אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

ולא יודעת אם זה לגמרי עונה על השאלה שלך, אבל אנחנו לא רוצים לדעת את מין הילוד, דווקא בגלל זה. בהתחלה חשבתי שבעלי יתבאס אם זו תהיה בת. בכל מקרה, זה נורא כיף לשבת ביחד ולפנטז על בת. אח"כ על בן... וחוזר חלילה לנו זה נותן הרשה מאד מאד מתוקה. כשביקשתי מבעלי שלא יתבאס אם זו תהיה בת, הוא פשוט התחיל להתרגש.... "בת...יהיה לה שיער מטופח...אני אחפוף לה! וצמה יפה... אני יעשה לה, אני מה זה טוב בזה!" קיצור, בן זה משהו משהו,ובת זה משהו משהו.
סיפור לחיזוק: אני לא ממש זוכרת מי,אבל אחד האדמורים הגדולים, אולי של גור, לא היה מסתכל על בנות בכלל. לא על ילדות, לא על זקנות. רק על אשתו ובנותיו. תלמידיו שאלו אותו מה העניין, והוא ענה שאישה זה גילוי שכינה. וכל עוד הוא לא קרוב אליה בקרבה ראשונה,פשוט אין לו כלים להכיל את האור האינסופי הזה!  את  יודע מה זה לגדל כלי לשכינה בבית שלך???

בהצלחה יקרה.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אם הציפיה לאחד המינים היא ברמה כזאת אני חושבת שכדאי לבדוק.... ככה תוכלי להגיע ללידה במוכנות נפשית לבן/לבת. ואם לא תבדקי יכול להיות שאת תמשיכי להרגיש ככה וזה ממש לא טוב... או שיותר גרוע, יגידו לך וואי יש לך בן...רואים עליך... בטן של בנים!! עגולה... וכל מיני אמירות שניכנסות לראש... ופתאום זאת בת! אז בכלל בעסה.... במקרה שלך אם זה בן זה מאוד ישמח אותך אז למה לא מעכשיו? ואם זה בת את מהר מאוד תרגישי שאת דווקא רוצה כ"כ בת!

אם זה הריון ראשון למה כל כך חשוב לך  שזה יהיה בן?

אני דווקא חושבת שאין כמו בת בכורה...(מנסיון)

בכל מקרה אני יכולה להבטיח לך שאחרי שתלדי, לא משנה מה זה יהיה את תאהבי אותו\ה מאד מאד מאד מאד...

אצלי זה הריון ראשון אבל של שניים ובנתיים מצד המשפחה של בעלי מצפים לבת..

אני דווקא מאוד רוצה שני בנים ולכך אני מתפללת

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אני חושבת שזה ממש ממש לא חשוב!!

תמיד שהייתי קטנה ואמא שלי הייתה בהריון היינו מנסים לשאול את ההורים שלי מה זה? והם תמיד היו אומרים, "מה זה חשוב, העיקר שיהיה בריא!". שנאתי את התשובה הזאת, מה הקשר בריא? בסך הכל רציתי לדעת אם יהיה לי אח או אחות...

אבל, היום, אחרי שחיכיתי להריון לא מעט זמן... כשסוף סוף נפקדתי, כ"כ שמחתי מעצם זה שיהיה לי ילד, שבאמת זה ממש לא היה לי משנה. ברור שלפעמים אפשר לפנטז על דברים, וואי בת זה שמלות וסרטים וקוקיות, ואיזה כיף!!

ובן זה ברית, והם שובבים כאלה וחמודים, ואיזה כיף... כלומר, יש על מה לפנטז, אבל העיקר שיש ילד!!

ואני יכולה לספר לך שזה לא נגמר בזה, כי אח"כ הייתה איזו סכנה, והיה חשש להפלה, ואז התלבטנו אם לשאול אם זה בן או בת, ובאמת זה ממש לא עניין אותנו, זו הייתה סתם סקרנות, אבל כ"כ התפללנו שהכל יהיה בסדר והוא/היא יהיו בריאים. ב"ה לא היה צורך בהפלה...

וזה המשיך בלידה מוקדמת, סכנת חיים אחרי הלידה, ב"ה עברנו את זה. היום - שיתוק מוחין ברמה די קלה, אבל עדיין שיתוק מוחין...

היום, כשאני חושבת על התגובה של ההורים שלי שהיינו שואלים מה זה, זה פשוט נכון!!! מה זה חשוב?? העיקר שיהיה בריא!!!!!

תודי לקב"ה על מה שקיבלת, על זה שב"ה את בהריון ועומד להיוולד לך ילד/ילדה בקרוב. ותשמחי במה שיהיה!!

