בליובאוויטש מקובל שהבעל-שם-טוב הקדוש תיקן מנהג לקיים ביום האחרון של פסח סעודה מיוחדת, לאחר תפילת מנחה, משום שביום הזה מאיר גילוי הארת משיח. נוטלים ידים ואוכלים מצות ומאכל נוסף. 

בשנת תרס"ו הוסיף על כך כ"ק אדמו"ר שלום דובער-בער (הרש"ב) נ"ע, הנשיא החמישי בשושלת נשיאי חב"ד, לשתות 'ארבע כוסות'. 

הרבי מליובאוויטש הנהיג זאת בקביעות בדורנו, וקישר זאת עם מאמר חז"ל, שלעתיד לבוא עתיד הקב"ה להשקות את אומות העולם ארבע כוסות של פורענות וכנגדן לישראל ארבע כוסות של נחמה. ארבע הכוסות שבסעודה זו הן כנגד ארבע כוסות הנחמה של הגאולה. 
  
הרבי הסביר שעצם העובדה, שבזמן הגלות אנו עורכים 'סעודת משיח' ומראים שישראל אינם 'מכירים' בגלות - מזרזים בכך את הגאולה השלמה. 

הרבי הי' נוטל ידיו בסוף היום כבכל חג, וכל הנאספים הביאו יין ומצות ושתו הארבע כוסות כתקנת אדמו"ר הרש

לפני מאתים שנה לא היה מכוניות כמעט ולא היו פלפונים גם - יש דברים שהתחדשו לקדושה ולהפך ממנה.

 אז איך אני יסביר שזה לא רק  שהיום מקובל להגיד שהבעל שם טוב עשה את זה , אלא שזה באמת הבעל שם טוב עשה את זה ?

שזה יום שקשור במשיח.

הרבי הרש"ב תיקן ארבע כוסות וקרא לזה באופן רשמי סעודת משיח

ב"ה

הוא זה שסיפר לנו את מה שהרבי הרש"ב הנהיג בתומכי תמימים בשם הבעש"ט, וכמובן את התוספת של ארבעת הכוסות.

בקשר לשאלה השניה:

עיקר הנס של יציאת מצריים היה ביום הראשון והמשכו כל שבעת הימים, ושיאו היה בקריעת ים סוף, שע"י טביעת המצרים, חלפה לגמרי הסכנה מצד אחד ומצד שני גם גדול הנביאים לא ראה מה שראתה שפחה על הים. והחמים האלה אינם "זכר" ליציאת מצריים, הם היציאת מצריים בעצם. איזה יציאת מצרים היתה אם המצרים היו טופסים את היהודים ומחזירים אותם לגלות מצרים?

הקשר בן אחרון של פסח למשיח הוא אינו דבר חדש, ויוכיח קריאת ההפטרה בחו"ל בשמיני של פסח "ויצא חוטר מגזע אישי וגו'". ולמה נגרע? בגלל שיש לנו רק שבע ימים? לכן בני חו"ל נוהגים בכך באחרון של פסח ואנו נוהגים בכך באחרון של פסח שלנו שהוא יום השביעי.

ישנם אנשים שעצם המילה "משיח" מפחידה אותם, ולכן הם רואים באכילת מצה ושתיית ארבע כוסות הוספה של מצוה. איזה מן "מצוה חדשה" יש באכילת מצוה ושתיית ארבע כוסות? אם הרבי היה קורא לזה סעודת הבעש"ט לבטח שלא היתה שום שאלה גם במוח הכי אוויל, ומה שמפריע הוא שהרבי קרא לזה בעקבות הבעש"ט, סעודת משיח.

גם אחינו המרוקאים (ובעקבותם הפוליטיקאים למיניהם) מקיימים בסיום חג הפסח סעודת מאימונה (מימונה בלע"ז), בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל, וכעבור כל החג, ועדיין בעונותינו עוד לא בא, מחזקים את אמונתינו ע"י סעודה שמשקפת את אימונתינו למרות שעדיין לא בא. כי ביום זה יש גילוי יתר של מלך המשיח והוא זמן סגולה.

מתברר שבגלל צניעות הרבי נתן קרדיט לסעודת משיח לרבי הרש"ב ולבעש"ט  כשבעצם הוא חידש את המנהג היפה הזה . אני חושב שמתאים שאנחנו ניתן לו את הכבוד ונקרא  לסעודה: סעודת הרבי  מלך המשיח .

 שרק ישוב ויתגלה לנו במהרה ממש.

לא בכדי רק חב"ד נוהגים בסעודה זו.

אבל אני לא מבין מדוע זה מפריע לך לערוך את הסעודה הזו? היא למטרה טובה ואינה פוגמת בחג? היא מעוררת ציפיה לביאת גואל? אז למה לא? זו הסיבה שאשתי ואשתי ערכנו גם אנו סעודה כזו שלשום לכל המשפחה, עם 4 כוסות מיץ ענבים

ב"ה

סעודה זו אינה נוהגת רק בחב"ד, משנה לשנה מצטרפים, כמו בלימוד הרמב"ם היומי עוד ועוד יהודים מחוגים שונים.

אולי הם עושים את הנ"ל, כדי לא לפגוע בחבר החב"די שהפציר בהם לעשות זאת, או ברב השליח שהגיע לבית הכנסת עם מצות ויין, אבל אי אפשר כבר לאומר שזה מנהג ששייך אך ורק לחב"ד.

ישנו סיפור ידוע על יהודי ממרוקו שגדל והתחנך במוסדות חב"ד. באחד הביקורים בצרפת פגש ידיד נעורים והחליפו חוויות מאז שנפרדו עד אותו יום, תוך כדי שיחה האיש אמר לחברו שב"ה מבחינה כלכלית הוא מסודר והדבר היחיד שמעיק עליו ועל בת זוגו הוא שהם עדיין למרות כמה שנות נישאוין ללא פרי בטן.

חבירו אמר לא למה שלא תעשה הכמו בני שכתב לרבי וכיום יש לנו נכדים לרוב.

אוי, שכחתי שיש לנו רבי, אמר ועשה ולאחר שנה אחזיק בבת חמודה.

כשהבת הגיעה לגיל שלוש, הוא ראה שקשה לגדלה במרוקו, חיסל את עסקיו ועלה לארץ.

כשהבת הגיע לגיל שש, היא קיבלה מחלה נדירה, והמוחים בהדסה הציעו שתעבור ניתוח בארצה"ב.

הוא שלח את כל הממצאים לרופא ידיד בצרפת וגם הוא המליץ בחום על הבית רפואה בארצ"ה.

כמו שאמרנו האיש היה מסודר מאוד כלכלית, הכינו מסוודות, הזמינו מלון והיידי.

אישתו אמרה לבעלה שהבת היא בעצם בת ששייכת לרבי וכדאי להתייץ איתו לגבי הניתוח.

נקבע לאבא יחידות וכנהוג רשם האם לעשות ניתוח.

הרבי הסתכל על הפתק ואמר אנו עכשיו בחודש אדר שזה ונהפוך הוא ועשה תנועה מעגלית אם שתי הידיים.

הנ"ל כל כך התרגש שלא הבין למה הרבי מתכוון ורצה להכנס שוב ליחדות, דבר שכמובן לא היה אפשרי, והרב גרונר הציע לשאול שוב את הרבי ע"י פתק.

על הפתק הרבי אמר עניתי שיהיה ונהפוך הוא והרבי חזר על תנועת הידיים.

האיש לא נרגע וביקש תשובה מפורשת ואז הרבי ענה שאם הוא מתעקש שיעשו ניתוח.

בתאריך המיועד הילדה נכנסה לניתוח שב"ה עבר בשלום, רק שמה הרדמה, כושר הדיבור נעלם מהילדה.

לאחר שעברה שיקום בר"ח ניסן השתחרר והרופאים שבדקו אותה וטיפלו בה אמרו ששום דבר לא נפגע במיתרי הקול והם לא רואים סיבה הגיונית לשתיקה והוסיפו שבמשך הזמן הקול יחזור כקדמה דנה.

