אם זאת באמת היתה שאלה - נראה לי שזה לא יפריע לי אישית, כל עוד נשמרת הצניעות וכד'. אולי אפילו האווירה תיעשה... מיוחדת.

כך נראה לי, אבל מי יודע... עוד לא קרה לי.

(כאילו שמשהו כן קרה לי!! נו באמת. )

אבל בוא נקווה שרק משהו טוב!!

בס''ד

זה הדבר הכי נח בעולם...

כמו תמיד: כדאי להיות עירניים לאופיו של הפגוש המסויים.

* התשובה הנ"ל לא רלוונטית לחליצת נעלי הרים סגורות ביום קיץ חם.

אל תעשו את זה

בהתחלה לא הבנתי מה הקשר לתא מטען....

ואם אתם על חוף ים אז מותר להחליף לסנדלים

מראה שהיא פתוחה.וזה הסגנון שלה.אם לא מתאים לך הסגנון זה כבר משהוא אחר..

אבל כדאי אולי גם כאן להדגיש שעיקר התגובה היתה כלפי מה שהצטייר בתחילה, שלא היה כפי שתיארת כאן (גרביים וכו').

ועם זה - כבר אמרתי שלענ"ד כדאי להימנע גם כך. התחושה של "חליצת נעליים", שאצל בנות יכולה להיות טבעית לגמרי ואינה מבטאת מאומה מלבד נוחות פשוטה, לא תמיד מוחשת כך גם אצל מי שנפגש עימן.

אשריך ד.

לדעתי: קצת לא מתאים...

בעזהי"ת

אני תמיד יושבת מזרחית על ספסלים, זה לא נח אחרת!
 לא מורידה נעלים כי זה לא כפכפי טבע, אבל..

אני גבר ואני מסוגל לעבור לישיבת לוטוס בלי ידיים. בלי קביעות כלליות על גברים!

אפשר לשבת ככה גם על ספה בלי ללכלך אותה

*זהירות-שמרן לפניך*

לא מתאים ולא ראוי.

מעשה כזה עשוי מתפרש כקריאה להורדת רמת הרצינות בפגישה,וקצת הזמנה ל"קלות ראש".

בין הדברים שעושים בצו ראשון בצבא,יש מן ראיון אישי שעושים במן חדרים

קטנים כאלה עם חיילות,שמנסה להכיר אותך פחות או יותר

(הם נעזרים בזה לקבוע קב"א,בין השאלות שנשאלות :איך היחסים עם ההורים,כמה חברים טובים יש לך וכאלו)

אחת המטרות של המראיינת היא ליצור אווירה קלילה מאד כדי שאנשים ישפכו מידע

שהיו מנסים להסתיר באופן עקרוני.בקיצור אצלי בראיון,החיילת פשוט לוקחת את הרגליים שלה

ומניחה אותם על השולחן שביננו במין ישיבה מזרחית תוך שהיא ממשיכה לשאול שאלות.

כמובן שהדבר הכניס אותי להלם גמור, הייתי בן 16 וחצי,וגם ככה הצו ראשון זה הלם אחד גדול.

לאחר מכן התברר לי שהדבר נעשה בראיונות האלה דרך קבע,והסיבות ברורות.

אז כן ,אני יודע שיש הבדל,ובכל זאת,הקונספט לדעתי דומה,לפחות מבחינת סוג האוירה שעשויה להיווצר.

ובקשר לנושא השרשור, לא ידעתי שזה מצטייר כבעייתי.

מבחינתי זה לא שידר קלות ראש.

אבל קיבלתי. לא ראוי- אז לא. תודה על ההערה.

(ללא קשר לנושא השירשור),

אני פשוט חייב "למחות" - חיילת חצופה. גועל נפש.

יש בך בחינה של "זנות" - שימוש בתנוחת הישיבה כדי להוציא מידע.. מבחיל.

וכשזו "מדיניות", זה מגעיל עוד יותר.

[אח"כ יתעסקו במחאה  על יציאה מ"שירת נשים" בצבא... אולי קודם שיטפלו במושגים המעוותים האלה..]

אם כי יש להניח, שהחיילת הזו בכלל לא מרגישה בבעיה. וזו עצמה בעיה לא פחות. חינוך מעוקם. ה' ירחם.

מה הדיון הזה שייך כאן?

פשוט תוכחה מוגזמת שאינה במקומה, במחילה.

(לא נעים לבחורה שרגילה בכך שכבודם מכניסים את העסק הזה לדיון!)

וכתבתי מפורש: ללא קשר לשירשור.

אבל כיוון שהזכיר את הסיפור הזה, ראיתי לנכון להביע את שאט-נפשי, כמו כל מי ששומע משהו מגעיל, באופן טבעי. ולגבי ה"משהו" הספציפי הזה, זה לחלוטין לא מוגזם...  ולא קשור ל"תוכחה".

ובוודאי שה"סיפור" שהוא הביא, אינו שייך לא למי שהעלתה את הנושא לדיון ולא לאי-מישהי פה..  ואני מניח שאף אחת מה"רגילות בכך" בתום-לב, לא מעלה בדעתה שמישהו התכוין להשוות במשהו...

דיבורים מפורשים על "זנות" וכו' וכו'...

מצטער.

מה אתה משווה בכלל בין אקט כזה בוטה ומגמתי,

לבין ישיבה בצורה הכי טבעית שיש?

כבת שרגילה בזה, הייתי בהחלט נפגע מההשוואה הזאת!

על ההשוואה המקוממת הזו...

/עלולה להתפרש.

 לא אמרתי שהורדת כפכפים או ישיבה מזרחית באה לבטא רצון לקלות ראש

אלא שהיא עשויה להתפרש ככה,וזה עלול להביא לאוירה פחות מתאימה.

פעולה רגילה?תלוי באיזו סיטואציה.בבמנגל עם החבר'ה?ודאי שרגיל.

באמצע חברותא?פחות רגיל.(למרות שקיים). בפגישה עסקית?לא רגיל ואף חריג.

ועכשיו שכל אחד ימקם איפה הוא רוצה שהפגישות שלו ימוקמו על הציר..

לדעתי,עקב הרגישות של הנושא (פגישה בין בחור ובחורה דתיים) הייתי רוצה שהפגישות יהיו

כמה שיותר על הציר היותר "רשמי" (כמובן בגבול הנורמלי).המדרון הוא חלק,ולכן המעקה גבוה.

לא סתם כתבתי בתחילת ההודעה "*זהירות-שמרן לפניך* .

אני יודע שאני דיי יוצא דופן באופן ההתייחסות הזה,ועם זאת שמח על כך.

לצערי נכוויתי בדברים דומים ברותחין,ומכיוון שרבים כל כך נכוו כמוני,לדעתי ראוי שכולם יזהרו אף בצוננים.

הדוגמא שהבאתי באה להראות שכשאנשים רוצים בדווקא ליצור קלות ראש,הם משתמשים בסגנון דומה.

לצערי,אכן הדוגמא גלשה מפרופורציה,לדעתי בעיקר עקב התגובה (הנכונה לחלוטין) של דן לסיפור,

שישר אנשים השליכו אותה גם לגבי מקרה כמו המתואר בשרשור,דבר שממש לא נכון.

אני  מצטער מאד על כך,באמת.אם הייתי צופה שזה יראה כך-לא הייתי כותב את הדוגמא..

לי דווקא חשובה "פתיחות" ו"זרימה" מסויימת. מאוד קשה לי עם מרובעות מחשבתית או התנהגותית ויהיה לי קשה מאוד ליצור קשר ולפתח רגש לבחור שמתנהג ברישמיות או בריחוק מסויים.

גרמת לי לחשוב....

זה סימן שהיא הרגישה נוח, וזה סימן טוב...

אני הייתי אוהב

רוב הסיכויים שעשיתי ככה בכל הדייטים שהייתי עם סנדלים..

הכי נוח לי..

לא מבינה מה בעייתי בזה, הרי אם אנחנו הולכים לשבת על דשא- אני גם אשב ישיבה מזרחית בלי נעליים..

(או שגם לשבת על דשא אסור )

לא יודעת למה אבל יש מן קטע כזה להפוך הכל ללא צנוע..

כבר הזדעזו לי פעם מזה שלקחתי בנים בדייטים להתנדנד איתי בנדנדה, או לעשות שטויות, אבל מעולם זה לא הפריע לאף חד מהבנים הדוסים שיצאתי איתם.. 

הכלל שלי- מי שלא מקבל אותי איך שאני, לא ראוי להתחתן איתי

"מין קטע כזה"..

לתייג דעות שהן לדעתי פשוטות לגמרי, כ"הופכות"הכל ללא צנוע, במקום להבין שזו תפיסה אחרת כנראה משלך לגבי מה צנוע (הרי גם השואלת, למשל, טרחה אח"כ להדגיש "עם גרביים".. כלומר: גם מושגיה כנראה שונים משלך)...

ואני באמת חושב שהדוגמה שהבאת - שהיא אחרת לגמרי מהשאלה - רק מראה עד כמה המושגים שונים: לקחַת בנים בדייט להתנדנד בנדנדה... תהיי בריאה, לדעתי זה גם לא צנוע, וגם אסור וקלות ראש שלא במקומה. ולהגיד "הבנים הדוסים" תמיד אפשר.. אני כבר שמעתי כאן את ה"כינוי" הזה גם לגבי כאלה שדיברו דברים כעורים מאד-מאד. מי שמקיים הלכה כפשוטה, לא עושה מה שאינה מתירה. ואם עושה - אז לא צריך לתייג "דוס". אפשר סתם בן-אדם...

ורק להזכיר לגבי סוף דברייך: נושא השירשור באמת לא היה מי היה מוכן להתחתן איתך דווקא... הנושא היה איך זה נראה לאנשים.. ובאמת בטוח שמי ששואלת אינה מתכוונת/מרגישה משהו "לא צנוע" בכך. זה דבר רגיל לגמרי אצל בנות, לחלוץ נעליים. אבל לא תמיד זה "מורגש" באותו אופן אצל בנים (ואולי עצם זה שכמה "שיבחו" את הענין כ"מקרב" ויוצר "זרימה", מראה גם צד אחר. הקירבה בשלב זה, היא דרך הראש והתפתחות היחס שבלב. לא בטוח שטוב שתהיה מתוך זה).

וזה הקרבה ענקית בערב פסח 

בכ״מ אני כן מחשיבה תצמי ל״דוסית (בשאיפה תמידית) פתוחה״

ואני לא אוריד נעליים בפגישה... אולי רק בפגישה ממש ממש ממתקדמת סוג שאנחנו כבר ממש יודעים שאנחנו לקראת סגירה.

אבל אבל,,, אני כן יושבת עם רגליים על הספסל או רגל על רגל בצורה מרובעת (כמו בנים)

או שמה רגל על  אחת על הספסל וכו׳ או אם יושבים על דשא אז ברגליים מחובקות (בגלל שקר או משהו)

ואם אני מתבוננת בזה זה נראלי נעשה כדי לשמור על מקומי איפה שאני ולא לתת לתחושה של קלילות וכו

אשמח לדעת אם גם בזה יש בעייתיות 

זה עניין של סגנון לגמרי

לענ"ד?

אני לא חושב שיש בכך איזושהי בעיה.

לא צריך גם "לדקדק" מידי. לדעתי, הנקודה כאן היתה בגלל האמירה על חליצת הנעליים..

ישליאישור !!! שיויויו 

נהייתי "מנפיק אישורים"?...

רב ודוס הפורום אז אני ממשיכה עם זה

  הוכתרת

אל תסמכי על שטויות כאלו.

אני סתם מביע דעה.

אם את מחפשת צדיקים אמיתיים - תפני למשל  לזו שפתחה את השירשור (ויש כאן עוד כמה..)

ההורים שלי הם צדיקים אאמיתיים אני לא צריכה לחפש רחוק

אז מבחינתי זה יפה, שהיא מרגישה כ"כ פתוח לידך...

אין פה פעירות, אם לוקחים את זה בפרופורציות.

על ספסל זה פחות מתאים זה לא כמו שיושבים על הדשא..(וגם אני עם חצאית ארוכה וגרביים ובכ"ז זה לא הכי נראה לי) ..

אבל אם את מרגישה כבר זורמת יותר עם הבחור,אולי זה אחרת ואחרי מספר פגישות זה יהיה יותר הגיוני לשבת ככה בזרימה..בפגישה ראשונה זה היה נראה לי קצת מצחיק לעשות את זה.

בעזהי"ת.

אני ככה חופשי בכל הדייטים...

ומסתבר שבעלי מת על זה

יפה לו!

שהוא "מת" על זה, זה טוב כשהוא בעלה

ולא לפני כן..

 ולא לעניין. לנעול כפכפי טבע?! התחרפנת?!

זה ממש לא בריא לרגל.

רק גזית/צ'אקו!!!

שורש סגור מאחורה.

לא מתאים לו?

סימן שהוא לא מתאים לי...

נראלי טבעי ולגיטימי בהחלט. מראה שהיא מרגישה בנוח, ואם זה נעשה בצניעות- תפאדלי

אגב, עם שתי הבחורות הלזות היה לי את הקשרים הכי ארוכים. (מקווה שהקשר עם הנוכחית יהיה ארוךארוךארוך)

אז אולי זה סימן טוב בשבילך

ולמי שטוענים שזה קצת קלות ראש- שמעתי פעם בשם הרב יהושע שפירא (מי שיודע בודאות שיתמוך או יתקן) שבדייטים צריך גם קצת קלות ראש. זה מחזק עוד פן בקשר. כמובן בשלבים קצת יותר מתקדמים, לא בדייט ראשון-שני (אם כי בעיניי חליצת סנדלים זה בכלל לא קלות ראש. ההערה היא באופן כללי)

חחחח

אצלי זה יותר רגליים על הכיסא, אבל גם ישיבה מזרחית זה טוב!!

|שומע מוזיקה מזרחית|

קרה פה לבנות פעם שהבנים הורידו את הנעליים/סנדלים שלהם?

אבל הוא חלץ כי היינו במעיין..

ואילך

שבאופן מיוחד מעלה חיוך לשמוע את זה מהמאורסות / נשואות.

בס"ד

לא שהלכתי עם טבע לפגישות  

אבל יצא לי שהורדתי את הנעלי בובה והתיישבתי מזרחית.

רק שהייתי עם חצאית ארוכה.

מה לעשות? 

נוח לי לשבת כך !

ברצינות, לא רואה בזה משהו רע...

לק"י

במכללה הייתי עושה את זה, אבל בעבודה זה נראה לי לא כ"כ לעניין..

ככה שגם בדייט לא הייתי עושה את זה (אולי בהמשך- כשכבר הקשר לא ממש רשמי ומכובד).

וכל עוד לובשים חצאית ארוכה כמובן שהכל יהיה בצניעות!

על זה שהיא הורידה את הכפכפים או על זה שהיא ישבה ישיבה מזרחית?

בנוגע לכפכפים - תלוי מי הבחורה ותלוי מי הבחור. אם הוא זורם והיא זורמת, אז הזרימה בסדר, אבל אם אחד הצדדים קצת "יקה" נקרא לזה (בעצם, מדובר כאן רק מצד הבחור...) אז זה בעייה...

בנוגע לישיבה המזרחית, לעומת זאת, אם אין בעייה של צניעות והיא יושבת צנוע בישיבה המזרחית, אזי לא נראה לי שתהיה בעיה בכך ומי שרואה בזה "פעירות" משהו אצלו צריך להשתנות...

.

אפשר לומר שכשראיתי השבוע אחת שחלצה נעליה ונשכבה על ספסל לנוח, הייתי קצת המומה.

או כשראיתי אחת שהלכה בלי נעליים, ולא היה לה זוג בידיים, גם הייתי בהלם קל.

אבל,

כאחת שממש לא אוהבת לשבת עם 2 רגליים על הקרקע, נראה לי הגיוני לשבת ישיבה מזרחית.

וכפכפים זה לא בעיה להוריד, מבחינתי, נעליים קצת יותר.

בתחילת קשר (ולפעמים אפי' בשלבים מתקדמים) יהיו אנשים (בכלל לא כולם) שמעשה כזה יעלה מחשבות של אקסטרה פתיחות...( לא במובן הרע אלא במובן הפעור של המילה) לכן זה די תלוי מי הבחור.

כמובן (וזה די ברור) שמבחינת צניעות זה ממש תלוי באורך החצאית.

הורדה של נעליים, וישיבה מזרחית.

אמנם השאלה התיחסה לרמת פעירות, וכאן השואלת בעצם מבינה כי היא "פעורה" (גילוי נאות: איני יודע מה בדיוק הכוונה..) שהרי היא שואלת "עד כמה היא פעורה?" ואינה שואלת "האם היא פעורה?"

אבל היות וכבר עלה כאן היון בנושא צניעות, הרי ש(ככל הנראה) "פעירות" אפילו במשהו זה חסרון בצניעות.

לא רואה בעיה עם הפעולה (לכשעצמה) של חליצת נעליים, לגבי ישיבה מזרחית- היא יכולה להיות צנועה פחות או פחות צנועה.

איך יותר צנוע לשבת בדשא, כאשר שני הרגליים צמודות ומקופלות לצד אחד או ישיבה מזרחית?

אבל בהחלט נראה לי מיותר להתעסק האם זה פעור או לא

הרבה בנות ישבו איתי

וחלצו כפכפים וישבו בישיבה מזרחית

והיו בצניעות לגמרי

ולפעמים אתן הבנות חושבות שכל פיפס שעשיתן אנחנו נזכור את זה וננתח את זה האם זה בסדר מותר אסור או לא צנוע

אז זהו שלא

אנחנו לא כמוכן שזוכרים את כל הפרטים אפילו הקטנים האלו

כל עוד אתן עושות זאת בצניעות רבה מובטח לכן(ברוב המקרים) שאנחנו אפילו לא נזכור זאת

ואם כבר אתן שואלות אם זה בסדר מבחינתי?

למה לא אם זה נוח לכן.....מבחינתי תישבו גם על הירח

מחזק את דבריו של חכם בנדא...

כל עוד עושות זאת בצניעות...

{חידוד לדברי בנדא..}

אפילו את מאדים אביא לה

ואביא לה שוקו אסלי משביל החלב (ישראל )

אחרת..היא תהיה הדובה הגדולה

היא הדובה הגדולה, והוא - כוכב

המדריך לטרמפיסט בגלקסיה

מילא, התפילין והמגבת כאן איתי, שזה העיקר!

כעת אוכל להקים דוכני תפילין ומקוואות בכל הירחים של מאגרתיאה

אם אתה יכול לקפוץ (לא כפשוטו) לבקר את אלוקים בצוק ההוא בסוף העולם? (לא זוכר שמות ופרטים. קראתי את זה מזמאאאן)

אחרת ברור שתפספס שקיעה פה ושם מדי חמש שניות כשאתה טס

בעל-חלל...

בטיסה טרנס גלקטית? לפי איזו שמש? ואיזה כוכב לכת?

או יותר נכון: ממוצע השמשות של אותה גלקסיה

כי כל כמה שניות/דקות מגיעה שבת

רוב של 6 ל-1 שעכשיו יום חול

כל קבוע- כמחצה על מחצה דמי

"וקשרתם לאות על ידכה והיו לטטפת בין עיניך"

לכו"ע (גם למ"ד מוקצה גמור דאורייתא) מוקצה שכזה הוא דרבנן

אומנם שבת קביעא וקיימא, אולם זה לא עניין של ספק קבוע.

מצינו סוגייה מפורשת לגבי ההולך במדבר,

שאילו אינו יודע איזה יום זה שבת צריך להתייחס לכל יום ויום כאילו הוא שבת. 

ולכל מי שלא קורא ארמית או סתם אין לו כוח:

יש דיון מתי עושים קידוש, אבל המסקנה היא שבכל יום צריך לשמור ממלאכות אלא אם כן יש פיקוח נפש.

כמובן, כל זה בהנחה שהספק הוא איזה יום שבת,

אבל כל הבקי בדיני מדע בדיוני (או סתם בתורת היחסות) יודע שמי שנוסע במהירויות גבוהות

יש לו זמן משל עצמו שאיננו תלוי בשמשות של אנשים אחרים

(עיין סוגיית התאומים, מסכת איינשטיין, שם שם).

ולכן פשיטא שכל הדיון פה איננו מתחיל מיסודו,

והאדם מונה לעצמו עם שעון לפי היום שבו יצא.

(כמובן, כשהוא חוזר לזמן של כולם אז זמנו בטל,

כפי שלמדנו באותה סוגייה של ההולך במדבר).

*קולה מסירה אחריות מכל הנאמר ע"י הבחור שבזבז עליה טבעת...*

|מתעלב|

ולמה אם זה מצחיק מותר לבצע אי דיוקים למדניים?

|ליטוועק| - הייתי עושה סמיילי אם היה לי....

למה מותר? כי זה סוגיא הלכתא למשיחא

דייט סביב שולחן היה חוסך הכול מלכתחילה

היתה אחת שעשתה את זה כמעט בכל הפגישות אתי (והיו יחסית הרבה כאלה) וזה לא הפריע לי בכלל.

והרגשתי סתומה. אבל נראה שזה לא הפריע לו

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

יש גבול במראה מבינה? תסתכלי באחוזים כמה את מורידה

אם אמרו לך את זה הרבה כנראה שזה נכון ואם את לא שומעת את זה הרבה ואת חושבת שחצי חצי הגיוני .

צריך חן .. אבל לא לחפש את מלך היופי להתמקד בשאר הפרטים.

עוד דבר אני חושבת שדווקא נשים שפחות מרגישות בנוח עם היופי שלהן יחפשו אותו אצל אחרים ..

אז לשים לב איפה את לא מקבלת את עצמך

לכל אחד חשוב משהו אחר

חיצוניות זה המון

הבעיה בסינון כזה היא

שמראה כמו כל תכונה אחרת

יכול להפריע ואחרי זה כבר לא

אפילו למצוא חן

וגם להיפך

ככה שסינון ע"פ תכונות

הוא לא בהכרח נכון

זה גם "אנרגיה" שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים ליד הבן אדם. וזה כבר קריטי למערכת זוגית בריאה.

האישו הוא לא התכונה/ האנרגיה

אלא

איך היא נתפסת

וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה 

אבל קודם כל לא לפסול את זה כ"מראה חיצוני וזהו". לפעמים זה באמת רק זה, לפעמים יש עומק.

חוזרת קצת על דברי קודמיי, אבל מתמקדת במה שכתבת "רק אם... אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים". אני לומדת מזה שהסינון החיצוני הוא כבר בשלב ההצעה, וזה חבל, כי תמונה הרבה פעמים לא מספיק משקפת: אפילו את החיצוניות הפשוטה ממש של מראה בלבד, ובטח שלא את השדר הכללי ופוטנציאל מציאת החן החיצונית שתלוי גם בחיוך, מנגינת דיבור, מחוות וכו' (ובטח לא את הפוטנציאל של מציאת חן שאינה חיצונית, אבל זה מובן מאליו)

אם ממש רוצים לראות תמונה לפני, אני חושבת שזה צריך להיות רק כדי לפסול במקרים שממש נראה שיש דחיה. עדיף לדעתי לברר דווקא את כל הפרטים האחרים ולא לבקש תמונה, כי מהחיצוניות (שהיא גם חשובה!) תתרשמי באופן הכי משקף בפגישה.

סטטיסטית את לא נופלת על מכוערים. יש הרבה חבר'ה שנראים בסדר ופשוט לא חתיכים.

הבעיה בלהתחתן עם אדם מכוער היא שאת לא נהנית להתקרב אליו. החיסרון בלהתחתן עם אדם נחמד וממוצע היא שאת תרגישי ש"התפשרת" או ש"יש יפים ממנו", בזמן שבפועל הוא כן יפה וכן מושך ולא מעורר רתיעה.

כל אחד מציב לעצמו את הקו שבין רתיעה להתפשרות, אבל הרתיעה היא די בינארית וההתפשרות היא ספקטרום רחב (יש כאלה שאם הבחורה לא דוגמנית על לא טורחים אפילו)

אני כותבת מה שעולה בי כרגע מול השאלה שלך, קחי רק מה שמתאים ונכון לך.

השלב שאת מדברת עליו הוא שלב שאת בעיקר רואה בו תמונה, ולא פגשת את האדם עצמו והמכלול שהוא. ואפשר להבין את הצורך והרצון להתחבר בנראות לפני שמעמיקים חיבור, זה משמעותי במיוחד לאנשים מהסוג המתמסר, שאם הם נכנסים פנימה הם לא יגידו לא מהר כל כך. ואם את מהסוג הזה, יכולה להבין למה תעדיפי לא להיכנס למקום שעשוי להיווצר חיבור פנימי, כך שאם את לא מתחברת לפן משמעותי שאת הולכת לפגוש כל יום, יהיה פער ביחס כלפי בין ההערכה לפנימיות למה שמתעורר בך בהסתכלות החיצונית.

אז מול זה, אפשר לצטט פה מחקרים על זה שמציאת חן מתפתחת ככל שמכירים יותר חלקים פנימיים במי שמולנו, ודי בשלב ראשוני שיהיה נעים להתבונן בו, ואפשר גם להסביר כמה תמונה אחת סטטית (שלא תמיד היא גם כזו מוצלחת...), לא משקפת בכלל מי הנשמה שעומדת מאחורי התווים החיצוניים האלו, או להתחיל להסביר על האור הפנימי שזורח כשנפגשים עם חכמת האדם שמאירה אותו.

אבל משהו בי אומר שיתכן ויש פה בקשה עמוקה מתוכך, שיש מצב שברגע שתביני מה בעצם את מבקשת, ומה המשמעות הפנימית של מראה כזה או אחר עבורך, באילו עניינים פנימיים זה נוגע אצלך, ואת זה תבקשי במהות של האדם ולא רק בנראות החיצונית - גם תמצאי את הדרך איך לגשת להצעות מכאן והלאה.

ויכול להיות שאפילו תרצי לחזור להצעות שקיבלת.  

במקום הזה מול המקום הפנימי שיודע טוב מאוד לומר ''זה לא'', אולי כדאי להתמקד במה כן משמעותי ולמה זה משמעותי לך. את יודעת מה את מחפשת שם שיתגלה לך על הבחורים מתוך ההתבוננות בתמונות שלהם? אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, אבל עולה בי מחשבה שלפעמים כשלא יודעים מה בדיוק מחפשים שם (ויתכן שזה בכלל לא קשור לחיצוניות, אולי מתבטא דרכה אבל זה לא העניין המהותי), הנטייה שעלולה להתפתח תהיה להימנע מהכל ולהכל להשיב בלא, גם אם אין סיבה אמיתית.

וזה מקום שכדאי לעשות בו בירור עומק פנימי כדי להיות מכוונת, קודם כל עבורך, ואחרי זה כדי להיות עירנית ובתשומת לב לזהות את זה במי שמגיעים אלייך, ולא לפספס את מה שיכול להיות הטוב עבורך.

מה בתכלס?

נסי להבין עם עצמך או עם מי שיכולים לכוון בבירור הזה, מה בעצם את מחפשת באותן תמונות ולא מוצאת. מה את היית שמחה ורוצה לראות, ומה ההרגשה שזה מעלה ומעורר בתוכך כשאת רואה מישהו שנראה כך?

(אפשר להתחיל במה את רואה ולהעמיק מה זה אומר שיש לו כך וכך ... מה זה אומר על מישהו שיש לו כך וכך? ומשם להמשיך...).

עוד נקודה שחשוב לומר - יכול להיות גם שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה להרגיש מה שייך לך ומה לא, ולא תמיד זה משהו שאפשר להסביר לאחרים. אבל כדי להבין אם זו אכן אינטואיציה בריאה שמגיעה מחיבור או שלילה שמגיעה ממקום אחר (כמו הימנעות, פחדים וכדו') נדרש שם בירור קשוב ועמוק יותר.

שאי ברכה וה' יהיה עימך בכל ההחלטות לטוב לך תמיד.

אני בול כמוך, אם אין לי משיכה(חזקה) חיצונית, קשה לי להמשיך, תיארת את זה מדויק ממש, רק אם יש משיכה חיצונית אז אני מוכן להמשיך לשמוע פרטים.

אני יודע שאם יש חיבור פנימי זה לרוב מפצה על החיצוני ודןוקא ירגיש ממש סבבה אבל מעדיף שלא

לא רואה בזה שטחיות כלל וכלל, גם לא חושב שאני חיצוני או ריק בגלל זה, יש לי המון מה לתת ואני מודע לזה, זאת פשוט נקודה שממש חשובה לי זה הכל, לא צריך לעשות מזה סיפור.

יש לי עוד המון מה להגיד בנושא הזה אבל מרגיש לי שהפורום הנ"ל פחות רלוונטי אז זה בתמצות.

שהחיצוני פתאום נראה אחרת, וא זה חבל להפסיד.

בסוף זה החלטה שלך אם ועם מי להתחתן.

ומין הסתם את לוקחת את כל השיקולים ומחליטה בהתאם

לא רדוד.

כי רק את מחליטה וקובעת מה מתאים לך ומה בא לך טוב.

את תחיי איתו 80 שנה ולא אף אחד אחר.

אז בקטע הזה, את מסודרת גם מפני בורא עולם (לדעתי)

אבל.

את עלולה לפספס בחורים שמאוד מאוד מתאימים לך על הדרך.

ולכן לדעתי זה מה שהכי טוב בשבילך :

את רואה בחור (או תמונה) - אם אין לך משהו -נגד- המראה שלו, 
(הכוונה למשהו שממש אומר לך "לא..אין מצב" )

אז תבדקי פרטים נוספים. אם שם ראית משהו שכן מדבר אלייך, תפגשי.

ככה את לא תוכלי לפספס את מי -שהכי- מתאים לך.

בהצלחה.

בנוסף לדברים החכמים שכבר כתבו,

אני חושבת שחשוב לשים כוכבית על תמונות.

תמונות לא תמיד משקפות לנו מי האדם.

יש אנשים שהם יותר פוטוגניים מאחרים.

להסתמך על תמונה אחת כמו שבד"כ עושים, ולפסול רק על פי זה -

לדעתי ייתכן שאת מפספסת אנשים שבמציאות דווקא לא היית פוסלת על הנראות שלהם.

ולכן לדעתי כדאי לקחת את זה בחשבון - אולי גם לבקש עוד תמונות - ואולי לבוא בגישה הפוכה:

קודם לקרוא פרטים על האדם,

ורק אז להסתכל על התמונה. ואם הפרטים נשמעים סבבה והתמונה לא - לנסות לבדוק עוד קצת, אולי עם מישהו שמכיר אותו, אם התמונה שיש לך משקפת.

אין עניין להתחתן עם מישהו שלא מוצא חן בעינייך, אבל כן כדאי לדעתי להיות זהירים בשיטת הסינון.

רתיעה - אין דיבור לעולם על להתחתן עם מישהו שמחשבה על קרבה ואינטימיות איתו גורמת לרתיעה. זה פשוט לא עובד, ומי שמתעלם מזה גוזר על עצמו חיים של אומללות.

משיכה - יש אנשים יפים מאוד שכשמסתכלים עליהם אומרים "וואו!" והם מושכים את תשומת הלב והיופי שלהם מהפנט. ולכל אדם יש רצון שבן הזוג שלו יהיה עד כדי כך יפה.

אבל לרוב האנשים *יש* משיכה גם לאנשים פחות יפים. אני רואה על עצמי שרוב מוחלט של בנות ישראל כן מוצא חן בעיניי, גם אם הן לא דוגמניות... אבל יש נשים שאני לא יכול להעלות על הדעת קרבה אליהן ואני נגעל רק מעצם המחשבה...

לכן לדעתי המלך המשיח שציטטת מדבר על הסוג הראשון ומכריח שתהיה משיכה כלשהי, אבל לא שחייבים למצוא את המהפנטים והמושכים והשש קוביות בבטן והחיוך מיליון דולר...

אני יוצא כיום עם מישהי והיא בכנות מאוד יפה, ובהמון סיטואציות אני מתפלא עד כמה היא יפה ושמח בה. אבל כשאנחנו ליד נשים יפות ממנה צובט לי הלב מאוד ואני מאוד משתדל לא להסתכל על נשים כדי שלא יכאב הלב ככה, ומטבע הדברים לידן היא נראית פחות יפה... אבל אני יודע שיהיה לי טוב איתה כי היא *מספיק* יפה, וזה מאוד מאוד משמעותי

אז אין יותר מדי מה לעשות עם זה.

אם יגידו לך שאת חייבת לבחור אחד מבין שני בחורים,
אחד חתיך אבל כלומניק והשני לא חתיך אבל עם מידות טובות.

את מי תבחרי?

צריך לזכור שהרבה ממציאת החן היא מההערכה שיש לך אל בן הזוג, ולאו דווקא מפרמטרים חיצוניים.

ואת זה אי-אפשר לגלות מיד, ואפילו לא תמיד בפגישות הראשונות.

"אסתר (המלכה) ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה"

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אבל אנשים שתשמח בהם : מורות, מדריכות וחברות וככל שמתקרבים לחתונה : אנשים יותר קרובים ובסוף סבאסבתא אחים אחיות אבא אמא

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

כן, יש עניין להחזיק מורכבות, ושאתה גבר יש בזה גם ציפייה או יכולת להחזיק שהיא עוזרת מאוד להתחיל ולהמשיך קשרים.

אממה, נראה לי כל בנאדם ירצה להיות עם מי שרוצה להיות איתו. זה אנושי לגמרי.

ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה.

למה? כי יש לי מלאי כוחות מוגבל ואני לא אקח כל הזדמנות רחוקה לקשר.

לפני כל הצעה, אני לוקח בחשבון את הסיכויים ואת המחירים שאני אשלם אם אני יענה אליה לחיוב.

מבחינה סטטסטית הגיוני שמי שתעשה לי טובה פחות תרצה להמשיך ופחות יהיה לזה סיכוי. אז כן, זה משתכלל בחשבון.

אני מכוון לבחור בדרך הקשה, להקשיב לעצמי ולסמוך על האינטואיציה שלי. וואו, זאת דרך מאוד קשה ולא מובנת מאליה.

הכי קל לי, (במיוחד שאני קצת מקורר ולא מרגיש טוב)

להגיד לך "מסכים עם כל מילה שאמרת. אני פשוט עניתי תשובה כללית לכל הקוראים שנותנת -עוד- זוית."

אבל אני לא מוכן להסתפק בזה.

כי גם כשאני קורא את התשובה שלך

ואני מסכים איתך,

אני יודע שיש משהו שמפריע לי (מפריע לי, בשבילך. שאולי אתה מפספס)

ואני אתן דוגמא :

"ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה."

לזה אני לא מתחבר. ויתכן שאני לא מבין אותך או מפספס.

כשאתה מקבל הצעה,

אותך צריך לעניין :

א. האם אני מעוניין בה.

ב. האם אני חושב שאני יכול לספק לה את הציפיות שלה ואת השאיפות שלה בטווח הארוך.

הפרמטר "היא לא רוצה מאוד" "היא רוצה מאוד אבל בתנאים"

הוא מעצבן, הוא לא נעים, אבל...בחישוב קר, הוא לא נכון.

אני אגיד לך למה.

כי יש מיליון דוגמאות.

כלומר זה לא איזה סיפור נדיר,

זה חלק מהאופי של הבחורות (אל תאמין לי , תברר את זה לעומק)

שבחורה רגילה לגמרי עם היגיון בריא, יכולה לומר על בחור מסויים "מממ...לא יודעת.." "תבדוק לפני את זה..."

אבל אח"כ הכל משתנה אצלה ובני הזוג צוחקים שהיא לא רצתה בהתחלה. מלאאאאאא מקרים כאלה.

זו הסיבה שאני אומר לך (שוב, זה לא קל, אבל זה באמת ככה !)

יותר חשוב זה מה שיש לך להציע, מאשר הסרט שהיא חיה בו.

זה יכול להשתנות בדייט אחד !

מספיק שהיא תראה זוית חדשה שהיא אהבה אצלך,

אצל בחורות נורמליות, זה מקבל תפנית חזקה בעלילה. הרגש משחק כאן תפקיד גדול מאוד.

אז כאילו, אני אומר לעצמי "בואנה, שלא יתחיל עכשיו להתבאס מכל מי שתתחיל להציב תנאים"

תלך לפגישה הראשונה.

תנסה להבין מי הבחורה

ואם החלטת שאתה מעוניין בה *ו* אתה מתאים לה *ו* היא מתאימה לך

זה מה שחשוב <---------

מה שהיא אומרת, לא רלוונטי (בהקצנה).

לצערי,  אולי אני מסביר את עצמי לא טוב.

בוא נגיד ככה.

נניח שהעמדה שלך היא 3 והעמדה שלי שהיא מאוד קלה בתאוריה כי הכי קל לקשקש, היא 8.

אז אני אומר "אוקי, אל תשאר ב 3 . תדאג שאתה לפחות ב 5".

כלומר שחס וחלילה, לא תכנס לאוטומט "יש תנאים ? ביי". כאן הבעיה.

תהיה קר ומחושב עם עצמך. כן ! אבל תבדוק בצורה כנה, אם זו שחיה בסרט, שווה להלחם עבורה

כי שניכם תרויחו בסופו של דבר.

לזה שהיא לא רצתה כ"כ בהתחלה, ***אין משמעות*** להמשך הקשר. מבין?

צוחקים על זה אח"כ.  לא אני אומר. העובדות אומרות את זה על אלפים...ואולי עשרות אלפי זוגות.

מקווה שאני קצת ברור יותר אחרי הקידוח הזה.

רציתי לסיים "אוהב אותך" אבל, אין לי מושג מי אתה באמת, אנחנו לא מכירים מעבר להודעות בפורום.

אז אני אסיים, מחבב אותך מאוד ובהצלחה בהמשך, בציפייה להודעה משמחת שלך בפורום.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

ורק אחרי שהם מחזירים תשובה חיובית אז הבחורה מקבלת את ההצעה.

אתה מתכוון למקרים אחרים מהמקרה הזה?

איך מגיעות אליך הכוכביות?

זה לא שהיא מאשרת את ההצעה בפניך.. היא אומרת למי ששידך, לא?

שיעביר הלאה.

שיש הבדל בין שאלות לבירור לבין אמירה של הגברת שהיא נפגשת מתוך התלבטות.

גם הבחור מברר דברים שחשובים לו, אותו דסר הצד השני.. לכן אני חושבת שאם הדברים נעשים בצורה שיש מתווך-

אז גם שהמתווך יהיה חכם ולא יגיד לך "היא רוצה להיפגש אבל מתלבטת".

באופן עקרוני, תמיד פגישות הן עם ספק, לא?

זה לא שבדייט ראשון אני יודעת שזה האדם שאיתו אתחתן.

מטרת הדייטים היא לבדוק אם הפוטנציאל שקיים כאן הוא בר מימוש.

כלומר, הספק מונח על השולחן תמיד.

יכול להיות שזו צורת התבטאות מסוימת, איזושהי רתיעה ממחויבות, להדגיש שזה רק בדיקה ולא הצעת נישואין.

אדם שרוצה לברר דבר ספיצפי שיברר אותו ואז יחזיר תשובה. זאת היתה האמירה.

ספק כללי, זה שאתה לא מכיר את הבנאדם עדיין ואין לך מושג מה באמת היחס שלך כלפיו.

אבל מהצד הגברי כן יש מקום להחליק את זה. לפעמים התשובות המהוססות מגיעות מתוך מגננה אחרי פגיעה כלשהי, או מתוך חשש שהצד השני לא מספיק רוצה.

למה יש עניין מה הצד הגברי להחליק? יש לי גם רגשות

אין סיבה שאני אהיה חסר רגש בגלל שאני גבר

כוונתי היא שבתחילת קשר אף אחד לא מכר את השני ולא באמת מבינים את ההקשר והעוצמה של כל ביטוי.

לא רציתי עיצוב אישי

אז לא יודעת לענות על זה

אבל כן עשו התאמות והיו מאוד אדיבים וקשובים

תודה!

ועשו לה בעיצוב אישי. היא רצתה שילוב של כמה דוגמאות.

היא היתה מרוצה מהתוצאה. 

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

תעזרו לי בבקשה - לקראת נישואין וזוגיות

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)