ומה עושים שכבר מצאת את זה שאיתה תרצה לחיות את חייך אבל אתה לא ב"גיל הנכון"?

איך מצליחים להפסיק לחשוב עליה? איך מפסיקים להפסיק לפחד שמישהו אחר יקח אותה לפניך?

איך מצליחים לעבור ככה את הצבא? איך מצליחים להימנע מנפילות?

כאילו כן אני יודע "שעכשיו אני בונה את עצמי בשבילה"

וש"זה הזמן שלך לעבוד על עצמך" "ושלמרות שזה קשה זה הדבר הנכון לעשות"

אני מכיר את כל הציטוטים והאמירות האלה יפה יפה אז עשו טובה ותחסכו לי אותם!!!

התשובה שאני מוצאת לשאלות שלך היא מילה אחת לא פשוטה בכלל

"אמונה"

אני מאמינה שבעזה"י בעיתו ובזמנו אני אמצא את ההוא האחד שאני עוד לא יודעת שזה הוא.

ואם אני חושבת שפגשתי אותו כבר, אבל זה לא "הגיל הנכון" לי, אז כנראה שזה לא. אולי זה כן הוא- אבל לא עכשיו.

אני מאמינה שאין מצב, לא יקרה לעולם, שמישהי אחרת תיקח אותו לפני. זה פשוט לא יקרה! כי גם אם כבר נפגשנו, ואני חושבת שזה הוא ה"אחד", אם מישהי אחרת תזכה בו - זאת ההוכחה מעל לכל ספק שהוא 100% לא בשבילי ועם הקושי והכאב, אני אשמח כ"כ שהיא הצילה אותי מלטעות

כל מילה בסלע שרה.

אשרייך!

הכל מתחיל נגמר באמונה.

ב"הצלחה רבה!

ואני מסתייגת קצת ממה שכתבתי,

ז"א, עדיין שלמה עם זה

אבל חשוב לי להוסיף שזה קשה לייסם את זה!!

זה קשה בטירוף!!!

ויש כ"כ הרבה כוחות שמקשים עליינו עוד ועוד..

אבל אני עדיין חושבת שזה מה שיכול לעזור.

נכון, זה קשה מאוד.

אבל לא בלתי אפשרי.

במיוחד מי שטוען שהוא גר בגבעה

אני לא זוכרת מי אומר את הדברים האלה, אז אני מביאה אותם בשם מי שזה לא יהיה

חלק משיעור בח"מ מהעבר

כדי להגיע למצב שחתונה היא דבר ריאלי צריך להיות מוכנים, וזה בא ליידי ביטויי בעיקר ב-2 מובנים.

אחד- בגרות נפשית. אישית. רצון לזה. החיפוש וכו'..

אבל גם, חשוב לא פחות- שכל, גב כלכלי, אפשרות להחזיק בית.

בדורינו, הגיל בו יש התעוררות מינית וחיפוש אחרי זה רק הולך ומצטער [נהייה צעיר..] ואילו הגיל שבו אדם יכול להחזיק בית, אפילו רק מבחינה כלכלית- רק הולך מתאחר [לסיים 12 שנות לימוד, צבא/ש"ל/ישיבה/מדרשה, לימודים גבוהים, קריירה..]

דמיינו את "שנים עברו", בגיל צעיר מאוד היו יוצרים לעבוד, מתבגרים ומתגברים על הפינוק של לחיות אצל ועל חשבון ההורים.

ובכלל- העולם כנראה היה קצת פחות פרוץ ככה שהפער היה קטן. פחות שנים בין הגיל שמתחילים לרצות את זה לגיל שזה ריאלי.

זאת תשובה אחת לשאלה הראשונה שלך.

פשוט המצב משתנה.

אפחד לא יבטיח לך שזה לא ייקח עד גיל 29, ואולי אדם אחד שיכול לעזור לך לגרום לזה לא להיגרר עד אז זה אתה.. בעזרת הורים, מחנכים, אחים, מדריכים, אנא ערף..

אולי כ"כ הרבה נפדקים כי כ"כ הרבה נמרחים. כי לוקח שנים עד שהרצון יכול לבוא ליידי ביטויי ובשנים האלה כבר נגררים תחרות של השכלה, קריירה, מעמד.

אומרים שאנשים נהיים בררנים יותר.

אולי אנשים מחפשים את ההכי טוב, במקום לעשות מצויין ממה שכבר טוב.

משל קטן, על הקטע של לחפש את ההכי טוב..

אני מדברת על בנות כי זה מה שאני מכירה..

בת יכולה ללכת לקניות. היא צריכה בגד מסויים.. היא מחפשת חצאית שנוחה, יפה, צנועה ומתאימה לה [לצערי זה דבר שקשה למצוא.. אבלז ה לא הנושא]

אז היא יכולה להיכנס, למדוד, לראות שזה מתאים, צנוע, יפה-ולקנות.

או שהיא יכולה לראות שתכלס זה טוב, זה עונה על הקריטריונים.. אבל יציק לה בראש "אולי יש יותר טוב" אז היא לא תקנה, תיכנס לעוד חנות, ועוד אחת. ותמדוד עוד ועוד דברים.

אולי, אם היא הייתה מחפשת חצאית- היא הייתה מוצאת מיד. אבל היא בעצם מחפשת חצאית מרשימה, יותר יפה משל ההיא, ויותר מגניבה ממה שכבר יש.

ככה בערך נוצא המושג של "שופינג" לצאת לחפש, לא לצאת כדי לקנות. פשוט לחפש. את מה ש"הכי טוב" את "ההכי הכי"

במקום לקחת את מה שטוב, מה שמתאים ולשמוח עם זה מאוד

ככה אולי גם בחיפוש בת/בן זוג. אפשר למצוא טוב, ומתאים, אבל תמיד יציק בראש "אולי יש יותר מתאים?" וזה דבר שיכול לתקוע. ממש לתקוע..

ותודה רבה לאחי שבזכותו חלק ממה שכתוב כאן נכתב

העידן המודרני (טכנולוגייה וכו').

העידן המודרני גורם ל:

יצר - להגיע הרבה יותר מוקדם ולפעול בצורה מאוד אינטנסיבית (סרטים, תרבות מתירנית, רחוב מתירני וכו').

בגרות - להגיע הרבה יותר מאוחר (שליש מחיינו מוקדשים לתוכנת ה"פייסבוק" ושליש אחר לשאר התוכנות והסרטים [עם סטיית תקן נרחבת...]. אז מה הפלא שהבגרות של אדם בן 26 שחי היום שווה לבגרות של אדם בן 15 וחצי שחי לפני העידן המודרני?)

את אלוקים בטעויות של בני אדם.

לגבי הנישואין המאוחרים-

הסיבות לזה הם רבות ובראשן כמדומני שעומדות האידאולוגיה והחברה.

כשאדם לא מבין נכון את עניינה של חתונה-יהיה לו קשה להתפשר בשביל להתחתן והוא גם לא יעשה מאמצים גדולים בשביל זה. זאת הבעיה האידאולוגית, אנשים מצאו להם ערכים אחרים שמטרידים אותם, וממילא עניין החתונה מעסיק אותם פחות.

הבעיה החברתית היא שיש כל מיני דפוסי התנהגות שמקובלים בחברה וכל המערכות בנויות בצורה שתומכת רק במי שהולך לפי הקו המקובל, בעיה נוספת בחברה זה שהיא מקבעת את צורת המחשבה של הנמצאים בה... ממילא מי שרוצה להתחתן בגיל לא מקובל-צפוי להתסתבך, וכן לא מצוי שמישהו ירצה להתחתן בגיל מוקדם.

(כמובן שדפוסיה של החברה קשורים בקשר ישיר לאידאולוגיה של חבריה.)

ואגב, זה שאתה רוצה להתחתן לא אומר שאתה מתוקן מהבחינה הרעיונית. גם רצונות ישנם רצונת יציבים וישנם רצונות לא יציבים, והשאלה בד"כ היא אם אתה רואה בזה חובה או זכות. זכות אמנם מושכת ויפה יותר, אבל היא פחות יציבה, כי יכול להיות שמול רווח שתרוויח מהחתונה-יעמדו קשיים גדולים-מה תעשה אז?

בשביל חובה-אנשים מוכנים לותר, בשביל זכות לא תמיד.

