עצוב.
מובן.
חבל.
זכית.
פסיכים.
הגיוני.
טעות.
את כותבת את זה כי לא נוח לך עם המחשבות האובדניות האלה.. - זה הבסיס. אמנם בסיס רע, אבל לפחות אפשר להתקדם. א"א להתקדם מכלום.
הדרך הטובה לצאת מהדכאון ולעבור לחיים נורמלים (-חיים נורמלים הכוונה ל'לגדול ולהתפתח כמו אדם רגיל. עם צרות ועם שמחות. העניין הוא לא להיות במרה שחורה / מרה שחורה מתמדת) היא להגדיר לעצמך מטרה (קרובה להשגה, לצורך העניין.) בתחום כלשהו שאת אוהבת, תשקיעי בו, את יכולה להשקיע בו ולשתף את עצמך עם המחשבות של 'מה הוא היה אומר על זה...' (אם כי זה לא כל כך מומלץ). אם תצליחי בזה, את תמצאי, את תראי ששווה לחיות את החיים ולא למות אותם.
הרי לכל נער/ה מתבגר/ת יש תקופה/ות כזאת. העניין כאן הוא לעבור את התקופה הזאת באופן שלמדת ממנה כמה שיכלת. זה אומר שאת יכולה להסתדר לבד, שאת מסוגלת להתמודד (אם זה עם המוות, ואם זה עם אתגרים שאת מציבה לעצמך בחיים). - זה יתן לך לרצות להתקדם. - אז תצטרכי להציב לעצמך מטרה חדשה ותתקדמי.
זו דעתי בכל אופן.
ואני באמת מאמין בדרך הזאת.
ב"הצלחה בכ"מ.
אה.. ועכשיו אני רואה שמישהי כאן המליצה על פסיכולוג.
אני לא ממליץ. אני כן ממליץ לקרוא ספרי פסיכולוגיה וגם זה בעזרת אנשים. יש כאלו שממש מטמטמים את המוח...