ממש נראה לי הזוי לחשוב שאת לא מוצלחת כי אולי יש לך בבטן בת. למה, אמהות לבנות לא מוצלחות??

אני לא רוצה להגיד "כשתגדלי תביני", ואני מאחלת לך שבעז"ה לעולם לעולם לא תביני, אבל אני חושבת שמי שעברה ציפיה להריון/הפלות/ הריון בסיכון/לידות מוקדמות (מאוד)/לידת ילד מת ח"ו/ לידת ילד פגוע. ועוד... שבעז"ה לא נדע שום דבר מזה!!.. מבינה את המשפט הזה... העיקר שיהיה בריא.

וזה לא שזה לא עניין אותי מה יש לי בבטן... ברור שאפשר לשאול ולברר! ולפנטז (וכן, אולי גם קצת להגיד, חבל חלמתי על ברית...). אבל זה ממש ממש כלום! לא העיקר!!

מאחלת לך שתזכי בעז"ה להריונות תקינים ולילדים בריאים. וסליחה עם פגעתי.

ברור שקודם כל לבקש ולהתפלל שהעובר יהיה בריא ושלם!

אך זה לא סותר שאפשר לבקש גם מין מסויים שרוצים.. אלוקים יכול ה-כ-ל!

לכתוב: "לכולם יש בנים, ורק אני... נותן לי הרגשה שאני לא מוצלחת"???

נראה לי ממש ממש מוגזם!!!!!

ואני מרגישה מוצלחת ביותר.

לתעתועי הגנטיקה/ חומציות/ כרומוזומים וזמני ביוץ אין שום קשר לעניין.

(אבל ההצלחה כולה שלי- ערב פסח עם הרבה בנות בבית- זו הצלחה מסחררת!!!)

ומי צדיק? ומי לא?

אני בהריון וממש לא משנה לי מה זה... אבל בכל זאת הזכרת לי עד כמה הכל לא ברור מאליו!!

תודה! שניזכה להתחזק בתפילה והודאה לאבא שבשמים...

דווקא הנשים היותר חכמות שאני מכירה יולדות בנות אחת אחרי השניה.

אם זה משהו אישי בהרגשה שקשר אמא - בת יותר מסובך לפעמים, או שקשר בעייתי עם אמא עלול להקרין, או כל סיבה הגיונית אחרת להעדפה הזו הייתי מבינה אותך ב-100%.

אבל אם זה מתפיסה פרימיטיבית - פשוט כדאי שתשני אותה, תתקדמי! זה גם יעזור לך להרגיש יותר מוצלחת.

איך לשנות? זה תקוע לי עמוק.

ופעם שמעתי שכתוב בגמרא שאישה שדבקה בבעלה זוכה לבנים זכרים וזה גם עושה לי הרגשה שמשהו אצלנו לא בסדר למרות שברור לי שאין לנו בעיה בקשר הזוגי. זה הכל מתוך מחשבה שזה יותר נחשב בן.

ואני קוראת מה שכולם כתבו פה וחושבת על הכל, תודה

בשולחן ערוך כתוב שאם גוזרים ציפורניים בדילוגים ולפי הסדר הכתוב זוכים לבנים תלמידי חכמים!!

וכן שמעתי גם (לא יודעת מה המקור) להבריק את הזכוכיות של הנריות לשבת כל שבוע זו גם סגולה

לבנים יראי שמים!!

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

הבן הרביעי בדרך

השולחן ערוך) מי שרוצה דווקא בנים תלמידי חכמים אז, שיקפיד.....

אבל זה לא אומר שלא יהיה גם בנות.....!!

לדעתי זה גם קשור לעדות יש מקומות שממש חשוב להם בן בכור זכר מהמקום שאני באה למשל זה ממש לא עניין אף פעם לא שמעתי העדפה כלשהי וכששאלתי את בעלי בהריון הראשון מה אתה מעדיף בן או בת ציפיתי לשמוע בן!!להפתעתי הוא אמר לי בן זה משהו כזה בנאלי שכולם אומרים אבל אני חושבת שבת זה הרבה יותר קל שזה מגיע לפני בנים וכאלה בקיצור לא היה לו ממש החלטה עם נטיה ברורה יותר לבת ( ואכן יש לי בת )

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אין כמו בנות....

שזה יהיה בן חחח כמה צחקתי מזה..

בלב חלמתי כ"כ לבת..

ידעתי שתהיה לי בת.

רוצה גם בנים כמובן אבל הכי רציתי בת ראשונה..זה ממש כיף לדעתי.

אבל מה שה' נותן זה הכי טוב בעולם.

וכאשר המילדת תגיד לך בת בחדר לידה ואת תעשי פרצוף אפילו הכי קטן וחמוץ.

התינוקת קולטת הכל!!!!! ויהיה לך מאוד קשה איתה. החיבור, ההנקה, ובכלל. היא מרגישה שלא רצית אותה כל ההריון וגם לא כשיצאה.

אפילו אם אחרי שניה את תשמחי מאוד.

לכן, כדאי לדעת את מין העובר במיוחד אם חשוב לך משהו מסוים ואז יש לך תשעה חודשים (כבר פחות...) לעכל ולשמוח במה שקיבלת.

העיקר שיהיו בריאים!!!

"יהיה לך מאוד קשה איתה. החיבור, ההנקה, ובכלל. היא מרגישה שלא רצית אותה כל ההריון וגם לא כשיצאה"

שעלול להיות נבואה שמגשימה את עצמה, ולמה להכניס לאמא לעתיד לראש שהכול הולך להיות דפוק.

למרבה הצער במקום להסביר בניחותא מה הבעיה בגישה, יוקטנה בחרה להשתלח, וכך גם פספסה את המטרה המקורית שלה ויצאה לא ממש מובנת.

נכנסתי להריון ראשון ומאד רצינו בן,וכל הזמן פינטזנו רק על בן(כי במשפחה של בעלי לכל האחים נולדו בנות עד עכשיו,וזה יהיה מהמם אם חמי יהיה סנדק פעם ראשונה על הבן שלנו!)... ואז פתאום אמרנו לעצמינו שאין מצב ובטוח שזה בת!!!! והתחלנו להשלים עם זה שתהיה בת... 

רק חיכינו כמו משוגעים לסקירת מערכות בשבוע 21...

בשבוע 21 בסקירת מערכות אני בטוחה שעוד שניה הרופא יאמר לי שזה בת,ונשאר לי להשלים עם זה... ופתאום הוא אומר שזה בן!!!!!!!!!! ופשוט הלכתי להתעלף!!!! וזהו... היינו בעננים איזה שבוע שבועיים... ותאום,כשהשלמתי עם זה בחזרה,אני מתחילה לרצות...בת!!!!!!!!!!!! מה אני יעשה עם בן???? א"א לשים לו סרטים בשיער ושמלות... ב"ה כל מה שה' נותן- זה הכי טוב בשבילינו!!!!!!!!!!!!!

אני הכי רציתי בת. פינטזתי על ורוד, שמלות וברביות, וגם היה ברור לי שאני האמא האולטימטיבית לבת, כי גם אני כל כך girly באופי.

ואז הגענו לסקירת מערכות והרופא אמר לנו שזה בן. לקח לי שבועיים להתגבר על זה. הייתי יושבת על הספה בבית מול התצלומים של האולטרסאונד והמסמך שמפרט את כל האיברים שנצפו אצל התינוקי וגם את מין העובר - זכר! - ופשוט הייתי משננת לעצמי: "יש לי בן... יש לי בן...".

הייתי ממש מתוסכלת מזה. שאלתי את עצמי איך אני אתמודד עם טרקטורים וחיילים וכדורגל ומה אני אעשה איתו בכלל. אני לא יודעת לשחק בפאווריינג'רס!

אחרי שבועיים יצאתי מזה, ומאז ועד היום, כשהוא בן ארבעה חודשים ומתוק להפליא, אני יודעת שהקב"ה עשה איתי חסד שנתן לי בן, כי הוא פשוט מאזן אותי. הייתי צריכה בן. נקודה.

את לא חייבת לדעת את מין העובר, אבל לפי איך שאני מבינה מתוך הדברים שלך אני חושבת שזה יהיה לך טוב.

אם זה יהיה בן - את תשמחי ולא תהיי שבויה כל הזמן במחשבות, בהתלבטויות ובחששות של מה זה.

ואם זאת בת - יהיה לך מספיק זמן כדי לעכל את זה, להתרגל למחשבה ולהבין שהקב"ה יודע הכי טוב מה את צריכה.

1. הייתי ממליצה לך בהזדמנות הראשונה לברר את מין העובר ולשמוח למה שהקב"ה נתן לך.

אפרופו בנות - את פשוט עוד לא יודעת, איזה יופי זה - בת! בת - זה כמו פרח קסום שנפתח לך מול העיניים, זו גם חברה, וגם עוזרת, וגם אחת שתבדעי להבין אותה והיא - תדע להבין אותך. בת זה נהדר.

שלא תחשבי שיש לי משהו נגד בנים. לא. בבנים יש יופי אחר. ואני מאחלת לך גם מזה וגם מזה.

לא הבנתי מפניתך, מה יש לך נגד בנות, אבל בכל אופן, אני בטוחה שלא תרצי בן בעייתי במקום בת מוצלחת, נכון? לכן, אם זה אכן בת, תשמחי לה, חכי לבת ותכיני לה שם נשי. ובע"ה היא עוד תביא לך המון נחת.

2. לא הבנתי מה לא מוצלח בך. אולי התכוונת שאת כל הזמן משווה את עצמך לאחרים? זה באמת בעיה, אבל אפשר לשפר את המצב. העיקר - לא להתייאש.

אמא שלי תמיד מספרת על חברה שלה, שילדה בת. 

ההורים של בעלה נכנסו לדיכאון מזה, בקושי באו לבקר וכו'. האחות בבי"ח ראתה אותה כ"כ מדוכאת ושאלה אותה מה קרה, היא סיפרה לה שהחם והחמה עצובים שזו בת עד כדי כך שזה משפיע עליה..

האחות לקחה אותה לתינוקיה והראתה לה תינוקות בנים- אחת נולד בלי לשון, אחר עם תסמונת דאון ועוד כל מיני מחלות לא עלינו....

קיצור אפשר ללמוד הרבה מהסיפור הזה!!!!

בעלי לא עזר לי בצירים כי לא הייתי מסוגלת שמשהו יתקרב אליי...

הוא פשוט היה שם, החליף שירים עד שצרחתי עליו לעצור.

הלך וחזר עם בקבוקי פטל, שתיתי כמו גמל.

גם חתך בסיום את החבל

רציתי אותו איתי

זה הכל

לנפש ,שיש מישהו מוכר אתך

לעומת להיות לבד זה עולם אחר

ורואה שיעשו מה שאני רוצה ומבקשת

ועומד על שלי אם אני לא מאה אחוז, מתווך אותי הכי טוב לצוות מה נכון וטוב לי

לא יכולה לדמיין את זה אחרת. בלידה האחרונה הייתי מלא זמן עם צירים וקבענו שבינתיים הוא יצא וייקח את הילדים הביתה ואז יחזור אליי. לא הרבה אחרי שהוא יצא קראתי לו שיחזור.

פשוט צריכה אותו איתי!!!

תרגישי איפה זה פוגש אותך, מה הצורך שלך, עד כמה הוא עוזר ומה היית רוצה שהוא יעזור..

יותר בקטע הטכני: לקשר אותי אל הצוות, לתת לי משהו לאכול, לעדכן את המשפחה.

ובעיקר, שיהיה שותף במשהו שהוא גם שלו.

בפועל, בשתיים מתוך ארבע לידות הוא לא היה איתי בלידה עצמה.

באחת, הלידה התפתחה מהר בדיוק כשהוא הלך להתפלל.

באחת התפתח מצב חירום כשהייתי לבד.

מבחינתי, אני לא חייבת שהוא יהיה נוכח.

אני רוצה שהוא יהיה, וזה יותר קל ככה, אבל אני לא חייבת.

זה משתנה בין נשים שונות ובין זוגות שונים.

בדיעבד אז זה היה נכון לי ממש

בלידה הראשונה אמא שלי וחמתי היו איתי

ובלידה השנייה רק חמתי

זה מעניין

ב2 לידות בעלי היה מאחורי הוילון ואמא שלי הייתה איתי והתבאסתי נורא.

בשלישית לא הספיקה להגיע ובעלי ישב/עמד ליד הראש שלי, עם גב כלפי כל השאר כמובן.

ורק דיבר איתי ועודד אותי.

לא מחמאות ריקות.

רק דברים אמיתיים.

ובאמת שמכל הלידות מלא מטושטש לי, אבל התמונה של העיניים שלו מחזקות אותי לא יוצאת לי מהראש.

זה פחות המילים שאמר. יותר פשוט המבט.

זוכרת שממש שאבתי ממנו המון כח.

הוא מעודד אותי לצרוח כי יודע שזה מה שנכון לי. ורואה דברים ושם לב בזמן שאני לא מפוקסת....

פעם חשבתי שאני חייבת את אמא שלי גם. בפועל היא היתה איתי רק ב2 לידות מתוך 5. ובלידה הקרובה סיכמנו שאם תוכל היא תגיע אבל אם לא- אני מסתדרת עם בעלי נהדר....

ותמיד הגעתי לחדר לידה במצב שלא יכולנו לגעת.

ולחוות יחד את הדבר המדהים הזה, ששנינו שותפים אליו

תגידי לכולם תאריך יותר מאוחר מהאמיתי.

ביום יום (לא המזדמנים)-

הנה אני פה, זה נראה שילדתי? אז מה העניין לשאול. כשאני אלד אני לא אשמור את זה בסוד, בבקשה להפסיק להתעסק בזה, זה לא נעים לי, במקום לתת לי כח להגיע ללידה רגועה זה עושה את ההרגשה ההפוכה. וזה בסדר לסנן, ואז לכתוב הודעה או משהו כמו, לא הייתי פנויה לענות, אני מרגישה טוב ואין חדש. לא הסברים ולא התנצלויות.

שיהיה בקלות ובידיים מלאות! 🤍

אם זורם לך,

ראיתי פעם מדבקות חמודות לוואטספ לסוף הריון.

נגיד מדבקה של אישה בהריון עם בטן וכתוב: עוד קצת ומסתיימת לך השכירות

או כתוב: עוד לא ילדתי, תודה

וככה כל מיני דברים מצחיקים.

ותשלחי לכולם כל בוקר, ייתן לך שקט בחיים.

פשוט תקלילי את הסיטואציה ותנערי את כל החופרים....

אף אחד.

תמיד אמרתי סביב חודש מסוים ולא מדויק בטענה של אוי שכחתי מה התאריך וכו...

בכל אופן, תבקשי לעזוב אותך בשקט וכשתלדי תיידעי. זה בסדר לבקש כזה דבר.

או שאמרתי את החודש ולא את השבו המדויק, בטענה שלא רוצה חפירות בשבוע 39..

התערות של אנשים בשלב הזה, פשוט בלתיייי

מתי באמת התאריך

והקרובות אלי יודעות ולא חופרות

הבעיה שהיום אנשים כבר לא שואלים איזה חודש את

הם שואלים איזה שבוע ומזה אין לי איך להתחמק חח

בכל מקרה תודה על החיבוק שלכן

זה מחזק

כזה:

"אהההה 23? לא רגע, איזה חודש אנחנו? צריכה לראות ביומן טפשת הריון"

חחחח

בייי

-איזה שבוע את?

-אני צריכה ללדת בפסח בערך...

אני לא רואה בזה משהו מלחיץ , נטו התעניינות, אולי את נמצאת קצת בלחץ ואז כל אמירה כזו מלחיצה אותך, תנטרלי אותם, תעני או לא תעני , ותתעלמי.. תגידי להם גם אני מחכה, תתפללו שיהיה בטוב..

לי אמרה דיילת הסופר פארם שאני נראית בשלה ללידה, אז אמרה.. נכנס מצד אחד ויצא מהשני, יש אנשים שסתם מחפשים להגיד משהו, יש אנשים ששואלים להראות התעניינות ויש ששואלים מאהבה, אני לא חושבת שמישהו מנסה להלחיץ או שזה אמור להלחיץ אותך באיזה אופן, אם באמת עוד לא הגעתי לשבוע ארבעים, אז באמת אין לך סיבה להיחלץ.. לידה קלה ומהנה בעיתה ובזמנה!!

אחרי המשוער.

אני חושבת שבדיקה עצמית לא אמורה לאסור, כי זה רק בצוואר הרחם.

בדיקה של רופא אני לא יודעת.

אמורים לעשות פעם ב 3 שנים.

אני עשיתי לפני כמה חודשים, אחרי הרבה זמן שלא עשיתי.

אבל יש פסיקות לכאן ולכאן.

לפי מכון פועה - בדיקת פאפ - מכון פועה

כדאי להקפיד.

במכבי ואולי בעוד קופות יש אפשרות לעשות לעצמך.

גם אם יש דימום קל ובלי קשר אם המשטח נלקח בצורה שטחית או גם מעומק הצואר. רק לא להסתכל בניגוב בשירותים.

כדאי לעשות את הבדיקה.

אם הרב שלך יגיד שכן אוסר אז פשוט תקבעי תור לסוף המחזור

לי הרופאה אפילו לא נכנסה לצוואר הרחם, אלא עשתה על החלק החיצוני שלו.

במכבי אפשר בדיקה עצמית וזה ממש כדאי

בכל מקרה בדיקה חשובה, וזה לא שעושים אותה לעתים כאלו תכופות בגיל הפוריות אז בהחלט שווה את ההשקעה החד פעמית

אבל אל תעשי אותה ביום שאח"כ את צריכה לעשות בדיקת טהרה. היא עלולה לגרום לדימום של פצע, וחבל.

אני מניקה אז לא מקבלת מחזור כרגע. ולא רוצה כל זה להיאסר..

מתלבטת אם לחכות לאחרי המילואים.. סתם שלא תהיה מטלה על הראש, למצוא סידור לילדים וכו תוך כדי.. אלא רק אחרי

בגדים לילדים או לך?

לשבת בבית קפה בנחת?

לא תמיד יש רעיונות בשלוף, אני בד"כ ימים כאלה מתכננת מראש כדי לא להרגיש אח"כ שלא עשיתי כלום. תנסי היום לצאת עם תחושת סיפוק וליום חופש הבא כבר תבואי עם רעיונות

תארזי לכם משהו טעים לאכול ותיקחי את הילדים לטיול בים או בנחל כלשהו.

