אני חדשה פה (אחרי כמה חודשים של קריאה סמויה), אתם נראים כמו חבר'ה לעניין אז אני אשמח להצטרף, לפחות לזמן מה.
בכל מקרה, יש לי תהייה להעלות:
אם ה' היה אומר לכם: "אם את רוצה, אני אדאג לזה שהבחור הבא שתצאי איתו, יהיה זה שתתחתני איתו. (אבל אני לא יכול להתחייב מתי בדיוק זה יהיה)".
כלומר, לא משנה מתי, אבל זה יהיה הבחור הבא, ולא תצטרכי לעבור בדרך עוד אף דייט כושל.
האם מצב כזה הוא יותר טוב מהמצב שלנו, שבו אף פעם אי אפשר לדעת וצריך לעבור בדרך קשרים שונים ומשונים, לפני שמוצאים את האביר עם האאודי הלבנה סוף סוף?
בהתחלה חשבתי לעצמי שברור שעדיף, כי למי יש כוח לכל הדייטים האלה, שעות של חיוכים מאולצים וציפיות ואכזבות ואנשים שנכנסים לחיים שלך באינטנסיביות ואז נעלמים בלי להשאיר עקבות?
וכל השריטות הנפשיות האלה לא נעלמות, וגם כשאני ארכב באאודי הנ"ל לעבר השקיעה עם האחד, כל עשרות הבחורים האחרים עדיין ישאירו לי צלקות קטנות. לא?
אחרי שחשבתי על זה קצת יותר לעומק, חשבתי שאולי זה לא כזה ברור. כלומר, אני חושבת שכמעט מכל בחור שיצאתי- למדתי משהו.
בעיקר על עצמי ועל מה אני מחפשת, או על איך רושם ראשוני מטעה, איך להיות יותר פתוחה לדברים ומצד שני- לברר ולחדד לעצמי דברים אחרים.
אז מה אתם אומרים? הייתם עושים עסקה כזאת עם ה' או לא??
