אלא בגלל ההרגשה שאתה לא איתה, שהרגש שלה לא מוצדק לדעתך...

אני הייתי נעלבת ככה מבעלי הרבה פעמים והיה לנו מאוד קשה להשלים...

אני בעד שאל תתיחס לנושא הספציפי שרבתם עליו אם אפשר להדחיק אותו בינתיים ולהעלות בזמן שטוב לכם ביחד,

ובינתיים- תפרגן לה, תגיד לה שאתה אוהב אותה הרבה יותר פעמים ממה שאתה בד"כ אומר, תגיד שאתה אוהב אותה לא משנה מה יקרה ומה היא תעשה או תחשוב או תרגיש.. תתן לה פרח ושוקולד [או כל דר אחר שהיא אוהבת] ותספר לה [אפשר גם במכתב] כמה אתה מעריך אותה שהיא אשה מצויינת וחכמה וחמודה ואיך זכית שהתחתנת איתה...

ואני כותבת באנונימי בגלל שזה מרגיש לי כל כך אישי ופרטי לחשוף רצונות כל כך כמוסים של אישה בניק המוכר שלי...

בהצלחה!

שוב תודה. זה באמת האיר את עיני

פתחתי כאן ניק חדש לשאלה.

גם אשתי כבר כועסת עלי זמן רב למעלה מחודש, ואני לא ממש יודע למה. אני מסופק אם היא יודעת למה.

זה התחיל לפני כחצי שנה אבל החמיר מאוד לאחרונה והגיע עד לכדי ביטול נושאים הקשורים לאישות וד"ל.

האמת, שאני מסופק אם היא עצמה יודעת להגדיר מה היא רוצה. כמה שאני מנסה לגרום לה לדבר ולתקשר אני לא מצליח.

אולי עיצות של נשים נבונות יוכלו לסייע גם לנו.

אני יכול להוסיף שכבר כמה פעמים ניסיתי לשכנע אותה לבוא לייעוץ ביחד או ללכת לבד והיא מסרבת. הדבר היחיד שהיא מסוגלת זה רק לשלוח לי הודעות כתובות בפלאפון עם ביקורת עלי והיא "משתדלת" לעשות זאת בהתמדה רבה לא פחות מ-15 הודעות ביום !!!

אפשר לציין עוד שחלק מהקונפליקטים קשורים לנושא חינוך הילדים ששם יש לי ביקורת על מה שאני סבור שהוא חינוך בתוקפנות במקום בסובלנות.

זה מגיע לפעמים למצב שבו היא מדברת אלי בצורה ממש פוגעת ומעליבה בפני הילדים. אני משתדל כמובן לנהוג בה בכבוד ליד הילדים עד כמה שאפשר. למשל, לדוגמא: במוצאי יום כיפור רציתי לעצמי משהו מתוק ולקחתי לי מעדן שוקולד מהפריזידר. היא כעסה מאוד בגלל שהילדים ראו וגם רצו והגיעה בזעם לילדה שבכתב שהיא גם רוצה מעדן ואמרה לה: "אל תדאגי אבא עוד יסבול מזה...".

אני מאוד נפגעתי מזה, בפרט שממש בערב יום כיפור היא גם התקיפה אותי קשות וגם ביום כיפור עצמו ואז שוב במוצאי יום כיפור. חשבתי שלפחות יום כיפור זה זמן שמתעלים. אבל כנראה שכל כך קשה לה איתי והיא רואה בי אדם כ"כ לא טוב, שפשוט אין לה גבולות. והאמת, אני לא יודע למה היא צריכה להרגיש כך.

אני עובד קשה ומפרנס. נותן לה כל מה שהיא מבקשת בשמחה. מפרגן לה ואוהב אותה. אבל היא לא מאמינה או מרגישה אחרת וכמה שאני מנסה לומר לה שתשמח בחלקה ושתראה את כל הטוב שיש לנו בחיים. בריאות, ילדים, פרנסה, בית, רכב, ועוד ועוד. היא תמיד מעדיפה ותחפש לראות את הרבע כוס הריקה.

זה הגיע למצב שבו אני מאוד רוצה עוד ילדים, אבל היא במניעה ממושכת כבר שנים רבות, ולדעתי זה ממש חבל. אבל היא אומרת לי שהיא גם רוצה, אבל היא מרגישה שאני לא עוזר לה מספיק וגם שזה עלול לגרום לעוד בעיות בשלום בית בגלל סיבות שונות, ביניהם התערבות של האימא בנושא גידול התינוק הטרי. התחושה שלי היא שאולי היא צודקת, אבל יש כאן גם מימד של "ענישה" כלפיי.

בינתיים המצב מחמיר מחודש לחודש ולפעמים מיום ליום, כאשר הסגנון שלה לילדים ולי הוא בסגנון של "פקודות" ולא בדיבור ותקשורת עניינית ומסודרת.

אני חושב שאשתי תזהה כאן את הענין שאני כותב היות והיא די הרבה כאן. לכן אני לוקח זאת בחשבון ואשמח אם הדברים אולי יגרמו לה כאן לפחות לפתיחות.

אמנם, בסיוג ששמענו צד אחד, אבל לפי תיאורי העובדות שכאן, הן בעייתיות.

אני די מתפעל מצורת התיאור שלך, טוב שאתה שומר על שלוה יחסית. הדבר הגרוע ביותר במצב כזה, זה שהאיש מתחיל לחפש "מתחת לאדמה" מה הוא, כביכול, "לא בסדר"... 

כמובן, אדם צריך לבדוק גם את עצמו. אבל אם אחרי בחינה כנה הוא רואה שאין סיבה מובנת לענין - לפעמים עדיף להתייחס כאל סוג של "וירוס" שתוקף. כמו שקורה שאדם חולה. כך פחות לוקחים ללב, ויותר פנויים למצוא פיתרון. שהרי ברור שעל אף שאתה סובל, מסכנה מי שזה עולמה וזו דרך ה"תקשורת" שלה.

לענ"ד (שוב - ע"ס מה שנכתב פה), אתה צריך לקחת אותה לשיחה, בצורה מתונה ובהירה, ולהגיד לה שיש שתי ברירות: או שאתם יושבים לשוחח, ואתה מבטיח לה שתשמע כל מה שיש לה לומר ותחשוב על כך, בתנאי שתאמר זאת בכבוד, ללא "חירופים" אלא בהסברה עניינית וגם תהיה מוכנה לשמוע אותך. ואולי מזה תצמח דרך חדשה של ליבון דברים.

או - ייעוץ ע"י צד שלישי.

אך בשום אופן לא עוד ביקורת מתמידה חד צדדית. היא לא היתה מוכנה לדבר כזה, וגם לך זה קשה.

היא כנראה כבר בסוג של "סיחרור" וחייבת למצוא דרך לצאת מזה. אם היא היתה זו ששואלת, היה אפשר אולי להציע דרך כזו. אך כל זמן שאתה השואל - והיא כרגע לא במצב של "פתיחות" כלפיך, אלא של "התלוננות" - סביר (לכאורה) שריצוי ישיר מצידך לא יעזור, שהרי אינה פתוחה לשמוע. על כן, צריך לקבוע "מסגרת", שיחה או ייעוץ, כיד שאפשר יהיה לצאת מזה ולעלות בעז"ה על דרך המלך.

ב"ה

אני משתתף קבוע בפורום אבל ניק אנונימי הפעם.

דברים רבים שאתה כותב חבר יקר זהים אבל זהים בביתנו. אולי חוץ מהרווחה החומרית שהיא קצת בצמצום אבל אני לא חושב שזה זה. יש איזה זעם ואכזבה עמוקים ברובד שהתקשורת אינה מגיעה אליו. דיבור מעליו, סגנון פיקודי והכל ליד הילדים, כמוך אני פשוט לא יודע מה לעשות. זה לא עוזר לך רק תדע שאתה לא לבד. אני לא מושלם אבל ודאי לא הגרוע בבני אדם והיחס אלי הוא כמו,,, האמת שאין לי דימוי. לא מבין ומיואש. אולי טראומת ילדות שלא השכלתי לזהות? חלומות שלא התממשו? איכשהו אני אשם בהכל.

גם אני הייתי רוצה עוד ילדים אבלכמובן שאין על מה לדבר.

מצטער על הדכדוך אני אחדל כעת.

ואם הייתי יכול לעזור לכם - בשמחה.

נשים זה עם שהגברים אמורים ךנווט אותו בחכמה - ובייעוץ יכולים לתת לך כלים כדי להתמודד איתה ולהוביל אותה לכיוון נכון.

התנצלות היא על כך -
"שהגם שעשיתי משהו שנראה לי נכון, את נפגעת - ואני מתנצל ומצטער על כך שנפגעת!"

זה בד"כ פותר כל בעיה.

אשתך לא רבה איתך על נכונות המעשה,

אלא על הזכות שלה לחוש נפגעת, ושאתה תקבל את זה כדבר לגיטימי.

זה בד"כ הבעיה בויכוחים בין גברים לנשים.

כמובן שגם כל זוג ונושא לגופו, ויש הרבה מורכבות.. במיוחד אם מדובר בפרק זמן ארוך.

חשוב ללכת למישו שיפתח את התקשורת ביניכם, כי משם התחילה כל הבעיה.

הארת והבהרת נקודה חשובה שכבר נאמרה וגם זה עזר לי מאוד

אני לא חושב שאתה צריך "להתנצל", וככלל - אני לא חושב שנשים שמתרגלות שהבעל מתנצל על מה שאינו סובר שזה מוצדק, זה טוב להן. זה רק עלול להפוך לרוטינה.

אני חושב שהכי טוב זה ב"כביש עוקף".. כלומר: קח אותה לשיחה - תגיד לה, תשמעי, היה משהו, את חשבת כך אני אחרת זה לא כ"כ חשוב. הכי חשוב זה היחס הטוב בינינו. ותציע משהו לטובת הענין: נטייל קצת, נצא לאיזשהו מקום וכד'.  להגדיר את גמירת המצב הלא-נעים, ולעבור לפאזה אחרת. ולהשתדל להמשיך בה. לא כ"מתנצל" אלא בתור הגבר שלוקח עליו את "העברת ההילוך". היא כנראה "נתקעה" באיזה מצב וקשה לה לצאת מהרגש שלה, זה לא חייב להיות קשור לשום צדק.

הצורך שלה והכעס שלה נובעים מכך שהוא לא הכיר בעצם ההיפגעות שלה כמשהו לגיטימי..

היא לא שכלית כמו גבר ולא פשוט "תעבור פאזה", אני יודעת את זה גם  על עצמי ושומעת את זה מחברותיי..

אין עניין כרגע להיות הגבר שמעביר הילוכים - זה עלול אפילו להכעיס אותה יותר

היא מרגישה שהוא לא מאפשר לה את הזכות לכעוס או לא להסכים רגשית עם מה שעשה.

ברגע שהוא יגיד לה שהוא מבין שנפגעה ומצטער רק על כך -

היא אמורה גם להיות רכה יותר ונעימה ואולי אפילו לומר גם סליחה על הכעס הגדול.

[זו גם שאלה של כמה זמן היא כועסת ככה,

ואם הרבה - אז כל דבר קטן שקרה ולא מצא חן בעיניה, הצטבר שם בערימה ענקית!

היא חייבת דיבור ארוך, מרגיע, מאפשר לחוש כל תחושה - 

ושהוא ישתדל לא להיפגע ממנה..

נשים לא מחכות שגבר יתנצל מולם בכל פעם,

הוא גם לא יצטרך להתנצל אף פעם אם הוא יתן לה את התחושה שזה בסדר ומקובל עליו שהיא כועסת על מה שהוא עשה, למרות שהוא שלם עם המעשה... ושהיה שמח אם זה המעשה היה משמח את שניהם.

נשים נלחמות על הזכות להרגיש נפגעות או עצובות.

גברים נלחמים על הזכות לחירות בעשייה ובכלל.

שהדרך היא לא "שכלית". זה בדיוק מה שהתכוונתי. ולכן אמרתי שצריך להניח את זה בצד, ולשים את העיקר על הרצון ליחס טוב.

לפעמים אשה יכולה "להיתקע" במצב רוח, בדיוק בגלל מה שהסברת יפה - והיא צריכה "יד" שתחלץ אותה מזה. כי ההבנה שזה לא טוב כל אינה מספיקה. לזה כיוונתי.

את צודקת, שיתכן שאמירה מסוג של הבעת צער על עצם זה שהרגישה פגועה, יכולה לפעמים לעזור. אבל כשכבר עבר לא מעט זמן, כמו כאן, כבר לא-ברור שזה הענין. אלא ההיתקעות שבזה. והבעת הצער על הרגשתה לפני כך וכך זמן, לא בטוח שתועיל כעת.. 

ואנחנו לא יכולים לדעת אם הכעס שלה אכן נבע ממה שאת חושבת או לא. לא כל דבר ניתן לדעת "מרחוק". אכן, את יכולה לומר שלפעמים זה כך.

והערה: נכון שנשים פועלות לעיתים יותר עפ"י התחושה. עם זה - צריך לדעת שיש בחירה, אחרת התורה לא היתה מצווה אותן מאומה..   אשה אינה צריכה לצפות כלגיטימי ש"זה בסדר ומקובל שהיא כועסת" גם במקום שאין לכך הצדקה. אם היא מרגישה כך - צריכה לעבוד על עצמה. יש הבדל בין לקבל כלגיטימי שלשני לא נראה מה שעשית, יש לו תרעומת, אלו דברים רגילים בין בני אדם, אין פרצופיהן שווים, לבין לקבל כלגיטימי "כעס" לא מוצדק. לעיתים נשים עלולות "להישען" על זה ש"כך אני" וזה עצמו מגביר את הענין.  נכון לבקש סבלנות לתופעות שנובעות ממצב רוח, נכון גם להתנצל כשמצב הרוח חולף..

אין ספק.

עניתי לו מה בעניין התנהגותו כגבר בסיפור.

[ולגבי הגדרת המילה "כעס", אין כוונתי התפרצות אלא תחושה בנוגע למשהו.

התפרצות זה כבר משהו אחר וכשזה קורה - זה חמור מאוד!

ובכלל תמיד בסיום דיון שהתפתח לכיוון לא חיובי - כדאי לבקש סליחה..]

תודה לרב-

עזרת לי לחדד את עצמי.

אלא כמו שאמרו פה, הכלה של המצב. 

זה לא אומר להצדיק אותה, אלא להיות להכיר בזכות

של האשה להרגיש ככה. 

הרב דן, כתבת,

"אשה אינה צריכה לצפות כלגיטימי ש"זה בסדר ומקובל שהיא כועסת" גם במקום שאין לכך הצדקה"

אבל כמו שאלירז כתבה, השאלה מה זה כועסת,

מצד האמת המוחלטת, אף פעם אין מקום לכעס, 

לעולם כעס הוא לא מוצדק. אבל כשהשני כועס,

ובמיוחד אם הוא פגוע, אני כן יכול לתת לזה מקום, 

להיות מוכן לזה שיש לו חולשות, ועכשיו הוא סובל מכעס,

ולעטוף אותו באהבה גדולה. וזה מה שגם יעזור לו לצאת מזה.

כי מה שגורם לאשה להתקע בכעס או בהיותה פגועה, 

זה ההרגשה שמשדרים לה שהיא לא בסדר שהיא 

מרגישה ככה, זה תוקע אותה כי היא גם ככה קשה לה

הלב שלה לא מתקרר מהר כמו לב של גבר, והיא גם מרגישה

רע עם עצמה, והיא צריכה חיזוק חיובי כדי לצאת מזה.

להראות לה שהיא טובה, ושיש בה הרבה דברים טובים, וגם

אם היא עכשיו במצב כואב ונמוך, היא הרבה יותר טובה

ממה שנדמה לה.

מקווה שהבהרתי.

כתבת דברים טובים ויפים לדעתי.

אבל:

1. כאן דובר שעבר זמן ניכר - ובמצב כזה אכן צריך לעיתים "חילוץ", פניה חדה. מה שהצעת לא יתקבל. צריך להיות מודעים שלעיתים, לצערנו הרב מאד, נסיונות "ריצוי" ישיר, גורמים ההיפך. לעיתים נשים טובות וצדיקות שכותבות פה מתקשות אולי להבין את זה. אבל יש דברים כאלה בעולם. כל מקרה לגופו.

2. ככלל, בוודאי שהכי טוב זה לקבל באהבה רבה, בפרט אם השני פגוע (כמובן מי שמסוגל לכך - גם הוא בן אדם.. זה דבר שאדם יכול לתבוע מעצמו, לא מזולתו), וביחוד אם הוא תופס בעצמו שכעסו "לא טוב" אבל קשה לו לצאת מזה (וזה כמובן, לא נקרא לחשוב ש"זה בסדר ומקובל לכעוס"...).

אבל לא תמיד דבר כזה מגיע מכך ש"משדרים לה שהיא לא בסדר" או ממצב פגוע.  ואז עלולה קבלת "התיאוריה" על לגיטימיות הכעס להעצים את תדירותו. ולכן הוספתי את הדברים ב"הערה" שאכן כוונה ביחוד לנשים. כשם שאיש צריך להשתדל בכיוון שאמרת, כך אשה צריכה להשתדל שלא להגיע לכך, לא לבנות תיאוריות שזה "בסדר ומקובל", אלא שזו חולשה - אולי טבעית - ויופי אם מוכנים לקבלה ולעזור לצאת ממנה באהבה. כך גם יש יותר סיכוי לנסיונות ריצוי להתקבל, מאשר כשחושבת שזה "בסדר".. [ויש הבדל שמיים וארץ בין גבר שמוכן בנדיבות לקבל באהבה מצב רוח של אשתו, לבין קבלת סטאטוס של "אשם"..  ממש שני הפכים. אמנם לא על זה כתבתם, אבל חשוב להדגיש]

3. בנידון הספציפי, התרשמתי (כמובן, קשה לדעת בוודאות), שזו לא מציאות מהסוג שתיארת.

בתור אישה, רק על מעצמי: סליחה יכולה לבוא גם אם אתה חושב שצדקת במעשה. והיא כל כך מרגיעה. ניתן לבקש סליחה על כך שגרמתי לחוסר נוחות של הצד השני. או אולי על חוסר התחשבות , במקום לדבר לפני המעשה ולהגיע להסכמה / פשרה וכדומה.  

לדעתי הצעה לטיול אצלי במצב כזה היתה גורמת לתיסכול של "הוא לא מבין אותי".

נכון שהיא מרגיעה, אבל לא בונים קשר עם שקר. 

אם הוא חושב שחוסר הנוחות שנגרמה לצד השני היתה 

לא באשמתו, ושדווקא הוא היה מאוד מתחשב, 

אז על מה לבקש סליחה? הוא אומר שהוא חושב

שהוא היה בסדר גמור, אני מניח שהכוונה לא רק

במה שהוא עשה בפועל, אלא גם באיך שהוא עשה 

את זה.

אגב, דעתך שונה ממה?

נשים מפרשות זאת כצער על פגיעה ברגשות.

אלא אם כן הוא יאמר "אני מצטער, לא הייתי צריך לנהוג כך" -

ואז כמובן ברור שיש פה גם התנצלות על עצם המעשה.

אצלי לפחות סליחה פירושה -"אני מצטער שנפגעת"

ולא "אני מתנצל על מעשיי".

אז היא מבינה את זה:

"צר לי שנפגעת, אמנם אני לא מתחרט שעשיתי את זה,

להיפך, אני חושב שנהגתי נכון למרות שזה פגע בך ואין לי חרטה,

אבל חשוב לי להגיד לך שזה מצער אותי שנאלצתי לפגוע בך ואני

מקווה שאני לא יצטרך לעשות זאת שוב".

???

לא נראה לי. תקני אותי אם אני טועה. 

שסליחה מרגיעה..

ואם אדם חושב שגרם חוסר נוחות לשני או אולי חוסר התחשבות במקום לדבר וכד', יפה אם עושה כך.

אבל כאן איננו יודעים במה מדובר. יתכנו גם ויכוחים ו"כעס" על אי ההסכמה איתי.

ואם בגלל ש"סליחה מרגיעה" אשה תתרגל לצפות לסליחה ללא כל תלות במה שהיה או לא, זו "התמכרות" לכל-דבר, וכדרך התמכרות - היא גוברת והולכת. האיש יצא סמרטוט והאשה עלובה מבחינת יכולת- הבחירה המוסרית.  לא להגזים. צריך לבחון כל מקרה לגופו.

ונכון שבאותו רגע שיש כעס, הצעה לצאת יכולה להתפרש כדברייך. אבל כשעבר זמן, והיתה אי הסכמה, אפשר להגדיר את אי ההסכמה במקומה הנכון וכחסרת פרופורציה למה שחשוב וטוב להמשך; ו"לשלוף" מהמצב הנוכחי, ולהציע לצאת וכד'. אשה שעד שלא יבקשו ממנה אחרי חודש סליחה על כך שנהגו שלא כדעתה (כשעל זה מדובר), אינה יכולה "לצאת" מהמצב בו "נתקעה", היא במצב גרוע. והפיתרון הוא לא ע"י קבלת המצב הזה. זה רק יוסיף לו אינרציה.

היא היתה אמורה לקבל ממך יחס מסוים על דבר מוסים ולא נתת את היחס הזה נכון.

כן, לפעמים גברים צריכים להיות הכותל המערבי של האשה לקבל את כל הבכיות והצעקות ולהבין שזה לא בא ממקום אישי,כמו צעקות ובכיות של גבר ולכן התגובות צריכות להיות בהתאם, לא אישיות ופוגעות אלא מבינות ומחזקות.

ולא לא היית בסדר גמור כי כל גבר שמתייחס נכון לאשתו היא לא אמורה לכעוס,היא לא קיבלה ממך את מה שציפתה.

לפעמים מה שהיא מצפה זה דבר פשוט ביותר, הבנה התחשבות ומילות חיזוק

אתה צריך לגלות הבנה וסימפטיה ולההתנצל על זה שלא הבנת אותה ולכן הגבת כמו שהגבת ומעתה תגלה הבנה.

[מעתיק: ] כל גבר שמתייחס נכון לאשתו היא לא אמורה לכעוס.. (כל?...)

זה היה יפה מאד אם העולם היה כך - אך למעשה הוא לא כך (אני מניח שנשים יכולות להעיד על כך יותר טוב...)

הוא לא כתב שהגיב בצורה "פוגעת" או משהו דומה.

אני חושב שזו טעות קשה, להניח שכל "כעס" של אשה זה כי "לא היית בסדר", "היא לא קיבלה ממך מה שציפתה".. זה דבר חמור לזרוק על מישהו "רגשות אשם" מלאכותיים, ללא שמץ סימוך שיש בגלל מה. לא פעם, דברים כאלה מחמירים מאד מצבים, הן של האיש - בגלל רגשות אשם על מה שאינו - הן של האשה, בגלל "הסכמה" לדבר שלכתחילה לא חשבה בעצמה שיש לו הצדקה...

נכון מה שכתבת ש "לפעמים מה שהיא מצפה זה דבר פשוט ביותר, הבנה התחשבות ומילות חיזוק". לפעמים - ואז זה מה שצריך באמת. וגם כשזה כך - עדיין לא אומר שהמצב נוצר באמת "בעטיו" ולעיתים זה גם לא כ"כ משנה.

איך אפשר לכתוב "אתה צריך.. להתנצל על זה שלא הבנת אותה ולכן הגבת.." מי אומר שלא הבין, מי אומר מה הגיב?...

אשה יכולה לכעוס ורגע אחד אחרי לשמוח.

גבר שיודע להתנהג כראוי בכל מצב ולדעת שגם שהיא צועקת ועצבנית זה צורה של פריקה וזה לא משהו שפוגע, כי אפשר להיות הכי בסדר שבעולם ולקבל יחס כזה - אך צריך להבין שזה לא כמו פריקה של גבר.ולא להפגע ולהגיב בהתאם.

וכשהאיש מבין את זה ומגיב באופן נכון , אין הרבה מקרים שהאשה כועסת עליו עד כדי כך  - ובפעמים הבודדות שכן הוא יודע איך לתקן את זה.

והשואל ביקש מגברים עם ניסיון..

אז עניתי

הוא לא הזכיר כאן בכלל שהיתה מציאות של "צעקה ועצבנות". פה הועלה ענין אחר. וגם לא טען על עצם זה שכעסה על משהו.

בנוסף - על אף שזה לא קשור לנושא שכאן - לא כל "צועקת ועצבנית" זה לא משהו שפוגע. אם אדם הוא "הכי בסדר שבעולם ומקבל יחס כזה" כלשונך, הוא יכול להיפגע. כל הכבוד אם לא - אבל לא כדרישה מאחרים. גם איש יכול לפעמים להיות אדם.. והיתה פה לפני זמן קצר מישהי (כנראה באמת חריגה, למרות שאמרה ש"גם חברות שלה") שהעידה על עצמה שאצלה זו "שיטת אילוף" ר"ל. ובלי ספק צריכה טיפול פסיכיאטרי ומידותי כאחד.

ואכן, כל הכבוד לך שאתה מתייחס לכך כך - זה טוב. רק צריך להיזהר לא לצעוד עוד צעד ולהגיד לאחרים שהם "צריכים להתנצל" על דבר שכלל לא יודעים מה הוא..

וכמובן לא היתה טענה על כך שענית לו - זה מאד יפה מצידך.. רק השגה על חלק מהקביעות, הן העקרוניות והן ביחס למציאות הספציפית.

וכמובן, גם אני עניתי מתוך הכרת המציאות אצל על מיני אנשים, עם השנים.

האיש הוא מנהיג הבית לכל דבר, הוא אמור לזהות את זה והוא יכול לטפל בזה בלי שהיא תשים לב.

אולי אצל הגויים... יהודים הבינו מזמן שהאשה היא העוגן של הבית והבית בצלמה ודמותה. הגבר מקסימום נאחז במעקה שלא ליפול

אם אני מבין נכון לפי תאריך ושעת התגובה, אני מוחה בתוקף.

אני חושב שאין זכות לאף אדם לפגוע בקדושת השבת באתר ופורום דתי. 

ואני פונה למנהלים שיחסמו את האתר בשבת. 

לגופו של עניין, אני חושב ששניכם לא מדייקים. 

"עזר כנגדו" - בשווה לו.

לכל אחד יכולות שאין לשני , המשלימים זה את זה, ויוצרים משפחה בריאה.

גם תוכן הדברים לא נכון ("נאחז במעקה" - מי שתתייחס כך, ה' ירחם על הבית שלהם..)

וגם זמן הכתיבה לכאורה - מצער.

בערך באותה שעה לקמן בשירשור שמתחיל "תנו טיפ קטן שובר שיגרה וכו'" וגם מה שכתבה שם מתאים למה שכתבה פה, משם הכל מתחיל.. 

זה נכון שזה חמור, ועוד יותר עקום לכתוב במקום דתי

אבל למה לקלל? היא יהודיה מסכנה שצריך להחזיר אותה בתשובה

אני חשבתי שהוא כתב את המילה הזאת לא בגלל החילול שבת, אלא בגלל צורת ההתבטאות כלפי הבעל.. (בלי להיכנס אם חייבים להגיב במילה כזאת).

ובוודאי לא שייך בזמננו להגיד "מנוולת" על מי שכותבת, לצערנו העצום, בזמן הלא מתאים. מן הסתם זה לא "במזיד" אלא מחוסר ידיעה. אשרי הטועם מנועם השבת, ואשרי הזוכה להטעימו גם לאחרים.

אבל תמיד יש הפתעות בחיים..

ולזה לא יקרה רב.

ומודה לכם. זה עוזר לי מאוד. בע"ה אני יעמיק בזה עוד, ואם יהיה לי מה להגיב אז  אני יגיב.

בנתיים המצב לא השתנה...

העצות שלכם עזרו לי, במיוחד התובנות של אנונימי ואלירז, בלעדיכן יתכן שהייתי רק מתרחק יותר.

השלום והאהבה חזרו  למדתי כמה דברים. 

שוב תודה לכולם, שטרחו וכתבו בשביל לעזור לי.

ויישר כח לאלירז וכו'..

שרק ירבה שלום בית בישראל.

אני ממליצה בחום רב - ללמוד יחד את הספר גברים ממאדים ונשים מנגה

זה עוזר מאוד ללמוד אחד את השני ודפוסי התנהגות שאימצנו לעצמינו מבלי משים.

מאיר עיניים ורפואה לזוגיות.

ותודה לך על הכרת הטוב.

פתחתי כאן ניק חדש כדי לא להיחשף.

קלטתי לפי הכיתוב פה שהתגובה של שרוליק30 זה כנראה בעלי.

אז ככה – אם זה באמת בעלי אז ברוב הדברים הוא לא כ"כ צודק.

נתחיל מהתחלה – בעלי עזב לפני כשנה את העבודה שעבד והתחיל לעבוד בעבודה חדשה. ומהעבודה החדשה הוא קיבל מחשב ופלאפון שאפשר לגלוש באינטרנט וגם יש בו מיילים וSMS – את האינטרנט ניתק אחרי שראינו שזה לא טוב שנהיה מחוברים לאינטרנט, מיילים וSMS- נשאר.

בעבודה החדשה הוא צריך לעבוד 8 שעות – והוא אומר לי כמה שיותר יעבוד יקבל יותר כסף – ואז באמת החליט והתחיל לעבוד יותר זמן כמו 14-15 שעות ביום..

וכשהוא חוזר הביתה מעבודה בשעה מאד מאוחרת הוא כל הזמן או ב-SMS או במיילים, בלי לדבר כמעט, מה נשמע איך היה היום, בלי שום עזרה, כלום וכלום.

איך יש לי לפעמים תקשורת איתו, אני פשוט שולחת לו SMS וככה אני יכולה לפעמים לשמוע ממנו תגובה – וגם זה לפעמים לא.

מאז שיש לו את הפלאפון הזה הוא פשוט מחובר לזה. ולא עוזב את זה אפילו לדקה. אפילו בלילה כשנכנס למיטה הוא אם זה, גם בענייני אישות היה פעם אחד שהפסיק כי קיבל איזה SMS. וכמה שאמרתי לו שזה לא דחוף ושיראה אחר כך או למחרת, אך זה לא עוזר..

וגם אמרתי לו שהוא הרבה שעות לא בבית לפחות כשנכנס לבית שיכבה את הפלאפון כדי שנוכל לדבר קצת בלי הפרעות של מייל או שיחת טלפון וכו'. – אבל זה לא עזר, וכאילו שמדברים לקיר.

גם באמצע נהיגה שזה ממש מסוכן הוא עם זה – איך שהוא נוהג – אמרתי לו כבר כמה פעמים – שכנראה אתה רוצה איזה דו"ח או משהו יותר גרוע.... גם בזה מדברים לקיר.

למשל ביום שישי שיש לו כבר חופש מהעבודה הוא פשוט לא עוזר בכלום יש לו סך הכל איזה 3-4 דברים שהוא צריך להכין לכבוד שבת – שעון שבת, להכין את הפלטה, מים חמים ונרות – וגם את זה אני צריכה כמה פעמים להזכיר לו לעשות שזה לפעמים נעשה ממש כמה דקות לפני כניסת השבת.

אם זה באמת בעלי – אז בקשר לילדים אני כל היום איתם לבד, כמעט ולא יוצאת מהבית, עובדת מהבית – אז זה לא פלא שאני לפעמים צועקת עליהם. כמה אפשר להיות לבד כל יום ויום עם הילדים לבד, הוא לא מבין את זה כי הוא רואה אותם רק בבוקר ממש לאיזה חצי שעה. (בקושי גם את זה). כשהם קמים הוא עוד במיטה ורוצים קצת לדבר לאבא והוא פשוט מגרש אותם שיתנו לו עוד לישון כי הוא עייף, והילדים ממש מתעצבנים מזה, שהוא בקושי עונה להם על שאלה שהם שואלים ושהוא מבריח אותם.

בקשר להבאת עוד ילדים – באמת אין מצב כרגע שאני ירצה להביא עוד ילדים בזמן שהוא מתנהג ככה –  מהקטע שהוא בקושי מדבר איתי כי קשור כל הזמן לפלאפון.... ואין עזרה.. – זה בעל? זה אבא?

מה דעתכם?....

אז נשכח בתיאורו משהו מאד חשוב:

גם שעות העבודה, גם הפלפון..

ובאמת - אשה צריכה מאד תקשורת ישירה עם בעלה. וגם ילדים עם אביהם.

כמובן, גם בעל צריך דיבור מכבד וכו' ; אבל - "צבת בצבת עשויה".

אבל - אם אכן "נפגשו" פה בעיות מקבילות, יש נקודת אור חשובה מאד: שמשני הצדדים יש רצון לשינוי חיובי של המצב. ומכיוון שכל אחד מצביע על הנקודה שמפריעה לו, הרי שבלי קושי גדול מאד, ניתן להגיע לסיכומים בסיסיים הדדיים, הן בסדרים והן בהתייחסות, שיאפשרו ל"פלונטר" הזה להיחלץ מתוך עצמו.

אם קשה לשבת ולהגיע לבד לסיכומים כאלו - אפשר לבקש עזרה, יעוץ או כד'. העיקר, לגשת ברצון טוב ובאמון שאפשר לפתור.

אם אכן זו בעיה משותפת (כי יש כמה "סתירות" בתיאור המציאות..), כהנחת הכותבת - הפיתרון נראה לא מסובך מאד. ואחרי הגעה לסדר מוסכם - יכולה גם ההתייחסות היום-יומית ההדדית להשתקם תוך זמן לא רב. לענ"ד.

אבל מדוע את מסרבת לייעוץ???

אם את כ"כ בטוחה בצדקתך, ובהחלט את מובנת,

לכו לייעוץ, נצלי את הסכמתו וצערו.

ממש נשמע נכונות הדדית לשינוי. 

אז יאללה...

וסתם הערה,

הפלאפון, מחשב, אינטרנט, ההחחחח...

כמה זהירות צריך שלא להיסחף אחר הטכנולוגיה הקורצת המבלה (בי"ת בשוא, מלשון בלאי) את זמנינו!

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌

ולכן רצוי לקחת עו"ד שישמור 100% על האינטרסים שלכם ללא שום ניגוד אינטרסים

קחו אחד אחד.

עדיף אחד מומלץ.

המחיר בדרך כלל אחיד.

0.5% ממחיר הדירה

וגם אם לא, אפשר להגיע גם ל-0.3% + מע"מ.

בכל מקרה, מצטרף להמלצות החכמים - לא לוותר על עורך דין שייצג אותך בלבד.

בכל מקרה.

לא שווה לקחת עורך דין משותף כדי לחסוך כמה אלפי שקלים (אם בכלל)

זה פוטנציאל לנפילות גדולות יותר 

מי יפתור את הסכסוכים?

עורך דין אחר על חשבונך? (ועל חשבון המוכר?)

ברוב עסקאות הבתים יש סכסוכים ברמה כזאת או אחרת.

ככלל. עו"ד יהיה יותר נאמן לצד הראשון ששכר את שירותיו.

גם אם לא יצהיר זאת.

זה גם חסך לנו את ההתעסקות בלמצוא עורך דין.

בדיעבד היינו כנראה עושים אחרת כי העו"ד הזה ספציפית שהמוכרים הביאו לנו גם לא היה מאוד מוצלח.

אבל החלטנו באמת שלא כדאי לקחת את הסיכון בשביל הפרש כזה.

תודה לכל המגיבים!

ב"ה המכירה הסתיימה בלי הבעיות שהקונה ניסתה לעשות. מסקנה: בגלל שמדובר בכאלה סכומים גדולים אז בהחלט שווה להוציא עוד קצת כסף על עורך דין מטעמכם שיהיה נאמן לחלוטין לאינטרסים שלכם.

עוד לצד x ולא בשיתוף

בדק בית. לראות שאין בדירה פערים,.לפעמים מאוד סמויים.

מדובר בדירה חדשה יחסית שעדיין יש אחריות של הקבלן, ואנחנו גם מכירים קצת את המוכרים, עדיין חשוב לעשות?

פער בעצם המיקום וכו

לפני בעיות ישירות במבנה

לא יודע אם ניתן בפלטפורמה הזו יותר מדי

תחכה להתייחסות של כמה

** נגמרו לי השמות

ושאר החכמים

הצלחה רבה

@נגמרו לי השמות 

נראה כי זה מסוג הפעמים שרק היכרות מעמיקה בעולם האמיתי וראייה של התמונה הרחבה יכולים לתת בהירות במענה, להתאימו ולדייקו.

בצורה כזו בדברים המתוארים לצערי אינני חושבת שאוכל לתרום דרך הודעה בפורום.

כל תגובה תוכל לא לדייק במקרה הטוב, ולא לראות דברים מהותיים ואקוטיים במקרה הפחות טוב, ובכך לפספס את כל ההתאמה במענה.

לכן בהחלט חשוב לפנות בעולם האמיתי לכתובת מותאמת ולברר עד תום את כל מהלך החיים ולהביא לידי בהירות שלמה, החלטות טובות, הגעה לאיכות חיים ושמחה ב"ה.

הרבה ברכה והצלחה ב"ה

להבין מניין נובע לאשתך הפער הלא שגרתי הזה, והאם יש איך להתמודד - מבחינה מקצועית ומבחינת רצון שלה לתהליך. שזה קודם כל להבין שיש כאן אירוע חריג .

כל זה בקיצור ניסיתי לעזור

אתה היית מעוניין בהריונות האלה?

לא נכון להאשים לנצח את השידוך או בחירה גרועה שנעשתה אי שם.

אחריה נעשו ונעשות עוד כמה וכמה החלטות שאת חלקם אתה עדיין בוחר - כמו להביא עוד ילדים, כמו להישאר.

מה היתה העמדה שלך לכל אורך השנים? היו תקופות טובות? הייתם / היית בטיפול?

אני לא יודעת כלום מכמה שורות על היחסים ביניכם אבל אתה כותב עליה בצורה לא יפה.  

מנסה ללמד זכות שכתבת את הדברים במצב של מצוקה. 

קודם כל תברר אם עצמך אם אתה רוצה לשקם.

במקומך הייתי נעזר בטיפול אישי, ואם יש טעם, להמשיך לטיפול זוגי.

שהיא אוהבת לקרוא ולראות סדרות ופחות אוהבת להתערב במריבות ילדים

מזדהה עם זה לגמרי

גם אני מבלה הרבה שעות עם ספרים וסדרות

לא ממש אוהבת להיות הבוררת במריבות ילדים

גם לא מחבבת גדולה של עשייה

ויכולה לרבוץ על הספה שעות

אבל עדיין יש לנו זוגיות טובה

ולא הייתי מגדירה את עצמי כעצלנית

אז כנראה זו לא חייבת להיות סיבה לזוגיות לא טובה

וגם לא בטוח שהיא עצלנית

תמיד אפשר להתגרש

כנראה כדאי קודם לנסות לשנות משהו

נראה לי בתור התחלה כדאי לשנות גישה

לא מה היא עושה או לא עושה

אלא

מה אתה צריך ורוצה

מה היא צריכה ורוצה

והאם הצרכים והרצונות שלכם יכולים למצוא דרך משותפת 

שהוא הגדיר אותה "עצלנית" לא רק בגלל רביצה על הספה וצפיה בסדרות/קריאת ספרים.

כנראה שזה הרבה מעבר לכך.

מכירה כמה שאוהבות לרבוץ/לקרוא/לצפות

והן ממש ממש לא עצלניות! אפילו ההפך הגמור.

תמיד היתה כך?

יכול להיות תסמין של דיכאון או יותר גרוע מכך

הילדים באמת מוזנחים?

משהו מאוד חסר בתיאור שלך.

 התחתנה איתי בגלל זה שהיא פחדה להישאר הרווקה המבוגרת  ,

תאמת הדבר היחיד שמעניין את אשתי זה לקרוא ספרים ולראות סדרות

ושכול הבית ישרף

 היא יכולה לרבוץ על הספה שעות

שהילדים יהרגו אחד תשני

היא אחת הנשים הכי עצלניות  בעולם

מדי פעם עושה איזה משהו מזיזה את עצמה ,

היא נטו הייתה צריכה אותי בשביל הזרע שלי

להיות בוטה …

אבל אם קשה לך הבלאגן תביא עוזרת בית, אם קשה לך הילדים תקח ביביסיטר אם אתה רוצה אוכל תזמין.

לא זה המטרה בנישואים עם אישה.

ותשקיע בנישואים שלכם אם זה חשוב לך, אולי אם היא תרגיש מלאה מהזוגיות והחיים שלכם היא תוכל גם לתרום מעצמה לבית ולא לחפש להתמלא במקומות אחרים.

אתה אומר שהיא רק רצתה תורם זרע, אף פעם לא הרגשת קשר מיוחד אליה, נראה שאתה מרגיש סלידה ובוז כלפיה...

אז למה רצית להתחתן? ממתי התחושות האלה התחילו? לא היה ביניכם טוב גם בהתחלה?

נשמע שכדאי לך ללכת לטיפול אישי או זוגי כדי להבין לעומק מה קורה איתך ואיתכם ולקבל החלטות ולראות מה לעשות. ככה, בגישה הזאת כלפיה,

ובחוסר הרצון הזה ודאי לא כדאי להמשיך.

במקום סתם להתלונן בפורום, אל תהיה במקום קורבני של עשו לי שתו לי, גם אתה החלטת להתחתן איתה כנראה, מסיבותיך, צא למסע להבין מה באמת קורה פה, איפה האחריות שלך על הדינמיקה שנוצרה ביניכם,

ומה הדבר שנכון לך לעשות מכאן.