זה מזכרת שתישאר לכם להרבה מאוד זמן.

• ליסוע לבקר קרובת משפחה שמזמן לא פגשת

• למצוא סדנה חד פעמית (כמו סטודיו לצביעת קרמיקה, אפשר לפעמים מהיום להיום).

• ליסוע לכותל או לים או למקום יפה - אפשר אפילו עם הילדים

• להזמין מעכשיו בייביסיטר ולצאת עם הבעל בערב

• ליסוע לחנות כלשהי ולקנות לכולם מתנות קטנות

• אמבטיה ארוכה עם נרות ואחר כך קרמים

• אפשר גם להאיט את הקצב יחד עם הילדים, למשל לעשות להם אחר הצהריים כיפי של סרט ופופקורן או לאפות עוגיות איתם... ערב ארוך... מחר חופש והם יכולים לישון עד מאוחר

מה לעשות עם עצמך, זה עניין של הרגל.

כל החיים את רגילה למשהו מסויים, פתאום יש משהו אחר, הכל משתבש.

אם היית לוקחת חופש חודש, היית מתרגלת למציאות אחרת בוודאי יודעת מה לעשות עם עצמך.

מה שכדאי פעם אחרת זה לתכנן מראש מה את רוצה לעשות, כשיש לי יום חופשי הוא יכול להיות מבוזבז ומבאס ואם אני מתכננת יום קודם או על הבוקר, אני רוצה לנקות את הארונות האלה, לעשות כביסה, לאפות עוגיות או פשוט להימרח במיטה... אבל לתכנן מראש מה את רוצה להספיק, אני אוהבת לתכנן מה חייבת להספיק ומה לעשות רק אם יזרום לי כדי לא להיות בלחץ ובכעס עצמי על מה לא עשיתי.

זה ממש נפוץ שקשה לעבור ממצב סטרס למצב רגיעה.

אלה שני אזורים שונים במוח, ומיומנויות קשה (לי אישית קשה) של לדעת לעבוד ממצב א' לב'

אל תשפטי את עצמך, המון מתמודדים עם זה.

גם אם זה לא ימי החופש המושלמים וגם אם לא תחזרי טעונה 100%, עדיין כל הכבוד ששמת לב שאת צריכה מנוחה.

אפילו להתבטל על הספה זה משהו.

קודם כל תהיא רגועה ונינוחה- מוזיקה, תפילה תני למחשבות לזרום

לאט לאט יצוצו תעסוקות שמאמינה שלא חסר לאמא עובדת עם ילדים...

סידור ארונות עם בגדי חורף

אפיה- כתבת שחשבת, אז אחרי מנוחה ומחשבות, זה יכול להיות נחמד.

הכנת משחק משפחתי שווה למחר- יום שבתון.(סולמות וחבלים, זיכרון...)

תחביב כלשהו

לסדר בית ולשמוע פודקאסט או מוזיקה טובה

להכין עוגה שווה ולהתפנק עם קפה לצידה וסרט או סדרה, דוקו

סדר באיזו מגירה בבית.

אין לך יום חופש אחת לשבוע? מה את עושה ביום כזה? או שזה בימי שישי ואז את רק מבשלת...?

גם על הנירמול (וואו הייתי צריכה את זה, כמה הלקאה עצמית)

וגם על הרעיונות!

בזכותכן יצאתי להליכה עם פודקאסט ובדרך קניתי כמה שטויות בסטוק שכבר הרבה זמן רציתי לקנות ולא הגעתי לזה.

עכשיו קצת כביסות ואפייה ויוצאת לאסוף את הילדים😍

איזה כיף!

לפעמים אפשר לעשות יום הולדת בכיתה, את שולחת עוגה ומכינה פעילות או משחק, והמורה מקדיש לזה שיעור.

אני מאד לא מתחברת לתרבות הימי הולדת... מציעה לילדים לבחור בין מסיבה רגילה לבין להזמין 3-4 חברים טובים לארוחת ערב, ואז אני מכינה להם בצק וכל אחד מכין פיצה אישית עם תוספות ואוכלים ושמחיפ והולכים הביתה מרוצים. הרבה פעמים הם מעדיפים את זה.

בכל אופן אני חושבת שאם תעשי מסיבות ותזמיני את ילדי הכיתה עדיף לעשות שתי מסיבות - אחת לכל כיתה. גם מצד הכמות וגם מצד הדינמיקה. וגם הזדמנות קצת לנפרדות שקשה להציע לתאומים ועוד מאותו מגדר.

פה יצא לי להתחיל לחגוג סביב כתה ג' או ד'. חלקם רצו מעט חברים טובים. חלק את הכתה.

מסייגת שאנחנו לא בסטנדרטים של פ''ת אז אולי זה שונה.

עדיין אין מסורת סדורה שחייבים עם חברים.

אצלנו רק השנה- מאמצע כיתה ב לתוך כיתה ג, נהיה מקובל לעשות יומולדת עם חברים וגם אז בערך רבע כיתה חוגגים עם כולם, עוד בערך רבע חוגגים עם מספר קטן של חברים(3-4) והשאר לא חגגו עם חברים בכלל..

אצלנו יש גם יומולדת בכיתה- משותפת לכל ילדי החודש, שנתנה בכיתה א את המענה החברתי.

לא 10.. כי אז מי שלא מוזמן כבר מרגיש שהיה פה אירוע שהשאיר אותו בחוץ..

3 או 4.

אםשרות נוספת - לחגוג בכיתה

דבר נוסף אין שום דבר שחייבים, גם אם 70% מהכיתה כן עושים ככה.

דבר נוסף אני לא עושה כל שנה עם הכיתה. עושה פעם בכמה שנים ובשאר הזמן מזמינים 2-3 חברים למשחקים ועוגה אחצ. או לארוחת ערב או משהו כזה.

וגם עם המשפחה המורחבת לא חייבים לחגוג כל שנה. כשהם קטנים זה נחמד אחכ זה כבר מתחיל להיות עמוס

חוגגים עם המשפחה ועם הכיתה בכיתה עצמה.

מה שאר הילדים עושים?

את לא צריכה להפציץ יותר מהשאר הילדים מצד שני עם כולם עושים אני מבינה את הצורך בחוויה דומה לילדים ושלא ירגישו חריגים.

אולי תשתפי מה נהוג אצלכם ונעזור עם רעיונות.

אפשר לתת לכל ילד לבחור 2-3 חברים שהוא מעוניין להזמין ולעשות משהו מצומצם.

מסיבה של 6-8 ילדים הרבה יותר ניתנת להכלה וגם יותר כיפית לילדים

כלאחד עם הכיתה שלו

אישית הייתי מוותרת לגמרי על התענוג

בגילים גדולים יותר.

האמת שאין לי מושג מה בדיוק היה - כי הפקדתי בידי בעלי את המלאכה... לא בשבילי להפעיל 40 בנים אנרגטיים...

זה היה ברחבה של הבניין שלנו. מניחה שהוא עשה להם כמה משחקי ריצה וכדומה, ובסוף הזמין פיצה לכולם - וזהו זה...

אצלכם מקובל שעושים ימי הולדת לכל הכיתה או שזה לא משהו מוכרח? כי אם זה לא משהו מוכרח - אז לגמרי אפשר לוותר על זה ולחגוג בקרב המשפחה וזהו...

(בניגוד לאחרות שמציעות פה להזמין מספר מצומצם של חברים - אני לא בעד, כי זה עלול לגרום לקנאה בקרב חברי הכיתה...)

לפעמים עם עוד חבר, בלי ההורים.

כדאי לשאול את המורה, לפעמים יש למורים כללים ברורים בנושא.

🫂

יכניסו אותך במכון בריאות האישה למוניטור, רופא ואם יש צורך גם אולטראסאונד

אם את רוצה אולטראסאונד יותר ודאי, אפשר גם להמציא מעידה ואת ממש בלחץ שקרא משהו לבייבי.. כדי שלא ייחשב לשקר, תמעדי לכיוון הספה

רק קחי בחשבון, לא עושים אם עברו פחות משבועיים מהערכת משקל קודמת..

בהצלחה.

אני חושבת שנייה לרופא נשים לא זמינה בכל הקופות.

המאוחדת אפשר.

אם אי אפשר, אפשר לנסות לבקש מרופא משפחה.

הגודל של הבטן לא משקפת את הגודל של העובר.

לגבי רופאי נשים

בהריון של הקטן הייתי רק 2 פעמים אצל רופא וזה הספיק לי (+2 סקירות)

יש לי המלצה לטכנאית או"ס פרטית מקצועית ומהממת

(מהיכרות כחברה, לא כאשת מקצוע)

אבל נראה לי שעדיף לנסות קודם לקבל הפניה מרופא משפחה - אני עשיתי את זה בעבר. לא כל רופאי המשפחה זורמים על זה, אבל כדאי לנסות.

עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל

וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה

נשמע לא פשוט♥️

כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.

הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית

אם יש צפי להתקדמות בהמשך השנה

כי אם הקושי ימשיך לבוא לידי ביטוי לא בטוח שהצעד הזה כדאי עבורו

הטיפול הרגשי מתנהל על ידי איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש?

הוא מטופל תרופתית?

הטיפול הריגשי הוא במסגרת הסל שהוא מקבל. המטרה היא להקל עליו מבחינת הפער בגילאים. הוא בכל מקרה מסיים שם השנה והמעבר הוא לבית ספר שלומדים בו עד כיתה ח.

ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.

מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו

אנחנו כרגע בודקים את השטח...

שבו הוא עכשיו?

כי זה נשמע מבייש

ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות

האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?

להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו

ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב

כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?

האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך

ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼

הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.

האם עשיתם אבחון תקשורת?

ושללו את זה. הוא ממש תקשורתי ואוהב חברה פשוט מאוד אימפולסיבי ועל טורבו וזה לא נעים לסביבה..

אני מאוד מאמינה באינטואיציות של הורים במקומות האלו. ורוצה להגיד שבמסגרת העבודה שלי פגשתי הרבה ילדים שעברו בית ספר וזה היטיב איתם מאוד.

כן יש כאן את האלמנט של להוריד כיתה אז ממש חשוב שיהיה לו תיווך טוב למה עושים את זה באופן שיעצים אותו וישקף לו בעדינות את המצוקה שיש בלהיות הקטן בכיתה וכמה יכול להיות לו טוב יותר עם ילדים שקרובים יותר לגילו.

אם הוא קשור גם למטפל והמטפל בעד אז אפשר ממש לגייס אותו לשיחה על זה ביחד או כן לראות אם המטפל ידבר איתו על זה אחרי שאתם תדברי.

חשוב להגיד שלעבור כיתה/בית ספר זה לא תמיד פתרון קסם,.בטח כשיש קשיי קשב וריכוז הרבה פעמים הבעיות שלך הולכות איתך ואז נוצר תסכול עמוק , לפעמים אשמה, על איך זה השנה זה קורה לי שוב.

ככה שגם המעבר הזה צריך להיות מלווה בהבנה שלו ושלכם שזה לא אמור לפתור את כל הבעיות ודבכל מקום יהיו התמודדויות (עם זאת חוזרת על מה שכתבתי בהתחלה שיש ילדים שזה מיטיב איתם פלאים, וצריך באמת.לבדוק גם את המקום שאליו אתם רוצים שיעבור ומה מידת ההתרשאשתכן מההנהלה מהצוות ומהאקלים הבית ספרי)

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות!

מבחינת העומס שהוא מתמודד איתו. מאמינים שאם הוא יהיה בסביבה של ילדים בני גילו אז הוא לא ינסה להתאים את עצמו לילדים שגדולים ממנו אלא ברמה שלו פחות או יותר..

הוא ילד מקסים ואחרי שנקבל אישור מהצוות נסביר לו שזה נטו בגלל הגיל ולא בגלל בעיה אצלו.

כבר ביררנו על המקום, דיברנו שם גם עם היועצת והכל.. בדקנו הכל בלי שום קשר כי חיפשנו מסגרת לאחר כיתה ו.

מאמינה שהמטפל יהיה בעד.. הוא מכיר את כל ההיסטוריה שלו וזה יקל עלינו גם בהתייעצות

לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.

על ביכורים בירושלים

מלון ומפנק ברמות

לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה

אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש

וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון

אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.

אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.

פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.

לי זה ממש מנוחה.

אין שם כאלה שלא הולכות עם גרביים? לא כולן נוהגות...

מפתיע

רוב מוחלט של היולדות הולכות עם גרביים אבל הצוות לא בהכרח ויש גם יולדות פה ושם שלא.

במטבח ובהנהלה, וגם בעלים ומבקרים.

ברור שאת יכולה לשים את התינוק בתינוקה... לא משנה מתי את מגיעה, זה הקטע של בית החלמה.

לי היה להיפך שלא רציתי לשים את התינוק והסתכלו עליי מוזר

פטפטתי קצת עם נשים זרות ובעיקר נחתי.

תחשבי שכמעט כולן מגיעות "לבד" כי הלידה לא מתואמת עם חברה...

ואז הבנתי כמה זה מקל עליי... הרגשתי גרוע אחרי הקיסרי

והיה מושלם שיש לי רגע לשים את התינוק אצל מישהו

היה קטע אחד מוזר מאוד

שפתאום הכניסו לי אותו בארבע בבוקר, זה לא היה לי נעים ..

לקחתי חדר פרטי בשביל הפרטיות

ובדרך כלל גם אחרי קיסרי אני משאירה בלילה איתי

אבל זה היה לילה קשוח ולא הרגשתי טוב בכלל בכלל ופתאום בלי לעדכן פתחה לי את הדלת

עוזר ונותן נקודות למחשבה.

אם יש המלצה על מקום מסוים אשמח לשמוע!