יחד:
ערב טוב,
ראשית תודה לתומכים. מי שחושב שמדובר בהתחזות או גימיק, אין לנו מה לומר לו מעבר לדבר אחד: אנו מתבוססים כבר הרבה מאוד זמן במצב הלא טוב הזה עם עליות ומורדות. כרגע אנו עדיין ללא אישות אבל לפחות יש רגעים כמו כאן שאנו יכולים לנהל תקשורת משותפת. זאת המציאות. ב"ה כרגע בפסח כששנינו בבית אנו במצב טוב יותר משאר ימות השנה הרגילים.
חשוב לציין כי בשל ימי המועד אנו לא הרבה בבית ולכן לא היינו כל היום ליד המחשב. יתכן גם שעד אחרי החג לא נשוב להיות כאן ועל כן יתכן ונוכל להגיב שוב רק אחרי החג.
לאדמין, לא הבנו מה שכתבת בסוגריים במספר 2 בתגובתך.
הבעל:
ראשית אבקש להתייחס למשפט הבא: "היא כנראה לא העקרת בית הראשונה שמעדיפה לסבול בשקט, מרוב פחד של להיות חד הורית שצריכה גם לעבוד בשתי משרות ועוד להתקיים בדוחק".
אני מבין את העובדה שיתכן ואשתי הגיע למצב כזה מבחינה רגשית. אולם אני חייב לציין שאם זה כך, חובתה לטפל בעצמה ואני אומר לה את זה ישירות.
אני רואה עצמי כאדם ער ורגיש ומפרגן. לא חסר לה כלום. כל מה שהיא צריכה היא מקבלת. מצבה הפיזי טוב ממרבית נשות ישראל. אלא מה, אנו מדברים על המצב הנפשי. אני מרגיש שזו רק ההסתכלות שלה. ההרגל שלה להיות נרגנית ומלאה מרירות, עד כדי התנהגות כועסת ולעיתים אלימה כלפי וכלפי הילדים.
אני חושב שלו היית מכיר את כל התמונה בכלולתה היית מבין שאף בעל לא היה מסכים לקבל גישה כזאת כלפיו. מדובר בהודעות שלטעמי אפילו אישה שאינה שומרת תורה ומצוות לא היתה שולחת לבעלה הודעות גסות שכאלו.
כמו"כ הבדידות שלה, זה דבר שהיא יוצרת על עצמה. היא אינה מפתחת קשרים עם בני משפחה, חברות ושכנות. היא בקשר רק עם חמותי (אמא שלה) ואחותה. אפילו עם גיסות משני הדדים אין לה קשר. ועם חברות מהלימודים בכלל אין לה שום קשר. הקשר שלה בנוכחות התמידית שלי לידה, הוא צורך לא בריא. כדוגמא, אציין כי היא רוצה שאעזוב את העבודה שלי ואחזור לעבוד מהבית כפי שעשתי בעבר. כדי שהיא לא תהיה לבד במהלך היום.
אני יכול כמובן לומר שהחשש שיש לי קשר עם נשים בעבודה קיים ברקע, אך אין לו שום בסיס עובדתי, אין לו רגליים ואין שום סיבה עובדתית לחשוש כך, מלבד העובדה שהיא מכירה את החולשות הטבעיות והנפשיות שלי בתחום. אולם בפועל אין בכך ב"ה כלום. לפחות לא עד לרגע זה.
אוסיף ואגלה: מראש אני בעמדת נחיתות כלפי אשתי, מאחר ואני סובל מבעיה נפשית מסויימת מוכרת, אשר סובלים ממנה כ-7% באוכלוסיה. על כן מראש אני יודע שאני צריך לבחון עצמי היטב, להבליג יתר על המידה, וגם לא לשפוט ולא לסמוך על שיקול דעתי. מספר פעמים נועצתי ברבנים ומדריכים אשר הצדיקו אותי וניסו להפנות אותנו לייעוץ אך אשתי סירבה. בכמה פעמים אף קראו לה באמצעותי לבוא לשיחה משותפת והיא סירבה.
אני מצדיק את העובדה שבשורה התחתונה זה לא מצב אידיאלי להביא עוד ילדים לעולם. נכון, יהיה אשר יהא, לא כדאי להביא ילד לעולם במערכת יחסים שכזאת. אולם, אני רוצה לומר שזו רק עדות וסימפטום לבעיה העמוקה. תבינו, אישה שלא עובדת מחוץ לבית (ואין לנו הרבה ילדים) ויש לה הכול והילד הקטן שלנו כבר מעל גיל 6 ולא רוצה או לא מסוגלת לגדל עוד ילד, זה לכשעצמו מעיד על בעיה.
יחד אם זאת אני מודה כי אני עוזר מעט בבית. בעיקר משמש כנהג ברכב כאשר צריך לנסוע ממקום למקום לצורך קניות, נסיעות וסידורים מיוחדים. אני גם זה שאחראי על ענייני הכסף וסידורים רשמיים בעיריה, תשלומים ובהכול.
אני מרגיש שאשתי תלותית בי יתר על המידה. אני מקבל את זה, אבל לא מוכן לקחת על עצמי אשמה יתרה מעבר לסביר, במיוחד לא, כאשר אני יודע שברגע שאסיים את סיפוק כל הצרכים שלה לאותו היום, שניה אחרי זה אחטוף התנהגות גועלית כלפי. כך שלא משנה מה שאעשה - אשתי אף פעם לא תהיה מרוצה.
האישה:
תודה לכל המגיבים והמגיבות. התרשמתי שרוב התגובות היו בעדי, כלומר, שהבינו את המצב הנפשי שאני נמצאת והבינו עד לאן הגעתי.
למי שצוחק על הכתיבה המשותפת שלנו בנושא זה, אני יכולה לומר שאכן הסיטואציה מוזרה אך היא אמיתית לחלוטין. אני לא רוצה ללכת לייעוץ, (מתביישת) אבל מוכנה לכתוב כאן בצורה חופשית יחד עם בעלי.
אמרתי לבעלי בצורה ישירה כמה פעמים, שסיפרתי לבת דודה מהצד שלי, שאם לא שהיו לנו ילדים הייתי רוצה להתגרש. וכן אם לא היתה בעיה נוספת במשפחה שמונעת ממני את האפשרות הזאת, או לפחות מגבילה ומקשה עלי את הצעד הזה.
באחרונה גם אמרתי לבעלי, או שכתבתי לו את זה בהודעה כתובה שבמצב הזה אני רוצה להתאבד או להתגרש.
בהתייחס לדברים שבעלי כתב כאן שוב למעלה אני יכולה לומר: לעיתים רחוקות הוא עושה את הקניות או עוזר בבית. אפשר לספור על האצבעות. אפילו כעת בחג הפסח את כל עבודות הניקיון של הבית עשיתי לבד ללא עזרתו. כולל קניות של בגדים ונעלים לילדים. (בערב פסח ממש , ביום שני אחרי שריפת חמץ, עשה רק אז קניה מרכזית לפסח של מצרכי מזון ועוד).
לגבי הנסיעות, ברוב הפעמים אני והילדים נוסעים באוטובוסים ורק לעיתים רחוקות הוא לוקח אותנו. למשל, אחת בשבוע אנו נוסעים להורים שלי ואז אני והילדים נוסעים באוטובוסים כי הוא בעבודה בכלל מחוץ לעיר. בחזור הוא כן יכול להחזיר אותנו, אם יצא מוקדם מהעבודה, אבל הוא לא לוקח אותנו ואנו שוב חוזרים באוטובוסים. בקיצור, לעיתים רחוקות רחוקות הוא משמש לנו כנהג.
לגבי העבודה, אני עובדת מהבית לפעמים יש לחץ ולפעמים אין עבודה או שיש מעט. זה כולל גם את סידור הבית, כביסות, ניקיון, רחיצת ילדים, בקיצור את כל עבודת אחזקת הבית וכל העול של הבית עלי. אני לא נחה בצהרים ובדרך כלל אני ישנה בשעה מאוחרת בלילה כ-6 שעות ביממה. לא פלא שאני מתרגזת על בעלי ועל הילדים.
לגבי היחס לילדים אני אומרת כמה פעמים לבעלי, שאם הוא היה נמצא במקום שאני נמצאת, שאני איתם כל היום, הרי שהוא היה יותר כועס ויותר מכה אותם ממני. כי אני רואה שכשהוא נמצא קצת איתם הוא מתעצבן עליהם הרבה יותר מהר ממני.
לגבי קשרים חברתיים, פעם כן הייתי יותר בקשר עם בני המשפחה המורחבת, כיום בגלל המצב בבית, לא מתחשק לי בכלל להיות בקשר עם אף אחד. אם בת דודה אחת שלי, יש לי קצת קשר בתקופה האחרונה. אבל כאשר אני פוגשת באירועים קרובים או שכנים אני נהנית לשוחח, אבל חוץ ממפגשים אקרעיים אני לא מפתחת קשרים חברתיים מיוזמתי.
לגבי ההודעות הכתובות, ביחס כזה של בעלי שהוא כל הזמן עסוק בעצמו וכשאני מדברת אליו הוא לא מגיב כי הוא עסוק בהודעות לחברים, אז אני מתעצבנת והווליום עולה ובא לידי ביטוי בסגנון של ההודעות שאני שולחת לו... (מה לעשות?!)
לגבי החלפת העבודה שלו, בעבודה הקודמת היחס שלו אלי היה הרבה הרבה יותר טוב מאשר היום. עזרנו שנינו אחד לשני. וגם אהבנו מאוד אחד את השני. בקיצור, היו תקופות טובות מאוד בינינו שהאהבה פרחה וגם יצאנו לפחות אחת לכמה שבועות לאיזה מסעדה לארוחת בוקר משותפת כשהילדים לא היו בבית.
כיום בעבודה החדשה, שאני כמעט לא רואה את בעלי, רק חוזר בשעה בלילה, אולי נשאר לי לראות אותו חצי שעה והוא הולך למיטה. בבוקר, כמובן מתעורר עם האינפוזיה (הפלאפון) ביד וגם הולך לישון עם זה. אז לא פלא שכל החשק ירד מהכול... וד"ל.
אני בדרך כלל לא חושבת בו שיש לו קשר עם נשים מהעבודה ובדרך כלל כשאני מעירה לו על כך ואומרת לו "לך לזאת וזאת..." זה נובע רק מכעס שיש לי בקשר לזה שהוא החליף עבודה בניגוד לרצוני.