ו..כן.. אני מבין שזה בכלל לא קל.. ושזה לאו דווקא כיף..ושצריך בזה המון עובדה והקרבה ולהגיע בראש של" אני בא לתת" ולא "אני בא לקבל".

אתה תופס את מה שכתבת, אינני יודע מה הם ההגדרות למושגים שלך, ולכן אינני יודע איך פירשת כל מילה שכתבת, אני השתדלתי לכתוב דברים שיהיו נכונים וברורים (בלי קשר למה שכתבת) ויהוו תגובה ראויה למה שכתבת.

(ז"א-לא אמרתי שאתה לא בסדר, אלא שאולי אתה לא בסדר בנק' מסוימות ומשם והלאה-אין לי היכולת להועיל.)

בס"ד

חוצמיזה שזה אחלה לשם לתקופה הזאת, אני רק רוצה לציין שזה שאצל בנות להיות 'בל"חית' זה הרבה יותר נפוץ זה לא אומר שזה יותר קל...! ממש לא...!!!

השאלות שלך וגם של יהודי אמיתי נראלי בוערות בבני/בנות נוער רבים וגם אני אשמח אם למשהו יש תשובה טובה לתת....!

יתחתן- הכל היה יותר קל למרות שלפעמים זו ציפיה של שנים. לפחות הפחד שמא לא אמצא את המיועד/ת לא היה קיים.

לו היית מקבל שם, כתובת ומס' טלפון של אשתך מיד כשרצית

לא היית יודע להעריך את זה. נתון. לא כי אתה אדם רע, פשוט

ככה אנחנו. יודעים להעריך באמת רק מה שבא לנו במאמץ.

כשתהיה חייל, את הכומתה שלך תקבל רק אחרי מסע.

כשתהיה עצמאי, את המשכורת תקבל רק אחרי עבודה.

כשתהיה נשוי, את אשתך תאהב כשתבין מה זה בלעדיה.

וצריך גם להיות כן עם עצמך. אני גם חושב בכיוון הזה לפעמים

ואני שואל את עצמי שתי שאלות:

אני רוצה? כן.

אני מוכן? לא.

אני לא במקום של לבנות משפחה, אני לא במקום של לפרנס, אני

לא במקום להקים בית, אני לא במקום לגדל ילדים. אני לא שם עדיין.

תחנך את עצמך לשאול איפה אתה כן נמצא ומה זה דורש ממך.

כמו אסור לחיות את העבר, אל תחיה את העתיד שלך יותר מדי.

תמצא את המטרות שלך עכשיו ותשקיע בהן את כל הכוחות שלך.

אתה לא בעבר, אתה לא בעתיד.

אתה בהווה. ואם אתה נמצא כאן, סימן שיש לך עבודה כאן.

בהצלחה.

ואוו.. 

כתבת מדהים!

הסיבה שאדם לא מוכן בגילו הנוכחי זה בגלל שהוא בכלל לא מתכונן לזה אבל אם עכשיו אני לצורך העניין הייתי עובד על עצמי בעניין אני בטוח שתוך חצי שנה שנה הייתי מוכן ולכן זה שלא מוכנים בגיל כזה זה לא טענה עובדה שפעם אנשים היו מוכנים בגיל הזה וגם אנשים כן מוכנים לתת בשביל בשביל לתת עיין ערךנערים\ות בגיל הזה שמתנדבים שהולכים לגבעות משקיעים בהדרכה וכו'

שנזכה בעתו ובזמנו

יש הבדל בין להכין את עצמך לחתונה (="לבנות את עצמך") לבין להתחתן בפועל.

ואם אתה נמצא במקום שאתה צריך לבנות את עצמך, אז תבנה את עצמך. אם זה

השלב שאתה נמצא בו וזו המשימה שלך, עשה מה שצריך.

אני לא דיברתי על גיל כזה או אחר. אני דיברתי עקרונית על מצב שאדם נמצא בו.

זה יכול להיות בגיל 18, 20, 23... מה לעשות אם האדם מרגיש מוכן או לא מוכן.

עובד על עצמי כמה חודשים-שנה אני יכול להיות מוכן ואני לא בן שמונה עשרה

העניין הוא שאנשים יכולים להיות מוכנים ברובם אם רק יכינו את עצמם כבר בגיל13

לך דומיה תהילה כתב:

"אני לא במקום של לבנות משפחה, אני לא במקום של לפרנס, אני

לא במקום להקים בית, אני לא במקום לגדל ילדים. אני לא שם עדיין."

והשאלה שלי היא האם אי פעם נגיע לנקודה שבה נוכל להגיד "אנחנו כאן. הגענו ל"שם" ועכשיו זה הזמן." ?

כי לי זה נשמע שאולי לפעמים נכון לקפוץ למים.

בנושא של חתונה, לא ישר להיכנס כי אולי נגלה שהמים רותחים או שקפצנו ראש לתוך בריכה של חצי מטר.. [וזה לא נעים]

אבל אולי לחכות לנקודה שנרגיש מוכנים זה גם לא הכי נכון, כי דבר כזה מפחיד אולי לעולם לא נרגיש מוכנים ובטוחים מספיק מראש..

אבל השאלה היא האם אני באמת הולך להביא את הרצון הזה לידי ביטוי או שאני סתם מפנטז?

מה שנקרא, להיות ריאלי.

מישהו מוכן להסביר????

כמו רובנו..

השרשור הזה מהמם בעיני!!!!

יש כל כך הרבה בחורים בני 23-4-5-6 שאין להם את הבהירות הזאת שכתובה כאן

תשמור על הרצון המדהים הזה ותסמוך על ה' שיארגן לך הכל בזמן הנכון...

[ד"א כשאנחנו התחתנו היינו בני 19. וזה אפשרי ביותר!! קשה- אבל אפשרי!!!]

באמצע הישיבה ,השירות והכל עוד לפני צבא....

זה כדאי לדעתכם?

אז לשאלה למה אנחנו לא מקבלים בבת אחת, תודה לה' שזה ככה. אתה לא מבין עד כמה החיפוש הניסוי והטעיה בונים אותך ומגבשים אצלך דעות.

בנוסף, גם אם יתנו לך מישהי שהיא שורש נשמתך וכו' אני בספק אם נישואין מהירים יחזיקו. 

זה לא האדם, זה הקשר שלך איתו וזה לוקח זמן. טוב מאוד. ככל שהקשר יותר מוגדר [לא לחלוטין, זה לא יקרה לעולם סביר להניח] ככה מימושו יותר טוב.

אם להמחיש..גם אם תשמע את השיר הטוב היותר בעולם ואין לך מושג במוזיקה אז תהנה ממנו קצת. ככל שתלמד יותר תהנה יותר.

לפעמים אני באמת תוהה לעצמי.. בשביל מה יש לי רצון כל כך גדול להתחתן כבר עכשיו? אני כל כך רוצה כבר שיהיה לי מישהו שאפשר לשתף ולהשתתף איתו בהכל!! מישהו שהוא שלי!!! אבל אין מצב שזה יקרה עכשיו... (לפי הנורמה כמובן....)

אבל השאלה היא מה אני עושה עם הרצון הזה...

אני חושבת שבנאדם צריך להגיד לעצמו - אם אני כ"כ רוצה להתחתן אז אני הכי צריך לעבוד על עצמי, לתקן את המידות שלי, להיות מוכן לקבל את החצי השני שלי...

אני באופן אישי מתפללת מעכשיו על בעלי לעתיד.. ומתפללת שאני אהיה ראויה  ומתוקנת לקבל את החצי השני שלי בקרוב בעזרת ה'!

בהצלחה רבה לכל הבלח"יות והבלח"ים

שנזכה כל אחד ואחד לבנות את ביתו בעזה בזמן המתאים ובלי עיכובים  

טוען שהמצב היום הוא לכתחילה ורק כורח המציאות אז למה לא קם רב/מנהיג כמו הצדיק מיבנאל כמדומני שמוביל חברה שהנישואים יהיו מוקדמים ולא כמו המצב המקולקל שהיום נמצאים בו?

היום הדור התקדם ונישואין מוקדמים זה לא משהו שיותר מידיי יכולים לעמוד בו.

אין הלכה מתי להתחתן. מי שמקדים יופי לו, אבל בתכל'ס מי מוכן להתחתן בגיל 17?

סבלנות, לא קרה שום דבר אם יחכו עוד שנה או שנתיים. חתונה זה לא דבר טכני. אוי

ואבוי למי שיתחתן מוקדם רק בגלל פקטור של גיל.

(אתה נשוי?)

אז נכון שזאת המלצה כהמשך לרשימת המלצות שבאות לפני [תורה, משנה, גמרא..] ואולי זה לא מתאים לעולם שלנו היום.. אבל בכל זאת, האנשםי שאמרו את זה הם אנשים מאוד חכמים, שווה לבדוק טוב טוב את מה שהם אמרו..

אולי לא יקרה שום דבר אם יחכו שנה או שנתיים, אבל אם יחכו חמש שנים? או עשר? ואז כבר יהיו מיואשים, ומדוכאים וכבר לא יחפשו, וכבר יהיו עסוקים במרדף בלתי פוסק אחרי דברים אחרים כמו קריירה וכסף ומעמד חברתי.

וחבל.

שנה א')

ז"א, אני לא ממליץ לאף אחד להתחתן בגיל 14..אבל אני באמת לא מבין את אלה שאומרים שגיל 19-20 צעיר מידי.

בס"ד

 לפעמים,אני מקנאה בבנות שבכלל לא מתעסקות בזה,שזה לא אכפת להן!אני רוצה לחיות את חיי בשקט בלי שיעלו לי למוח השאלות האלה וכל החיים שלי עוסקים בשאלה הזו!!!! כבר נמאס! אני מרגישה שאני חושבת על נישואין כאילו אני חושבת על דבר אסור,שזה דבר לא טוב...

זה דבר שתמיד נחשוב עליו.

(אני בת.) בשבועות האחרונים היה לי מלא משברים ובאמת הרגשתי לבד..כאילו יש לי מלא חברות..אבל אין לי ת'חברה האמיתית הזאת..שיודעת עליי הכל ואני עליה..שאנחנו מדברות באמת על הכל..שאפשר לשתף איתה..לבכות איתה וכו..

ואני כ"כ כ"כ רציתי כבר בעל! רציתי מישהו שיבין אותי,שיהיה שם בשבילי! בא לי להיתחתן כבר!! ואני יודעת שזה עוד ממש רחוק..ושאני קטנה מידי..אבל אני צריכה את זה עכשיו!מה עושיםםם?!

א"י זה קשה-

אני חושבת שכולם פה אומרים שזה כורח המציאות, כי כולם רואים את הבדל בין המצב היום למצב בשנים עברו.. אבל כנראה שבמצב הנוכחי היום זה מצב נכון. אולי לא אידיאלי, אבל נכון.

כי תכלס- בעבר אישה שיצאה מבית אביה [אבא שלה.....] הייתה חייבת גבר שיגן ויפרנס אותה וכו'.. להיות איש זאת הייתה אחריות [זה גם מסביר את הקטע של ריבויי נשים, זה היה מעשה טוב כדי לעזור לאישה]

כיום אישה יכולה לחיות לבד, לפרנס את עצמה וכו'..

בעצם, מה שאמרתי שוב מראה בעיה עם הקטע של המרדף אחרי קריירה כגורם מפריע..

היום ילדה [כן, ילדה!] בת 16 אולי מחפשת ורוצה ויש בה התעוררות לזה. אבל בד"כ [רק בד"כ] אין לי את הבגרות לחיות בזוגיות, לנהל משק בית, אולי לפרנס..

אביגיל=) מה עם הצלחה למי שלא בל"ח?

זה כורח המציאות ובצורה טיבעית לא אמור להיות ככה האם יש לי כוח לשנות או בכלל בדורנו האם דבר כזה יכול לעבוד אני לא יודע אבל עובדה שיש קהילה ברסלב בצפון שחיה כך. וזה פחות או יותר עוול שעולם הבוגרים עשה לנו שאיחר את גיל החתונה. ולגבי בגרות לחיות בזוגיות שוב אני אומר הסיבה שנער או נערה לא בוגרים בגיל הזה זה כי הוא פשוט יודע שלא מצופה ממנו ובאמת כמו שכתבו בתחיחלת השירשור אני יודע שלפחות לבנים זה מלחמת עשר השנים.

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות