אם זאת באמת היתה שאלה - נראה לי שזה לא יפריע לי אישית, כל עוד נשמרת הצניעות וכד'. אולי אפילו האווירה תיעשה... מיוחדת.

כך נראה לי, אבל מי יודע... עוד לא קרה לי.

(כאילו שמשהו כן קרה לי!! נו באמת. )

אבל בוא נקווה שרק משהו טוב!!

בס''ד

זה הדבר הכי נח בעולם...

כמו תמיד: כדאי להיות עירניים לאופיו של הפגוש המסויים.

* התשובה הנ"ל לא רלוונטית לחליצת נעלי הרים סגורות ביום קיץ חם.

אל תעשו את זה

בהתחלה לא הבנתי מה הקשר לתא מטען....

ואם אתם על חוף ים אז מותר להחליף לסנדלים

מראה שהיא פתוחה.וזה הסגנון שלה.אם לא מתאים לך הסגנון זה כבר משהוא אחר..

אבל כדאי אולי גם כאן להדגיש שעיקר התגובה היתה כלפי מה שהצטייר בתחילה, שלא היה כפי שתיארת כאן (גרביים וכו').

ועם זה - כבר אמרתי שלענ"ד כדאי להימנע גם כך. התחושה של "חליצת נעליים", שאצל בנות יכולה להיות טבעית לגמרי ואינה מבטאת מאומה מלבד נוחות פשוטה, לא תמיד מוחשת כך גם אצל מי שנפגש עימן.

אשריך ד.

לדעתי: קצת לא מתאים...

בעזהי"ת

אני תמיד יושבת מזרחית על ספסלים, זה לא נח אחרת!
 לא מורידה נעלים כי זה לא כפכפי טבע, אבל..

אני גבר ואני מסוגל לעבור לישיבת לוטוס בלי ידיים. בלי קביעות כלליות על גברים!

אפשר לשבת ככה גם על ספה בלי ללכלך אותה

*זהירות-שמרן לפניך*

לא מתאים ולא ראוי.

מעשה כזה עשוי מתפרש כקריאה להורדת רמת הרצינות בפגישה,וקצת הזמנה ל"קלות ראש".

בין הדברים שעושים בצו ראשון בצבא,יש מן ראיון אישי שעושים במן חדרים

קטנים כאלה עם חיילות,שמנסה להכיר אותך פחות או יותר

(הם נעזרים בזה לקבוע קב"א,בין השאלות שנשאלות :איך היחסים עם ההורים,כמה חברים טובים יש לך וכאלו)

אחת המטרות של המראיינת היא ליצור אווירה קלילה מאד כדי שאנשים ישפכו מידע

שהיו מנסים להסתיר באופן עקרוני.בקיצור אצלי בראיון,החיילת פשוט לוקחת את הרגליים שלה

ומניחה אותם על השולחן שביננו במין ישיבה מזרחית תוך שהיא ממשיכה לשאול שאלות.

כמובן שהדבר הכניס אותי להלם גמור, הייתי בן 16 וחצי,וגם ככה הצו ראשון זה הלם אחד גדול.

לאחר מכן התברר לי שהדבר נעשה בראיונות האלה דרך קבע,והסיבות ברורות.

אז כן ,אני יודע שיש הבדל,ובכל זאת,הקונספט לדעתי דומה,לפחות מבחינת סוג האוירה שעשויה להיווצר.

ובקשר לנושא השרשור, לא ידעתי שזה מצטייר כבעייתי.

מבחינתי זה לא שידר קלות ראש.

אבל קיבלתי. לא ראוי- אז לא. תודה על ההערה.

(ללא קשר לנושא השירשור),

אני פשוט חייב "למחות" - חיילת חצופה. גועל נפש.

יש בך בחינה של "זנות" - שימוש בתנוחת הישיבה כדי להוציא מידע.. מבחיל.

וכשזו "מדיניות", זה מגעיל עוד יותר.

[אח"כ יתעסקו במחאה  על יציאה מ"שירת נשים" בצבא... אולי קודם שיטפלו במושגים המעוותים האלה..]

אם כי יש להניח, שהחיילת הזו בכלל לא מרגישה בבעיה. וזו עצמה בעיה לא פחות. חינוך מעוקם. ה' ירחם.

מה הדיון הזה שייך כאן?

פשוט תוכחה מוגזמת שאינה במקומה, במחילה.

(לא נעים לבחורה שרגילה בכך שכבודם מכניסים את העסק הזה לדיון!)

וכתבתי מפורש: ללא קשר לשירשור.

אבל כיוון שהזכיר את הסיפור הזה, ראיתי לנכון להביע את שאט-נפשי, כמו כל מי ששומע משהו מגעיל, באופן טבעי. ולגבי ה"משהו" הספציפי הזה, זה לחלוטין לא מוגזם...  ולא קשור ל"תוכחה".

ובוודאי שה"סיפור" שהוא הביא, אינו שייך לא למי שהעלתה את הנושא לדיון ולא לאי-מישהי פה..  ואני מניח שאף אחת מה"רגילות בכך" בתום-לב, לא מעלה בדעתה שמישהו התכוין להשוות במשהו...

דיבורים מפורשים על "זנות" וכו' וכו'...

מצטער.

מה אתה משווה בכלל בין אקט כזה בוטה ומגמתי,

לבין ישיבה בצורה הכי טבעית שיש?

כבת שרגילה בזה, הייתי בהחלט נפגע מההשוואה הזאת!

על ההשוואה המקוממת הזו...

/עלולה להתפרש.

 לא אמרתי שהורדת כפכפים או ישיבה מזרחית באה לבטא רצון לקלות ראש

אלא שהיא עשויה להתפרש ככה,וזה עלול להביא לאוירה פחות מתאימה.

פעולה רגילה?תלוי באיזו סיטואציה.בבמנגל עם החבר'ה?ודאי שרגיל.

באמצע חברותא?פחות רגיל.(למרות שקיים). בפגישה עסקית?לא רגיל ואף חריג.

ועכשיו שכל אחד ימקם איפה הוא רוצה שהפגישות שלו ימוקמו על הציר..

לדעתי,עקב הרגישות של הנושא (פגישה בין בחור ובחורה דתיים) הייתי רוצה שהפגישות יהיו

כמה שיותר על הציר היותר "רשמי" (כמובן בגבול הנורמלי).המדרון הוא חלק,ולכן המעקה גבוה.

לא סתם כתבתי בתחילת ההודעה "*זהירות-שמרן לפניך* .

אני יודע שאני דיי יוצא דופן באופן ההתייחסות הזה,ועם זאת שמח על כך.

לצערי נכוויתי בדברים דומים ברותחין,ומכיוון שרבים כל כך נכוו כמוני,לדעתי ראוי שכולם יזהרו אף בצוננים.

הדוגמא שהבאתי באה להראות שכשאנשים רוצים בדווקא ליצור קלות ראש,הם משתמשים בסגנון דומה.

לצערי,אכן הדוגמא גלשה מפרופורציה,לדעתי בעיקר עקב התגובה (הנכונה לחלוטין) של דן לסיפור,

שישר אנשים השליכו אותה גם לגבי מקרה כמו המתואר בשרשור,דבר שממש לא נכון.

אני  מצטער מאד על כך,באמת.אם הייתי צופה שזה יראה כך-לא הייתי כותב את הדוגמא..

לי דווקא חשובה "פתיחות" ו"זרימה" מסויימת. מאוד קשה לי עם מרובעות מחשבתית או התנהגותית ויהיה לי קשה מאוד ליצור קשר ולפתח רגש לבחור שמתנהג ברישמיות או בריחוק מסויים.

גרמת לי לחשוב....

זה סימן שהיא הרגישה נוח, וזה סימן טוב...

אני הייתי אוהב

רוב הסיכויים שעשיתי ככה בכל הדייטים שהייתי עם סנדלים..

הכי נוח לי..

לא מבינה מה בעייתי בזה, הרי אם אנחנו הולכים לשבת על דשא- אני גם אשב ישיבה מזרחית בלי נעליים..

(או שגם לשבת על דשא אסור )

לא יודעת למה אבל יש מן קטע כזה להפוך הכל ללא צנוע..

כבר הזדעזו לי פעם מזה שלקחתי בנים בדייטים להתנדנד איתי בנדנדה, או לעשות שטויות, אבל מעולם זה לא הפריע לאף חד מהבנים הדוסים שיצאתי איתם.. 

הכלל שלי- מי שלא מקבל אותי איך שאני, לא ראוי להתחתן איתי

"מין קטע כזה"..

לתייג דעות שהן לדעתי פשוטות לגמרי, כ"הופכות"הכל ללא צנוע, במקום להבין שזו תפיסה אחרת כנראה משלך לגבי מה צנוע (הרי גם השואלת, למשל, טרחה אח"כ להדגיש "עם גרביים".. כלומר: גם מושגיה כנראה שונים משלך)...

ואני באמת חושב שהדוגמה שהבאת - שהיא אחרת לגמרי מהשאלה - רק מראה עד כמה המושגים שונים: לקחַת בנים בדייט להתנדנד בנדנדה... תהיי בריאה, לדעתי זה גם לא צנוע, וגם אסור וקלות ראש שלא במקומה. ולהגיד "הבנים הדוסים" תמיד אפשר.. אני כבר שמעתי כאן את ה"כינוי" הזה גם לגבי כאלה שדיברו דברים כעורים מאד-מאד. מי שמקיים הלכה כפשוטה, לא עושה מה שאינה מתירה. ואם עושה - אז לא צריך לתייג "דוס". אפשר סתם בן-אדם...

ורק להזכיר לגבי סוף דברייך: נושא השירשור באמת לא היה מי היה מוכן להתחתן איתך דווקא... הנושא היה איך זה נראה לאנשים.. ובאמת בטוח שמי ששואלת אינה מתכוונת/מרגישה משהו "לא צנוע" בכך. זה דבר רגיל לגמרי אצל בנות, לחלוץ נעליים. אבל לא תמיד זה "מורגש" באותו אופן אצל בנים (ואולי עצם זה שכמה "שיבחו" את הענין כ"מקרב" ויוצר "זרימה", מראה גם צד אחר. הקירבה בשלב זה, היא דרך הראש והתפתחות היחס שבלב. לא בטוח שטוב שתהיה מתוך זה).

וזה הקרבה ענקית בערב פסח 

בכ״מ אני כן מחשיבה תצמי ל״דוסית (בשאיפה תמידית) פתוחה״

ואני לא אוריד נעליים בפגישה... אולי רק בפגישה ממש ממש ממתקדמת סוג שאנחנו כבר ממש יודעים שאנחנו לקראת סגירה.

אבל אבל,,, אני כן יושבת עם רגליים על הספסל או רגל על רגל בצורה מרובעת (כמו בנים)

או שמה רגל על  אחת על הספסל וכו׳ או אם יושבים על דשא אז ברגליים מחובקות (בגלל שקר או משהו)

ואם אני מתבוננת בזה זה נראלי נעשה כדי לשמור על מקומי איפה שאני ולא לתת לתחושה של קלילות וכו

אשמח לדעת אם גם בזה יש בעייתיות 

זה עניין של סגנון לגמרי

לענ"ד?

אני לא חושב שיש בכך איזושהי בעיה.

לא צריך גם "לדקדק" מידי. לדעתי, הנקודה כאן היתה בגלל האמירה על חליצת הנעליים..

ישליאישור !!! שיויויו 

נהייתי "מנפיק אישורים"?...

רב ודוס הפורום אז אני ממשיכה עם זה

  הוכתרת

אל תסמכי על שטויות כאלו.

אני סתם מביע דעה.

אם את מחפשת צדיקים אמיתיים - תפני למשל  לזו שפתחה את השירשור (ויש כאן עוד כמה..)

ההורים שלי הם צדיקים אאמיתיים אני לא צריכה לחפש רחוק

אז מבחינתי זה יפה, שהיא מרגישה כ"כ פתוח לידך...

אין פה פעירות, אם לוקחים את זה בפרופורציות.

על ספסל זה פחות מתאים זה לא כמו שיושבים על הדשא..(וגם אני עם חצאית ארוכה וגרביים ובכ"ז זה לא הכי נראה לי) ..

אבל אם את מרגישה כבר זורמת יותר עם הבחור,אולי זה אחרת ואחרי מספר פגישות זה יהיה יותר הגיוני לשבת ככה בזרימה..בפגישה ראשונה זה היה נראה לי קצת מצחיק לעשות את זה.

בעזהי"ת.

אני ככה חופשי בכל הדייטים...

ומסתבר שבעלי מת על זה

יפה לו!

שהוא "מת" על זה, זה טוב כשהוא בעלה

ולא לפני כן..

 ולא לעניין. לנעול כפכפי טבע?! התחרפנת?!

זה ממש לא בריא לרגל.

רק גזית/צ'אקו!!!

שורש סגור מאחורה.

לא מתאים לו?

סימן שהוא לא מתאים לי...

נראלי טבעי ולגיטימי בהחלט. מראה שהיא מרגישה בנוח, ואם זה נעשה בצניעות- תפאדלי

אגב, עם שתי הבחורות הלזות היה לי את הקשרים הכי ארוכים. (מקווה שהקשר עם הנוכחית יהיה ארוךארוךארוך)

אז אולי זה סימן טוב בשבילך

ולמי שטוענים שזה קצת קלות ראש- שמעתי פעם בשם הרב יהושע שפירא (מי שיודע בודאות שיתמוך או יתקן) שבדייטים צריך גם קצת קלות ראש. זה מחזק עוד פן בקשר. כמובן בשלבים קצת יותר מתקדמים, לא בדייט ראשון-שני (אם כי בעיניי חליצת סנדלים זה בכלל לא קלות ראש. ההערה היא באופן כללי)

חחחח

אצלי זה יותר רגליים על הכיסא, אבל גם ישיבה מזרחית זה טוב!!

|שומע מוזיקה מזרחית|

קרה פה לבנות פעם שהבנים הורידו את הנעליים/סנדלים שלהם?

אבל הוא חלץ כי היינו במעיין..

ואילך

שבאופן מיוחד מעלה חיוך לשמוע את זה מהמאורסות / נשואות.

בס"ד

לא שהלכתי עם טבע לפגישות  

אבל יצא לי שהורדתי את הנעלי בובה והתיישבתי מזרחית.

רק שהייתי עם חצאית ארוכה.

מה לעשות? 

נוח לי לשבת כך !

ברצינות, לא רואה בזה משהו רע...

לק"י

במכללה הייתי עושה את זה, אבל בעבודה זה נראה לי לא כ"כ לעניין..

ככה שגם בדייט לא הייתי עושה את זה (אולי בהמשך- כשכבר הקשר לא ממש רשמי ומכובד).

וכל עוד לובשים חצאית ארוכה כמובן שהכל יהיה בצניעות!

על זה שהיא הורידה את הכפכפים או על זה שהיא ישבה ישיבה מזרחית?

בנוגע לכפכפים - תלוי מי הבחורה ותלוי מי הבחור. אם הוא זורם והיא זורמת, אז הזרימה בסדר, אבל אם אחד הצדדים קצת "יקה" נקרא לזה (בעצם, מדובר כאן רק מצד הבחור...) אז זה בעייה...

בנוגע לישיבה המזרחית, לעומת זאת, אם אין בעייה של צניעות והיא יושבת צנוע בישיבה המזרחית, אזי לא נראה לי שתהיה בעיה בכך ומי שרואה בזה "פעירות" משהו אצלו צריך להשתנות...

.

אפשר לומר שכשראיתי השבוע אחת שחלצה נעליה ונשכבה על ספסל לנוח, הייתי קצת המומה.

או כשראיתי אחת שהלכה בלי נעליים, ולא היה לה זוג בידיים, גם הייתי בהלם קל.

אבל,

כאחת שממש לא אוהבת לשבת עם 2 רגליים על הקרקע, נראה לי הגיוני לשבת ישיבה מזרחית.

וכפכפים זה לא בעיה להוריד, מבחינתי, נעליים קצת יותר.

בתחילת קשר (ולפעמים אפי' בשלבים מתקדמים) יהיו אנשים (בכלל לא כולם) שמעשה כזה יעלה מחשבות של אקסטרה פתיחות...( לא במובן הרע אלא במובן הפעור של המילה) לכן זה די תלוי מי הבחור.

כמובן (וזה די ברור) שמבחינת צניעות זה ממש תלוי באורך החצאית.

הורדה של נעליים, וישיבה מזרחית.

אמנם השאלה התיחסה לרמת פעירות, וכאן השואלת בעצם מבינה כי היא "פעורה" (גילוי נאות: איני יודע מה בדיוק הכוונה..) שהרי היא שואלת "עד כמה היא פעורה?" ואינה שואלת "האם היא פעורה?"

אבל היות וכבר עלה כאן היון בנושא צניעות, הרי ש(ככל הנראה) "פעירות" אפילו במשהו זה חסרון בצניעות.

לא רואה בעיה עם הפעולה (לכשעצמה) של חליצת נעליים, לגבי ישיבה מזרחית- היא יכולה להיות צנועה פחות או פחות צנועה.

איך יותר צנוע לשבת בדשא, כאשר שני הרגליים צמודות ומקופלות לצד אחד או ישיבה מזרחית?

אבל בהחלט נראה לי מיותר להתעסק האם זה פעור או לא

הרבה בנות ישבו איתי

וחלצו כפכפים וישבו בישיבה מזרחית

והיו בצניעות לגמרי

ולפעמים אתן הבנות חושבות שכל פיפס שעשיתן אנחנו נזכור את זה וננתח את זה האם זה בסדר מותר אסור או לא צנוע

אז זהו שלא

אנחנו לא כמוכן שזוכרים את כל הפרטים אפילו הקטנים האלו

כל עוד אתן עושות זאת בצניעות רבה מובטח לכן(ברוב המקרים) שאנחנו אפילו לא נזכור זאת

ואם כבר אתן שואלות אם זה בסדר מבחינתי?

למה לא אם זה נוח לכן.....מבחינתי תישבו גם על הירח

מחזק את דבריו של חכם בנדא...

כל עוד עושות זאת בצניעות...

{חידוד לדברי בנדא..}

אפילו את מאדים אביא לה

ואביא לה שוקו אסלי משביל החלב (ישראל )

אחרת..היא תהיה הדובה הגדולה

היא הדובה הגדולה, והוא - כוכב

המדריך לטרמפיסט בגלקסיה

מילא, התפילין והמגבת כאן איתי, שזה העיקר!

כעת אוכל להקים דוכני תפילין ומקוואות בכל הירחים של מאגרתיאה

אם אתה יכול לקפוץ (לא כפשוטו) לבקר את אלוקים בצוק ההוא בסוף העולם? (לא זוכר שמות ופרטים. קראתי את זה מזמאאאן)

אחרת ברור שתפספס שקיעה פה ושם מדי חמש שניות כשאתה טס

בעל-חלל...

בטיסה טרנס גלקטית? לפי איזו שמש? ואיזה כוכב לכת?

או יותר נכון: ממוצע השמשות של אותה גלקסיה

כי כל כמה שניות/דקות מגיעה שבת

רוב של 6 ל-1 שעכשיו יום חול

כל קבוע- כמחצה על מחצה דמי

"וקשרתם לאות על ידכה והיו לטטפת בין עיניך"

לכו"ע (גם למ"ד מוקצה גמור דאורייתא) מוקצה שכזה הוא דרבנן

אומנם שבת קביעא וקיימא, אולם זה לא עניין של ספק קבוע.

מצינו סוגייה מפורשת לגבי ההולך במדבר,

שאילו אינו יודע איזה יום זה שבת צריך להתייחס לכל יום ויום כאילו הוא שבת. 

ולכל מי שלא קורא ארמית או סתם אין לו כוח:

יש דיון מתי עושים קידוש, אבל המסקנה היא שבכל יום צריך לשמור ממלאכות אלא אם כן יש פיקוח נפש.

כמובן, כל זה בהנחה שהספק הוא איזה יום שבת,

אבל כל הבקי בדיני מדע בדיוני (או סתם בתורת היחסות) יודע שמי שנוסע במהירויות גבוהות

יש לו זמן משל עצמו שאיננו תלוי בשמשות של אנשים אחרים

(עיין סוגיית התאומים, מסכת איינשטיין, שם שם).

ולכן פשיטא שכל הדיון פה איננו מתחיל מיסודו,

והאדם מונה לעצמו עם שעון לפי היום שבו יצא.

(כמובן, כשהוא חוזר לזמן של כולם אז זמנו בטל,

כפי שלמדנו באותה סוגייה של ההולך במדבר).

*קולה מסירה אחריות מכל הנאמר ע"י הבחור שבזבז עליה טבעת...*

|מתעלב|

ולמה אם זה מצחיק מותר לבצע אי דיוקים למדניים?

|ליטוועק| - הייתי עושה סמיילי אם היה לי....

למה מותר? כי זה סוגיא הלכתא למשיחא

דייט סביב שולחן היה חוסך הכול מלכתחילה

היתה אחת שעשתה את זה כמעט בכל הפגישות אתי (והיו יחסית הרבה כאלה) וזה לא הפריע לי בכלל.

והרגשתי סתומה. אבל נראה שזה לא הפריע לו

@intuscrepidam מתנדב למשימה? 😜

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי