אם זאת באמת היתה שאלה - נראה לי שזה לא יפריע לי אישית, כל עוד נשמרת הצניעות וכד'. אולי אפילו האווירה תיעשה... מיוחדת.

כך נראה לי, אבל מי יודע... עוד לא קרה לי.

(כאילו שמשהו כן קרה לי!! נו באמת. )

אבל בוא נקווה שרק משהו טוב!!

בס''ד

זה הדבר הכי נח בעולם...

כמו תמיד: כדאי להיות עירניים לאופיו של הפגוש המסויים.

* התשובה הנ"ל לא רלוונטית לחליצת נעלי הרים סגורות ביום קיץ חם.

אל תעשו את זה

בהתחלה לא הבנתי מה הקשר לתא מטען....

ואם אתם על חוף ים אז מותר להחליף לסנדלים

מראה שהיא פתוחה.וזה הסגנון שלה.אם לא מתאים לך הסגנון זה כבר משהוא אחר..

אבל כדאי אולי גם כאן להדגיש שעיקר התגובה היתה כלפי מה שהצטייר בתחילה, שלא היה כפי שתיארת כאן (גרביים וכו').

ועם זה - כבר אמרתי שלענ"ד כדאי להימנע גם כך. התחושה של "חליצת נעליים", שאצל בנות יכולה להיות טבעית לגמרי ואינה מבטאת מאומה מלבד נוחות פשוטה, לא תמיד מוחשת כך גם אצל מי שנפגש עימן.

אשריך ד.

לדעתי: קצת לא מתאים...

בעזהי"ת

אני תמיד יושבת מזרחית על ספסלים, זה לא נח אחרת!
 לא מורידה נעלים כי זה לא כפכפי טבע, אבל..

אני גבר ואני מסוגל לעבור לישיבת לוטוס בלי ידיים. בלי קביעות כלליות על גברים!

אפשר לשבת ככה גם על ספה בלי ללכלך אותה

*זהירות-שמרן לפניך*

לא מתאים ולא ראוי.

מעשה כזה עשוי מתפרש כקריאה להורדת רמת הרצינות בפגישה,וקצת הזמנה ל"קלות ראש".

בין הדברים שעושים בצו ראשון בצבא,יש מן ראיון אישי שעושים במן חדרים

קטנים כאלה עם חיילות,שמנסה להכיר אותך פחות או יותר

(הם נעזרים בזה לקבוע קב"א,בין השאלות שנשאלות :איך היחסים עם ההורים,כמה חברים טובים יש לך וכאלו)

אחת המטרות של המראיינת היא ליצור אווירה קלילה מאד כדי שאנשים ישפכו מידע

שהיו מנסים להסתיר באופן עקרוני.בקיצור אצלי בראיון,החיילת פשוט לוקחת את הרגליים שלה

ומניחה אותם על השולחן שביננו במין ישיבה מזרחית תוך שהיא ממשיכה לשאול שאלות.

כמובן שהדבר הכניס אותי להלם גמור, הייתי בן 16 וחצי,וגם ככה הצו ראשון זה הלם אחד גדול.

לאחר מכן התברר לי שהדבר נעשה בראיונות האלה דרך קבע,והסיבות ברורות.

אז כן ,אני יודע שיש הבדל,ובכל זאת,הקונספט לדעתי דומה,לפחות מבחינת סוג האוירה שעשויה להיווצר.

ובקשר לנושא השרשור, לא ידעתי שזה מצטייר כבעייתי.

מבחינתי זה לא שידר קלות ראש.

אבל קיבלתי. לא ראוי- אז לא. תודה על ההערה.

(ללא קשר לנושא השירשור),

אני פשוט חייב "למחות" - חיילת חצופה. גועל נפש.

יש בך בחינה של "זנות" - שימוש בתנוחת הישיבה כדי להוציא מידע.. מבחיל.

וכשזו "מדיניות", זה מגעיל עוד יותר.

[אח"כ יתעסקו במחאה  על יציאה מ"שירת נשים" בצבא... אולי קודם שיטפלו במושגים המעוותים האלה..]

אם כי יש להניח, שהחיילת הזו בכלל לא מרגישה בבעיה. וזו עצמה בעיה לא פחות. חינוך מעוקם. ה' ירחם.

מה הדיון הזה שייך כאן?

פשוט תוכחה מוגזמת שאינה במקומה, במחילה.

(לא נעים לבחורה שרגילה בכך שכבודם מכניסים את העסק הזה לדיון!)

וכתבתי מפורש: ללא קשר לשירשור.

אבל כיוון שהזכיר את הסיפור הזה, ראיתי לנכון להביע את שאט-נפשי, כמו כל מי ששומע משהו מגעיל, באופן טבעי. ולגבי ה"משהו" הספציפי הזה, זה לחלוטין לא מוגזם...  ולא קשור ל"תוכחה".

ובוודאי שה"סיפור" שהוא הביא, אינו שייך לא למי שהעלתה את הנושא לדיון ולא לאי-מישהי פה..  ואני מניח שאף אחת מה"רגילות בכך" בתום-לב, לא מעלה בדעתה שמישהו התכוין להשוות במשהו...

דיבורים מפורשים על "זנות" וכו' וכו'...

מצטער.

מה אתה משווה בכלל בין אקט כזה בוטה ומגמתי,

לבין ישיבה בצורה הכי טבעית שיש?

כבת שרגילה בזה, הייתי בהחלט נפגע מההשוואה הזאת!

על ההשוואה המקוממת הזו...

/עלולה להתפרש.

 לא אמרתי שהורדת כפכפים או ישיבה מזרחית באה לבטא רצון לקלות ראש

אלא שהיא עשויה להתפרש ככה,וזה עלול להביא לאוירה פחות מתאימה.

פעולה רגילה?תלוי באיזו סיטואציה.בבמנגל עם החבר'ה?ודאי שרגיל.

באמצע חברותא?פחות רגיל.(למרות שקיים). בפגישה עסקית?לא רגיל ואף חריג.

ועכשיו שכל אחד ימקם איפה הוא רוצה שהפגישות שלו ימוקמו על הציר..

לדעתי,עקב הרגישות של הנושא (פגישה בין בחור ובחורה דתיים) הייתי רוצה שהפגישות יהיו

כמה שיותר על הציר היותר "רשמי" (כמובן בגבול הנורמלי).המדרון הוא חלק,ולכן המעקה גבוה.

לא סתם כתבתי בתחילת ההודעה "*זהירות-שמרן לפניך* .

אני יודע שאני דיי יוצא דופן באופן ההתייחסות הזה,ועם זאת שמח על כך.

לצערי נכוויתי בדברים דומים ברותחין,ומכיוון שרבים כל כך נכוו כמוני,לדעתי ראוי שכולם יזהרו אף בצוננים.

הדוגמא שהבאתי באה להראות שכשאנשים רוצים בדווקא ליצור קלות ראש,הם משתמשים בסגנון דומה.

לצערי,אכן הדוגמא גלשה מפרופורציה,לדעתי בעיקר עקב התגובה (הנכונה לחלוטין) של דן לסיפור,

שישר אנשים השליכו אותה גם לגבי מקרה כמו המתואר בשרשור,דבר שממש לא נכון.

אני  מצטער מאד על כך,באמת.אם הייתי צופה שזה יראה כך-לא הייתי כותב את הדוגמא..

לי דווקא חשובה "פתיחות" ו"זרימה" מסויימת. מאוד קשה לי עם מרובעות מחשבתית או התנהגותית ויהיה לי קשה מאוד ליצור קשר ולפתח רגש לבחור שמתנהג ברישמיות או בריחוק מסויים.

גרמת לי לחשוב....

זה סימן שהיא הרגישה נוח, וזה סימן טוב...

אני הייתי אוהב

רוב הסיכויים שעשיתי ככה בכל הדייטים שהייתי עם סנדלים..

הכי נוח לי..

לא מבינה מה בעייתי בזה, הרי אם אנחנו הולכים לשבת על דשא- אני גם אשב ישיבה מזרחית בלי נעליים..

(או שגם לשבת על דשא אסור )

לא יודעת למה אבל יש מן קטע כזה להפוך הכל ללא צנוע..

כבר הזדעזו לי פעם מזה שלקחתי בנים בדייטים להתנדנד איתי בנדנדה, או לעשות שטויות, אבל מעולם זה לא הפריע לאף חד מהבנים הדוסים שיצאתי איתם.. 

הכלל שלי- מי שלא מקבל אותי איך שאני, לא ראוי להתחתן איתי

"מין קטע כזה"..