מיועדנו נזכר שבאחרון של פסח עורכים בחב"ד סעודת משיח והלך ברגל מקווינס עד ברוקלין (כמה שעות טובות של הליכה).

הרבי בהתוועדות שלח לו שתי חתיכות מצה באומרו שהמצה היא לחם אמונה ולחם רפואה, ושרפאת ביתו תלויה באמונתו.

בכוס של ברכה, הנ"ל סיפר לרבי את כל ההשתלשלות, והרבי אמר שהסדר הנכון הוא חודש ניסן אמונה ואח"כ זה חודש אייר (ר"ת אני יי רופאך), אבל מה אשמה הבת שלאב אין אמונה שיהיה כמו בחודש אדר ונהפוך הוא, והרבי חזר על התנועה אם שתי הידיים, שקודם יהיה רפואה לבת ואח"כ אמונה לאב.

האב יצא מיד להתקשר והתברר שהדיבור חזר בדיוק כשהרבי אמר ונהפוך הוא.

מסכנה, אנחנו קטנים מדי לדעת מה מחוללת סעודת משיח, וצריכים להתחזק באמונה על מנת שיקוים היעוד כל המחלה אשר שמתי במצריים לא עשים עליך, ואם אין לנו מספיק אמונה שיהיה והפוך הוא. אין סיבה שעם ישראל יסבול כי אנחנו קטני אמונה.

אבל רק בחסידות חב"ד נוהגים בסעודה זו.

אני מניח שכמוני ישנם עוד בודדים שעורכים סעודת משיח, אבל גם הם נסמכים על הרבי, ולא מתוך מסורת אישית שלהם או של החצר שלהם. אם תשאל אותם מה המקור לכך שהבעש"ט הנהיג סעודה זו, הם יענו לך שחב"ד טוענים כך, ולא שהוא עצמו שמע כך מאביו או רבותיו או קרא על כך באיזה ספר.

וסיפור יפה אגב. תודה.

בלי ה4 כוסות - אבל נוהגים בזה

ב"ה

הרי אלעד, אתה סופר או מתענין בספרות סת"ם ומי כמוך יודע שהכתב שמכונה היום כתב האר"י ו/או ב"י אין לא שום קשר אם הכתבים שנכתבו לפני השואה, והאם יקום אדם ויגיד שיפסיק להניח תפילין כי הכתב שכותבים היום אינו הכתב המקורי?

וזה מנהג חדש שלא שיערום אבותינו?

עם ישראל עבר הרבה תלאות, ויש המון דברים שנעלמו כליל וחלק אחר שנתחדשו ע"י גדולי הדור.

בכל ליל פסח יש לי את אותה התלבטות:

במשפחתי, בבית סבא היה נהוג כמנהג טוניס שהילד הקטן היה לוקח את קערת המצות ובורח בריצה בין קוטלי הבית כשכל המסובין זועקים "שרק, שרק" (גנב בלועזית), דבר המסמל שבני ישראל יצאו באישון לילה כמו גנבים ממצרים. ולאחר שיחת הרבי שאין כדי לחנך את הילדים ל"גנוב" את האפיקומן. אני בהתלבטות גדולה, מצד אחד יש את דברי הרבי על חינוך השולל דוגמאות שליליות ומצד שני ילדי אינם מכירים מנהג זה כלל.

האם ביום מן הימים, כשאחד מצאצאי אולי יקרא על מנהג זה ויחליט לחדשו, יקום איזה מאן דהוא ויגיד שמחדשים משהוא בתורה?

המסר הוא ברור, אין לשלול מנהגים של עדות בגלל שאין לכך מסורת ברורה.

ראה ערך מנהג הכפרות, שהאר"י טוען שמקורו בשמי מרום והב"י טוען שזה מנהג האמורי, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.

כנ"ל לגבי פתיל תכלת, אישית איני נוהג בכך, כי המהר"ש שלל את הנ"ל, (אומרים שאמר שהיה לוקח אתרוגי קורפו, קושר אותם בפתיל תכלת וזורק את הכל ביחד בשריפת החמץ) אבל מכך עד להגיד שמי שנוהג בכך מחדש דברים ומוסיף מצות, הדרך ארוכה וארוכה מאוד.

רק שלא קרא לזה סעודת משיח..

לשם סעודת משיח. זה ברור מכאן.

לפחות על המשפט הבא שלו אני מוכן לחתום

"ובמוצאי יו"ט היה משתדל לטעום חמץ"

זו חיבת מצוות מצה , שהגרא כמו הרמבם מחשיב למצוה כל ימי החג , כמו ישיבה בסוכה שחייבים בלילה הראשון ובכל יום אחר אם עושים זו מצוה אפילו שלא חייבים לעשות.

ומה חשבתם שסעודת משיח ? הרעיון הוא אחד, להפרד מהחג באכילת מצה סמוך לצאת החג. בדומה לפרידה מהסוכה. תקרא לסעודה זו באיזה שם שתרצה, מבחינת מהות הסעודה זה אותו דבר.

לא נורא, גם אני

ששייך ממילא יותר בשביעי של פסח, לא משנה את מהות הסעודה שבזה שווים הבעש"ט והגר"א.

יבחו"ל כשחוגגים את אחרון של פסח אז מודגש בו ענין הגאולה והמשיח בהפטרות וכו' ולכן יו"ט זה נקרא גם היו"ט של משיח והסעודה היא סעודת משיח.

אבל באה"ק שדוחסים שני יו"ט ביו"ט אחד הכול מתבלבל

זה לא שיש שני ימים טובים, ובארץ הקדש "דוחסים" אותם יחד כך שלא ניתן להבחין ביניהם,

מלכתחילא נקבע יו"ט אחד בלבד, ובחו"ל הרחיבו ופיצלו אותו לשניים.

הבדל של שמים וארץ.

שם הבאתי צילום מסך מחיפוש בגוגל

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2608895&whichpage=2&forum_id=19616

יש לדפדף מעט..

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46449&st=&pgnum=127

ייתכן שחלק מהמקורות שם יסייעו לך. איני יודע האם המשמעות של סעודה זו בחב"ד ובמקומות האחרים שבהם היא נהוגה דומה.

עזר למישהו? האיש השתנה?
 

היום רואים שבקרב השמאל מתחיל קמפיין שנאה נגד שומרי מצוות בדגש על תנועת חב"ד. קרי, אנחנו רחוקים מחזיון השלום עלי אדמות. 

נעזוב רגע את כל הפולמוס - הפרובוקטיבי והאקטיבי - שהביא את החסידות, בהתבססותה מחדש באמריקה, להגדיר עצמה בהכרזה שואפת מדון כ"chabad liubavitch", כאילו שהיה זה הכרח שכל באי עולם יתוודעו לניצחון הפאתטי וחסר החשיבות של ליובאוויטש על שאר שלושת הפרשנויות, ליאוזנא והאחרות. שכל שלט חב"די אמריקאי מכריח עצמו לצעוק את העניין בקול תרועה, ולנסות לייצר חשיבות תודעתית לסיפור הקטן והזנוח והמשמים עד צער הזה, כאילו מה שחשוב ביקום זה איזה ניצחון אידיאולוגי של משפחת רבנים קטנה על כמה חצרות מדולדלות של רחוקי משפחה מהעבר.

אבל בחייך: ניגון הדידן נצח, שהוא בפנתיאון ולא יזוח משם, אינו בנוגע לניצחון על רוסיה עם הספרייה, או על ברית המועצות עם הגליות השליחים לרפובליקות מרכז אסיה הנידחות (כמו בשיר מ"אוצרות יהודיים" על התמים יעקב בטג'יקיסטן). לא ולא; זה הניצחון המשפטי הערכאתי של החצר השניאורסאהנית על פלג גור אריה. תעשה טובה, שחב"ד תירגע ותשאל את עצמה, במלאת יותר ממאה ועשרים ל"מוישה רביינו", לאן מועדות הפנים ואיפה העתיד נמצא, לפני שידברו על אחדות ומאחד.

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה