אבל אתה יכול לבדוק בשירשורים קודמים,דיברו על זה כמה וכמה פעמים

בהצלחה,והכל משמים!!

אבל איך אני עושה את זה?

לחץ כאן

אתה כבר עברתה גיל 18 מן הסתם..

טוב אז, אני רוצה להגיד לך,שאני כבר מגיל קטן הורגלתי להיות עם בנים. 

למדנו ביחד עד כיתה ג', ובסניף ובשבט.. הכל מעורב וביחד.

בכיתה ו' או ז' זה התחיל להתחזק הקשר שלנו איתם.

והם ממש נהיו כמו "חברות" שלנו.

וזה סיוט.

כןכן. אני הלא דוסית. אומרת שזה סיוט.

ולמה?

כי אז התחלתילפרש כל מעשה קטן שלהם...

התחלתי לחיות בסרט שכולם מאוהבים בי..

התחלתי לא לשמור נגיעה..

מה שנקרא- התדרדרתי.

קיצור חחחח תכלס זה לא קשוור אבל זה רק הקדמה. אז סבלנות.

אז כמובן שיש לי חבר.

קיצור בתקופה האחרונה החלטתי להפסיק לדבר עם בנים.

תאמין לי, זה קשה.

נפרדתי מחבר שלי, למרות ששתינו נורא אוהבים וחמודים ביחד. D:

אמרתי לו שבעז''ה יתברךך אם ונתאים בעתיד אז נחזור.

(זה היה לפני חודשיים).

מאז ממש התחזקתי,

לא אומרת לך שהכל דבש או משו..

נורא נורא קשה לי. והגעגועים ממש כואבים לי לפעמים.

אבל אני, בידיעה ברורה.. שהזיווג שלי מחכה לי אי שם.

ולא באלי להרוס אתזה עם מלא ידידים, וחבר, ולא לשמור נגיעה וכ'ו.

אני רוצה לשמור הכל לבעלי...

וכי כשאתה בתוך כל זה. אתה נסחף בלי לשים לב.

אז לענייננו, ...

קודם כל הכבוד. באמת שזה לא ברור מאליו הצורת חשיבה הזאת.

(בן כמה אתה ? )

ו , כשהיה לי קשה בחודשיים האחרונים , לא נתתי לעצמי לשקוע בזה...

והתעסקתי בכל דבר שזז.

בסניף , בהדרכה, במשפחה , התנדבתי המון , לימודים , חברות.

ממש לא נתתי לי זמן לחשוב על זה.

אז קיצור.. באמת המלצה כדאי לך למלא לך את הזמן...

ואם אתה רוצה לפעמים אני פה בצ'אט...

ושוב בהצלחה וכל הכבוד יא גבר ! (;

אני לא מסוגל להפסיק לחשוב עליה...

בס"ד

אם זה באמת ריאלי, ז"א שיש סיכוי שיצא מזה משהו רציני, דבר איתה ותחליטו לשים את הקשר שלכם בהקפאה עד שתגיעו לגיל המתאים. 

זה סוג הדברים שלא עושים, אין לי מושג באיזה סרט אתה חיי, אבל שנינו יודעים שאי אפשר לשמור דבר כזה על אש נמוכה. אני חושב שזו טעות. אני מכיר מישהו ששמר על אש נמוכה עם חברה שלו מבני עקיבא, ואחת התוצאות היא שהוא הפסיד שלב מרכזי בחייו וזה היה ישיבת ההסדר. אני מכיר את הסרט הזה ממקום דומה. והתשובה היא שבמלחמה הזאת תמיד מפסידים. אין שום דרך לעמוד מול יצר החיים ולנצח. כשיש לך בחורה בראש בין אם זה הדדי ובין אם לא, בין אם זה מעל או מתחת לשולחן. כל פעם תיכנע לכוח הזה ותחשוב עליה ותתייסר ותתלבט וכו' (והמבין יבין)אין מה לעשות נגד זה.

אני חושב שפשוט תהיה חזק ותבין שזה שלב בחייך שאתה חייב לעבור וחד משמעית לא לפתוח את זה. 

אני מסכים עם כנרית. ואני יודע עד כמה זה קשה..אם תרצה אני באישי..

כל עוד אתה יודע שזה לא מתאים, אל תיכנס לזה. זה צריך לבוא ממקום שקול.

ברגע שאתה נכנס ללחץ "אני אוהב, אסור, מה אני עושה, לא הזמן וכו'.."

זה רק מזיק לך ועושה את זה עניין מפריע.

אבל אם תחליט שזה בסדר,

שהאהבה הזאת תשכון אי שם בפנים,

לא צריך לעשות איתה כרגע כלום,

לא להתעסק איתה,

ככה תוכל לחיות איתה בנעימים.

(עם רגש האהבה, לא עם הבחורה)

הרבה פעמים היא עושה טוב וממלאת את הלב.

(כשהיא במצב כזה, כן?)

למשל,

מישהי פה פעם אמרה משהו שממש אהבתי,

תבנה את עצמך בשבילה.

גם אם זה לא יהיה זה כמו שציפית בע"ה,

תתפלל יותר טוב,

תלמד יותר טוב,

תעבוד על המידות-

מתוך רצון להיות בנאדם הכי טוב שאפשר בשבילה.

כמובן שזאת לא המטרה,

אבל זה בחלט מניע שעוזר המון.

למה לא להשתמש בו לחיוב?

יישר כוח עצום!

ממש יפה מה שכתבת,

זה לא פשוט בכלל להגיע למסקנות האלה ולהפנים אותן לבד.

המון הצלחה!!

לעניות דעתי,

לא כדאי שתדבר איתה על זה.

כרגע זה לא יתן לך כלום מעבר לשקט נפשי,

שגם הוא לא שלם.

אנחנו בגיל ש-לך תדע, פתאום הכל ישתנה לך,

אבל כבר דיברת איתה,

תרגיש מצד אחד מחוייבות כלפיה,

מצד שני לא תלך להגיד לה "לא נראלי מתאים" כי טכנית לא קבעתם ולא התחייבתם לשום דבר.

אז תמצא את עצמך תקוע..

עדיף לחיות בסרט כמה זמן,

כמובן עם שמירה על עצמך,

מאשר לדעת מה הצד השני חושב ואחרי כמה זמן ליצור בעצמך סרט תיעודי עם עלילה מתוסבכת ולא נעימה..

את זה???

אבל ממש אשמח להסביר.

מקווה לזכור, אבל אם אני אשכח אני אשמח שתזכיר לי..

עד החתונה אתה לא תשים עין רק על "מישהי אחת" אלא על הרבה "מישהיות אחתיות".

ואגלה לך עוד סוד: כולן אבל כולן הולכות להיחטף (מי בגיל 19 ומי בגיל 29).

נתב את הרגשות של האהבה לכיוון לאשתך.

איך תעשה את זה עכשיו? תאהב את עצמך ותשקיע בעצמך.

סוף סוף ההשקעה שלך בעצמך עכשיו - היא זאת שתקבע אם הנסיכה שלך תקבל "מוצר" מושלם או פגום...

אתה ממש צודק.

ולכן בדיוק המלצתי לו לעצור את מעגל הפנטזיות מבעוד מועד.

אני למדתי  מגן חובה נפרד ויש לי בישיבה כמה שהם לא דוסים במיוחד ולמרות זאת הם לא הולכים עם חברה

זה לא הגיוני

התפלאתי לראות שמישהו בכלל מפרסם את זה כאן

חשבתי שזה בוגר שרוצה להתחתן

וטעיתי

תתרחק מזה כמו מאש!

בשבילך בשיחה אישית,

סמיילי...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...