אני מעירכה יותר אנשים שעומדים מאחורי המילה שלהם.
גם אם זה פוגע באינטרסים שלי...
ההורים שלי נתנו ללי איזשהו עונש מפוברק בשבוע שעבר [לא נכנסת בכלל לנק' אם זה נכון להעניש וכו'.. לא חושבת שאני בגיל ובמקום שיכולה לשפוט את ההתנהגות הזו של ההורים שלי...]
וציפצפתי עליו. כי אני לא שמה על מה שאומרים לי לעשות בד"כ..
ולא עשיתי את מה שהייתי אמורה לעשות [או יותר נכון-עשיתי מה שלא הייתי אמורה..]
וההורים שלי גילו אתזה שלא עמדתי בעונש שלהם..
הם היו יכולים להתעלם.. לעבור הלאה ושלום..
אבל הם החליטו לתת לי ת'עונש שוב, ולדאוג שאני גם יעמוד בו.
(טוב, היה דיי קשה לא לעמוד בו.. נתנו לי אותו שוב ביום שהיה בלתי אפשרי לא ליישם אותו..)
וכאילו, זה יכל לגרום לי להתעצבן עליהם ולשנוא אותם... וזה הכי הגיוני שזה מה שיקרה....
ולמרות זאת-מצאתי ת'צמי באמת מעריכה אותם על זה!
לא כי אני מסכימה עם זה שמגיע לי עונש..
אלא שאם הם מאמינים שמגיע לי העונש הזה>> אני פשוט מעריכה אתזה שהם לא ויתרו לי כשציפצפתי עליו!
זה גרם לי לחשוב עליהם --וואלה> אנלא יכולה לעשות כל מה שבאלי..
בכ"ז יש כאן אנשים שזה קצת חלק מהתפקיד שלהם.. ועד כמה שהם לא תמיד ממלאים אותו...עובדה שהם לפעמים כן.
אינלי מושג למה אני כותבת את זה. אולי זה רק בשביל לפרוק. התחושות האלה חדשות לי ומוזרות.... אבל יש בהן משו טוב.