לתייג דעות שהן לדעתי פשוטות לגמרי, כ"הופכות"הכל ללא צנוע, במקום להבין שזו תפיסה אחרת כנראה משלך לגבי מה צנוע (הרי גם השואלת, למשל, טרחה אח"כ להדגיש "עם גרביים".. כלומר: גם מושגיה כנראה שונים משלך)...

ואני באמת חושב שהדוגמה שהבאת - שהיא אחרת לגמרי מהשאלה - רק מראה עד כמה המושגים שונים: לקחַת בנים בדייט להתנדנד בנדנדה... תהיי בריאה, לדעתי זה גם לא צנוע, וגם אסור וקלות ראש שלא במקומה. ולהגיד "הבנים הדוסים" תמיד אפשר.. אני כבר שמעתי כאן את ה"כינוי" הזה גם לגבי כאלה שדיברו דברים כעורים מאד-מאד. מי שמקיים הלכה כפשוטה, לא עושה מה שאינה מתירה. ואם עושה - אז לא צריך לתייג "דוס". אפשר סתם בן-אדם...

ורק להזכיר לגבי סוף דברייך: נושא השירשור באמת לא היה מי היה מוכן להתחתן איתך דווקא... הנושא היה איך זה נראה לאנשים.. ובאמת בטוח שמי ששואלת אינה מתכוונת/מרגישה משהו "לא צנוע" בכך. זה דבר רגיל לגמרי אצל בנות, לחלוץ נעליים. אבל לא תמיד זה "מורגש" באותו אופן אצל בנים (ואולי עצם זה שכמה "שיבחו" את הענין כ"מקרב" ויוצר "זרימה", מראה גם צד אחר. הקירבה בשלב זה, היא דרך הראש והתפתחות היחס שבלב. לא בטוח שטוב שתהיה מתוך זה).

וזה הקרבה ענקית בערב פסח 

בכ״מ אני כן מחשיבה תצמי ל״דוסית (בשאיפה תמידית) פתוחה״

ואני לא אוריד נעליים בפגישה... אולי רק בפגישה ממש ממש ממתקדמת סוג שאנחנו כבר ממש יודעים שאנחנו לקראת סגירה.

אבל אבל,,, אני כן יושבת עם רגליים על הספסל או רגל על רגל בצורה מרובעת (כמו בנים)

או שמה רגל על  אחת על הספסל וכו׳ או אם יושבים על דשא אז ברגליים מחובקות (בגלל שקר או משהו)

ואם אני מתבוננת בזה זה נראלי נעשה כדי לשמור על מקומי איפה שאני ולא לתת לתחושה של קלילות וכו

אשמח לדעת אם גם בזה יש בעייתיות 

זה עניין של סגנון לגמרי

לענ"ד?

אני לא חושב שיש בכך איזושהי בעיה.

לא צריך גם "לדקדק" מידי. לדעתי, הנקודה כאן היתה בגלל האמירה על חליצת הנעליים..

ישליאישור !!! שיויויו 

נהייתי "מנפיק אישורים"?...

רב ודוס הפורום אז אני ממשיכה עם זה

  הוכתרת

אל תסמכי על שטויות כאלו.

אני סתם מביע דעה.

אם את מחפשת צדיקים אמיתיים - תפני למשל  לזו שפתחה את השירשור (ויש כאן עוד כמה..)

ההורים שלי הם צדיקים אאמיתיים אני לא צריכה לחפש רחוק

אז מבחינתי זה יפה, שהיא מרגישה כ"כ פתוח לידך...

אין פה פעירות, אם לוקחים את זה בפרופורציות.

על ספסל זה פחות מתאים זה לא כמו שיושבים על הדשא..(וגם אני עם חצאית ארוכה וגרביים ובכ"ז זה לא הכי נראה לי) ..

אבל אם את מרגישה כבר זורמת יותר עם הבחור,אולי זה אחרת ואחרי מספר פגישות זה יהיה יותר הגיוני לשבת ככה בזרימה..בפגישה ראשונה זה היה נראה לי קצת מצחיק לעשות את זה.

בעזהי"ת.

אני ככה חופשי בכל הדייטים...

ומסתבר שבעלי מת על זה

יפה לו!

שהוא "מת" על זה, זה טוב כשהוא בעלה

ולא לפני כן..

 ולא לעניין. לנעול כפכפי טבע?! התחרפנת?!

זה ממש לא בריא לרגל.

