שוליית הרצוח, הליצן והספינות החיות.

הליצן מספר את סיפור ההמשך של שוליית הרוצח, הוא מספר איך שעוברים כמה שנים

אם אני זוכר נכון 30 שנה והליצן מגיע ומוציא אותו מהמקום שלו.

אני יודע שזאת השקעה ביחוד עם ההוצאה לאור הזאת

אבל עצרת באמצע סדרה, אני ממש ממליץ לך לקרוא את הליצן.

אבל! ויש פה אבל גדול! מבחינתי הסדרה של הספינות היות היא הסדרה השנייה הכי טובה שקיימת

נסגדת, נערצת- אם צריכה אותה את מוזמנת אפילו לבוא לקחת קניתי את כולה מרוב שהיא טובה.

שגם הוא דכאוני במידה מקסימה =]

.. אני חושבת זה עניין של סגנון, זה לא ספר ילדים, יכול להיות סוף לא טוב!!

וממש פחדתי, אבל כשהייתי קטנה..

בכל מקרה, יש לי טראומה

מה גם שטרילוגיית הליצן לדעתי טובה יותר.

חולה על הטרילוגיה של הליצן!!!!

אבל- חייבת להגיד שהסוף שלה אפילו יותר מבאס מהסוף של הרואים למרחק...

כאילו מולי?? באמת?!

אחרי כל השנים האלה... הפעם האחרונה שהוא ראה אותה הוא היה בן 16, אין להם שום דבר במשותף מלבד קראש של ילדים קטנים.. 

אני ממש רציתי שהוא ילך עם הליצן.. 

ועצבן אותי שהיא הרגה את בוריך ככה בשביל "לפנות מקום" לפיץ ולעשות "הפי אנדינג" מוזר כזה!!!

לא אהבתי!

אבל אני סוגדת לרובין הוב

לא קראתי את הספינות החיות כי אין אותם אצלנו בספריה, אבל אני מתה לקרוא אותם! 

L ענק- הלוואי שהייתי יכולה להשאיל אותם ממך איכשהו!

*קפיצות והתרגשויות*

אין לי עם מי לדבר על זה!

יחסית הוא ממש נקי.. יש אולי 3-4 פסקאות בכל הטרילוגיה שאפשר  לקרוא להם "מלוכלכות.." 

וזה ממש משהו שאפשר לדלג עליו..

היא לא יכלה לאפשר לו ללכת עם הליצן... כאילו - בכלזאת. האיש מתגעגע כל ימי חייו למולי, הוא לא פתאום ישנה את הנטיות שלו וילך עם הליצן.

זה מגוחך שהוא יחזור למולי, הוא לא באמת מכיר אותה, והיא בטח ובטח שלא מכירה אותו!! 

ובמיוחד שהיא כבר חלקה את כל החיים שלה עם בוריך וילדה לו 6 ילדים!!! וזה לא סתם גבר, זה בוריך!

רק בגלל המחשבה הזאת לא הייתי חוזרת למורי (אם הייתי פיץ, כן? חחח)

איך בכלל אפשר להשוות את זה לקשר שהיה לו עם הליצן?!

בכל מקרה- אני חושבת שהיא היתה צריכה לסיים את זה ככה:

פיץ חי בסרט, חוזר למולי ומנסה את מזלו אבל הכל כ"כ מוזר ו-awkward ולא הולך.. והם מבינים שהרוח רפאים של בוריך וכל השנים האלה תמיד יחצצו ביניהם..

ואז הוא בדיכאון קצת ובסוף הוא מבין שהוא לא יכול לחיות בלי הליצן ויוצא בעקבותיו לבינגטאון או מה שזה לא יהיה

(ואז אפשר לעשות טרילוגיה חדשה על הדרקונים וכו')

מה, לא טוב?

יש בזה מין משו קצת נאיבי בזה שהוא חוזר למולי, נכון, אבל... לא יודעת, זה עשה את פיץ קצת יותר שפוי.
כאילו, אם בנוסף לכל המוזרויות שלו הוא גם היה גיי, פחות קוראים היו אוהבים ומזדהים איתו D:

למרות שת'כלס אני מתה על הליצן.

דווקא בכלל לא חשבתי על זה בקטע הזה. כאילו פיץ הבהיר בצורה מאד ברורה שהוא לא..

ובכל מקרה, הקשר ביניהם הוא מעבר לזה, עם אצבעות האומנות וכל הדברים האלה שהם חולקים...

כמו שגם הליצן בעצמו הסביר לו בסוף הספר האחרון שם.

בכל מקרה, נראה לי הרבה יותר הגיוני לדמיין את פיץ גר עם הליצן (אפשר גם רק בתור שותף וחבר כמו בתק' הלורד זהוב, רק בלי הקטע של המשרת והאדון) וחולק איתו את החיים (ונשים בשביל קשרים חסרי משמעות אפשר למצוא בכל מקום, כמו שהוא הסתדר עם זמיר ועם ג'ינה במשך כל השנים שהוא התגעגע למולי) ושומר על קשר עם הילדים שהם שלו, מאשר מתחתן עם מולי ונהיה אבא של הילדים של בוריך!!!! של בוריך!!! :O

(ועוד ילדים קרציות כמו זריז )

זה הרבה יותר מטריד מאשר לדמיין את פיץ גיי..

(חח תכלס כבר עדיף שנעבור לש"א ~ )

שמעי, זה שהם הילדים של בוריך אכן הופך את זה לסיטואציה מוזרה לחלוטין. אבל כאילו... הדמות של פיץ הייתה פחות שולטת אם הוא היה ממשיך בקשרים חסרי משמעות. הוא היה מזכיר לי את מהשמו מהטרילוגיה של סוחרי הספינות החיות(נו, הזה שרדף אחרי אוצרות שם באי. איך קוראים לו? )
ומה גם שאהבתי את זה שהוא התמסד במקום מסויים.
 

איך אתם קוראים את השם שלו, פִּיץ או פיץ?

כאילו עם דגש ב-פ' או לא?? 

פתאום גיליתי שבאנגלית זה Fitz...

מוזר..

fitz זה מעפן. Pitz זה שולט

את הלילה.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.