יש סיפורי רומן שאין בהם בעיה.. ויש שלא

אני ממליצה לא להיכנס לספרים כאלה מראש (גם כי אפשר להידרדר),

כי תאמיני לי שאחרי שתכירי את הספרות התורנית תדפקי לעצמך על הראש

ותגידי-למה קראתי ספרים עם רמת כתיבה כה רדודה...

אולי זה טעם אישי,

אבל לדעתי הספריה התורנית מגוונת ומקסימה.

אם תרצי אתן לך המלצות.

בהצלחה.

תודה!

של רן ובר

ואם זה מוצא חן אפשר לנסות גם את צומת הדרורים

בהצלחה

זה רומן?

ליקר שוקולד/שרה קיסנר

נדנדה/שרה קיסנר

בטבעת זו/שרה קיסנר

כלים שלובים/אסתר טוקר [א. טוקר]

בומרנג/אסתר טוקר

במאבק עם הצל/אסתר טוקר

שחמט/אסתר טוקר

משוואה בשלושה נעלמים/ ה. שחר

השידוך/ ג. הלוי

הסמינר/ ג. הלוי

מנותק זמנית/ רוחמה רן

לא בחוץ/ פ. שטרן

נתנאל הנער הגאון/ אברהם ישעיהו טרופ

(וכל הספרים של חיים ולדר)

ואם תרצו עוד-אז בכייף

נ.ב.-אם אתם רוצים לדעת עוד על הספר או לצפות בתקציר-תרשמו את שם הספר בגוגל ותצפו.

קריאה מהנה

אשמח לתגובות...

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

קראתי אבל ז לא משהוא!!!!!!!

אולי הראשונים מעניינים,

אבל בגלל שכל אחד מהספרים נכתב בידי סופר אחר,

מהר מאוד מגיעים לסופרים של כותבים כ"כ טוב.

עלי זה נמאס מהר מאוד.

"משחקי הרעב". בתור ספר איכותי אני לא ממליצה עליו. רצח נהיה שם עניין של מה בכך. אבל בשביל הקריטריון שלך הוא מצויין. הספר הזה לא זז לי מהיד מהעמוד הראשון ועד הכריכה.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

הארי פוטר זה יפה!!!!!!

כי יש להם עקרון שדי חוזר על עצמו בספרים. 

תנסי להפסיק שבוע בין אחד לשני.

מומלץ בחום

והייתי באטרפ של הארי פוטר במשך איזה שנה !!

וגם חדרררר.

שניהם פשוט ישבתי וקראתי. וקראתי וקראתי וקראתי וקראתי.

וגם בפעמים הבאות שקראתי אותם לא יכולתי להפסיק.

התחלתי והוא פשוט מזעזע

יותר כבדים:

צומת הדרורים

בית בובות (להתכונן לכאב לב)/ משהו זוננפלד

סיפוריים:

בודדה במערכה/אורנה בורדמן

היינו כחולמים/ אורנה בורדמן

המעניק/לויס לורי

ההצהרה/מלי ג'מה (או משהו דומה)

איסתרק, מהללאל/מ. קינן

הדס/ פיין - עצוב.

שלנו את, סרינה/רותי טננולד

עוד ספרים של רותי טננולד

אי שם הרחק מהבית/ משהו ש-משהו

שולינקה/מנוחה בקרמן

במותה נתנה לי את חיי/ מנוחה בקרמן

הספרים של רחל שור

קלילים:

אלה המכושפת/ גייל קרסון-לוין

ילד האריות/זיזו קורדר

הספרים של שרה פכטר

זה  מה שעולה לי כרגע

ושאת מתמצאת היטב בספרות חרדית

היינו כחולמים - לא הצלחתי לסיים, זה חזר על עצמו מדיי לטעמי (רק כל פעם עם דמויות אחרות )

שלנו את סרינה - ספר עצוב מאוד.

אי שם הרחק מן הבית - ספר מאוד יפה - כתוב מצויין ועלילה מעניינת. זה של שרה שליימר (קראתי את הספר כשהייתי קטנה, ומאוד נהנתי, ואהנה גם עכשיו לקרוא אותו.)

גמרתי בלי לשים לב אפילו. ספר מדהים

זה כזה רומן דוס...- היינו כחולמים

                         -בודדה במערכה

                        - פסיעות בחול....

אבל זה ממש תלוי לסגנונות של אנשים...

אני גם אוהבת את אורי של אסתר שטרייט וורצל- אבל הוא קצת משוקץ.....

בס"ד

אני נגיד נורא אוהבת רומנים מפעם..

קלאסיקות כאלה..

והמלצות לספרים שא"א להניח מהיד-

בלתי הפיך- מ. ארבל

קשר גורדי- כנל

שם נרדף - כנל

ובקיצור כל הספרים שלו כמעט

הוא סופר חרדי אז אין שום בעיה ויש לו ספרים מהממים.

וכוכב בודד- דבורה רוזן

שטח סגור- דבורה רוזן

המלצות לרומנים (כמדומני שהם נכנסים בהגדרה הזאת)-

גאווה ודעה קדומה, אמה, הטיית לב\ השפעה, תבונה ורגישות- גיין אוסטן

נשים קטנות- לואיזה מיי אלקוט

גיין אייר- שרלוט ברונטה כמדומני

ולא יודעת חשבתי שיותר אפחד לא קורא אותם

אז יש את כל הספרים שלה באינטרנט, באתר PROJECT GUTENBERG.

מוות של דיו.

סיימתיאותו השבת. ספר נמרח ומעצבןן. והסופרת בכלל אתאיסטית. גרר למה קראתי?!?

דווקא רציתי, אבל נתת לי נקודה למחשבה...

אבל את יכולה לנסות (:

של אותה סופרת!! ממש טוב

או מפתח את הדמיון והרצון לדברים לא טובי ם

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,

אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם

כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.

נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.

ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.

כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.

הראשונה - היא כן מכוערת בעיני. גרונית כזו, לא נעימה.....

חושבת שיש שפות שגם בלי להבין אותן, הצליל שלהן נעים לאוזן -

הן רכות כאלה, זורמות....

הספרדית הדרום אמריקאית, גם הפרסית, נראה לי...

לא נעימות לאוזני השפות הגרוניות, או הקצרות-קטועות (סינית למשל)

מדברת על הצליל, לא על העושר הלשוני וכו'.

גם השפות הסקנדינביות, למרות שדומות לגרמנית (חוץ מהפינית) -

רכות ונעימות יותר מגרמנית. בעיני, כלומר, באוזני, לפחות.

לא יודעת איך אנחנו נשמעים, גם לא הכי רכים נראה לי....

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

אם אתה מחפש לתרגל דיבור בערבית, בדיוק בשביל זה פיתחתי בוט AI שמאפשר לנהל שיחות בערבית מדוברת (פלסטינית־עירונית).

אפשר לדבר עם דמויות שונות בסיטואציות מהחיים, כמו קניות בשוק או שיחה עם חבר, והבוט גם יודע לתקן טעויות ולעזור להשתפר.

היתרון הוא שאפשר לתרגל מתי שרוצים, בלי להיות תלויים בפרטנר לשיחה.

אם מעניין אותך, אשמח לשלוח לך קישור להתנסות 🙂

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!