רק גזית/צ'אקו!!!

שורש סגור מאחורה.

לא מתאים לו?

סימן שהוא לא מתאים לי...

נראלי טבעי ולגיטימי בהחלט. מראה שהיא מרגישה בנוח, ואם זה נעשה בצניעות- תפאדלי

אגב, עם שתי הבחורות הלזות היה לי את הקשרים הכי ארוכים. (מקווה שהקשר עם הנוכחית יהיה ארוךארוךארוך)

אז אולי זה סימן טוב בשבילך

ולמי שטוענים שזה קצת קלות ראש- שמעתי פעם בשם הרב יהושע שפירא (מי שיודע בודאות שיתמוך או יתקן) שבדייטים צריך גם קצת קלות ראש. זה מחזק עוד פן בקשר. כמובן בשלבים קצת יותר מתקדמים, לא בדייט ראשון-שני (אם כי בעיניי חליצת סנדלים זה בכלל לא קלות ראש. ההערה היא באופן כללי)

חחחח

אצלי זה יותר רגליים על הכיסא, אבל גם ישיבה מזרחית זה טוב!!

|שומע מוזיקה מזרחית|

קרה פה לבנות פעם שהבנים הורידו את הנעליים/סנדלים שלהם?

אבל הוא חלץ כי היינו במעיין..

ואילך

שבאופן מיוחד מעלה חיוך לשמוע את זה מהמאורסות / נשואות.

בס"ד

לא שהלכתי עם טבע לפגישות  

אבל יצא לי שהורדתי את הנעלי בובה והתיישבתי מזרחית.

רק שהייתי עם חצאית ארוכה.

מה לעשות? 

נוח לי לשבת כך !

ברצינות, לא רואה בזה משהו רע...

לק"י

במכללה הייתי עושה את זה, אבל בעבודה זה נראה לי לא כ"כ לעניין..

ככה שגם בדייט לא הייתי עושה את זה (אולי בהמשך- כשכבר הקשר לא ממש רשמי ומכובד).

וכל עוד לובשים חצאית ארוכה כמובן שהכל יהיה בצניעות!

על זה שהיא הורידה את הכפכפים או על זה שהיא ישבה ישיבה מזרחית?

בנוגע לכפכפים - תלוי מי הבחורה ותלוי מי הבחור. אם הוא זורם והיא זורמת, אז הזרימה בסדר, אבל אם אחד הצדדים קצת "יקה" נקרא לזה (בעצם, מדובר כאן רק מצד הבחור...) אז זה בעייה...

בנוגע לישיבה המזרחית, לעומת זאת, אם אין בעייה של צניעות והיא יושבת צנוע בישיבה המזרחית, אזי לא נראה לי שתהיה בעיה בכך ומי שרואה בזה "פעירות" משהו אצלו צריך להשתנות...

.

אפשר לומר שכשראיתי השבוע אחת שחלצה נעליה ונשכבה על ספסל לנוח, הייתי קצת המומה.

או כשראיתי אחת שהלכה בלי נעליים, ולא היה לה זוג בידיים, גם הייתי בהלם קל.

אבל,

כאחת שממש לא אוהבת לשבת עם 2 רגליים על הקרקע, נראה לי הגיוני לשבת ישיבה מזרחית.

וכפכפים זה לא בעיה להוריד, מבחינתי, נעליים קצת יותר.

בתחילת קשר (ולפעמים אפי' בשלבים מתקדמים) יהיו אנשים (בכלל לא כולם) שמעשה כזה יעלה מחשבות של אקסטרה פתיחות...( לא במובן הרע אלא במובן הפעור של המילה) לכן זה די תלוי מי הבחור.

כמובן (וזה די ברור) שמבחינת צניעות זה ממש תלוי באורך החצאית.

הורדה של נעליים, וישיבה מזרחית.

אמנם השאלה התיחסה לרמת פעירות, וכאן השואלת בעצם מבינה כי היא "פעורה" (גילוי נאות: איני יודע מה בדיוק הכוונה..) שהרי היא שואלת "עד כמה היא פעורה?" ואינה שואלת "האם היא פעורה?"

אבל היות וכבר עלה כאן היון בנושא צניעות, הרי ש(ככל הנראה) "פעירות" אפילו במשהו זה חסרון בצניעות.

לא רואה בעיה עם הפעולה (לכשעצמה) של חליצת נעליים, לגבי ישיבה מזרחית- היא יכולה להיות צנועה פחות או פחות צנועה.

איך יותר צנוע לשבת בדשא, כאשר שני הרגליים צמודות ומקופלות לצד אחד או ישיבה מזרחית?

אבל בהחלט נראה לי מיותר להתעסק האם זה פעור או לא

הרבה בנות ישבו איתי

וחלצו כפכפים וישבו בישיבה מזרחית

והיו בצניעות לגמרי

ולפעמים אתן הבנות חושבות שכל פיפס שעשיתן אנחנו נזכור את זה וננתח את זה האם זה בסדר מותר אסור או לא צנוע

אז זהו שלא

אנחנו לא כמוכן שזוכרים את כל הפרטים אפילו הקטנים האלו

כל עוד אתן עושות זאת בצניעות רבה מובטח לכן(ברוב המקרים) שאנחנו אפילו לא נזכור זאת

ואם כבר אתן שואלות אם זה בסדר מבחינתי?

למה לא אם זה נוח לכן.....מבחינתי תישבו גם על הירח

מחזק את דבריו של חכם בנדא...

כל עוד עושות זאת בצניעות...

{חידוד לדברי בנדא..}

אפילו את מאדים אביא לה

ואביא לה שוקו אסלי משביל החלב (ישראל )

אחרת..היא תהיה הדובה הגדולה

היא הדובה הגדולה, והוא - כוכב

המדריך לטרמפיסט בגלקסיה

מילא, התפילין והמגבת כאן איתי, שזה העיקר!

כעת אוכל להקים דוכני תפילין ומקוואות בכל הירחים של מאגרתיאה

אם אתה יכול לקפוץ (לא כפשוטו) לבקר את אלוקים בצוק ההוא בסוף העולם? (לא זוכר שמות ופרטים. קראתי את זה מזמאאאן)

אחרת ברור שתפספס שקיעה פה ושם מדי חמש שניות כשאתה טס

בעל-חלל...

בטיסה טרנס גלקטית? לפי איזו שמש? ואיזה כוכב לכת?

או יותר נכון: ממוצע השמשות של אותה גלקסיה

כי כל כמה שניות/דקות מגיעה שבת

רוב של 6 ל-1 שעכשיו יום חול

כל קבוע- כמחצה על מחצה דמי

"וקשרתם לאות על ידכה והיו לטטפת בין עיניך"

לכו"ע (גם למ"ד מוקצה גמור דאורייתא) מוקצה שכזה הוא דרבנן

אומנם שבת קביעא וקיימא, אולם זה לא עניין של ספק קבוע.

מצינו סוגייה מפורשת לגבי ההולך במדבר,

שאילו אינו יודע איזה יום זה שבת צריך להתייחס לכל יום ויום כאילו הוא שבת. 

ולכל מי שלא קורא ארמית או סתם אין לו כוח:

יש דיון מתי עושים קידוש, אבל המסקנה היא שבכל יום צריך לשמור ממלאכות אלא אם כן יש פיקוח נפש.

כמובן, כל זה בהנחה שהספק הוא איזה יום שבת,

אבל כל הבקי בדיני מדע בדיוני (או סתם בתורת היחסות) יודע שמי שנוסע במהירויות גבוהות

יש לו זמן משל עצמו שאיננו תלוי בשמשות של אנשים אחרים

(עיין סוגיית התאומים, מסכת איינשטיין, שם שם).

ולכן פשיטא שכל הדיון פה איננו מתחיל מיסודו,

והאדם מונה לעצמו עם שעון לפי היום שבו יצא.

(כמובן, כשהוא חוזר לזמן של כולם אז זמנו בטל,

כפי שלמדנו באותה סוגייה של ההולך במדבר).

*קולה מסירה אחריות מכל הנאמר ע"י הבחור שבזבז עליה טבעת...*

|מתעלב|

ולמה אם זה מצחיק מותר לבצע אי דיוקים למדניים?

|ליטוועק| - הייתי עושה סמיילי אם היה לי....

למה מותר? כי זה סוגיא הלכתא למשיחא

דייט סביב שולחן היה חוסך הכול מלכתחילה

היתה אחת שעשתה את זה כמעט בכל הפגישות אתי (והיו יחסית הרבה כאלה) וזה לא הפריע לי בכלל.

והרגשתי סתומה. אבל נראה שזה לא הפריע לו

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות