תמשיכי לרצות להתקרב. זה יבוא. עם קצת מאמץ מצידך זה יבוא.

קבלי על עצמך כל יום ברכה אחת משמונה עשרה לכוון בה בכוונה עצומה.

ככה תתרגלי אט אט להפנים את גודל העוצמות הטמונות בברכות.

אני באישי...

מהסיבה שעד ממש ממש לא  מזמן, היתה לי תקופה כזאת.

כן, בקושי התפללתי..

היה לי מאוד מאוד קשה.

וכן, גם הרגשתי את תחושת האכזבה.

יקרה!

עצם זה שזה כואב לך שזה כך, שזה גורם לך לשאול ולהצטער, זה כבר הרבה.

ואצלי הנקודת שבר גרמה לנקודת עליה.

דברים שיכולים לעזור:

ללמוד על תפילה (יש את החוברות של 'מרכז' - הן מעולות, ממליצה ממש!)
להחליט להקפיד אפילו על חלק מהתפילה. (נניח ברכות השחר/ קריאת שמע/ שמונה עשרה וכ'ו)

ואם את כל הזמן אומרת לעצמך - אני רוצה להגיע ל'שם'- זה יגיע יותר בקלות.

לי היו פעמים שהמחשבה הראשונה היתה 'יאלה, תוותרי'.

ואז נזכרתי, שאני באמת רוצה את זה, וצריך להתאמצץ בשביל זה.
זה לא סוד - תפילה זאת עבודה!

ו'עש'תי', והתפילה פשוט מדבקת..
 *עוד דבר, כל אחד והאישות שלו, אבל.. תהילים גם מאוד עוזר להתקרב.. (פרק+ כל יום)

יצא קצת מבולבל, אבל פשוט הרגשתי כאילו אני כתבתי את הדברים לפני 3 שבועות. מקווה שחיזק ועזר.

נשמה!

שיהיה לך בהצלחה, עצם התוכן - את מדהימה בעיני!

אל תוותרי!! שה' יברך אותך!

וכמובן, אם תרצי, אני בשמחה באישי.

וואי! כמה זה מוכר וקשה... כמה עצוב ומתסכל זה שיום אחד הכל אורות והתפילה היא משו כ"כ מיוחד ויום אח"כ אתה בכלל לא מתפלל או שאתה מתפלל ולא מבין איך הגעת כבר לשמונה עשרה...

ברור שזה קשה ככה להתפלל, ולפעמים אפילו נראה שאולי כדאי לוותר על תפילה... כי במילא לא מתכוונים...

אז, לא!!! לא לוותר על תפילה גם אם היא בלי כוונה וגם אם מרגישים רחוקים ומה זה שווה בכלל?!

"אחרי המעשים נמשכים הלבבות.." וכן, גם אם מתפללים פעם, פעמיים, שלוש, חודש או שנה תפילה בלי כוונה, תפילה שנראה שאין קטע אליה חשוב ממש להמשיך!!! כי כן, מתישהו תגיע התפילה שכתבת עליה, התפילה המרוממת הזאת שנותנת כוחות...

וזה שווה את כל ה"לא בכוונה"... וחוץ מזה שיש עניין גם בתפילה ללא כוונה...

אנחנו פה כדי לעבוד...אז קדימה! תפילה זו עבודה!! (שבלב..

חיזוקים!

ומה אם אני מאמינה, אני חייה אותו, ואני באמת מרגישה שאני חיה אותו כל הזמן.

אבל.. פשוט לא מוצאת טעם בתפילה. לוידעת.. לא יוצא לי. למה צריך אתזה? אני גם ככה מחוברת אליו באינפזיה כל היום, אני אוהבת אותו באמת באמת, ו-פשוט מאמינה בו בטבעי. זה נשמע סנוב, אבל- אני מדברת איתו מתי שאני רוצה, לא מתי שדוחפים לי ליד טקסט מתוך סידור.

שאלו אותי פעם- מה? לא עושה לך טוב אחרי שאת מתפללת?

עניתי- ת'אמת? כן, עושה לי טוב להרגיש שריציתי את כל מי שחינכו אותי שמצווה בבוקר לקום ולהתפלל. לא כי באמת עכשיו אני מחוברת אליו יותר.

אוף, יצא מבולבל. עדיין, לא הבנתי ת'קטע..

אני גם נמצאת במצב מאוד מאוד דומה.

מוזמנת בשמחה לאישי.

מה שכן, תמשיכי ואל תתייאשי, גם אם את לא מצליחה להתפלל בכוונה תמשיכי להתפלל כי בעז"ה כשתתפללי אפילו תפילה אחת בכוונה תפילה זאת תעלה למעלה ביחד עם כל התפילות האחרות שלא היו בכוונה. (מתוך הספר פנינה הלכה, תפילה נשים, של הרב מלמד (יכול להיות שלא דייקתי במילים אבל זה הרעיון שהיה כתוב שם).)

חיזקי ואל תתיאשי.

גם אני חשבתי על זה יום אחד ואמרתי לעצמי:

שכל הזמן אני יגיד לעצמי שהקדוש ברוך לא מבקש "צומת לב" ביום יום הוא לא מבקש הרבה חוץ מתפילה וברכות!!

ויש 24 שעות ביום ולוקח לך שחרית שעה ואם את מתפללת ערבית ומנחה אז זה עוד שעה ואם הברכות אז...

זה מה שעזר לי! בהצלחה!

אני כבר מפחדת לענות לך, אבל..

את צודקת, בשביל מה? אם כל היום אנחנו מחוברים אליו, ומדברים איתו - אין דבר נפלא מזה!

ובכ"ז, אני מאמינה שחכמים חשבו על זה כבר לפנינו..

אני אישית עשיתי מן דמיון מודרך בראש, איך זה נראה..

אני חושבת שהקביעות הזו - החובה הזו (זכות שהיא חובה)  היא מעוררת אותנו להרגיש ככה..

באמת היינו מרגישים ככה אם לא היה לנו את הנוסח הקבוע שתמיד 'מזכיר' לנו?

ויותר מזה - אולי אנחנו מדברים עם ה' כל היום.

אבל בנוסח הקבוע, יש הרבה דברים שאין בקרבה היומיומית עם ה'.

יש את כל הדברים שלא תמיד אנחנו זוכרים להתפלל עליהם- יש שבח, יש הודאה, יש את כל עמ"י בתפילה.

בסידור את מתחברת לכל העם.

וכמה נקודות למחשבה - צריך להרגיש טוב אחרי תפילה? התפילה זה רק בשביל להתקרב לה'?

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות