אם זאת באמת היתה שאלה - נראה לי שזה לא יפריע לי אישית, כל עוד נשמרת הצניעות וכד'. אולי אפילו האווירה תיעשה... מיוחדת.

כך נראה לי, אבל מי יודע... עוד לא קרה לי.

(כאילו שמשהו כן קרה לי!! נו באמת. )

אבל בוא נקווה שרק משהו טוב!!

בס''ד

זה הדבר הכי נח בעולם...

כמו תמיד: כדאי להיות עירניים לאופיו של הפגוש המסויים.

* התשובה הנ"ל לא רלוונטית לחליצת נעלי הרים סגורות ביום קיץ חם.

אל תעשו את זה

בהתחלה לא הבנתי מה הקשר לתא מטען....

ואם אתם על חוף ים אז מותר להחליף לסנדלים

מראה שהיא פתוחה.וזה הסגנון שלה.אם לא מתאים לך הסגנון זה כבר משהוא אחר..

אבל כדאי אולי גם כאן להדגיש שעיקר התגובה היתה כלפי מה שהצטייר בתחילה, שלא היה כפי שתיארת כאן (גרביים וכו').

ועם זה - כבר אמרתי שלענ"ד כדאי להימנע גם כך. התחושה של "חליצת נעליים", שאצל בנות יכולה להיות טבעית לגמרי ואינה מבטאת מאומה מלבד נוחות פשוטה, לא תמיד מוחשת כך גם אצל מי שנפגש עימן.

אשריך ד.

לדעתי: קצת לא מתאים...

בעזהי"ת

אני תמיד יושבת מזרחית על ספסלים, זה לא נח אחרת!
 לא מורידה נעלים כי זה לא כפכפי טבע, אבל..

אני גבר ואני מסוגל לעבור לישיבת לוטוס בלי ידיים. בלי קביעות כלליות על גברים!

אפשר לשבת ככה גם על ספה בלי ללכלך אותה

*זהירות-שמרן לפניך*

לא מתאים ולא ראוי.

מעשה כזה עשוי מתפרש כקריאה להורדת רמת הרצינות בפגישה,וקצת הזמנה ל"קלות ראש".

בין הדברים שעושים בצו ראשון בצבא,יש מן ראיון אישי שעושים במן חדרים

קטנים כאלה עם חיילות,שמנסה להכיר אותך פחות או יותר

(הם נעזרים בזה לקבוע קב"א,בין השאלות שנשאלות :איך היחסים עם ההורים,כמה חברים טובים יש לך וכאלו)

אחת המטרות של המראיינת היא ליצור אווירה קלילה מאד כדי שאנשים ישפכו מידע

שהיו מנסים להסתיר באופן עקרוני.בקיצור אצלי בראיון,החיילת פשוט לוקחת את הרגליים שלה

ומניחה אותם על השולחן שביננו במין ישיבה מזרחית תוך שהיא ממשיכה לשאול שאלות.

כמובן שהדבר הכניס אותי להלם גמור, הייתי בן 16 וחצי,וגם ככה הצו ראשון זה הלם אחד גדול.

לאחר מכן התברר לי שהדבר נעשה בראיונות האלה דרך קבע,והסיבות ברורות.

אז כן ,אני יודע שיש הבדל,ובכל זאת,הקונספט לדעתי דומה,לפחות מבחינת סוג האוירה שעשויה להיווצר.

ובקשר לנושא השרשור, לא ידעתי שזה מצטייר כבעייתי.

מבחינתי זה לא שידר קלות ראש.

אבל קיבלתי. לא ראוי- אז לא. תודה על ההערה.

(ללא קשר לנושא השירשור),

אני פשוט חייב "למחות" - חיילת חצופה. גועל נפש.

יש בך בחינה של "זנות" - שימוש בתנוחת הישיבה כדי להוציא מידע.. מבחיל.

וכשזו "מדיניות", זה מגעיל עוד יותר.

[אח"כ יתעסקו במחאה  על יציאה מ"שירת נשים" בצבא... אולי קודם שיטפלו במושגים המעוותים האלה..]

אם כי יש להניח, שהחיילת הזו בכלל לא מרגישה בבעיה. וזו עצמה בעיה לא פחות. חינוך מעוקם. ה' ירחם.

מה הדיון הזה שייך כאן?

פשוט תוכחה מוגזמת שאינה במקומה, במחילה.

(לא נעים לבחורה שרגילה בכך שכבודם מכניסים את העסק הזה לדיון!)

וכתבתי מפורש: ללא קשר לשירשור.

אבל כיוון שהזכיר את הסיפור הזה, ראיתי לנכון להביע את שאט-נפשי, כמו כל מי ששומע משהו מגעיל, באופן טבעי. ולגבי ה"משהו" הספציפי הזה, זה לחלוטין לא מוגזם...  ולא קשור ל"תוכחה".

ובוודאי שה"סיפור" שהוא הביא, אינו שייך לא למי שהעלתה את הנושא לדיון ולא לאי-מישהי פה..  ואני מניח שאף אחת מה"רגילות בכך" בתום-לב, לא מעלה בדעתה שמישהו התכוין להשוות במשהו...

דיבורים מפורשים על "זנות" וכו' וכו'...

מצטער.

מה אתה משווה בכלל בין אקט כזה בוטה ומגמתי,

לבין ישיבה בצורה הכי טבעית שיש?

כבת שרגילה בזה, הייתי בהחלט נפגע מההשוואה הזאת!

על ההשוואה המקוממת הזו...

/עלולה להתפרש.

 לא אמרתי שהורדת כפכפים או ישיבה מזרחית באה לבטא רצון לקלות ראש

אלא שהיא עשויה להתפרש ככה,וזה עלול להביא לאוירה פחות מתאימה.

פעולה רגילה?תלוי באיזו סיטואציה.בבמנגל עם החבר'ה?ודאי שרגיל.

באמצע חברותא?פחות רגיל.(למרות שקיים). בפגישה עסקית?לא רגיל ואף חריג.

ועכשיו שכל אחד ימקם איפה הוא רוצה שהפגישות שלו ימוקמו על הציר..

לדעתי,עקב הרגישות של הנושא (פגישה בין בחור ובחורה דתיים) הייתי רוצה שהפגישות יהיו

כמה שיותר על הציר היותר "רשמי" (כמובן בגבול הנורמלי).המדרון הוא חלק,ולכן המעקה גבוה.

לא סתם כתבתי בתחילת ההודעה "*זהירות-שמרן לפניך* .

אני יודע שאני דיי יוצא דופן באופן ההתייחסות הזה,ועם זאת שמח על כך.

לצערי נכוויתי בדברים דומים ברותחין,ומכיוון שרבים כל כך נכוו כמוני,לדעתי ראוי שכולם יזהרו אף בצוננים.

הדוגמא שהבאתי באה להראות שכשאנשים רוצים בדווקא ליצור קלות ראש,הם משתמשים בסגנון דומה.

לצערי,אכן הדוגמא גלשה מפרופורציה,לדעתי בעיקר עקב התגובה (הנכונה לחלוטין) של דן לסיפור,

שישר אנשים השליכו אותה גם לגבי מקרה כמו המתואר בשרשור,דבר שממש לא נכון.

אני  מצטער מאד על כך,באמת.אם הייתי צופה שזה יראה כך-לא הייתי כותב את הדוגמא..

לי דווקא חשובה "פתיחות" ו"זרימה" מסויימת. מאוד קשה לי עם מרובעות מחשבתית או התנהגותית ויהיה לי קשה מאוד ליצור קשר ולפתח רגש לבחור שמתנהג ברישמיות או בריחוק מסויים.

גרמת לי לחשוב....

זה סימן שהיא הרגישה נוח, וזה סימן טוב...

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

"מין קטע כזה"..

לתייג דעות שהן לדעתי פשוטות לגמרי, כ"הופכות"הכל ללא צנוע, במקום להבין שזו תפיסה אחרת כנראה משלך לגבי מה צנוע (הרי גם השואלת, למשל, טרחה אח"כ להדגיש "עם גרביים".. כלומר: גם מושגיה כנראה שונים משלך)...

ואני באמת חושב שהדוגמה שהבאת - שהיא אחרת לגמרי מהשאלה - רק מראה עד כמה המושגים שונים: לקחַת בנים בדייט להתנדנד בנדנדה... תהיי בריאה, לדעתי זה גם לא צנוע, וגם אסור וקלות ראש שלא במקומה. ולהגיד "הבנים הדוסים" תמיד אפשר.. אני כבר שמעתי כאן את ה"כינוי" הזה גם לגבי כאלה שדיברו דברים כעורים מאד-מאד. מי שמקיים הלכה כפשוטה, לא עושה מה שאינה מתירה. ואם עושה - אז לא צריך לתייג "דוס". אפשר סתם בן-אדם...

ורק להזכיר לגבי סוף דברייך: נושא השירשור באמת לא היה מי היה מוכן להתחתן איתך דווקא... הנושא היה איך זה נראה לאנשים.. ובאמת בטוח שמי ששואלת אינה מתכוונת/מרגישה משהו "לא צנוע" בכך. זה דבר רגיל לגמרי אצל בנות, לחלוץ נעליים. אבל לא תמיד זה "מורגש" באותו אופן אצל בנים (ואולי עצם זה שכמה "שיבחו" את הענין כ"מקרב" ויוצר "זרימה", מראה גם צד אחר. הקירבה בשלב זה, היא דרך הראש והתפתחות היחס שבלב. לא בטוח שטוב שתהיה מתוך זה).

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

זה עניין של סגנון לגמרי

לענ"ד?

אני לא חושב שיש בכך איזושהי בעיה.

לא צריך גם "לדקדק" מידי. לדעתי, הנקודה כאן היתה בגלל האמירה על חליצת הנעליים..

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

נהייתי "מנפיק אישורים"?...

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אל תסמכי על שטויות כאלו.

אני סתם מביע דעה.

אם את מחפשת צדיקים אמיתיים - תפני למשל  לזו שפתחה את השירשור (ויש כאן עוד כמה..)

ההורים שלי הם צדיקים אאמיתיים אני לא צריכה לחפש רחוק

אז מבחינתי זה יפה, שהיא מרגישה כ"כ פתוח לידך...

אין פה פעירות, אם לוקחים את זה בפרופורציות.

על ספסל זה פחות מתאים זה לא כמו שיושבים על הדשא..(וגם אני עם חצאית ארוכה וגרביים ובכ"ז זה לא הכי נראה לי) ..

אבל אם את מרגישה כבר זורמת יותר עם הבחור,אולי זה אחרת ואחרי מספר פגישות זה יהיה יותר הגיוני לשבת ככה בזרימה..בפגישה ראשונה זה היה נראה לי קצת מצחיק לעשות את זה.

בעזהי"ת.

אני ככה חופשי בכל הדייטים...

ומסתבר שבעלי מת על זה

יפה לו!

שהוא "מת" על זה, זה טוב כשהוא בעלה

ולא לפני כן..

 ולא לעניין. לנעול כפכפי טבע?! התחרפנת?!

זה ממש לא בריא לרגל.

רק גזית/צ'אקו!!!

שורש סגור מאחורה.

לא מתאים לו?

סימן שהוא לא מתאים לי...

נראלי טבעי ולגיטימי בהחלט. מראה שהיא מרגישה בנוח, ואם זה נעשה בצניעות- תפאדלי

אגב, עם שתי הבחורות הלזות היה לי את הקשרים הכי ארוכים. (מקווה שהקשר עם הנוכחית יהיה ארוךארוךארוך)

אז אולי זה סימן טוב בשבילך

ולמי שטוענים שזה קצת קלות ראש- שמעתי פעם בשם הרב יהושע שפירא (מי שיודע בודאות שיתמוך או יתקן) שבדייטים צריך גם קצת קלות ראש. זה מחזק עוד פן בקשר. כמובן בשלבים קצת יותר מתקדמים, לא בדייט ראשון-שני (אם כי בעיניי חליצת סנדלים זה בכלל לא קלות ראש. ההערה היא באופן כללי)

חחחח

אצלי זה יותר רגליים על הכיסא, אבל גם ישיבה מזרחית זה טוב!!

|שומע מוזיקה מזרחית|

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל הוא חלץ כי היינו במעיין..

ואילך

שבאופן מיוחד מעלה חיוך לשמוע את זה מהמאורסות / נשואות.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

ברצינות, לא רואה בזה משהו רע...

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

וכל עוד לובשים חצאית ארוכה כמובן שהכל יהיה בצניעות!

על זה שהיא הורידה את הכפכפים או על זה שהיא ישבה ישיבה מזרחית?

בנוגע לכפכפים - תלוי מי הבחורה ותלוי מי הבחור. אם הוא זורם והיא זורמת, אז הזרימה בסדר, אבל אם אחד הצדדים קצת "יקה" נקרא לזה (בעצם, מדובר כאן רק מצד הבחור...) אז זה בעייה...

בנוגע לישיבה המזרחית, לעומת זאת, אם אין בעייה של צניעות והיא יושבת צנוע בישיבה המזרחית, אזי לא נראה לי שתהיה בעיה בכך ומי שרואה בזה "פעירות" משהו אצלו צריך להשתנות...

.

אפשר לומר שכשראיתי השבוע אחת שחלצה נעליה ונשכבה על ספסל לנוח, הייתי קצת המומה.

או כשראיתי אחת שהלכה בלי נעליים, ולא היה לה זוג בידיים, גם הייתי בהלם קל.

אבל,

כאחת שממש לא אוהבת לשבת עם 2 רגליים על הקרקע, נראה לי הגיוני לשבת ישיבה מזרחית.

וכפכפים זה לא בעיה להוריד, מבחינתי, נעליים קצת יותר.

בתחילת קשר (ולפעמים אפי' בשלבים מתקדמים) יהיו אנשים (בכלל לא כולם) שמעשה כזה יעלה מחשבות של אקסטרה פתיחות...( לא במובן הרע אלא במובן הפעור של המילה) לכן זה די תלוי מי הבחור.

כמובן (וזה די ברור) שמבחינת צניעות זה ממש תלוי באורך החצאית.

הורדה של נעליים, וישיבה מזרחית.

אמנם השאלה התיחסה לרמת פעירות, וכאן השואלת בעצם מבינה כי היא "פעורה" (גילוי נאות: איני יודע מה בדיוק הכוונה..) שהרי היא שואלת "עד כמה היא פעורה?" ואינה שואלת "האם היא פעורה?"

אבל היות וכבר עלה כאן היון בנושא צניעות, הרי ש(ככל הנראה) "פעירות" אפילו במשהו זה חסרון בצניעות.

לא רואה בעיה עם הפעולה (לכשעצמה) של חליצת נעליים, לגבי ישיבה מזרחית- היא יכולה להיות צנועה פחות או פחות צנועה.

איך יותר צנוע לשבת בדשא, כאשר שני הרגליים צמודות ומקופלות לצד אחד או ישיבה מזרחית?

אבל בהחלט נראה לי מיותר להתעסק האם זה פעור או לא

הרבה בנות ישבו איתי

וחלצו כפכפים וישבו בישיבה מזרחית

והיו בצניעות לגמרי

ולפעמים אתן הבנות חושבות שכל פיפס שעשיתן אנחנו נזכור את זה וננתח את זה האם זה בסדר מותר אסור או לא צנוע

אז זהו שלא

אנחנו לא כמוכן שזוכרים את כל הפרטים אפילו הקטנים האלו

כל עוד אתן עושות זאת בצניעות רבה מובטח לכן(ברוב המקרים) שאנחנו אפילו לא נזכור זאת

ואם כבר אתן שואלות אם זה בסדר מבחינתי?

למה לא אם זה נוח לכן.....מבחינתי תישבו גם על הירח

מחזק את דבריו של חכם בנדא...

כל עוד עושות זאת בצניעות...

{חידוד לדברי בנדא..}

אפילו את מאדים אביא לה

ואביא לה שוקו אסלי משביל החלב (ישראל )

אחרת..היא תהיה הדובה הגדולה

היא הדובה הגדולה, והוא - כוכב

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

מילא, התפילין והמגבת כאן איתי, שזה העיקר!

כעת אוכל להקים דוכני תפילין ומקוואות בכל הירחים של מאגרתיאה

אם אתה יכול לקפוץ (לא כפשוטו) לבקר את אלוקים בצוק ההוא בסוף העולם? (לא זוכר שמות ופרטים. קראתי את זה מזמאאאן)

אחרת ברור שתפספס שקיעה פה ושם מדי חמש שניות כשאתה טס

בעל-חלל...

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

או יותר נכון: ממוצע השמשות של אותה גלקסיה

כי כל כמה שניות/דקות מגיעה שבת

רוב של 6 ל-1 שעכשיו יום חול

כל קבוע- כמחצה על מחצה דמי

"וקשרתם לאות על ידכה והיו לטטפת בין עיניך"

לכו"ע (גם למ"ד מוקצה גמור דאורייתא) מוקצה שכזה הוא דרבנן

אומנם שבת קביעא וקיימא, אולם זה לא עניין של ספק קבוע.

מצינו סוגייה מפורשת לגבי ההולך במדבר,

שאילו אינו יודע איזה יום זה שבת צריך להתייחס לכל יום ויום כאילו הוא שבת. 

ולכל מי שלא קורא ארמית או סתם אין לו כוח:

יש דיון מתי עושים קידוש, אבל המסקנה היא שבכל יום צריך לשמור ממלאכות אלא אם כן יש פיקוח נפש.

כמובן, כל זה בהנחה שהספק הוא איזה יום שבת,

אבל כל הבקי בדיני מדע בדיוני (או סתם בתורת היחסות) יודע שמי שנוסע במהירויות גבוהות

יש לו זמן משל עצמו שאיננו תלוי בשמשות של אנשים אחרים

(עיין סוגיית התאומים, מסכת איינשטיין, שם שם).

ולכן פשיטא שכל הדיון פה איננו מתחיל מיסודו,

והאדם מונה לעצמו עם שעון לפי היום שבו יצא.

(כמובן, כשהוא חוזר לזמן של כולם אז זמנו בטל,

כפי שלמדנו באותה סוגייה של ההולך במדבר).

*קולה מסירה אחריות מכל הנאמר ע"י הבחור שבזבז עליה טבעת...*

|מתעלב|

ולמה אם זה מצחיק מותר לבצע אי דיוקים למדניים?

|ליטוועק| - הייתי עושה סמיילי אם היה לי....

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

דייט סביב שולחן היה חוסך הכול מלכתחילה

היתה אחת שעשתה את זה כמעט בכל הפגישות אתי (והיו יחסית הרבה כאלה) וזה לא הפריע לי בכלל.

והרגשתי סתומה. אבל נראה שזה לא הפריע לו

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב