יום אחד הוא כל כך היה בטוח שהוא צודק, שלא יכול היה לוותר. הרי זה היה ברור לגמרי מהדיוק בתוספות ומהרמב"ם שהלכה כמו שהוא טוען, והם טועים. אי אפשר יותר ככה. לאחר שביקשו ממנו לקבל את הכרעת שלושתם, פרש כפיו לשמים, ואמר "ריבונו של עולם. הרי ברור לך שאני צודק. אם אתה מסכים על ידי, עשה נא נס מובהק". באותו רגע ממש נזדעזעה האדמה והקירות מטו ליפול. "אה", ביטלו אותו השלושה אחרי שנרגעו, "יכולה להיות במיקרה רעידת אדמה".
אבל הוא לא ויתר. "ריבונו של עולם, אם אני צודק, עשה נא נס יותר מובהק". באותו רגע ממש, למרות שהיה אמצע הקיץ, החל לרדת שלג. "אה", ביטלו השלושה, "זה אמנם נדיר מאד, אבל יכול להיות שלג בקיץ, זה לא מוכיח שום דבר".
"ריבונו של עולם, אני מתחנן, תן להם להבין שאתה מסכים איתי". באותו רגע ממש יצתה בת-קול משמים ואמרה "ה ו א צ ו ד ק".
גירדו שלושת הפוסקים בזקנם, ולבסוף אמרו "נו, טוב, אז עכשיו זה שלושה נגד שנים".
- "חמישים"
- "האבא, האבא"
- "שמונים"
- "ברכו את ה´ המבורך"
- - "ברוך ה´ המבורך לעולם ועד"
- "אני יודע, יודע; ברוך ה´ המבורך לעולם ועד"
- "נישט אין שאבעס גערעט, שמעתי שאתה מוכר את הוולוו"
- "נישט אין שאבעס גערעט, נכון"
- "נישט אין שאבעס גערעט, כמה?"
- "נישט אין שאבעס גערעט, מאה אלף"
(קריאה בתורה שלישי)
- "נישט אין שאבעס גערעט, תשעים הולך?"
- "נישט אין שאבעס גערעט, לא בא בחשבון"
(הפטרה)
- "נישט אין שאבעס גערעט, מה לגבי תשעים וחמש?"
- "נישט אין שאבעס גערעט, זה כבר לא אקטואלי".
מתחיל הכוללניק לפלפל, אם אני אעיר את אישתי, שתרגיע את התינוק, לא יהיה לה כוח לעבוד כמו שצריך מחר והיא הרי המפרנסת ומצד שני, אם אני אקום, לא אוכל ללמוד מחר כמו שצריך...
ואז נזכר הכוללניק שאין דבר שאין לו מקור או תשובה בתורה והרי פסוק מפורש הוא, "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה´ - היא תקום". הוא מעיר את אישתו עם החידוש הנפלא.
עונה לו אשתו אחרי עיון קל, לא הבנת את הפסוק נכון צ"ל כך " רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא : תקום!."הוא אומר לה: "אין בעיה, את לא רוצה לקום - "יקום פורקן מן שמיא"
קם אחד הפרופסורים ואמר: "יש לבטל את שניהם כמו שלמדנו מספר בראשית ז´ 23- "וימח את כל היקום".


מציץ בשעון) לא יש עוד שתי דקות
