, אבל הם לא מצליחים לקבל את זה...

הלוואי והם יצליחו גם להבין את המקום שלנו.

לגבי התנאי של לאכול באולם לדעתי זה ממש לא הוגן, כי זה מעמיד אותם בסיטואציה לא נעימה. אולם עולה כסף ודורש כוחות של ארגון, גם אם זה נראה לכם בקטנה או שאתם מוכנים לעשות את זה בשבילם, יכול להיות שהם רואים אחרת את האפשרות הזאת

אני מסכימה ומבינה שאנחנו אלה שנפסיד (וכל השאר ירוויחו מקום נורמלי יותר).

לגבי האולם, אנחנו לא היחידים הסיטואציה ממש מפריעה להם, גם לעוד שני נשואים זה ממש קשה והם מקריבים בשביל זה, לכן עלה הרעיון של תנאי, אבל אני באמת לא מרגישה שזה נכון להציב תנאי להורים.

נשמע שזה צפוף אובייקטיבית ולא שאתם מפונקים. פשוט אני חושבת שגם אם כמה אחים נמצאים תחת הכותרת של "קשה" עבור כל אחד זה אומר משהו אחד, וזה תלוי בכוחות שלכם באותה התקופה, בשאלה אם יש תינוקות, בילדים השונים שלכם ושלהם ובעוד מלא פרמטרים. אז אפ להם נכון יותר להקריב ולהגיע - אחלה. ואם לכם זה לא נכון - זה בסדר גמור, ובעה שיהיו הרבה שמחות במשפחה שתזכו להצטרף אליהן בעתיד.

אבל בכל מצב עומדת מאחורי מה שאמרתי לגבי האולם, גם אם זה קשה לכל האחים.

אני חושבת שבאופן כללי חלק מהתפקיד שלנו ביחסים בינאישיים זה לדעת מה נכון לנו ומה טוב לנו. ההורים של בעלך עושים את זה בצורה מבאסת, אבל גם בצורה מצוינת - מה שנכון להם זה לארח בתוך הבית שלהם ולא באולם, ולכן זה מה שהם עושים. לכם כנראה נכון כרגע לא להתארח בצורה כזו - אז אל תלכו.

והאחרים גם כן צריכים לדעת מה נכון להם בסיטואציה..

יש אולי דרך לחלק את העומס של הסועדים? נגיד אם יש נכדים-אחיינים שהם כבר עצמאיים אז לעשות להם שולחן במטבח/חדר/מרפסת/כל חלק אחר של הבית ואז המבוגרים והילדים הקטנים ישארו לאכול בסלון ויהיה לכם יותר מקום?

את התינוקת לא הייתי משאירה לבד בחדר אחר, הייצי מנסה לחשוב אם יש דרך לשים אותה איתכם. אישית הייתי מעדיפה לאכול בתורות עם בעלי כשכל פעם אחד אוכל ואחד איתה במנשא או בידיים

סביב חתונה זה כן קצת יותר מחייב אבל לא בכל מחיר.

לא הייתי שמה תינוקת בת חודש בעגלה בחדר אחר כשהכל רועש. זה גם ככה די גיל של הנקה נונסטופ, אז בעיקר סינר הנקה ולתפוס פינה נוחה על הספה. 

אצלינו במשפחה כבר כמה פעמים עשינו שבת משפחתית ביישוב של אחי

אחי וגיסתי היו אחראים על הכל

וההורים שלי הגיעו כמו אורחים

זה ממש הקל עליהם..

את התשלום על האולם אני כבר לא זוכרת אם התחלקנו או שההורים שלי שילמו.

בבישולים התחלקנו וכל משפחה שילמה גם על החדפ והפינוקים שקנו.

כמובן לא אצלך!!

כי את תהיי מייד אחרי לידה

וזכית שבע לך ככה קשוב לצרכים שלך ❤️

אולי לאכול חלק מהארוחות בדירה שאתם נשארים בה? 

לבוא רק אם אני רוצה ולא כי צריך

בד"כ כשאני מאד במקום כזה פתאופ גם אני מוצאת את הרצון לבוא למרות הקושי ונהנית.

אבל ההרגשה שמוכרחים ושהפ יתבאסו עלי וכל זה מכניס אותי ללופ לא נעים.

ואם החלטתי בכל אופן לא לבוא, הכל טוב

תמשיכו לשמור על קשר עם המשפחה בעוד המון סיטואציות לא על זה ייפול דבר..

תחשבו על דרך לשמח את הכלה בצורה אחרת או משו כזה..

כשאת אומרת שחמיך וחמותך לא רוצים אולם זה משיקולים כספיים?

אתם מסכימים לשים על זה כסף?

מבחינת שאר האחים והאחיות איך הם רואים את זה? מפריע להם הצפיפות והעומס?

בעיניי אם אתם לא היחידים שמפריע להם מאוד העומס הייתי מנסה לארגן "קואליציה".

לדבר עם שני זוגות במשפחה שגם הם יהיו בעד אולם.

ואז לדבר בנחת וברוגע עם ההורים ולשכנע אותם.

ואם הבעיה של ההורים היא כסף אז כן שכל אחד יבטיח לשים על זה כסף כדי להשתתף בעלויות

ולהבטיח לעזור הרבה בארגון של האולם, בסדר ובניקיון.

במידה וכלום לא הולך,

אני לא הייתי מוותרת על שבת משפחתית.

בעיניי משפחה זה מעל הכל!! וזה ממש חשוב השבתות גיבוש האלו.

תנסו לראות מה יכול לעזור לך ספציפית להרגיש יותר בנח.

אולי תחפשו לבד דירה פרטית לעצמכם?

ואפילו שאת תהיי רק בחלק מהסעודות ותקצרי לעצמך את השהות.

אבל בעיניי האופציה לא להגיע היא לא אופציה (כמובן רק בעיניי, אבל באמת אני חושבת שזה מאוד מאוד מאוד חשוב)

זו שבת אחת לא נוחה וניכר שזה חשוב. הייתי מתאמצת על זה וזהו.

בהצלחה!