הילד שלא רצה לעזור  לאמא לנקות ואסף אילו עוד ילדים כאלה ומצא את עצמו מטפל ב200 ילדים

או את מאה שייריים ראשונים של הרבי (בתוספת השירים "עוגה עוגה...לשאאאבת , לקום! כבר נקי פה לפסח" או את במדינת הגמדים והגרבר (בלדה על מקרר חרדי/ מקרר בהתנחלות מעלה גרא*)

*האיש שאיתר את יד ימינו

באינטרנט.  מה דינו של מי שחולם על חמץ בפסח? האם חייב קרבן חטאת? למה חלמת , יא חוטא!

אפשר לעושת גם הפוך:

א-מעשה מחמישה בלונען. מאת רבי נחמן זי''ע. /עידית ברטוב
א-מעשה פון פופציק בלונען
מעשה מאשה אחת, שלא נודע מקום בעלה, ושם בתה- רותי. ואותה האמא הנ''ל הביאה מתנה לכל אחד ואחד מילדיה, כ''י: לכל ילד בלון, שיסודו ברוח ובאויר, המביא לליצנות ולכפירה רח''ל ל''ע. ויהי שמחה וששון מרובים בזה הבית הנ''ל.ולהלן אביא בס''ד פירוט אלה הבלונים כנ''ל:
לרותי רוחל - בלון כחול,
לסיגלית (שיינדל) - בלון סגול,
לרון נחמן - בלון צהוב,
לאורי לייב - בלון ירוק,
לאלון (אלתר) - בלון אדום.
ויהי היום, וכל הילדים יצאו לפוש, ויקחו בלוניהם עמהם. שמח אורי שמחה מרובה, רץ וקפץ כתיש, ושכח כי לשמחה- מה זו עושה? והיתה זה השמחה מהצד האחר ל''ע. זרק ותפס וכן שנה שוב ושוב, עד כי נפל הבלון הירוק הנ''ל (הקרוי- גרין בלע''ז) על שיח רוזען, ונדקר.
ותהי חרדה גדולה מזה, ותיפול עליהם אימתה ופחד- בום טראח, מה קרה? אוי לו לאותו הבלון, שנתפוצץ ונתקרע. נפל אורי למרה שחורה ולמוחין דקטנות, והחל נותן קולו בבחינת בכי, ולא ידע כי אל לו להצטער, יען כי  יביאו לו בלון אחר, תחת אותו שנתקרע, והיה זה המעשה רק בחינת נסיון מאתו ית'.
פגשו אותם הילדים הנ''ל את אביו של רון. ודע לך, בני, כי אבינו זה- עוד כוחו במתניו. פנה רון בתפילה ובתחנונים, וישטח בקשתו בפני אביו: אוי טאטע, אב רחום וחנון, נפח את הבלון הצהוב (די גילדנע בלון) במידת ראשך,ואף מעבר לזה- כמו המאור הגדול התלוי מששת ימי בראשית. ולא ידע רון, שהכשילו ייצרו, ונפל בזה לגאווה ורעות רוח, בחינת חמץ, עד כי השיאו לבו לקצת נטיה לגרמי שמיא, בחינת כוכבים ומזלות. ויהי רעש גדול מאותם אלו הדברים, והנה נתפוצץ אותו הבלון, בקול רעש , ויהי כאין.
ניסה אביו לפייסו בדברי כיבושין: ש,ש, שריינישט מיין זיסאלע קינד, שכל אותן המעשים הם מאתו ית', וכך עלה במחשבה לפניו, וינחם רון, וימנע קולו מבכי.וילכו הילדים, ויפגעו בחתול שחור, שהיה שד, שנתגלגל בשונרא, ויבוא, ויתגר בם.
ויהי כאשר כרעה סיגלית ללטף אותה החתולה, שהיתה שחורה בת שחורה, הריחה החתול הנ''ל את ריח הבלון, ויעל באפה בחינת ריח גן- עדן. מיד ותאזור כח, ותחטוף הבלון מיד סיגלית, ותשרטהו בצפרניה, ויהי אותו הבלון השלישי כשני אחיו לפניו. ויבינו הילדים, כי מן השמים מעכבים בעדם, וישמרו שמור היטב אותם הבלונים הנותרים- האדום והכחול.
ותרא רות- רוחל (המכונה רותי-בהוסיף לה אמה אות י' מקדושת שמו ית'), כי כלתה הרעה, והבלון שבחיקה- יחיד ורצוי הוא לאמו, ותחמול עליו, וימלא לבה רתת וזיע. ודע בני אהובי, כי אף בעתות קשות, רק לשמוח יש, ואל לו ליפול לעצבות, וליאוש ולמרה שחורה, בחינת עמלק, ויתן מבטחו בקב''ה יתברך שמו, ורק אותו יעבוד, ואליו יתפלל, כי מאתו הישועה בלבד.ורותי הנ''ל בטחה רק בכוחה ובעוצם ידה, בחינת מצריים, ותחבוק זה הבלון עוד ועוד, ותמאן להוציאו מתחת ידה, עד כי תחנקהו, ויתפוצץ גם זה הבלון.
נבעתו הילדים, ויתפחדו פחד גדול, ויתנו עצה בלבם להתחזק עוד ביראתם, מבלי תת להפריעם ממחשבות זרות. וישכחו כי אין עצה, ואין חכמה, ואין תבונה, כנגד ה',  וייפח אז ה' רוח חזקה, שלא מעלמא הדין, כאותן הרוחות שנודעו מימות המבול וממכות מצרים. ויאחוז אלון בכל כח ידו בזה הבלון האחרון, וידמה בלבו לשמרו מזה הרוח הרעה כנ''ל, לבל תשמטנו מידו. ומיד נתמלא השר הממונה על הרוחות חימה, בחינת המן, והישיב רוח חזק מהראשון, ויחטוף הבלון מידיו.
אמר אלון בלבו: אין יאוש בעולם כלל, וגם אם הגיע עת קשה, יש לשמוח בשמחה של מצווה וקדושה. ויקרא אליו את כל הילדים הנ''ל, ויעמדו מנגד, ויקרא בקול עז: שלום, שלום, בלון אדום.ושמא היה בזה בחינת נשמה או גלגול, שבא על תיקונו, ואחר שב לגנזי מרומים במחיצת צדיקים. והרחמן ישלח לנו משיח צדקנו במהרה בימינו אכי''ר, ויתירנו מן הספקות והבלבולים שמצאונו בעוונותינו.

ה''זולה'' של יעל / עידית ברטוב

יום אחד נכנסה יעל לסל הגדול של אמא, שבו היא מניחה את הגניזה. יעל אמרה:
''הסל הזה יהיה הבית שלי''. הבית יפה, גגו עגול, הבית צבעוני: ירוק, כחול, אפור. הבית נחמד...אך הוא צר, ואין בו אפילו ד' אמות על ד' אמות. איך יוכלו חבריה לבקרה, הרי זה ממש חוסר צניעות? צריך לחפש בית אחר.
יום אחד זחלה יעל מתחת לשולחן הגדול, שעליו אוכלים האורחים העניים סעודות מצווה. הסתכלה למעלה- מעל ראשה גג, הסתכלה לצדדים- מפה גדולה סגרה סביב, ויצרה ארבע דפנות כשרות. שמחה יעל: ''איזה בית יפה, איזה בית נעים! חושך בפנים, וחמים, אשב בתוכו ואלמד דף יומי''. אמא לא ידעה, שליעל יש בית מתחת
לשולחן. כשראתה את יעל שאלה בפליאה:'' מה אתך, יעל? האם שכחת שמתחת לעשרה טפחים אין זו רשות היחיד ואין עליו שם של בית?'' קיפלה אמא את המפה אחת ושתיים- ואין בית.
יעל רצתה בית. בית שיהיה רק שלה. היא יצאה לחצר, לחפש בית אחר.טיילה על השביל ובגינה, הביטה סביב, בכל פינה. ולפתע- ראתה על ראש הגבעה, עומד ארגז גדול. יעל שמחה- ''זה יהיה הבית שלי''.יעל דפקה על הארגז ''טוק טוק טוק, מי פה גר? סוס? כלב? חתול? עכבר? היא בדקה ברישומי הטאבו והמינהל, אך לא העלתה דבר. שקט ודממה מסביב לבית, אין עדר צאן ולא עצי זית. יעל הציצה פנימה, הארגז היה ריק ( אני רק מקווה שלא ישחטו אותי עם המסים, היא חשבה בלבה(.
יעל נכנסה לבית, ישבה בתוכו, והקשיבה לשקט: ציפור צייצה, דבורה זמזמה, ילדי המעון יצאו לטיול. פעמון בית הספר של הבנות צלצל, ורק היא יושבת בזולה, בצל.
ופתאום- מה זה נוסע ורועש? מה משקשק, גונח וגועש? יעל הציצה דרך הסדק, ומה היא ראתה? שופל, d-9, ועשר ניידות. יעל סגרה מהר את המכסה, וישבה בשקט להגיד תהלים. ואז... כמה מג''בניקים פרצו אל הבית, ושוטר ניגש אל יעל, ואזק את ידיה. יעל צעקה לעברו: ''עזוב אותי, אני רוצה שוטרת! וחוץ מזה -לא עשיתיכלום'' הצחקת אותי, ענה השוטר, ''למה מה? את ערביה? את השאר תגידי בבית המשפט, ועוד מילה אחת- זו תקיפת עובד- ציבור, העלבת שוטר והפרעה למילוי תפקידו''. העלו אותה על הניידת. שאלה יעל: ''לאן אתם לוקחים אותי? למה הרסתם את הבית שלי? '' אבל איש לא שמע את קולה. הניידת נסעה עד לבית המעצר, שם הורידו את יעל.היה שקט... ואז נשמע קול קורא: יעל, יעל! י-ע- ל.  יעל ידעה שאמא באה לשחרר אותה בערבות, וצעקה: אמא, אני פה.אין לך מושג מה קרה לי, מצאתי לי בית על הגבעה, ופתאום אני כאן. אבל אמא לא הבינה שום דבר. שוב הגיעה הניידת, עמוסה בעצורים. ויעל אזרה אומץ וביקשה:
''תנו לי את הארגז, בבקשה! זה הבית שלי, בית עם גג, תוכלו לבקרני (לא בשבת ובחג). אין לי בית אחר... ''
המממ... חשב לעצמו השוטר שיודע לקרוא, וגירד בפדחתו (יש לו פטור מזקן,)
המממ... חשב שוב, והורה לחברו, השוטר שיודע לכתוב, להזמין עובדת סוציאלית, על מנת להרחיק את יעל מביתה בצו בית- משפט, חוסר מסוגלות הורית! ון הx K        ילדנע בלון) במידת ראשך,ואף מעבר לזה- כמו המאור הגדול התלוי מששת ימי בראשית. ולא ידע רון, שהכשילו ייצרו, ונפל בזה לגאווה ורעות רוח, בחינת חמץ, עד כי השיאו לבו לקצת נטיה לגרמי שמיא, בחינת כוכבים ומזלות. ויהי רעש גדול מאותם אלו הדברים, והנה נתפוצץ אותו הבלון, בקול רעש , ויהי כאין.
ניסה אביו לפייסו בדברי כיבושין: ש,ש, שריינישט מיין זיסאלע קינד, שכל אותן המעשים הם מאתו ית', וכך עלה במחשבה לפניו, וינחם רון, וימנע קולו מבכי.וילכו הילדים, ויפגעו בחתול שחור, שהיה שד, שנתגלגל בשונרא, ויבוא, ויתגר בם.
ויהי כאשר כרעה סיגלית ללטף אותה החתולה, שהיתה שחורה בת שחורה, הריחה החתול הנ''ל את ריח הבלון, ויעל באפה בחינת ריח גן- עדן. מיד ותאזור כח, ותחטוף הבלון מיד סיגלית, ותשרטהו בצפרניה, ויהי אותו הבלון השלישי כשני אחיו לפניו. ויבינו הילדים, כי מן השמים מעכבים בעדם, וישמרו שמור היטב אותם הבלונים הנותרים- האדום והכחול.
ותרא רות- רוחל (המכונה רותי-בהוסיף לה אמה אות י' מקדושת שמו ית'), כי כלתה הרעה, והבלון שבחיקה- יחיד ורצוי הוא לאמו, ותחמול עליו, וימלא לבה רתת וזיע. ודע בני אהובי, כי אף בעתות קשות, רק לשמוח יש, ואל לו ליפול לעצבות, וליאוש ולמרה שחורה, בחינת עמלק, ויתן מבטחו בקב''ה יתברך שמו, ורק אותו יעבוד, ואליו יתפלל, כי מאתו הישועה בלבד.ורותי הנ''ל בטחה רק בכוחה ובעוצם ידה, בחינת מצריים, ותחבוק זה הבלון עוד ועוד, ותמאן להוציאו מתחת ידה, עד כי תחנקהו, ויתפוצץ גם זה הבלון.
נבעתו הילדים, ויתפחדו פחד גדול, ויתנו עצה בלבם להתחזק עוד ביראתם, מבלי תת להפריעם ממחשבות זרות. וישכחו כי אין עצה, ואין חכמה, ואין תבונה, כנגד ה',  וייפח אז ה' רוח חזקה, שלא מעלמא הדין, כאותן הרוחות שנודעו מימות המבול וממכות מצרים. ויאחוז אלון בכל כח ידו בזה הבלון האחרון, וידמה בלבו לשמרו מזה הרוח הרעה כנ''ל, לבל תשמטנו מידו. ומיד נתמלא השר הממונה על הרוחות חימה, בחינת המן, והישיב רוח חזק מהראשון, ויחטוף הבלון מידיו.
אמר אלון בלבו: אין יאוש בעולם כלל, וגם אם הגיע עת קשה, יש לשמוח בשמחה של מצווה וקדושה. ויקרא אליו את כל הילדים הנ''ל, ויעמדו מנגד, ויקרא בקול עז: שלום, שלום, בלון אדום.ושמא היה בזה בחינת נשמה או גלגול, שבא על תיקונו, ואחר שב לגנזי מרומים במחיצת צדיקים. והרחמן ישלח לנו משיח צדקנו במהרה בימינו אכי''ר, ויתירנו מן הספקות והבלבולים שמצאונו בעוונותינו.

אין זה מתאים שדרדקי עמ"י יהא שגור בפיהם האגדעאעא שנקראה ר"ל היפהעאיפיהא הנירדמת וע"כ צריכין לקרוא לה: הצדיקה הנסתרת. שכיון שחשבו שהיא חטאה נהיתה נסתרת ונסגר מסך שושן צחור עליה אך כשהוכח לכולם שזו צדקת נפתח המסך-הפרוכת.וכן דרדעסים צריכים להיקרא דרדקים של בית רבן.

אלעדאדין משמעותו-על הדין, שכל אדם צריך לפשפש-לשפשף במנורתו-בהברקתו עד שיתמלאו משאלותיו לפני הקב"ה שהרי הוא ג'יני וחנון ורחום וגומל דין טוב.

ויש גם משהו עם מיץ פטל שאני לא זוכרת את כולו אבל זה משהו כזה: אבל חנה, רואים את הראש שלך, רואים את הידים שלך. הרבי יראה ולא יצא מהבית. אני לא זוכרת את כל השאר

אפשר פילאטיס ולא זומבה

כמובן.

ואם יש משהו מותאם לזוגות כרעיון לחיזוק בית של תורה ואמת - זה יהיה נהדר

לזוג, הליכון זוגי

נמכר ב3000 ש''ח להליכון ו4900 לזוג

הלל המיוחד אומרים רק בזמן המיוחד כדי שלא נהיה דשים את ההלל בעקבינו ונמצא שכרינו בהפסדנו

של הרב מרדכי אליהו לקום כל יום ותיקין זה קשה

 כיוון שזה טבעי שבשמינית נהיים בני שמונה עשרה על כן הם קרויים שמיניסטים

בגרויות חורף פטור מלספור  

והרי אם כשסופרים ספירה אחת מתבלבלים קל וחומר בשתיים

וגם שמצינו בדוד המלך שכאן זה עדיין ספירת העומר ואין מערבין ספירה בספירה

אנחנו נשארים אחרי היסודי

אבל כשאתה סופר ספירת העומר אתה מכוון גם על הגומר

בזמן הזה גם ככה אווירת סופא דקורסא ואם היית פוטר את החופשים היית יכול גם לפטור הכל 

על כן צריך לספור הכל

אתם שטוניקים גאוניים

פעם היינו חברות;)

מצד מה שהיה בטקס המשואות השנה, שהעלו באוב את חיטמן וכו'.

 בשביל הלא מעודכנים

@משה תספר לנו מה היה פה ואיך מעירים פה ת'עניינים?

זאת מחלוקת ר' מאיר וחכמים אבל להלכה, אם אתה מעביר חפץ מרשות היחיד לרשות היחיד שלא דרך רשות הרבים אתה פטור, אני לא רואה סיבה שזה יהיה שונה במקרה הזה.

יותר מעניין לשאול מה הדין במקרה של שיגור למרחק של יותר מד' אמות ברשות הרבים עם משהו שיש בו כדי הוצאה ביד

אם החלקיקים של האדם עוברים באוויר ומתחברים מחדש בנקודה אחרת (ע"ע צ'רלי בממלכת השוקולד) נראה שזה אסור. אם זה לא כולל מעבר בשטח שבין המקומות אני חושב שזה מותר. כמובן שבמקרה כזה יהיה מותר למשתגר ללכת רק ד' אמות מהמקום שאליו הוא שוגר.

אני חושב שברשות היחיד השאלה לא רלוונטית, אני לא זוכר בדיוק את הכללים אבל נראה לי שלפחות לרוב, המדידה של אלפיים אמה מתחילה מקצה רה"י, אם זה נכון, מה שכתבתי נכון רק כשמדובר על רה"ר

זה היה מעל עשרה טפחים, כי דרך בני אדם כשהם זורקים זה מגובה החזה בדרך כלל, ובהנחה שאנחנו לא עוסקים כאן בילדון אלא בבחור, יש לשער שהוא זרק מעל עשרה טפחים.