הוא פעם האמין שהוא עכשיויודע במה א להאמין? או שהוא פשוט סתם מתוסבך שלא יודע מימינו או משמאלו?

אחרי שמסבירים לו את זה כנקודת מוצא,אין על מה להתווכח.

בשביל לא להאמין צריך לדעת במי לא להאמין - ושום אתאיסט לא עשה את זה.

אם אתה סבור שיש לך סיכוי מולם.

הם מה שנקרא "עגלה מלאה" כי הם שנו ופרשו. הם לא סתם תינוקות שנשבו או בורים ביהדות.

ולרוב הם נבונים ופיקחים מאוד..

כל מיני סוגיות שונות וקשות בגמרא, זה לא בהכרח אומר שהוא יודע היטב ונכון 

את תורת החיים.

ובאמת איתם הכי צריך להזהר, הם מסוגלים לתת הרגשה שהאמת איתם.. למרות שאנחנו יודעים

שלא- הדברים מחלחלים מהר וחזק מאוד.

זה מסוכן

עדיף לוותר עליהם, הם בדרך כלל לא באים כדי להקשיב באמת.

ובכלל.. זהירות מוויכוחים מהסוג הזה כי הם מזיקים לנפש.

צריך לדעת איך למה עם מי ומה עושים אותם.

צריך לזה הרבה הרבה הרבה ביסוס ושנים של לימוד תורה ועוד כמה עוגנים..

ב"הצלחה!

מה זאת אומרת אתאיסט ?

 צריך לראות לפי כל מקרה ומה המצב.  אם מדוברבמקרה שאתה יודע שעם הסברה לענין , שאתה יכול וברמה לתת, זה ישנה אותו - אז קדימה.

 אם מדובר במקרה שמה שיצא זה רק לא טוב , אז תתרחק מזה.

 ובכלל לא תמיד שלך נדמה שאתה הכי משכנע בעולם, זה בכלל ככה.

 המון פעמים כאלה, למשל כמו אני ,שאין להם מספיק ידיעה בכל מיני דברים  מנסים לשכנע זה רק מקלקל .

לדעתי אם הוא "הפסיק להאמין ולא סתם שאין לו כח לשמור מצוות זה אומר שמשהוא קודם היה לא ברור ואמיתי באמונה שלו. גם אם אז הוא חשב שהוא מאמין, אם בן אדם מאמין באמת באמת זה לא משהוא שיכול פתאום להיפסק

כשאתה בא להתווכח ממקום של סבלנות, הקשבה. ולא התלהמות.

כשיש לך מספיק ידע ומספיק בסיס.

ומישהו שיתמוך בך, ויוכל לגבות, ולעזור לך במקרה ותתקל בקשיים.

במה דברים אמורים?

יש אתאיסט, כופר. הוא משמיע טענות מבישות. מקוממות. שאתה רואה בהן אפילו פגיעה אישית.

השאלה מה אתה בא לומר לו. מה המניע?

לצרוח עליו שהוא לא צודק? אוקיי. זה לא יועיל, זה סוחט אנרגיות. ותיפגע עוד יותר.

אכפת לך שיהודי חושב ככה. הוא מסכן בעיניך ואתה מוכן לבטל מזמנך כדי לעזור לו?

אוקיי, נקודת התחלה טובה. רק שלא כל אחד כשיר לזה.

צריך המון ידע. צריך להיות בטוח בעצמך, צריך לא להתבייש לספר לדמות מוסמכת על זה שיש מישהו שמתווכח איתך.

דמות שתוכל להעשיר לך את הידע, ולסתור את הספקות שאותו אתאיסט הביא.

צריך לראות האם מי שעומד מולך בא במטה לשמוע או להשמיע, אם נוכחת לדעת שהוא מהמשמיעים.

מעדיפה לעזוב את הזירה.

ובכלל, אני חושבת שהכי טוב זה להפנות את אותו אדם לאנשים מקצוע טובים. לא חסרים סמינריונים מדהימים.

יש הוכחות מדעיות, ועוד... מי שמחפש את האמת באמת, ימצא אותה.

מי שלא, גם אם הדברים יעברו ממש לידו, הם יעברו מעליו ולא יחדרו.

הכל עניין של רצון.

המון ב"הצלחה וסייעתא דשמייא.

ב"ה

שהיה רבה של ירושלים אתנסה בכמה ויכוחים כאלה.

באחד מהם, הוא דרש ממי שישב מולו כדי להסכים להיפגש תנאי אחד והוא שאם ישוכנע על ידי בעל שיחו הוא יהפוך לאפיקורוס ואם להפך הנ"ל יצטרך לקבל עליו עול המצוות במלואם.

באחד אחר הוא ענה שיש לו תשובות לכל השאלות, אבל הוא מצטער אין לו תשובות לתשובות: אם להנ"ל היה שאלות ביהדות הוא מוכן לתת עליהם תשובות גם אם השאלות נוקבות, אבל הוא ידע שהשאלות אינן נובעות מרצון להעמיק ולברר, הם היו פשוט תירוץ למה הנ"ל עזב את הדרך של תורה ומצוות. רוב האנשים שמגדירים את עצמם כאטיאיסטים אינם עושה זאת מאידאולוגיה אלה הם מנסים להצדיק את התנהגותם השלילית ע"י שאלות למיניהם.

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה

ראיתי כבר בזמנו את העלונים שמתארים איך יבוא המשיח ואז משבר האקלים ייעלם כהרף עין (ועוד נגזרה מכך מסקנה שאין מה להיות מוטרדים).
לחשוב שמחנות הפליטים הרעילים והמסוכנים - והעמוסים אנשים מלאי שיטנה ומשטמה לישראל - משמשים כאיזה מטה זעם הולוגרפי תיאולוגי, זה בערך אותו ההיגיון.

אגב, העלונים ההם הופיעו למיטב זכרוני עוד כשבחיים היתה חיותו, אבל גם אם אני טועה בכרונולוגיה הזו אזי מכל מקום הם הופיעו כשהמשיחיזם שלאחר המוות עוד היה בשיאו.

מובן שכל התפיסה הזו נשענת על ימי ההאדרה המטורללת למבצע "סופה במדבר" (שחרור כוויית מהפלישה העירקית) ותום הקומוניזם במדינות הסובייטיות-לשעבר, שיצרו שבתאות ברורה ומובהקת.